שלוש השבועות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(שיפור הערך - מבוסס על החוברות המקיפות של הרב יעקב זיסברג ו[https://hebrewbooks.org/59624 הרב יונתן פז]) |
(שיפור הערך - מבוסס על החוברות המקיפות של הרב יעקב זיסברג ו[https://hebrewbooks.org/59624 הרב יונתן פז]) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה|[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] ([[שיחת משתמש:למאי נ"מ?|שיחה]]) 19: | {{בעבודה|[[משתמש:למאי נ"מ?|למאי נ"מ?]] ([[שיחת משתמש:למאי נ"מ?|שיחה]]) 19:10, 29 במאי 2024 (IDT)}} | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
*** הרוקח בפירושו ל[[הושענות]]{{הערה|1=נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), [https://tablet.otzar.org/#/book/13087/p/59/t/3880598721234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' כז]. }} מפרש: "שלא ידחקו הקץ בתפילתם - '''שלא יתקבצו כולם יחד''' לבקש על זה" [- על הגאולה]. | *** הרוקח בפירושו ל[[הושענות]]{{הערה|1=נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), [https://tablet.otzar.org/#/book/13087/p/59/t/3880598721234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' כז]. }} מפרש: "שלא ידחקו הקץ בתפילתם - '''שלא יתקבצו כולם יחד''' לבקש על זה" [- על הגאולה]. | ||
*** ויש שביארו {{מקור|פרי צדיק ואתחנן א|כן}} העניין כפשוטו, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה{{הערה|גם לפי שיטה זו, ודאי חובה להתפלל על הגאולה כתקנת חז"ל (בתפילת העמידה ועוד), אך לא להפריז בתפילות על כך ולהקדיש לכך את כל היממה במשך תקופות ממושכות. }}. וכן מצינו{{דרוש מקור}} שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. ויש שהוסיפו {{מקור|ערבי נחל תולדות ג|כן}} שטעם הדבר, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו - כבר נתלבש הדבר תוך הטבע, ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן בא יבא הדבר ההוא בנחת ולא בצער; אך אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף שהקב"ה יקבל התפילה ויביא הגאולה קודם זמנה, מכל מקום יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער וייסורים {{מקור|ענף יוסף כתובות קיא א$ענף יוסף בשם הערבי נחל|כן}}. {{ש}}[[רבי הלל מקולמייא]] בספרו '[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26849&st=&pgnum=259 אבקת רוכל]' {{מקור|חלק ב כלל ט|כן}} כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתפילות ותחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה'מנחת אלעזר' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4765&st=&pgnum=171&hilite= שער יששכר - מועדים, ברוקלין תשנ"ב, עמ' קסג]){{הערה|1=שער יששכר, מהדורת מונקאטש תרצ"ח, סימן לב עמוד קכג, {{ש}}וראה: דברי תורה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4711&st=&pgnum=114 מהדורה שתיתאה סימן קי] (במהדורת ירושלים תשל"ד, עמוד עג). (המקורות מ'נפש עדה' נחלת יעקב ב, [https://tablet.otzar.org/#/book/679673/p/368/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' 797]). }}, שיטה זו – המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים – "אינה להלכה ולא עיקר כלל". | *** ויש שביארו {{מקור|פרי צדיק ואתחנן א|כן}} העניין כפשוטו, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה{{הערה|גם לפי שיטה זו, ודאי חובה להתפלל על הגאולה כתקנת חז"ל (בתפילת העמידה ועוד), אך לא להפריז בתפילות על כך ולהקדיש לכך את כל היממה במשך תקופות ממושכות. }}. וכן מצינו{{דרוש מקור}} שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. ויש שהוסיפו {{מקור|ערבי נחל תולדות ג|כן}} שטעם הדבר, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו - כבר נתלבש הדבר תוך הטבע, ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן בא יבא הדבר ההוא בנחת ולא בצער; אך אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף שהקב"ה יקבל התפילה ויביא הגאולה קודם זמנה, מכל מקום יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער וייסורים {{מקור|ענף יוסף כתובות קיא א$ענף יוסף בשם הערבי נחל|כן}}. {{ש}}[[רבי הלל מקולמייא]] בספרו '[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26849&st=&pgnum=259 אבקת רוכל]' {{מקור|חלק ב כלל ט|כן}} כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתפילות ותחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה'מנחת אלעזר' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4765&st=&pgnum=171&hilite= שער יששכר - מועדים, ברוקלין תשנ"ב, עמ' קסג]){{הערה|1=שער יששכר, מהדורת מונקאטש תרצ"ח, סימן לב עמוד קכג, {{ש}}וראה: דברי תורה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4711&st=&pgnum=114 מהדורה שתיתאה סימן קי] (במהדורת