הגדרת הערך - מצוה לכבד חכם* בחכמת התורה, או אף זקן שאינו חכם, או זקן תלמיד חכם בלבד, בקימה שיש בה הידור.

בערך דלהלן יבוארו דיני הקימה מפני חכם* וזקן. על כיבוד החכם, גדרו ופרטיו, ע"ע כבוד חכמים.

מהותה

בכלל מצות כבוד-חכמים* נצטווינו לקום מפניהם^[1], אם משום שנאמר: מפני שיבה תקום^[2], דהיינו מלפני המבינים בתורה תקום^[3], וסוף הפסוק: והדרת פני זקן^[4], פירושו: ותכבד פני הגדול^[5]. או משום שנאמר: והדרת פני זקן^[6], ואינו רוצה לומר זקן בשנים, שהרי כבר כתוב: שיבה^[7], דהיינו זקן^[8], אלא "זקן" פירושו חכם^[9], והמצוה בחכמים בלבד^[10]. ב) ויש סוברים שכך הדין אף בזקנים^[11], שנאמר: והדרת פני זקן^[12], ולדעתם מתפרש כפשוטו^[13]. או ש"זקן" הוא חכם, כי החכם יקרא זקן, אע"פ שהוא צעיר לימים^[14], כמו: זקנים משער שבָתו^[15], ומפני שיבה תקום^[16] מתפרש כפשוטו^[17], לקום מפני כל איש שיבה - ישיש^[18] - כדי לכבדו^[19]. ג) ויש סוברים שכך הדין לא בכל החכמים, אלא בזקנים תלמידי חכמים בלבד^[20]. אם משום שלדעתם זקן הוא חכם^[21], והפסוק מתפרש: מלפני זקנים שמבינים בתורה תקום ותכבד פני חכם^[22], ו"זקן" הוא פירוש ל"שיבה"^[23]. או שלדעתם "זקן" אינו יוצא ממשמעו של זקנה ממש^[24], אלא שעם היותו זקן צריך שיהיה חכם, והדבר נלמד מגזרה-שוה*^[25]. ד) ויש סוברים שאין בכתוב כלל ציווי לכבד חכם, אלא לכבד זקנים בלבד^[26], ושיבה וזקן שבכתוב, שניהם זקנים בימים^[27], וכבוד-חכמים* נלמד מהכתוב: את ה' אלהיך תירא^[28], שדרשו בו "את", לרבות^[29] תלמידי חכמים^[30], וכבוד בכלל המורא הוא^[31].

על הסוברים שהחיוב בכבוד-חכמים*, דהיינו כל חכם ואפילו אינו רבו, נלמד מהכתוב: והדרת פני זקן^[32], ע"ע כבוד חכמים^[33]. על הסוברים שמכתוב זה למדים שמצוה לכבד את רבו, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו^[34].

מדאורייתא או דרבנן

המצוה לקום מפני חכם וזקן - לסוברים שמצוה לעמוד אף בפניו^[35], וכן הלכה^[36] - היא מן התורה^[37], שנאמר: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן^[38]. ויש מהראשונים מחלקים: מצוה מן התורה לכבד זקן, וכן חכם שהוא רבו, אף אם אינו מובהק^[39], וכן שנינו: הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד^[40], הרי שאם לא למד, אינו צריך^[41]. והחיוב לכבד חכם שלא למד ממנו, אינו אלא תולדה להידור וקימת זקן^[42], ומדברי סופרים^[43].

על חכם שלא למד ממנו אלא שהוא גדול ממנו, אם צריך לנהוג בו כדין תלמיד לרב^[44], ע"ע כבוד רבו; מורא רבו^[45].

זמנה, מקומה ובמי נוהגת

מצות הקימה מפני החכמים נוהגת בכל מקום ובכל זמן^[46], בזכרים^[47] ונקבות^[48], שהרי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא^[49].

טעמה

בטעם המצוה לכבד החכמים, כתבו ראשונים, לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה^[50]. או שמצוה לכבדו מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים, אלא שלא פירשה תורה במעשה כמו שפירשה בחכמה, לפי שאין הכשר המעשה גלוי כמו שיתרון הכשר החכמה נראה לכל^[51]. או שהמצוה באה כדי ללמד אל האדם ענווה^[52].

לסוברים שכיבוד תלמיד חכם שאינו רבו אינו אלא מדברי סופרים^[53], כתבו ראשונים טעם התקנה, שגדול כח חכמים שאלמלא הם לא ידענו פירוש התורה^[54].

בטעם המצוה לכבד הזקנים כתבו ראשונים, מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד^[55]. או שהטעם הוא, כי מפני זה ישמעו צעירי הימים לדברי הישישים ויהיו דבריהם אצלם יקרים, ולזה יתנהגו במוסריהם, כי הישישים, לרוב ממה שראו מענייני קורות העולם, יודיעו להם על צד הנסיון דברים רבים, ולזה יקרה למי שישמע דבריהם להנצל מהרבה מהפגעים אשר היו באים עליו לולא עצת הישישים^[56]. או שהטעם הוא, שבזה יתיישב בנפש לתת כבוד נפלא לשם יתעלה שהוא קדמון, לא סר מהיותו נמצא ולא יסור^[57]. או שהמצוה באה כדי ללמד אל האדם ענווה^[58].

במנין המצוות

מצות הקימה בפני החכמים נמנית במנין-המצוות*^[59]. יש ממוני המצוות שמנאוה כשתי מצוות^[60], לקום מפני שיבה^[61] - או: זקן^[62] - ולהדר פני זקן^[63], דהיינו לקום מפני כל איש שיבה כדי לכבדו, ולעמוד מפני חכם כדי להדרו^[64], שלדעתם - וכן הלכה^[65] - החיוב הוא לעמוד בפני חכם ואף לעמוד בפני זקן^[66]. ויש שמנאוה כמצוה אחת^[67], להדר הזקנים^[68], דהיינו החכמים^[69], או: לכבד החכמים ולקום מפניהם^[70] - ויש שכללו בכלל המצוה אף: לגדל אותם^[71] - או: לכבד גדולי ישראל^[72], או לירא מהחכמים ולכבד אותם ולקום מפניהם^[73]. וכן כתבו אחרונים שעיקר ההידור שבכתוב אינו אלא במי שיש בו זקנה וגם חכמה^[74], שהרי אף לסוברים שצריך לכבד ילד חכם^[75], ילד חכם צריך לכבד זקן חכם^[76], ואף לסוברים שצריך לכבד זקן בלא חכמה^[77], זקן בלא חכמה צריך לכבד זקן חכם^[78]. ויש מהאחרונים שכתבו שלדעת המונים מצוה אחת, אין המצוה אלא בחכם^[79]. ויש מהראשונים שמנו המצוה כמצוה אחת, בלשון הכתוב: לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן^[80].

על בית-הכסא*, שאין בו המצוה של קימה והידור, לפי שהוא מקום בזוי, ע"ע בית הכסא^[81]. על בית-המרחץ*, שאין בו המצוה של קימה והידור, לפי שהוא מקום בזוי, ע"ע בית המרחץ^[82]. על חולה*, שהוא פטור מקימה והידור, ע"ע חולה^[83]. על מצות קימה והידור, שמביאה לידי יראת שמים, ע"ע יראת ה'^[84]. על כך שלא יעצים אדם עיניו כמי שלא ראה הזקן קודם זמן חיובו, ע"ע הנ"ל^[85]. על כך שלא יטריח זקן אם יכול ללכת בדרך אחרת שלא יעמיד את הציבור, ע"ע הנ"ל^[86].

ברכה

אין מברכים על מצות קימה והידור^[87]. אם משום שאין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה, מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ונמצא מעשה מתבטל, ובקימה והידור הרב יכול למחול^[88]. או משום שאין מברכים אלא על מצוות שיש זמן שחייב בהם ופעמים שאינו חייב בהן, הלכך כשמגיע זמן חיובם צריך לברך על עשייתם מחמת חיבוב, אבל קימה והידור היא מצוה שלעולם חייב בה, ואין עת להיפטר ממנה, ולעולם חייב בה ולא שייך בה חיבוב^[89]. או משום שאין מברכים אלא על מצות שאנו מקודשים מן האומות, שאין האומות עושים אותם כלל, אבל במצוות שאפילו האומות עושים אותן לפעמים לא מברכים כי בהן אין אנו מקודשים מהן, כי לפעמים עושים אותם כמונו^[90]. ויש מהראשונים הסוברים שיש לברך על כל מצות עשה^[91], וכתבו שלפעמים הם רגילים לברך אקב"ו לקום מפני שיבה ואקב"ו להדר פני זקן^[92], ושמברכים עליהם עובר לעשייתן^[93].

מפני חכם

איזהו חכם*, שמצוה לקום מלפניו ולהדרו, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא אין מצוה לכבד אלא חכם שהוא זקן^[94], שנאמר: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן^[95], וענין אחד הם^[96], ש"זקן" הוא פירוש ל"שיבה"^[97], ואין זקן אלא חכם, שנאמר: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל^[98]. או ש"זקן" אינו יוצא ממשמעו של זקנה ממש, אלא שעם היותו זקן צריך שיהיה חכם^[99]. גמר - גזרה-שוה*^[100] - זקן מזקני, מה להלן גדולים וחכמים, ככתוב: אשר ידעת כי הם זקני העם ושֹׁטריו^[101], אף כאן זקנים שהם חכמים^[102], ופירוש הפסוק: מלפני זקנים שמבינים בתורה תקום ותכבד פני חכם^[103]. ואינו גזירה-שוה* גמורה, שאם כן נצריך מומחים כמו שם - בבית-דין-הגדול*^[104] - אלא הוכחה בלבד שזקן אשמאי אינו^[105]. אבל ילד חכם ("יניק וחכים") אין מצוה לקום מלפניו ולהדרו^[106], שאם ילד חכם היה בכלל, אם כן תכתוב התורה: מפני שיבה תקום והדרת, תקום והדרת פני זקן, ומשלא כתב כן, אתה למד שאחד הוא^[107].

ב) לדעת ר' יוסי הגלילי - ויש מהראשונים סוברים שאף איסי בן יהודה סובר כן^[108] - מצוה לכבד כל חכם, אפילו ילד חכם^[109], שנאמר: והדרת פני זקן^[110], ואין "זקן" אלא זה שקנה חכמה^[111], דהיינו נוטריקון*^[112] ז'ה ק'נ'ה חכמה^[113], ואפילו הוא בחור קטן השנים^[114], שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו^[115], והחכמה היא האומרת זאת^[116]. ואם צעיר וחכם אינו בכלל הציווי, אם כן תכתוב התורה: מפני שיבה זקן תקום והדרת, מדוע חילקה התורה - וכתבה הקימה לגבי שיבה וההידור לגבי זקן - לומר שזה אינו זה וזה אינו זה^[117], ושני דברים הם, ופירוש הכתוב הוא: מפני שיבה תקום והדרת, תקום והדרת פני זקן שקנה חכמה, ואפילו צעיר^[118]. וביארו אחרונים, שיש שני מיני שיבות, הראשונה בעצם, שהגיע לשבעים שנה - לסוברים כן^[119] - והשנייה שקנה השיבות בקנין ולא בעצם, דהיינו שיגע בתלמיד בינקותו וזכה, וזהו שאמר: "מפני שיבה", בעצם, "תקום", ומ"פני זקן", זה שקנה השיבה שבתחילת הכתוב, ג"כ תקום^[120]. ויש מהראשונים סוברים שאף אונקלוס סובר שצריך לעמוד מפני ילד חכם^[121], אלא שהוא למד זאת ממה שנאמר: מפני שיבה תקום^[122], ותרגומו: מלפני המבינים בתורה תקום^[123], ואפילו מפני ילד חכם^[124]. לדעת הסוברים שאין החיוב לעמוד בפני חכם שאינו רבו אלא מדרבנן^[125], ר' יוסי הגלילי בא לומר שהכתוב מלמד שחייבים בכבוד זה שקנה חכמה ממנו, ואינו חייב בכבודו אלא אם כן הוא רבו^[126].

ג) ויש מהראשונים סוברים שלדעת איסי בן יהודה, אין כאן אלא ציווי אחד, לכבד כל זקן, ואין חיוב לכבד ילד אף על פי שהוא חכם^[127].

ד) ויש מהראשונים סוברים שאיסי בן יהודה לא דן אלא בזקן, ואין הכרעה בדבריו לגבי ילד חכם^[128].

להלכה כתבו ראשונים שמצות עשה לקום מפני כל חכם, אפילו אינו זקן, אלא ילד חכם^[129], שלדעתם איסי בן יהודה סובר כר' יוסי הגלילי^[130], ונאמר בתלמוד שהלכה כאיסי בן יהודה^[131]. וכן יש מהאחרונים שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי, שסוברים כר' יוסי הגלילי^[132]. ויש מהראשונים סוברים שאין לעמוד מפני ילד חכם^[133], אם משום שלא נאמר הלכה כמי, ומן הסתם יחיד ורבים, הלכה כרבים^[134], ולדעתם איסי בן יהודה אינו דן בחכם כלל^[135]. או משום שלדעתם איסי בן יהודה סובר שאין חיוב לכבד ילד אף על פי שהוא חכם^[136], ונאמר בתלמוד שההלכה כאיסי בן יהודה^[137]. ויש מהראשונים סוברים אף הם שההלכה כר' יוסי הגלילי^[138], אלא שלדעתם המצוה מן התורה היא לעמוד רק בפני חכם שלמד ממנו, ואפילו אינו רבו המובהק^[139], והחיוב לעמוד בפני כל חכם אינו אלא מדרבנן^[140].

ילד חכם זה שאמרו שיש לקום מלפניו - לסוברים כן^[141] - כתבו ראשונים דהיינו אפילו חכם שהוא קטן ולא הגיע עדיין לכלל מצוות^[142], כלומר, אפילו לא הגיע לי"ג שנה^[143], וכן כתבו אחרונים להלכה^[144]. ויש מהראשונים ואחרונים הסוברים שאין חיוב לכבד חכם שלא הגיע למצוות^[145], לפי שעיקר כיבוד חכם הוא לפי שהתלמוד מביא לידי מעשה - לסוברים כן^[146] - וקטן עדיין אינו בעל מעשים^[147].

ילד חכם זה שאמרו שיש לקום מלפניו - לסוברים כן^[148] - כתבו ראשונים דהיינו אם הוא מופלג בחכמה^[149], שלכן נצרך "שיבה"^[150] שבתחילת הכתוב, ולא די שיכתוב "זקן"^[151] בלבד, ש"שיבה" היינו כל זקן, אע"פ שאינו מופלג, ו"זקן" היינו זקן שהוא מופלג בחכמה^[152], וביארו אחרונים דהיינו שהוא מופלג בחכמה יותר משאר העם^[153], אף על גב שאינו מופלג מחכמים שבדור^[154], אם ראוי ללמוד ממנו^[155]. ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שאם אינו מופלג מהחכמים שבדור ואינו רבו כלל, אפילו גדול ממנו, פטור^[156]. ויש מהאחרונים שהסתפק שמא ילד חכם שאמרו שיש לקום מפניו היינו חכם בעלמא, אפילו אינו מופלג בחכמה^[157]. ויש מהאחרונים שכתב שתלמיד חכם שצריך לעמוד מפניו, הוא שהוא שונה הלכות ויודע להשיב סברה בטוב טעם^[158].

חכם שאינו מופלג בחכמה, אע"פ שאינו חייב לעמוד מפניו - לסוברים כן^[159] - יש מהראשונים שכתבו שכיוון שהוא חכם קצת, נכון לעשות לו הידור^[160], דהיינו קצת קימה^[161].

על העמידה מפני אב-בית-דין*, ע"ע^[162]. על העמידה מפני הנשיא*, ע"ע. על כך ששיעור העמידה כשחכם* עובר או נכנס לבית המדרש פחות מבאב בית דין ונשיא, עי' להלן: הקימה^[163]. על הגדרתו של חכם לענין זה, ע"ע חכם^[164]. על כך שאין הדרגות הללו נהוגות אלא בזמן הסנהדרין, ובימינו הושוו המידות, ע"ע הנ"ל^[165]. אם חייבים לעמוד מפני חכם סומא*, עי' להלן: שם^[166], וע"ע סומא.

שני תלמידי חכמים

אע"פ שעומדים מפני ילד חכם - לסוברים כן^[167] - כתבו ראשונים שאין הדברים אמורים אלא כשהוא גדול ממנו, אבל אין גדול עומד מפני קטן^[168], שאין מצות קימה שיעמוד חכם אלא לפני מי שגדול ממנו בחכמה^[169], ואין חכם המופלג בחכמה רשאי לעמוד בפני מי שהוא קטן ממנו, מפני שהוא מזלזל בכבודו, ודומה לחכם ואינה לפי כבודו שאינו חייב בהשבה^[170], ומה שנאמר: מפני שיבה תקום^[171], והכוונה לגדולים בתורה - לסוברים כן^[172] - היינו מלפני חכמים גדולים ממכם בתורה תהיו עומדים^[173].

היו שני חכמים שווים בחכמה, פטורים מלעמוד^[174], שאין חיוב לעמוד מפני חכם אלא בגדול ממנו^[175] וראוי ללמוד ממנו^[176], אפילו לא למדו כלום^[177], שאם לא כן כל אדם יהא חייב לעמוד בפני חבירו השווה לו אפילו אינו חכם כלל^[178], ואם אינו גדול ממנו ולא למדו כלום אין צריך לקום מפניו^[179], אבל צריך לעשות לו הידור^[180], דהיינו קצת קימה^[181], משום הכתוב: ואת יראי ה' יכבד^[182]. ויש מהראשונים הסובר שעומדים מפני תלמיד חכם, אם הוא שווה לו^[183].