ירושלים תשל"ד, עמוד עג). (המקורות מ'נפש עדה' נחלת יעקב ב, [https://tablet.otzar.org/#/book/679673/p/368/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' 797]). }}, שיטה זו – המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים – "אינה להלכה ולא עיקר כלל". | ||
*** ויש שביארוה {{מקור|ישמח משה על שיר השירים|כן}}, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא שהכוונה להימנע מהבאת הגאולה בדרכים מיסטיות, כגון על ידי שמות קדושים, השבעת השם, התעסקות עם מלאכים ושדים וכדומה{{הערה|ראה ספר חסידים {{מקור|(}}{{מקור|ספר חסידים רד$סימן רד}}{{מקור|,}} {{מקור|ספר חסידים רה$רה}} {{מקור|ספר חסידים רו$ורו}}{{מקור|)}}: "[רד] אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם. [רה] מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע מ[[שאלת חלום|שאלות חלום]], שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנאמר {{מקור|דברים יח, יג|כן}}: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו, ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל לקדוש ברוך הוא, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפילתנו נדע שאין אנו ראויים להינצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. [רו] אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". {{ש}}ובמקום נוסף {{מקור|ספר חסידים תתקלז|כן}}: "...וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידו שכותבם ושהעתיקם ושעשאם... לכך אל יכתוב אותם, ואף על פי שה[[סנהדרין]] היו יודעים - לא היו כותבים אותם מעשים". }}. ולפירושם, כוונת רש"י{{הערה| | *** ויש שביארוה {{מקור|ישמח משה על שיר השירים|כן}}, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא שהכוונה להימנע מהבאת הגאולה בדרכים מיסטיות, כגון על ידי שמות קדושים, השבעת השם, התעסקות עם מלאכים ושדים וכדומה{{הערה|ראה ספר חסידים {{מקור|(}}{{מקור|ספר חסידים רד$סימן רד}}{{מקור|,}} {{מקור|ספר חסידים רה$רה}} {{מקור|ספר חסידים רו$ורו}}{{מקור|)}}: "[רד] אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם. [רה] מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע מ[[שאלת חלום|שאלות חלום]], שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנאמר {{מקור|דברים יח, יג|כן}}: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו, ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל לקדוש ברוך הוא, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפילתנו נדע שאין אנו ראויים להינצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. [רו] אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". {{ש}}ובמקום נוסף {{מקור|ספר חסידים תתקלז|כן}}: "...וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידו שכותבם ושהעתיקם ושעשאם... לכך אל יכתוב אותם, ואף על פי שה[[סנהדרין]] היו יודעים - לא היו כותבים אותם מעשים". }}. ולפירושם, כוונת רש"י{{הערה|וראה בספר דף על הדף {{מקור|דף על הדף כתובות קיא א$כתובות שם|כן}} בשם ספר ויואל משה ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=66383&hilite=bb21989a-c6b2-4583-8f75-b4b3a03e0594&st=%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d&pgnum=39 מאמר שלש השבועות אות כח]), שזהו הסבר נאה, אך רחוק להעמיס כן בכוונת רש"י. }} "שלא להרבות בתחנונים" לא בריבוי כמותי, אלא על תפילה באופנים מיוחדים, דוגמת [[יוסף דיליריינא]] {{מקור|שו"ת חתם סופר ליקוטים פו$ליקוטים סי' פו ד"ה עמוד כ"ד|כן}}, אשר פעל באמצעות '[[קבלה מעשית]]', השבעת [[מלאכים]] ושמות קדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה{{דרוש מקור}}. לדעתם, כל המרבה בתפילות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח. | ||
*** ויש שפירשו שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם{{דרוש מקור}}. | *** ויש שפירשו שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם{{דרוש מקור}}. | ||
*** ויש שפירשו {{מקור|שו"ת ישכיל עבדי ה הקדמה|כן}} שכוונת רש"י שלא ירבו להתחנן על כך '''בפני אומות העולם''', ויבקשו מהם שיאפשרו [ויעזרו] לנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה ושלטון. | *** ויש שפירשו {{מקור|שו"ת ישכיל עבדי ה הקדמה|כן}} שכוונת רש"י שלא ירבו להתחנן על כך '''בפני אומות העולם''', ויבקשו מהם שיאפשרו [ויעזרו] לנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה ושלטון. | ||
גרסה מ־18:10, 29 במאי 2024
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י למאי נ"מ? (שיחה) 19:10, 29 במאי 2024 (IDT) |
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מבואר בגמרא (בבלי כתובות קיא, א) כי שלוש שבועות השביע הקב"ה את ישראל לגבי הגלות והעליה לארץ ישראל. ואלו הן: שלא לעלות בחומה, שלא לדחוק את הקץ, שלא למרוד באומות.