היו ילד חכם וחכם זקן שווים בחכמה, הצעיר צריך לעמוד מפני הזקן^[184], שהצעיר צריך שיהיה מופלג בחכמה - לסוברים כן^[185] - וזקן אינו צריך^[186], והזקן אינו צריך לעמוד, שאינו לפי כבודו לעמוד מפני ילד^[187].

על ילד חכם שעומד בפני זקן המופלג בזקנה, ועל צורת עמידתו, עי' להלן: הקימה^[188]. על חכם שלא למד ממנו אלא שהוא גדול ממנו, שאין הקטן חייב לנהוג בגדול כל דין תלמיד לרב, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו^[189]. על גדול הדור, שהכל חייבים בכבודו כרבם, ע"ע הנ"ל^[190]. על חכם מופלג, שיש לכבדו כמו רב מובהק, ע"ע הנ"ל^[191]. על רב שמחל על כבודו, שנחלקו אמוראים אם כבודו מחול, ע"ע הנ"ל^[192], ושם^[193], שלהלכה כבודו מחול, ושם^[194], שמ"מ חייב להדרו, ואין הרב יכול למחול על הידור זה.

חכם המזלזל במצוות

תלמיד-חכם* המזלזל במצוות ואין בו יראת שמים - אע"פ שהוא מתמיד בתורה ותורתו אומנותו^[195] - הרי הוא כקל שבציבור^[196], ואסור לכבדו כלל וכלל^[197], ואין לעמוד מפניו^[198].

חכם שהוא בעל מחלוקת

תלמיד-חכם* שהוא בעל מריבות ובעל קינטורים, ועושה מחלוקות עם בני אדם שלא לשם שמים, אינו ראוי לעמוד מפניו^[199], שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם^[200], וזה מעורר מדנים, אין ראוי לעשות לו כבוד תלמיד חכם, כיוון שאינו נוהג כדרך תלמיד חכם^[201], ומה גם שקרוב הדבר שיבוא חילול השם על ידו^[202].

חכם שאינו מצויין במידותיו

תלמיד-חכם* שאינו מצויין במדותיו וטכסיסיו, אין שאר חכמים חייבים לנהוג בו כבוד^[203] ולעמוד מפניו^[204].

רב בפני תלמיד

אין התורה עומדת מפני בנה^[205], יש מהראשונים ואחרונים מפרשים דהיינו שאין הרב עומד בפני תלמידו^[206], וזהו שאמרו שאין החכמים צריכים לעמוד מפני חבר*^[207] - שאינו חכם*^[208] - וכן פסקו ראשונים ואחרונים להלכה שמצד הדין אין הרב צריך לעמוד בפני תלמידו^[209], אפילו הוא חכם גדול^[210]. ומכל מקום יש מהראשונים שנהגו לעשות הידור לתלמידיו, אפילו לאותם שלא היו חשובים כל כך^[211]. ויש מהפוסקים שכתבו להלכה שרב יעשה קצת הידור לתלמידיו^[212].

מנהג הקימה בימינו

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שיש לקום מפני כל חכם^[213]. ומנהגים שונים מצינו בדבר: א) יש מהאחרונים שכתבו שמכל מקום המנהג שלא לקום מפני חכם, אלא מפני ראש ישיבה ואב בית דין^[214] שקיבלוהו רבים עליהם^[215], ותמהו על מנהג זה^[216]. ויש שכתבו ליישב המנהג, שבוודאי נהגו כן ע"פ גדולים, וקיבלו התלמידי חכמים וויתרו על כבודם להגדיל כבוד התורה^[217]. ב) ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לקום מפני חכם, אלא שאין קמים אלא מעט, ואין עומדים מלוא קומתו כפי הדין^[218], ותמהו על מנהג זה^[219]. ג) ויש מהאחרונים שכתבו שהמנהג לקום לפני תלמיד חכם מלוא קומתו^[220].

בבית הכנסת ובשעת התפילה

בבית-הכנסת* חייב אדם לעמוד מפני תלמיד-חכם*^[221] וזקן^[222]. ובשעת התפלה*, יש מהאחרונים סוברים שאין לקום מפני תלמיד חכם, שאין חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב^[223]. ויש סוברים שיש לקום מפני חכם^[224] וזקן^[225], שלעמוד לפני החכמים - וזקנים, לסוברים כן^[226], וכן הלכה^[227] - מצות עשה היא^[228], שזהו כבודו יתברך^[229], שכבוד המקום מתרבה לשמור מצוותיו^[230], ויש כבוד לרב במה שחולקים כבוד לתלמיד^[231]. וכתבו שכן המנהג^[232].

אשת תלמיד חכם

יש לעמוד מפני אשת-חבר*^[233] - אשת תלמיד חכם*^[234] - שאשת חבר הרי היא - לענין כבוד - כחבר^[235]. ויש מהאחרונים הסוברים - בדעת ראשונים^[236] - שאין חיוב לעמוד מפני אשת חבר ולא לעשות לה הידור^[237], אלא מידת חסידות בלבד^[238], שלדעתם החיוב בכבוד אשת חבר אינו אלא מידת חסידות^[239]. ויש שביארו טעם הפטור, שאינו דרך כבוד שיכירו שזהו היא אשת פלוני, אבל מי שכבר נתפרסמה, הכל מודים שראוי לעשות לה כבוד^[240].

אשת תלמיד חכם אינה יכולה למחול על עמידה זו, שאינה יכולה למחול כבוד בעלה^[241].

על אשת-חבר*, שנחלקו ראשונים אם החיוב בכבודה בחיי החבר הוא מן התורה או מדרבנן, או מידת חסידות, ע"ע אשת חבר^[242]. ושם^[243], בחיוב בכבודה לאחר מיתתו^[244].

חכמה

אשה*, שהיא פטורה ממצות תלמוד-תורה*^[245], יש מהאחרונים סוברים שאף אם למדו תורה, אין להם דין חכם לענין עמידה מפניה^[246], שודאי אינו נקרא חכם רק אם מצווה ללמוד ולקנות חכמה^[247]. ויש מהאחרונים סוברים שיש לה דין חכם לענין הקימה מפניה^[248], שאע"פ שהיא פטורה, מכל מקום לגבינו אנו צריכים לכבדה כמו את האיש^[249], או שכיוון שהאישה חייבת לכבד אחרים - שהרי היא חייבת לקום מפני חכם וזקן^[250] - גם האחרים חייבים בכבודה, אם היא חכמה, אפילו ילדה, אע"פ שפטורה^[251].

עבד חכם

לסוברים שאישה חכמה אין לקום מפניה, מפני שהיא פטורה ממצות תלמוד-תורה*^[252], אף עבד, שהוא פטור ממצות תלמוד תורה^[253], אף אם למד תורה אין לו דין חכם לענין עמידה מפניו^[254].

כפייה

מי שאינו עומד מפני החכם*, כתבו גאונים וראשונים שמעמידים אותו בעל כרחו^[255], לעשות כבוד לתורה^[256].

חסיד ובעל מעשים

חסיד ובעל מעשים, דהיינו אדם שהוא טוב עין בצדקה ובצרכי צבור ובמידות טובות^[257], ומכניס אורחים ומהנה תלמידי חכמים ומשיא להם בנותיו^[258], והוא בן תורה^[259], אע"פ שאינו מופלג בחכמה^[260], נחלקו בו הדעות:

א) יש מהגאונים ראשונים ואחרונים סוברים שהכל צריכים לעמוד מפניו^[261], אפילו הגדולים ממנו בחכמה הרבה^[262], אם הוא מוחזק כבעל מעשים ואין ספק בעניינו^[263], שלא ציוותה התורה בחכם, אלא מפני שהחכמה מביאה לידי מעשים - לסוברים כן^[264] - אלא שלא פירשה תורה במעשה כמו שפירשה בחכמה, לפי שאין הכשר המעשה גלוי כמו שיתרון הכשר החכמה נראה לכל^[265], וחכמים הראשונים, אע"פ שהיו חכמים גדולים, משתבחים היו במעשים טובים ובמידות טובות^[266].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שאין צריכים לעמוד מפני חסיד ובעל מעשים^[267], אלא שחכם, אפילו מופלג בחכמה, רשאי לעמוד בפני מי שהוא בעל מעשים^[268], אע"פ שהוא קטן ממנו^[269], ואין בזה איסור משום זקן ואינו לפי כבודו^[270], כפי הדין בחכם שהוא מופלג בחכמה, שאינו רשאי לעמוד בפני מי שהוא קטן ממנו^[271], מפני שהוא מזלזל בכבודו, ודומה לחכם ואינה לפי כבודו שאינו חייב בהשבה^[272], שחסידות ומעשים מעלה גדולה היא באדם, ולא ציוותה התורה לעמוד מפני החכם, אלא שהחכמה מביאה לידי מעשים^[273].

אישה ועבד

אשה* ועבד, אף לסוברים שאין להם דין חכם לענין עמידה מפניהם^[274], צידדו אחרונים שיש להם דין בעל מעשים, אם הם מדקדקים במעשיהם^[275].

מפני זקן

איזהו זקן, שמצוה לקום מלפניו ולהדרו, נחלקו תנאים:

א) לדעת תנא קמא - וכן דעת ר' יוסי הגלילי^[276] - אין מצוה לכבד אלא חכם שהוא זקן, ולא אשמאי^[277], שנאמר: מפני שיבה תקום^[278], יכול מפני אשמאי, תלמוד לומר: זקן^[279], ואין זקן אלא חכם^[280]. ויש מהראשונים סוברים שאף אונקלוס סובר כן^[281], אלא שלדעתו מפני שיבה תקום^[282] נדרש על חכם^[283], ואילו והדרת מפני זקן^[284], נדרש לזקן אשמאי^[285]. ב) ולדעת איסי בן יהודה מצוה לכבד כל זקן^[286], שנאמר: מפני שיבה תקום^[287], אפילו כל שיבה במשמע^[288], ואפילו זקן אשמאי^[289]. ויש מהראשונים שכתב - לימוד נוסף לזה, במידת סמוכין*^[290] - שלכן נסמך לו: וכי יגור אתך גר^[291], לומר: כל הראוי, אפילו מפני זקן אשמאי^[292]. ויש שכתבו טעם לדבר, שאפילו זקן אשמאי, מן הסתם רוב שנים הודיעוהו חכמה ע"י מיקרי חייו ומאורעותיו שאירעו לו ויודע קצת מיסודי התורה אף על פי שלא למד, ולכן גם הוא בכלל חכם הוא^[293].

בפירוש "אשמאי" נחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מהראשונים מפרשים שאשמאי הוא - ישראל^[294] - רשע^[295], מקולקל^[296], בעל עבירות^[297] ועם הארץ^[298], דהיינו רשע או עם הארץ^[299], והוא מגזרת אשם^[300], ככתוב: והיה כי יאשם^[301], כלומר רשע שחייב הרבה אשמות^[302] ואף עם הארץ מלא אשמות^[303]. וביארו אחרונים שאע"פ שאין לכבד רשע, הייתי חושב שיש לעמוד מפני רשע זקן, שכיוון שמאריך ימים, אם כן מצוות עשה, ובשביל כך מאריך ימים, ויש לכבדו מפני אותו דבר שזכה לאריכות ימים^[304], או שהייתי חושב שגזרת-הכתוב* הוא שזקנה גורם לעמוד מפניו ולהדר לו^[305].

ב) ויש מהראשונים מפרשים שאשמאי הוא ישראל^[306] בור^[307] ועם הארץ^[308], דהיינו סתם עם הארץ שאינו יודע התורה^[309], אבל רשע ועם הארץ, הכל מודים שאינו חייב לכבדו^[310]. וכתבו ראשונים שלדעה זו אשמאי הוא לשון שממה^[311], והאל"ף נוספת^[312], ככתוב: והאדמה לא תֵשָׁם^[313], ותרגומו: וארעא לא תבור^[314], ואשמאי הוא שמם מכל מין חכמה וידיעה, כמו השדה בור שאין בו זרע ולא מקבל אותו^[315]. ויש מפרשים שלדעה זו אשמאי הוא מלשון אשמה^[316], כמו: ואשמה הנפש ההיא^[317], ונקרא אשמאי, לפני שאינו יודע התורה^[318], או לפי שרוב עמי הארץ בעלי חטא הן, לפי שאינם יודעים להיזהר במצוות^[319]. ויש מפרשים שלדעה זו נקרא אשמאי, לשון: עשו את אשימא^[320], שהוא הקוף^[321], והזקן שאין בו חכמה דומה לו^[322].

ג) ויש מהגאונים וראשונים מפרשים שאשמאי היינו גוי^[323] המקיים שבע מצוות בני נח^[324], ונקרא אשמאי בשביל שהוא נכרי גמור^[325].

ד) ויש מהראשונים מפרשים שאשמאי היינו גוי או עם הארץ הדומה לו^[326].

ה) ויש מהאחרונים הסוברים בדעת ראשונים שאשמאי היינו גוי, ולא כתבו שהוא דוקא אם מקיים שבע מצוות בני נח^[327].

יש מהאחרונים שכתבו שאין מחלוקת בדבר, והכל מודים שאסור לכבד רשע, אפילו הוא תלמיד חכם, ולא נאמר שאשמאי הוא רשע - לסוברים כן^[328] - אלא שהוא עם הארץ, שמפני שהוא עם הארץ הוא עושה מעשה רשע, ולא לשם רשעות, כגון שמפני פשיטותו אינו מניח תפילין* בכל יום ומזלזל במצוות^[329].

להלכה אמר ר' יוחנן - ויש גורסים: אביי^[330] - שההלכה כאיסי בן יהודה^[331], וכן כתבו ראשונים להלכה^[332]. וביארו אחרונים הטעם, שכבוד-חכמים* נלמד מהכתוב: את ה' אלהיך תירא^[333], שדרשו בו "את", לרבות^[334] תלמידי חכמים^[335], וכבוד בכלל המורא הוא^[336], ולחכם אין צורך בכתוב: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן^[337], וממילא פשוט שאין בכתוב כלל ציווי לכבד חכם, אלא לכבד זקנים בלבד^[338]. וכתבו ראשונים שמצוה לקום מפני שיבה^[339], שהוא מופלג בזקנה^[340], אע"פ שאינו חכם*^[341], ואפילו הוא עם הארץ^[342], ובלבד שלא יהיה רשע^[343], דהיינו המוחזק רשע^[344]. ויש מהאחרונים שכתבו בדעת גאונים וראשונים שפסקו כתנא קמא ור' יוסי הגלילי^[345], שלדעתם דברי ר' יוחנן אינם מסקנת התלמוד, שהרי אביי ורבא לא עמדו מפני זקנים^[346], שכן אביי פשט ידו לזקנים, ורבא שלח שליח^[347], לפשוט להם יד^[348], וההלכה כאביי ורבא לגבי ר' יוחנן^[349]. ואם גורסים שאביי אמר שההלכה כאיסי בן יהודה^[350], יש לומר שאביי שפשט ידו אינו ענין לעמידה מפניהם^[351], ורבא חולק על החיוב בעמידה, וההלכה כרבא לגבי אביי בכל מקום חוץ מיע"ל קג"ם^[352].

לא אמרו שצריך לעמוד מפני זקן אשמאי, אלא כשהוא לפי כבודו של האחר, אבל אם האחר חכם ואינו לפי כבודו, לא^[353].

על הקימה מפני זקן גוי, עי' להלן^[354]. על ילד חכם שעומד בפני זקן המופלג בזקנה, ועל צורת עמידתו, עי' להלן: הקימה^[355]. אם חייבים לעמוד מפני זקן סומא*, עי' להלן: שם^[356], וע"ע סומא.

גיל הזקן

זקן שאמרו, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) הרבה ראשונים ואחרונים סוברים דהיינו מבן שבעים ואילך^[357], כפי ששנינו: בן שבעים לשיבה^[358], וכן אמרו בתלמוד: אין שיבה פחותה משבעים^[359]. ומה ששנינו: בן שישים לזקנה^[360], היינו שבגיל זה יצא מכלל כרת*^[361] - לסוברים כן^[362] - או שבן שישים לזקנה, היינו חכמה^[363].

ב) ויש מהאחרונים סוברים שמבן שישים זקן הוא^[364], שכן אמרו: בן שישים לשיבה^[365], ומה ששנינו: בן שבעים לשיבה^[366], היינו גמר שיבה ומתחיל משם ואילך לגבורה, ומשישים ואילך אז נקרא שיבה^[367], ופירוש הכתוב: מפני שיבה תקום^[368], מפני קודם שיגיע לזמן שיבה תקום והרי אחר שישים מיד הולך הוא לזמן שיבה^[369]. ועוד טעם, ע"פ הקבלה^[370].

ג) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שהדבר שנוי במחלוקת תנאים, שלדעת אונקלוס הלמד החיוב לעמוד מפני זקן מהכתוב: והדרת פני זקן^[371], כשהגיע לשישים, ששנינו עליו: בן שישים לזקנה^[372], הרי הוא זקן וחייבים לעמוד מפניו^[373]. ולדעת איסי בן יהודה הלמד החיוב לעמוד מפני זקן, מהכתוב: מפני שיבה תקום^[374], כל שיבה במשמע^[375], אם כן אין חייב לעמוד מפני זקן שלא למד חכמה - שאינו בכלל חכם*^[376] - עד שיהיה בן שבעים, שכן שנינו: בן שבעים לשיבה^[377].