עִם הקמת התנועה הציונית, אשר שאפה ופעלה להקים 'בית לאומי' (מדינה ריבונית) לעם ישראל בארץ ישראל, היו תלמידי חכמים שהתנגדו לתנועה זו, וראו במעשיה עבירה חמורה של עלייה בחומה, דחיקת הקץ ומרידת באומות. מאידך, היו תלמידי חכמים שתמכו בתנועה הציונית ובפעולותיה, וסברו שאין בכך כל פגם מבחינה הלכתית ותורנית (ואדרבה יש בכך קיום של מצות יישוב הארץ). היו בין תלמידי חכמים גם כמה גישות בינים.
המקור בתנ"ך ובדברי חז"ל
במגילת שיר השירים (שיר השירים ב, ז) כתוב: "הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ" (שם ג, ה). פסוק זה חוזר על עצמו (שם ח, ד) בסגנונות שונים – שלוש פעמים.
הגמרא (בבלי כתובות קיא, א) מביאה מחלוקת אמראים אם מותר לעלות מבבל לארץ ישראל – לדעת רב יהודה אסור לעלות מבבל לארץ ישראל, מפני שנאמר[1]: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", ואילו רבי זירא סבר שהפסוק אוסר שיעלו ישראל בחומה, וכפל הפסוקים נצרך "לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר: שלוש שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את הגויים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי". לאחר מכן הגמרא אומרת שמלשון הפסוקים: "אם תעירו ואם תעוררו" משמע שכל אחת מהשבועות כפולה היא (שלא להעיר ושלא לעורר), ולדעת רבי זירא ההסבר לכך הוא[2]: "...לכדרבי לוי דאמר: שש שבועות הללו למה? שלוש - אלו שאמרנו, והאחרות - שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים."
בגמרא מובא שיש עונש חמור לעוברים על שבועות אלו: "'בצבאות או באילות השדה' - אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימים את השבועה - מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאיילות השדה."
במדרש (שיר השירים רבה ב, [א] ז) נמצאות כמה דרשות לפסוקים אלו, להלן חלק מהן:
- "רבי יוסי בר חנינא אמר: שתי שבועות יש כאן אחת לישראל ואחת לאומות העולם, נשבע [- השביע] לישראל שלא ימרדו עול המלכויות, ונשבע [ - השביע] למלכויות שלא יקשו עול על ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הן גורמים לקץ לבוא שלא בעונתו" (כי הקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל).
- "רבי חלבו אומר: ארבע שבועות יש כאן: השביע לישראל שלא ימרדו על [או: עול] המלכויות, ושלא ידחקו על הקץ, ושלא יגלו מסטרים[3] [- סודות] שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא? לקבץ גליותיהם של ישראל".
- "רבי אוניא אמר: ארבע שבועות השביען, כנגד ארבע דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים[4] (ראה רש"י תהלים עח, ט), ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים".
ההבדלים בין הדרשות השונות (שבגמרא ובמדרש) ובין הנוסחאות השונות העסיקו את המעיינים בסוגיה זו[דרושה הבהרה].
ביאור השבועות
- השבועה הראשונה: "שלא יעלו ישראל בחומה", ויש גורסים(דרוש מקור): "כחומה". ובמדרש הנוסח: "שלא יעלו חומה מן הגולה"[5].
רש"י (שם) מפרש שהאיסור לעלות "בחומה" משמעותו "יחד ביד חזקה". מדבריו עולה(דרוש מקור) כי לדעת רב יהודה אסור לעלות לארץ ישראל מבבל בזמן הגלות, ואילו לדעת רבי זירא וסיעתו מותר ליהודים יחידים לעלות לארץ ישראל אף בזמן הגלות, אך אסור להם לעלות לארץ ישראל "יחד ביד חזקה", כלומר, לכבוש אותה ולהקים בה שלטון.
המהרש"א (בחידושי אגדות) מפרש: "שלא יעלו ביחד ביד חזקה ולבנות להם חומות ירושלים". באופן פשוט כוונתו שהמילה 'חומה' איננה רק מבטאת שלטון וכוח (והאיסור לעלות בחוזקה), אלא פירושה כפשוטה: האיסור לעלות ולבנות את חומות ירושלים. - השבועה השנייה: "שלא ימרדו באומות העולם". באופן פשוט פירושה שחובה על ישראל בעודם בגלות תחת שלטון הגויים לקבל את השלטון, לא למרוד ולקיים את חוקי השלטון (מיסים וכדומה)[6].
- השבועה השלישית: "שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מידי"[דרושה הבהרה].
כנגדן הוסיף רבי לוי עוד שלוש שבועות אחרות:
- השבועה הרביעית: "שלא יגלו את הקץ" – שבועה זו נאמרה לנביאים שבהם (רש"י). ורבי יצחק אברבנאל (מעייני הישועה א, ב) ששבועה זו נאמרה לחוזים בכוכבים.