ד) ויש מהאחרונים הסוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים אחרת, שלדעת המשנה באבות, בן שישים לזקנה ובן שבעים לשיבה^[378], וצריך לעמוד מפני זקן בן שבעים, ולדעת ר' שמעון בר יוחאי בן חמישים לזקנה ובן שישים לשיבה, וצריך לעמוד מפני זקן בן שישים^[379].

ה) ויש מהאחרונים המחלקים, מפני זקן בן שבעים שנה יש לקום, שנאמר: מפני שיבה תקום^[380], ומפני זקן בן שישים שנה אין צריך לקום אלא יעשה לו הידור, שנאמר: והדרת פני זקן^[381]. יש מהם סוברים שאין הדברים אמורים אלא לסוברים ששיבה היא שבעים^[382], אבל לסוברים ששיבה היא שישים^[383], הרי שיש לעמוד מפני זקן בן שישים ולהדר זקן בן חמישים^[384]. ויש מהם סוברים שאין הדברים אמורים אלא אם הזקן קנה קצת חכמה, אבל אם הוא עם הארץ אין לעמוד מפניו עד שיהיה בן שבעים^[385].

להלכה כתבו הפוסקים שזקן שמצוה לעמוד מפניו, היינו מבן שבעים^[386]. ויש מהאחרונים שכתבו, שראוי להחמיר ולעמוד מפני זקן מבן שישים^[387]. מהם שנסתפקו אם יזדמן מצות קימה מבן שישים לענין ביטול מצוה אחרת, אם יש להחמיר^[388]. ויש שכתבו שודאי מצות קימה היא ופטור משאר מצוות הבאות לידו באותו עת, כדין העוסק-במצוה*^[389].

השנים הללו, מצדדים אחרונים שנמנים מעת לעת, ושנת שישים - לסוברים שצריך לעמוד מפני זקן בן שישים^[390], ושנת שבעים, לסוברים שצריך לעמוד מפני זקן בן שבעים^[391] - כלמטה^[392], ואין חיוב לעמוד אלא מפני זקן שהוא בן שישים ויום אחד, או שבעים ויום אחד^[393].

ספק

ספק זקן, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שאם הגיע לשישים שנה - לסוברים שצריך לעמוד מפני זקן בן שישים^[394] - או לשבעים שנה - לסוברים שצריך לעמוד מפני זקן בן שבעים^[395] - צריך לעמוד^[396], שהוא כספק תורה^[397]. ויש שהסתפקו בזה, שייתכן ש"שיבה" ודאי אמרה תורה, ולא ספק^[398]. ויש שכתבו שבספק כזה אפשר לברר ולשאול, ואין הולכים בזה אחר הרוב* של אנשים שאינם זקנים כל כך^[399].

מנהג הקימה בימינו

בימינו כתבו אחרונים שנהגו שלא לקום לפני זקן מופלג בזקנה, רק נותנים לו הידור, שקמים מעט ולא קימה גמורה^[400]. ויש מהאחרונים שכתב לבאר טעם הדבר, שלדעתם אין הלכה כאיסי בן יהודה, שדברי ר' יוחנן הפוסק כמותו^[401] אינם מסקנת התלמוד, שהרי אביי ורבא לא עמדו מפני זקנים^[402], והיינו - לדעתם - זקני ישראל^[403]. או שההלכה כאיסי בן יהודה, אלא שאין כוונתו לומר שצריך לקום ממש מפני כל זקן, אלא לענין הידור בעלמא, ופירוש הכתוב: מפני שיבה תקום והדרת פני זקן^[404], שמפני שיבה, דהיינו תלמיד חכם, יש לקום, וזקן יש להדר^[405].

זקנה

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן^[406], ואפילו זקנה^[407], אם היא בת שבעים שנה^[408] - לסוברים שעומדים מפני זקן אם הוא בן שבעים שנה^[409] - שכיוון שהאישה חייבת לכבד אחרים - שהרי היא חייבת לקום מפני חכם וזקן^[410] - גם האחרים חייבים בכבודה, אם היא זקנה^[411]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין צריך לעמוד מפני זקנה^[412]. ויש מהאחרונים הסוברים שהדבר תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת איסי בן יהודה שחייבים לעמוד אפילו מפני זקן אשמאי^[413], אם כן בודאי חייב לעמוד מפני אישה זקנה, ולדעת החולקים עליו וסוברים שאין צורך לעמוד מפני זקן אשמאי^[414], אשת זקן, שאינה זקנה, אין חיוב לעמוד מפניה^[415].

זקן חכם וזקן שאינו חכם

זקן בלא חכמה, צריך לכבד זקן וחכם^[416].

זקן גוי

ר' יוחנן היה קם מלפני זקנים גוים והיה אומר כמה הרפתקאות - מקרים^[417] וצרות^[418] - עברו עליהם^[419], וראו הרבה ניסים ומופתים^[420] ברוב אורך ימיהם, וראוי לכבדם^[421]. ונחלקו גאונים וראשונים:

א) יש מהגאונים וראשונים מפרשים שר' יוחנן היה קם מדין תורה^[422], שההלכה כאיסי בן יהודה^[423], הסובר כל שיבה במשמע^[424], ואפילו אשמאי^[425], שהוא - לסוברים כן^[426] - גוי^[427], שמקיים שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח^[428]. ואע"פ שתלה ר' יוחנן הטעם בכמה הרפתקאות שעברו עליהם^[429], היינו מפני שהוא חכם ואינו מחוייב לעמוד בפני זקן, שהוא כזקן ואינו לפי כבודו^[430].

ב) ויש מהראשונים מפרשים שלא קם ר' יוחנן מדין תורה^[431], אלא מפני דרכי-שלום*^[432], ואיסי בן יהודה לא בא לרבות אלא אשמאי - שהוא ישראל, לסוברים כן^[433] - ולא זקני גוים^[434]. שלא מצאנו בשום מקום שזקן גוי צריך לכבדו^[435]. ועוד, שהרי תולה הטעם בכמה הרפתקאות עברו עליהם^[436], ולא אמר משום שההלכה כאיסי בן יהודה^[437]. ועוד, שהרי רבא עשה להם הידור ולא קם מפניהם^[438], ואביי נתן להם יד ולא קם מפניהם^[439], ובשיבה כתוב: קימה^[440].

בפירוש ההידור שעשה רבא, נחלקו הדעות: יש מפרשים שהידר אותו בדברים^[441]. ויש מפרשים שהידור היינו קימה קצת^[442].

להלכה נחלקו ראשונים:

א) יש פוסקים שזקן גוי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו^[443]. אם משום שלדעתם ר' יוחנן לא היה קם מפניהם אלא קצת, ורבא לא היה קם כלל, וההידור היינו הידור בדברים, ופסקו כאביי ורבא^[444], שבתראי הם^[445]. ואע"פ שמפני שיבה תקום, כל שיבה במשמע, ואפילו גוי - לסוברים כן^[446] - מכל מקום לא באה התורה להשוות כבוד זקן גוי לכבוד זקן ישראל^[447], אפילו לדעת ר' יוחנן, ולכן לזקני גוים לא היה עומד מלוא קומתו ולזקני יהודים היה עומד, ואבייי ורבא סוברים שאין להשוותם כ"כ, והקימה בגוים היינו להקימם בדברים ובנתינת יד^[448]. או משום שלדעתם ר' יוחנן קם מפני זקני גוים, ואביי ורבא חלוקים עליו, ופסקו כמותם^[449]. ולא קם ר' יוחנן משום דין תורה, שהרי כל שיבה במשמע היינו רק ישראל - לסוברים כן^[450] - אלא מדין דרבנן^[451], ורבא ואביי חלוקים עליו, שחושבים איסור להחשיב לגוי כמו לישראל, אלא עשו הידור בלבד, ופסקו כמותם^[452]. וכן כתבו אחרונים להלכה שזקן גוי, מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו^[453].

ב) ויש מהראשונים פוסקים שיש לקום מפני זקני גוים, משום דרכי שלום^[454], וכר' יוחנן^[455].

ג) ויש מהראשונים פוסקים שמצוה להדר זקני גוים, לקום קצת מפניהם ולסומכן בידו^[456]. אם משום שלדעתם ר' יוחנן לא היה קם מפני זקני גוים אלא קצת, ופסקו כמותו^[457] נגד רבא^[458], וכאביי, שלדעתם אינו חלוק על ר' יוחנן^[459]. או שלדעתם ר' יוחנן היה קם מפני זקני גוים, ואביי ורבא חלוקים עליו, ואינם חלוקים זה על זה, והלכה כמותם, שעושה קימה קצת, וכשצריכים סמיכה עושים להם^[460], שסוברים שישנו חיוב מדרבנן להדר זקני גוים, באחד משתים, או לקום קצת מפניהם או לסומכן בידו, ואסור לקום מפניהם, שאיסור הוא להחשיב לגוי כמו לישראל^[461].

ד) ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שאין חיוב לעמוד מפני זקני גוים, ואף לא לזוע מעט מפניהם להדרם במקצת^[462].

המצוה להדר גוי, היינו כשהוא בן שבעים שנה - למרות שאין החיוב אלא מדרבנן, לסוברים כן^[463] -שכל שתיקנו חכם כעין התורה תיקנו, והחיוב בזקן ישראל מן התורה אינו אלא כשהוא בן שבעים - לסוברים כן^[464] - אם כן אף בגוי אינו חייב כלל מדרבנן בשום הידור אלא כשהוא בן שבעים שנה^[465].

הקימה

תחילת זמן הקימה

מאימתי חייב לקום מפני חכם^[466] וזקן^[467], משיגיע לתוך ארבע-אמות*^[468], שזוהי קימה שיש בה הידור^[469], דהיינו כבוד ונשיאות פנים, שדבר הניכר הוא שבשבילו עמד^[470], שבתוך ארבע אמותיו מוכח הדבר שמפניו הוא עומד^[471], וזוהי קימה שאמרה תורה^[472]. אבל קודם לכן לא קיים מצות עשה^[473], שאין כאן היכר ואין כאן הידור^[474], שהרואה אומר לצרכו הוא שעמד^[475], שבקומו כאשר יהיה במקום רחוק לא מוכח הדבר שמפניו הוא קם, אלא הרואים יחשבו שלעסק עצמו הוא קם^[476], ולכן אסור לעמוד עד שיגיע לתוך ארבע אמותיו^[477].

יכול יעמוד מפניו ממקום רחוק^[478], כיוון שאמר: מפני שיבה תקום^[479], שמשמע שבראותו פניו אפילו ממקום רחוק יקום^[480], תלמוד לומר: תקום והדרת^[481], לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור^[482]. ובצורת הלימוד נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מפרשים שהלימוד הוא במידת סמוכין*^[483], שלכן נסמך לתקום והדרת^[484], להשמיע שאין קימה אלא במקום שיש בה הידור, דהיינו סמוך לארבע אמות^[485]. ב) ויש מפרשים שהלימוד הוא מכך שכתבה התורה תקום והדרת זה אצל זה והקדימה קימה להידור, ולא כתבה: מפני שיבה תהדר ותקום מפני זקן^[486]. ג) ויש מפרשים שהלימוד הוא מכך שהיה לו לומר: תקום ותהדר פני זקן, כיוון ששניהם לשון ציווי, ועוד שלא היה לו לומר אלא תקום בלבד, כיון שהקימה הוא בעצמו ההידור^[487], ולזה אמר שאילו אמר כך הייתי אומר שהקימה תהיה משיראנו ממקום רחוק^[488], תלמוד לומר: תקום והדרת^[489], שירצה תקום והדרת בקימה זו^[490], להשמיע שאין קימה אלא במקום שיש בה הידור, דהיינו סמוך לארבע אמות^[491].

אף חכם*, שהיה בזמן הסנהדרין^[492] - הממונה על העיר שמבקשים ממנו הוראה^[493] ויש מפרשים: הגדול שבחכמים שנושאים ונותנים עמו בהלכה^[494] - עומד מלפניו ארבע אמות^[495], אם רואה אותו מחוץ לבית-המדרש*^[496].

בכניסה לבית*, כתבו אחרונים שאינו עומד עד שייכנס לארבע אמותיו, ואין אומרים שכל הבית נחשב כארבע אמות^[497], שלהלכה אין הבית נחשב כארבע אמות^[498]. ויש שהסתפקו בדבר^[499].

על עמידה מפני חכם בבית-המדרש*, עי' להלן^[500]. על כך שאין הדרגות של נשיא* אב-בית-דין* וחכם* הללו נהוגות אלא בזמן הסנהדרין, ובימינו הושוו המידות, ע"ע חכם^[501]. על עמידה בפני רבו, שחייב לעמוד משיראנו מרחוק מלוא עיניו, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו^[502].

סוף זמן הקימה

עד אימתי יעמוד מפני חכם* - שהיה בזמן הסנהדרין^[503] - נחלקו הגירסאות: א) יש גורסים: כיוון שעבר ארבע-אמות* יושב^[504], דהיינו שאינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות^[505]. ויש מהפוסקים שפסקו כן לגבי חכם שבימינו^[506] וזקן^[507]. ב) ויש גורסים: כיוון שעבר יושב^[508]. וכן אמרו בירושלמי על זקן - דהיינו חכם של ימינו^[509] - עבר, ישב לו^[510], דהיינו שתיכף ישב לו^[511]. וכן פסקו רוב הפוסקים שיעמוד מפני חכם - וזקן^[512] - עד שיעבור מכנגד פניו^[513], וכיוון שעבר יושב^[514].

בא החכם או הזקן לביתו, עומד מפניו ומכבדו לישב, והסתפקו אחרונים אם יכול לשבת לפני שישב החכם והזקן, משום שבביתו הוא בעל הבית, או שאינו יכול לישב, וכתבו שבבית אחר ודאי אין לו לישב עד שישב הוא^[515].

על עמידה בפני רבו, שחייב לעמוד עד שיתכסה ממנו שלא יראה את קומתו, או עד שיישב הרב במקומו, ע"ע כבוד רבו; מורא רבו^[516].

בבית המדרש

בברייתא שנינו לגבי בית-המדרש*^[517], שיושבים בו שורות שורות^[518]: כשהנשיא* נכנס, כל העם עומדים ואין יושבים עד שאומר להם שבו, כשאב-בית-דין* נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן, עד שישב במקומו. כשחכם* נכנס, אחד עומד ואחד יושב עד שישב במקומו^[519]. ואמרו בתלמוד שברייתא זו נשנתה בימי רבן שמעון בן גמליאל^[520], שעד אז כשהיו הנשיא, אב בית דין וחכם, נכנסים לבית המדרש, היו כולם קמים מפניהם, תיקן רשב"ג שיהיה היכר בינו לביניהם^[521]. יש מהראשונים הסובר שדוקא בימי רשב"ג נשנית משנה זו, ולא נהג לא לפניו ולא לאחריו^[522]. אבל רוב הראשונים פסקו דין זה להלכה^[523], וכתבו אחרונים שהוא הדין בבית-הכנסת*^[524].

על העמידה מפני חכם* מחוץ לבית-המדרש*, עי' לעיל^[525]. על העמידה מפני אב-בית-דין* מחוץ לבית המדרש, ע"ע אב בית דין^[526]. על כך שאין הדרגות הללו נהוגות אלא בזמן הסנהדרין, ובימינו הושוו המידות, ע"ע חכם^[527]. על העמידה מפני הנשיא* מחוץ לבית המדרש, ע"ע נשיא.

רכוב

רוכב הרי הוא כמהלך^[528], וכשם שעומדים מפני המהלך כך עומדים מפני הרוכב^[529].

צורת הקימה

סתם אדם צריך לעמוד מפני חכם מלוא קומתו^[530], וכן צריך לעמוד מפני זקן מלוא קומתו^[531]. אבל ילד חכם לפני זקן אינו חייב לעמוד מלא קומתו, אלא כדי להדרו^[532], דהיינו בקצת קימה^[533], לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד מפניו^[534], שכיוון שצריכים לנהוג בו ג"כ כבוד, אין לו להתבזות לקום מפני הזקן אלא יעשה לו הידור^[535]. והוא הדין זקן לפני ילד חכם, שכיוון שיש לו מעלה כנגד ילד חכם, אין לו להתבזות לקום מפניו, אלא יעשה לו הידור^[536].

יש מהאחרונים שכתבו שלא אמרו ראשונים שילד חכם צריך להדר בלבד, אלא לדעתם שההלכה איננה כאיסי בן יהודה ואין צריך לעמוד מפני זקן אשמאי^[537], אבל לסוברים שההלכה כאיסי בן יהודה וצריך לעמוד מפני זקן אשמאי^[538], צריך לעמוד עמידה גמורה^[539].

על חכם שאינו מופלג בחכמה, שיש סוברים שנכון לעשות לו הידור, עי' לעיל: מפני חכם^[540]. על שני חכמים השווים בחכמה, שצריך כל אחד לעשות לחבירו הידור, עי' לעיל: שם^[541]. על רב בפני תלמידיו, שפטור מקימה, ומכל מקום יעשה להם קצת הידור, עי' לעיל: שם^[542].