- השבועה החמישית: "שלא ירחקו את הקץ" – רש"י מפרש: "שלא ירחיקו את הקץ - בעוונם"[7]. המהרש"א מציע פירוש נוסף: "שלא יהיה בעיניהם הקץ רחוק... כאילו מתייאשים מן הגאולה, אלא יהיה בעיניהם זמן הגאולה קרוב, כמו שכתוב (ישעיהו נו, א): כי קרובה ישועתי לבוא". ויש שפירשו (היעב"ץ) באופן שלישי, שהכוונה שלא יעסקו בחישובי קיצים (עץ יוסף אות מה), וכפי שאמרו חז"ל (בבלי סנהדרין צז.) שמשיח בא בהיסח הדעת, ונמצא שהתעסקות זו מרחיקה את בואו (תורה תמימה שיר השירים ב, ז, אות פא)[8].
לשבועה זו ישנו נוסח אחר: "שלא ידחקו את הקץ" – רש"י מפרש: "שלא ירבו בתחנונים על כך [ - על הגאולה] יותר מדאי". – האחרונים תמהו על פירוש זה, שכן ישנם מקורות רבים בדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, על המצוה הגדולה להרבות בתפילה להחיש הגאולה. ועוד, שהרי חז"ל תיקנו בתפילת העמידה שלוש פעמים בכל יום חול להתפלל על הגאולה, על בניין ירושלים, צמיחת צמח דוד, השבת העבודה וחזרת השכינה לציון. ועוד, שרש"י עצמו חיבר פיוטים וסליחות שכל עניינם הוא בקשות ותחנונים על ביאת המשיח.
בביאור העניין מצאנו דרכים שונות בין המפרשים:- הרוקח בפירושו להושענות[9] מפרש: "שלא ידחקו הקץ בתפילתם - שלא יתקבצו כולם יחד לבקש על זה" [- על הגאולה].
- ויש שביארו (פרי צדיק ואתחנן א) העניין כפשוטו, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה[10]. וכן מצינו(דרוש מקור) שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. ויש שהוסיפו (ערבי נחל תולדות ג) שטעם הדבר, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו - כבר נתלבש הדבר תוך הטבע, ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן בא יבא הדבר ההוא בנחת ולא בצער; אך אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף שהקב"ה יקבל התפילה ויביא הגאולה קודם זמנה, מכל מקום יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער וייסורים (ענף יוסף בשם הערבי נחל).
רבי הלל מקולמייא בספרו 'אבקת רוכל' (חלק ב כלל ט) כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתפילות ותחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה'מנחת אלעזר' (שער יששכר - מועדים, ברוקלין תשנ"ב, עמ' קסג)[11], שיטה זו – המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים – "אינה להלכה ולא עיקר כלל". - ויש שביארוה (ישמח משה על שיר השירים), שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא שהכוונה להימנע מהבאת הגאולה בדרכים מיסטיות, כגון על ידי שמות קדושים, השבעת השם, התעסקות עם מלאכים ושדים וכדומה[12]. ולפירושם, כוונת רש"י[13] "שלא להרבות בתחנונים" לא בריבוי כמותי, אלא על תפילה באופנים מיוחדים, דוגמת יוסף דיליריינא (ליקוטים סי' פו ד"ה עמוד כ"ד), אשר פעל באמצעות 'קבלה מעשית', השבעת מלאכים ושמות קדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה(דרוש מקור). לדעתם, כל המרבה בתפילות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח.
- ויש שפירשו שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם(דרוש מקור).
- ויש שפירשו (שו"ת ישכיל עבדי ה הקדמה) שכוונת רש"י שלא ירבו להתחנן על כך בפני אומות העולם, ויבקשו מהם שיאפשרו [ויעזרו] לנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה ושלטון.
- השבועה השישית: "שלא יגלו הסוד לאומות העולם" – מהו הסוד שאסור לגלות לגויים? רש"י מביא שני פירושים: (א) סוד העיבור, (ב) סוד טעמי תורה. ויש מפרשים (שו"ת יד אליהו מח) סוד עיבור הנשמות. המהר"ל (בחידושי אגדות)[14] מסביר שעניינה של הגאולה הוא הייחוד של עם ישראל והבדלתם מהאומות, ואם אנו מגלים להם את הסודות הפנימיים שלנו[15], אזי יש לנו חיבור פנימי עם האומות ואיננו מובדלים מהם, וזה מעכב את הגאולה (כי הקץ מבדיל בין ישראל לאומות). המהר"ל (שם) מוסיף הסבר שני, שעניינה של הגאולה הוא כמוס ופנימי (כי הוא מגיע ממדרגה פנימית עליונה), ואם אנו מגלים את הסוד לאומות - איננו מתאימים לגאולה הפנימית והנסתרת (וממילא מעכבים אותה).
השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים
גדולי הפוסקים הראשונים: הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, הטור והשולחן ערוך, השמיטו את השבועות הללו, ולא הביאוה בספריהם. גם גדולי מפרשי התלמוד הבבלי הראשונים (הרמב"ן, הרשב"א, המאירי, הריטב"א, הר"ן ועוד), לא פירשו את הסוגייה ולא דנו במסקנות העולות ממנה להלכה. גם רש"י בפירושו למגילת שיר השירים לא הביא את דברי חז"ל על שלושת השבועות.
מאידך, מקצת מהפוסקים הזכירו את השבועה שלא לעלות בחומה בספרי הלכה: הכפתור ופרח (פרק י)[16], ריא"ז בפסקיו (כתובות פי"ג ה"ח דין ו), הריב"ש (תשובה קא) והרשב"ש (תשובה ב) האריכו במצות יישוב הארץ ובמעלותיה, אך סייגו בזמן הגלות מצוה זו מוטלת רק על יחידים, אך אין מצוה על כלל ישראל לכבוש את הארץ, מפני שבועות אלו. בספר פאת השולחן הביא את דברי הרשב"ש להלכה. המהרשד"ם בתשובה (שו"ת מהרשד"ם חו"מ שסד) פוסק שהשבועה "שלא ימרדו באומות העולם", מחייבת לקבל כל דינא מלכותא, ואת כל הגזרות והחרמות שמטילות המלכויות בהן אנו שוהים בגלות.
גם בספרי הפרשנות וההגות של חכמי ישראל (הרוקח בפירושו להושענות, הרמב"ן בספר הגאולה, רבנו בחיי בפרשת וישלח, ישועות משיחו לאברבנאל, המהר"ל בכמה מקומות בספריו, המגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ם, השל"ה, אור החיים בפרשת בחֹקֹתי, היעב"ץ בכמה מספריו, ועוד), הוזכרו השבועות מספר פעמים.
במהלך ההיסטוריה של עם ישראל בגלות הקשה והמרה, לעיתים קמו משיחי שקר, אשר עשו אותות ומופתים בפני ההמון, וטיפחו בעם אשליות ותקוות נכזבות לגאולה קרובה ולישועה ניסית. גוונים שונים היו לתופעה זו, אך המשותף לכולם הוא אכזבה והשבר הגדול שהגיע בהתנפצות החזון. מצאנו חכמים רבים שהזהירו את עם ישראל מלנטות אחרי 'משיחים' אלו[17], פעמים אחדות, הסתמכו האזהרות על השבועות בשיר השירים. לדוגמה: הרמב"ם באיגרת תימן[18] הזכיר בהקשר זה ששלמה המלך אמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ומבקש מהם הרמב"ם: "ואתם, אחינו ואהובינו, שימרו השבעתו, ולא תעירו את האהבה עד שתחפץ". כמו כן, בתקופת משיח השקר שבתאי צבי, שם רשעים יירקב, 'תלמידו' נתן העזתי (שהתיימר להיות נביא), והכתות שנגררו אחריהם, כתבו כמה מחכמי ישראל שהם עברו על השבועות[19].
התוקף ההלכתי של השבועות
זמן השבועות - האם יש תפוגה לשבועות?
האם הציונות והקמת מדינת ישראל אסורים בשל השבועות?
דעת המתנגדים לציונות
שלוש השבועות משמשים מקור לחלק ממתנגדי הציונות והקמת מדינת ישראל, שטוענים שבכך עוברים על השבועות שלא לעלות בחומה, שלא למרוד באומות ושלא לדחוק את הקץ. לדבריהם, עלייה המונית לארץ ישראל, יישובה, מאבק בגויים השולטים בארץ ו/או מתגוררים בה, ופעולות שונות במטרה להקים שלטון יהודי בארץ ישראל, אסורים לפי התורה, בשל היותם מנוגדים לשבועות. הם מסבירים, שאסור לנו לפעול כדי לצאת מהגלות, שכן הגאולה צריכה להיות על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ולא על ידי פעולות מעשיות שלנו.
גדולי התורה הראשונים והמרכזיים שהחזיקו בעמדה זו ופרסמו דברים ברוח זו, היו רבי שלום דובער שניאורסון (המכונה: האדמו"ר הרש"ב מחב"ד) מרוסיה (תרכ"א-תר"פ, 1860-1920)(דרוש מקור) והרב חיים אלעזר שפירא (האדמו"ר ממונקאטש, בעל מנחת אלעזר, נימוקי או"ח ועוד) מהונגריה (תרל"א-תרצ"ז, 1871-1936)(דרוש מקור). הללו פרסמו כרוזים חריפים כנגד התנועה הציונית, וכנגד 'אגודת ישראל', שגם היא פעלה במידה מסוימת לחיזוק היישוב היהודי (החרדי) בארץ ישראל.
ממשיך גישה זו היה האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, שערך ספרים מקיפים בסוגיא זו – 'ויואל משה' ו'על הגאולה ועל התמורה'. הוא אף מסביר בכך את הסיבה לשואה(דרוש מקור), שכן בהמשך הגמרא שם דורשת הגמרא כי אם עם ישראל לא יקבל את השבועה, ה' יתיר את בשרם כצבאות וכאיילות השדה.
דעת התומכים בציונות
ישנם כמה הסברים מדוע עולים לארץ ישראל חרף השבועה "שלא יעלו כחומה":
- כשניתן רישיון מאומות העולם לעליה לארץ, אין יותר שבועה. (רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב- ה"אבני נזר" (שו"ת אבני נזר תנד, נו), רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק - ה"אור שמח", רבי מאיר יחיאל הלוי האלשטוק מאוסטרובצה, הרב חיים דוד חזן הראשון לציון(דרוש מקור), הרב ישכר שלמה טייכטל (בספרו 'אם הבנים שמחה'(דרוש מקור)), רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין, הרב אברהם יעלין (בעל 'ארך אפיים'), הרב מנחם מנדל כשר, הרב נתן צבי פרידמן (מחבר שו"ת נצר מטעי), הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ועוד).
- אומות העולם הפרו את שבועתם, ולכן גם כלפי ישראל השבועה כבר לא חלה (רבי שלמה קלוגר, רבי הלל מקולומאייה, הרב נתן צבי פרידמן, הרב מאיר כהנא(דרוש מקור) ועוד).
- עליה בצורה הדרגתית אינה נחשבת כחומה (רשב"ש(דרוש מקור), הרב אברהם יעלין, הרב יונה דב בלומברג, הרב מאיר בלומנפלד ועוד).
- אסור לעלות רק מבבל, אבל לא משאר הארצות (הפלאה כתובות קיא.), והיינו לדעת רב יהודה שם, ואילו לדעת רבי זירא נראה שהשבועות אמורות על כל הארצות (שו"ת אבני נזר יו"ד תנד, נז). ולפי זה יש לדון אם הלכה כרב יהודה או כרבי זירא (אבני נזר שם אות נז וסא).
- החומה תקפה לאלף שנה בלבד (רבי חיים ויטאל, הרב עובדיה הדאיה, הרב מרדכי עטיה ועוד).
- השבועה ההיא רק על עליה על מנת לבנות את בית המקדש (כך משמע בדברי הגר"א(דרוש מקור)[20])
- כשבני ישראל תקיפים לעלות לארץ ישראל, בטלה השבועה (רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא- "מי השילוח"(דרוש מקור) ועוד(דרוש מקור)).
- כבר בגמרא השבועות שנויות במחלוקת, שבמסכת יומא אומר ריש לקיש שהוא שונא את אנשי בבל שלא עלו לארץ בימי עזרא, מכאן שהוא לא הסכים עם רבי זירא שאמר את ענין השבועות. (רבי יהושע פלק- הפני יהושע, הרב מרדכי אליאשברג, הרב עטייה ועוד).
- רבי זירא חזר בו, שכן במדרש שיר השירים רבה מסופר שהוא הודה שאילו עלו ישראל לא היה נחרב הבית. (הרב שרגא פייבל פרנק, הרב מרדכי עטייה ועוד).
- רק בעל "מגילת אסתר" על ספר המצוות לרמב"ם פוסק אותן להלכה, אולם כל שאר הפוסקים חולקים עליו - ובראשם הרמב"ן (הרצי"ה קוק, הרב טייכטל, הרב יעלין, רבי יהושע מקוטנא, הרב בלומברג, ועוד רבים).
- השבועות הן אגדה ולא הלכה (הרצי"ה קוק, הפני יהושע, הרמב"ם, אבני נזר, הרב כשר, הרב שאול ישראלי ועוד).
- השבועות הן מעין גזרות משמים, אך לא איסור מעשי, כביכול חומה המונעת מישראל לעלות לארץ (מהר"ל מפראג, הרב כשר, הרב ישראלי, ומשמע כך מהריב"ש, רשב"ש, רבי ישראל משקלוב- ה"פאת השולחן" ועוד).
- יש הטוענים כי השבועות בטלות כאשר יש סימן לפקידה מאת ה' (כמו שכתוב בפסוק: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ'").