חסרון כיס

קימה שיש בה חסרון כיס, אינו חייב בה^[543]. וכן שנינו: יכול יהדרנו בממון - יהא הידור זה הידור ממון, לכבדו בממון^[544], ככתוב: ולא תהדר פני גדול^[545], שמשמע בממון, וכגון: ודל לא תהדר בריבו^[546] - תלמוד לומר: תקום והדרת^[547], מה קימה שאין בה חסרון כיס, אף הידור שאין בו חסרון כיס^[548]. שמקיש^[549] קימה להידור, מה הידור שאין בו ביטול מלאכה^[550], שאין לשון הידור אלא נשיאות פנים או בממון או בכיבוד דברים ואין במשמעו ביטול מלאכה^[551], אף קימה שאין בה ביטול מלאכה^[552]. ומקיש הידור לקימה, מה קימה שאין בה חסרון כיס^[553], שהרי העמדנו שאנו עוסקים בשאין בה ביטול מלאכה^[554], אף הידור שאין בו חסרון כיס^[555]. לפיכך בעל אומנות, העוסק במלאכת עצמו, אינו צריך לעמוד בפני תלמיד חכם^[556], ואפילו בפני רבו המובהק^[557]. ואם היה טרוד במלאכת אחרים, אינו רשאי - להחמיר על עצמו^[558] - ולעמוד בפני תלמיד חכם^[559], שהרי יש כאן ביטול מלאכה^[560] של אחרים^[561]. ויש מהראשונים ואחרונים המצדדים שאף בעל אומנות העוסק במלאכת עצמו אינו רשאי לעמוד מפני תלמיד חכם^[562], אם משום שכיוון שמהדין פטור, ורוב בעלי אומניות אינם עומדים, אם זה עומד, ירָאו הללו כמזלזלים בכבוד תלמידי חכמים^[563], או שכיוון שאינם מצווים מהתורה, לא נוח להם לחכמים שיפסידו כלל^[564].

ביטול זה ממלאכה, יש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים שאינו אלא בזמן התנאים שישבו על הקרקע, שיש בעמידה טורח וביטול תורה אצל תלמיד חכם, אבל בזמננו שיושבים על ספסלים, אין בזה ביטול תורה, כיוון שאין זה רק רגע^[565].

כשעוסק בתורה

אם תלמיד חכם צריך לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, נחלקו אמוראים: א) לדעת ר' אלעזר ור' שמעון בר אבא - ויש מהאחרונים סוברים שאף שמואל ושמואל בר בא בירושלמי סוברים כן^[566] - אינו רשאי לעמוד מפני רבו^[567], שלפי שעוסקים בתורה, הרי הם כתורה עצמה^[568], ואין תורה עומדת מפני לומדיה^[569], שאין התורה עומדת מפני בנה^[570]. ב) אכן, אביי קילל למי שלא קם^[571]. ונחלקו אחרונים: יש סוברים שהטעם הוא מפני שאינו מבטל בזה תורתו^[572], ואם מבטל מתורתו, אין צריך לעמוד^[573]. ויש סוברים שלדעה זו אפילו אם מבטל תורתו צריך לעמוד^[574]. וכן ר' זעירא אמר בירושלמי שר' אחא הפסיק וקם^[575], ויש מהאחרונים מפרשים דהיינו שהפסיק מלימודו^[576], אע"פ שאין בעלי אומניות רשאים לקום בשעה שעוסקים במלאכתן^[577], ששם חשו להפסד של בעלי אומניות וקימה שאין בה חסרון כיס אנו צריכים^[578], אבל בעוסק בתורה זו מצוה וזו מצוה ומשום כבוד הבריות התירו שיניח עסק התורה ויתעסק בכבוד התלמיד חכם^[579]. ג) ויש מהראשונים הסוברים שלדעת ר' אייבו אמר ר' ינאי אין תלמיד חכם העוסק בתורה רשאי לעמוד ולבטל מלימודו אלא שחרית וערבית^[580], שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים^[581]. ויש מהאחרונים סוברים שזהו שאביי קילל למי שלא קם^[582], בשחרית וערבית^[583].

יש מהאחרונים שכתב בדעת ראשונים שלא נחלקו אמוראים בזה אלא מפני שבזמנם ישבו על הקרקע, שיש בעמידה טורח וביטול תורה אצל תלמיד חכם, אבל בזמננו שיושבים על ספסלים, אין בזה ביטול תורה, כיוון שאין זה רק רגע^[584].

להלכה כתבו ראשונים ואחרונים שאפילו בשעה שהוא עוסק בתורה, צריך לעמוד מפני חכם^[585]. ויש מהראשונים שפסק להלכה שראוי לתלמיד לעמוד מפני רבו אפילו בשעה שיושב ועוסק בתורה^[586]. ויש מהאחרונים הפוסק להלכה שאינו עומד אלא שחרית וערבית בלבד^[587]. ויש מהראשונים הסובר שלא נחלק אביי אלא ברבו, אבל מפני תלמיד חכם אחר הכל מודים שאינו רשאי לעמוד בשעה שעוסק בתורה^[588].

להלכה שצריך לעמוד בשעה שעוסק בתורה מפני חכם^[589], הוא הדין שצריך לעמוד מפני זקן^[590].

אבל וחולה

אבל - שצריך לשבת על הארץ^[591] - והחולה - המוטל על ערש דוי^[592] - אין חייבים לעמוד בפני חכם^[593] - וזקן - ואפילו בפני רבו^[594], שהרי אפילו בפני נשיא* אינם עומדים^[595], שאין קימה אלא במקום שיש בה הידור^[596], ולכן אינו עומד מפני זקן וחכם בבית-הכסא*^[597] ובבית-המרחץ*^[598], וכשיושב על הארץ - או כשחולה במיטתו - אינה קימה שיש בה הידור^[599]. או שהקימה היא קימה שיש בה הידור, שכיוון שאין המקום מטונף, צער הגוף של אבל וחולה בקרבו ישים^[600], ומכל מקום פטור האבל, מפני שצריך לעשות כבוד לאבל, שהכתוב השווהו למלך, ולפי צערו עשו לו נחת רוח לישב בראש, ולכן אינו חייב לעמוד מפני הרב והנשיא^[601]. אכן אם רוצה האבל - או החולה^[602] - לעמוד מפניו, ודאי אין בו איסור^[603]. ויש מהאחרונים הסובר שחייבים לעמוד מפני זקן וחכם, ורק מפני נשיא* אינם מחוייבים לקום^[604], שהדין של קימה מפני נשיא הוא שאסור לו לישב עד שיאמר להם שבו^[605], וזה אי אפשר שיהיה האבל והחולה עומדים תמיד, שהרי אסור לומר להם שבו^[606].

בתשעה באב

בתשעה-באב*, שנוהגים לישב על הארץ להתאבל על חורבן בית-המקדש*^[607], נחלקו אחרונים: יש סוברים שאינו מחוייב לעמוד מפני חכם^[608], שלדעתם כשיושב על הארץ אינה קימה שיש בו הידור^[609], אכן, אם רוצה לעמוד מפניו ודאי אין בו איסור^[610]. ויש סוברים שאף בתשעה באב חייב לעמוד מפני רבו ומפני חכם^[611], שלדעתם כשיושב על הארץ הקימה היא קימה שיש בה הידור^[612], ועוד, שבתשעה באב הצער שווה בכל^[613]. וכתבו שכן המנהג^[614].

מספר הפעמים שמחוייב בקימה

עד כמה אדם צריך לעמוד מפני זקן - חכם^[615] - נחלקו אמוראים בירושלמי: שמעון בר בא אמר בשם ר' יוחנן: פעמיים ביום^[616], וביארו אחרונים הטעם, שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים^[617], שעומדים שני פעמים ביום, שחרית וערבית, בקריאת-שמע*^[618]. ר' לעזר אומר: פעם אחת ביום^[619], וביארו אחרונים הטעם, שלא יהא כבודו שווה לשל שמים^[620].

מספר הפעמים שמחוייב בקימה לרבו

אמר ר' אייבו^[621] אמר ר' ינאי^[622]: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים^[623], וביארו ראשונים, שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית - שמקבל עליו עול מלכות שמים בקריאת-שמע* שחרית וערבית^[624] - הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית^[625]. וכתבו ראשונים שדין זה אינו נוהג אלא באותם הדרים בבית הרב, שמן הסתם עמדו שחרית וערבית^[626], אבל תלמידים אחרים חייבים לעמוד אפילו מאה פעמים ביום, שמא יראה אחר ויחשדם, ואפילו אותם שדרים בבית הרב אם באו פנים חדשות צריכים לעמוד^[627]. ויש מהראשונים שכתבו שאינו חייב לקום לפני רבו אלא ערבית ושחרית^[628], אבל אם יש פנים חדשות צריך לקום^[629].

בפירוש המילה "רשאי" נחלקו ראשונים: יש מפרשים שרשאי, היינו כפשוטו^[630], שלא יקום מפני רבו יותר משני פעמים ביום, שלא יהא כבודו מרובה יותר משל שמים^[631], ואינו רשאי לעמוד בפני רבו, דהיינו בבית-המדרש*^[632], שעוסק בתורה^[633], שאינו רשאי לעמוד מפני ביטול תורה, אלא שחרית וערבית בלבד^[634] - לסוברים כן^[635] - או במקום הצנוע, אבל במקום שיש גנאי לרב אם לא יעמוד מפניו, חייב^[636]. ויש מפרשים שאינו רשאי, היינו אינו חייב^[637], ומכל מקום אם רצה להזמין עצמו מאה פעמים לאדם אחד מותר^[638], והרשות בידו לעמוד לפניו כל שעה^[639], שהרי בכבוד שמים ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו^[640].

להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש מהראשונים ואחרונים שהשמיטו הדין מההלכה^[641], שלדעתם מחלוקת בדבר, שלדעת התנאים הסוברים שבכתוב: את ה' אלהיך תירא^[642], "את", בא לרבות^[643] תלמידי חכמים^[644], הרי שהושווה מורא החכם למורא שמים, ואם אדם מקבל פני שכינה כמה פעמים ביום צריך לעמוד באימה ובמורא^[645]. וכן האמורא ר' אלעזר שאמר: כל תלמיד-חכם* שאין עומד מפני רבו נקרא רשע^[646], חלוק על ר' ינאי^[647]. ב) ויש מהראשונים שפסקו להלכה שתלמיד שהוא יושב לפני רבו תמיד אינו רשאי לעמוד מפניו אלא שחרית וערבית בלבד^[648]. ג) ויש מהאחרונים שפסקו להלכה שאין אדם חייב לעמוד לפני רבו, רק שחרית וערבית, ודוקא בבית הרב, אבל בפני אחרים שאין יודעים שעמד לפניו, חייב לעמוד^[649]. ד) ויש מהאחרונים שפסק להלכה שאין העוסק בתורה רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית^[650].

קימה מפני סומא

רב סומא*, חייב התלמיד לעמוד מפניו, אף שרבו אינו רואה אותו^[651]. והוא הדין תלמיד חכם סומא, שחייבים לעמוד מפניו^[652], אף על פי שאין התלמיד חכם רואה ויודע כלום^[653], שיש הידור וכבוד לעיני הרואים^[654]. ויש מהאחרונים סוברים שאין חיוב לעמוד מפני זקן סומא^[655] וחכם סומא^[656], שכיוון שאינו מרגיש בזה אין לו הידור^[657], וצריכים הידור לפנים הרואות, ככתוב: ולא יראו פני^[658]. ויש מהאחרונים שהסתפקו אם חייבים לעמוד מפני זקן סומא^[659].

קימת סומא

סומא* חייב לעמוד מפני תלמיד חכם^[660] וזקן^[661], כשיודע שהוא לפניו^[662], ששמע קולו^[663]. ויש מהאחרונים המחלק: בחכם ורבו שאינו מובהק פטור הסומא^[664], והוא הדין בזקן^[665], שמאחר שאינו רואה אותם, אף אם יעמוד לא יהיה הידור, שלא יהא ניכר שבשביל כבודם הוא עומד, ולא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור^[666], ואינו חייב אלא ברבו המובהק^[667], שכבודו גדול יותר, שחייב בקימה אף חוץ לארבע אמות^[668], למרות שאינו ניכר שעומד מפניו^[669]. ויש מהאחרונים המסתפק אם סומא חייב לעמוד מפני זקן^[670].

הישן וניעור

הישן וניעור ומצא זקן יושב כנגדו, הסתפקו אחרונים אם חייב לעמוד מפניו^[671].

הידור שאינו בקימה

בתוספתא ובמדרשים שנינו: איזהו הידור^[672], שאמרה תורה - ברב^[673] וחכם*^[674] - והדרת פני זקן^[675], לא ישב במקומו^[676], ולא עומד במקומו^[677], ולא מדבר במקומו^[678], ולא סותר את דבריו^[679], וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס לתוך דבריו^[680]. וביארו אחרונים שלדעה זו הידור נכתב לענין בפני עצמו, אלא שממילא שומעים גם קימה שיש בה הידור^[681]. וכן יש מהראשונים שפסק להלכה שההידור הוא שלא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר דבריו^[682]. וכן יש מהאחרונים שפסקו להלכה שההידור היינו בדברים - כיבוד דברים^[683] - לדבר לו בלשון כבוד ואדנות וענווה, ולכוף ראשו לפניו^[684] ולכבדו^[685].

אכן בתלמוד לא נזכרו הדינים הללו, וכן הפוסקים לא פסקו אלא שאסור לשבת במקום רבו^[686] ואסור לסתור דבריו^[687]. וכן כתבו ראשונים בביאור התלמוד, שלא נכתב הידור אלא לדרוש, למעט עמידה מרחוק^[688] ועמידה בבית-המרחץ*^[689]. וביארו אחרונים שלדעת התלמוד מהידור אין למדים לדבר בפני עצמו, אלא לומר שהיא קימה שיש בה הידור ולמעט עמידה מרחוק ועמידה בבית המרחץ^[690], וחכם שאינו רבו או סתם זקן אינו חייב לו בדברים אלו^[691].

חכם וזקן

היו ביחד חכם* שמופלג בחכמה^[692], והוא בחור^[693], וזקן שמופלג בזקנה^[694], והוא חכם קצת^[695] אבל לא כבחור^[696], בישיבה - של דין או של תורה^[697] - הולכים אחר החכמה^[698], להושיב החכם ובחור בראש^[699] למעלה מן הזקן^[700], דהיינו קודם לזקן^[701], ולדבר תחילה^[702], ובמסיבה - בשאר מסיבות^[703], של משתה או של נישואין^[704] - הולכים אחר הזקנה^[705], להושיבו בראש^[706] ולדבר תחילה^[707]. ואם החכם מופלג בחכמה והזקן אינו מופלג בזקנה, אף במסיבה מכבדים את החכם יותר, ואם הזקן מופלג בזקנה והחכם אינו מופלג בחכמה, אף בישיבה מכבדים את הזקן יותר^[708]. והוא שיהא הזקן חכם קצת^[709], אפילו אם הבחור חכם ממנו, שבשביל חכמה מעט שיש בו יותר מן הזקן אין מביישים את הזקן הואיל וגם הוא חכם קצת^[710], אבל אם הזקן אינו חכם כלל, אפילו במסיבה החכם קודם^[711]. ואם אין שום אחד מהן מופלג, לא זה בחכמה ולא זה בזקנה, נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שהזקן - דהיינו מי שיש לו יותר שנים, ואפילו אינו זקן בן שבעים שנה^[712] - קודם בכל מקום^[713], בין בישיבה בין במסיבה^[714], שאין לנו לבייש את הזקן מפני חכם שאינו מופלג, ואף החכם אינו בוש בכך^[715], שמאחר שזקן ממנו^[716] יודע הוא שבשביל זקנתו חולקים לו כבוד^[717], ואף הוא חושב בעצמו אשרי המחכה ויגיע^[718]. וכן הלכה^[719]. ב) ויש מהראשונים סוברים שהיכן שאין אחד מהם מופלג, לעולם הולכים אחר החכם^[720], אפילו במסיבה^[721]. ג) ויש מהראשונים סוברים שהיכן שאין אחד מהם מופלג, הרי הוא כאילו שניהם מופלגים ובישיבה הלך אחר חכמה ובמסיבה הלך אחר זקנה^[722].

נצרכו במסיבה להוראה, אם הזקן לא יֵדע את מקומה שואלים לבחור^[723].

מקומות בבית הכנסת

מקומות של בית-הכנסת* שאדם מוריש לבניו, אף אדם גדול מוריש לבנו הפריץ את מקומו, ואין אומרים שיפנה את מקומו ויושיבו גדול במקומו^[724]. וכן אין זקן יכול לערער עליו, שהוא זקן יותר ממנו ואין ראוי לישב הוא למעלה ממנו, שאע"פ שמצות עשה לכבד את הזקנים, היינו בדבר שאין בו חסרון כיס, ולא בדבר שיש בו חסרון כיס^[725], כמו כאן, שהוא רוצה ליקח מקומו שהוא ירושת אביו^[726]. אכן, במקום שנהגו שאין המקומות בבית הכנסת קנויים בדמים, אלא שמנהיגי הקהל מושיבים לאיש כפי מדרגתו הראוי לו, אם הבן אינו ממלא מקום אביו לא ישב במקום אביו, ויהיה מי שגדול ממנו למטה ממנו וראוי לישב קודם הבן הזה מושיבין אותו בראש ובן המת תחתיו^[727].

הערות שוליים