לפי דרך זו, היחס למשמעותן של שלושת השבועות בדורות האחרונים נובע מהגישה כלפי התקופה: הנוקטים בגישה שהתקופה היא גלות מוחלטת – מתייחסים לשלושת השבועות כנוגעות גם לדורות האחרונים, וזאת מפני שהן נאמרו לכל תקופת הגלות עד לגאולה. ומאידך, הנוקטים בגישה שהתקופה היא אתחלתא דגאולה או בגישה שהיא תקופת ביניים שיש בה גם ממדים של גלות וגם ממדים של אתחלתא דגאולה [כגון הרב אריה שפירא בספרו אחרית כראשית] – אינם מתייחסים לשלושת השבועות כנוגעות לדורות האחרונים וזאת מכיוון שהן נאמרו רק לתקופת הגלות (כלשון הפסוק "עַד שֶׁתֶּחְפָּץ").
ישנם כמה הסברים מהי אותה פקידה:- רישיון אומות העולם הוא פקידה (שו"ת אבני נזר יו"ד תנד, נו ועוד).
- התעוררות עם ישראל לשוב לארץ ישראל, נקראת פקידה (הרב טייכטל(דרוש מקור) ועוד).
- התגלות סימני הקץ המגולה הם פקידה(דרוש מקור).
- הזוועות שהיו בגלות, ובפרט השואה הנוראה, הינן פקידה(דרוש מקור).
- הופעת הגר"א בעולם היא פקידה, שכן הוא ניצוץ מנשמת משיח בן יוסף (הרב שרגא פייבל פרנק(דרוש מקור)).
היחס למדינה לאחר הקמתה
האם השבועות ביהרג ואל יעבור?
ראו גם
לקריאה נוספת
ספרים, חוברות וקונטרסים בנושא השבועות:
- רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר מסאטמר, ויואל משה - מאמר ג' השבועות
- הרב יששכר שלמה טייכטל, אם הבנים שמחה (בודפשט תש"ג; קרן רא"ם, ירושלים תשע"ג, ועוד)
- הרב מרדכי עטיה, סוד השבועה
- הרב מנחם מנדל כשר, התקופה הגדולה (שני חלקים)
- הרב ח. שרגא פייבל פרנק, תולדות זאב על מסכת שבת, חלק ב, בירור הלכה במעלת ומצות יישובה של ארץ ישראל, עמ' סד-[ https://tablet.otzar.org/#/book/9601/p/310/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c פ]
- הרב שמואל הכהן וינגרטן, השבעתי אתכם – עיונים ובירורים בעניין שלוש השבועות, ירושלים תשל"ו
- הרב חיים גריינמן, חידושים וביאורים כתובות סימן י
- הרב חיים צימרמן, בעניין שלושת השבועות, מתוך ספרו 'תורה לישראל' א, ירושלים תשל"ח, עמ' 13-17
- הרב שלמה אבינר, בירורים בעניין שלא יעלו בחומה, במספר מהדורות[21], ולאחרונה בסוף ספרו 'עלו נעלה' (בעריכת הרב מרדכי ציון), בית אל תשע"ב, עמ' שעז ואילך
- ילקוט השבעתי אתכם - ליקוט של ראשונים ואחרונים בסוגיית שלש השבועות
- דעת תורה על השבועות שלא יעלו ישראל בחומה לארץ ישראל (קישורים לספרים הדנים בשלושת השבועות מצד המתנגדים לציונות) - מתוך אתר נטרונא
- אפס בלתך גואלנו - הוצאת נטרונא תש"ע
- הרב אהרן רוזנברג, משכנות הרועים - השבעתי אתכם - ילקוט השלש שבועות (באתר אוצר החכמה)
- הרב יעקב זיסברג, נפש עדה - בירורים בענין השבועות, מהדורה ראשונה: קרני שמרון תשס"ג; מהדורה שניה: בתוך ספרו 'נחלת יעקב', קרני שומרון תשס"ה, חלק ב, עמ' 712-858 – (הערה: מדובר בספר בהיר ומקיף במיוחד, שאסף מקורות רבים בנושא)
- הרב ישכר דוב רומפלער, הלכה ברורה - בעניין איסור הנסיגה מארץ ישראל (כהוראת הרבי מליובאוויטש) ושלושת השבועות, ירושלים תשס"ה, עמ' סב ואילך
- הרב ד"ר יצחק קראוס, שלוש השבועות כיסוד משנתו האנטי-ציונית של ר' יואל טייטלבוים[22], ניסן תש"נ
- תורת הגלות - הוצאת אור האמונה
- הרב יהונתן פז, דעות הפוסקים על שבועות הגלות, תמוז תשע"ז – (הערה: מדובר בקונטרס די נטרלי המרכז את הדעות השונות בכל פרט, אשר אסף מקורות רבים בנושא, המחבר ליטאי-חרדי)
מאמרים בנושא השבועות:
- הרב יואל טייטלבוים, ערב רב עלה בתוך כתבי האר"י זיע"א[23], בתוך: העמק (ירושלים), גיליון לג, עמ' נה-סא
- הרב מנחם מנדל כשר, דעת תורה על השבועה שלא יעלו ישראל בחומה לארץ ישראל, בתוך: 'שנה בשנה', תשל"ז
- הרב שמעון אייגרמן, השבועות שהשביע הקב"ה את ישראל, בתוך אור המזרח, גיליון פט - תשרי תשל"ח [כו, א], עמ' 24 ואילך
- הרב צבי יהודה הכהן קוק, בענין החומה בכללה (אגרת), בתוך: 'דגל ירושלים' (ביטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירים), חלק ז', ירושלים תש"ע, עמ' 53-54
- הרב רפאל קצנלנבוגן, שינוי במקומו עומד, בתוך: 'המעין', תשרי תשכ"ח, עמ' 52-53
- הרב צ' גאנץ, השלוש שבועות אינן חובת גברא, בתוך: המחנה החרדי (בעלז), א' אלול תשמ"ד, עמ' 10
- הרב צבי שוייגר, מצות ישוב ארץ ישראל ושלוש השבועות, בתוך: ניב המדרשיה יח - יט, תשמ"ה, עמ' 122-137
- הרב אברהם וייס, הטעם ששלוש השבועות לא הובאו בפוסקים, בתוך: המחנה החרדי (בעלז), כ"א אייר תשמ"ז, עמ' 14, וגיליון 336 (ט"ו שבט תשמ"ח) עמ' 22, וגיליון 345 (א' אלול תשמ"ז), עמ' 11
- הרב חיים צימרמן, בענין שלושת השבועות, בתוך: עטורי כהנים, 62, תש"ן, עמ' 9-12
- הרב עוזי קלכייהם, על שלושת השבועות בימינו, בתוך: עטורי כהנים, גיליון 107 (טבת תשנ"ד), עמ' 12-18
- הרב חננאל סרי, עיון בשיטתו הלמדנית של הרב קאפח בסוגית שלוש השבועות, בתוך: מסורה ליוסף, ד, תשס"ה, עמ' 168-190 – והמשך הדיון בכך במאמריהם של הרב משה צארום והרב חננאל סרי, שלוש השבועות בדעת הרמב"ם, בתוך: מסורה ליוסף, ה, תשס"ח, 234-249
- שלוש השבועות בזמננו, מאמר בבלוג 'גדולת מרן הגאון ראי"ה קוק זצוק"ל'
מאמרים בנושאים משיקים[24]:
- הרב אריה יונה, לכו נרננה
- הרב נחום רוטשטיין, מאמר ישוב ארץ ישראל, בקובץ 'נזר התורה' יג, תשס"ו, עמ' פז-קכד (מעמוד קב עוסק בשלושת השבועות)
- הרב יעקב זיסברג, עצמאות "ישראל בארצו - מצווה או עצה?, בתוך: 'טללי אורות', שנתון מכללת אורות, כרך י, תשס"ב
קישורים חיצוניים
- הרב אביעד נייגר, שיעורים בנושא שלושת השבועות - באתר קול הלשון
- אתר ילקוט השבעתי אתכם
- הרב אביהוד שוורץ, שלושת השבועות - בפורטל הדף היומי
הערות שוליים
- ↑ בתחילה הביא רב יהודה מקור מפסוק אחר (ירמיהו כז, כב): "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאֻם ה'", אך רבי זירא דחה שפסוק זה אמור בכלי שרת (- בכלי המקדש שגלו לבבל, ולא בבני ישראל). לכן נזקק רב יהודה לפסוק אחר - מהשבועות המופיעות בשיר השירים.
- ↑ לשון הגמרא תורגמה לעברית.
- ↑ אולי צריך לגרוס: מסתרים שלהם (מלשון 'סתר').
- ↑ ראה שמות רבה (פרשת בשלח - כ, יא): "...שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם שלושים ריבוא. ולמה נהרגו? שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים, וטעו שלושים שנה... והרגום פלשתים". והובא בקצרה ברש"י בפרשת בשלח (שמות טו, יד,). גם כאן בהמשך המדרש (על השבועות) מוסבר: "והן [- בני אפרים] היו מחשבין בשעה שנגזרה גזרה, כשדיבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים ומשנולד יצחק התחיל, מה עשו נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו על שעברו על הקץ ועברו על השבועה". וראה בגמרא (בבלי סנהדרין צב, ב) וברש"י (שם).
- ↑ בתנחומא ישן (דברים הוספה ג) הנוסח: "וכשיעלו מן הגולה שלא יעלו המונים-המונים". וראה בהערות ר"ש בובר שם.
- ↑ בשו"ת מהרשד"ם (שו"ת מהרשד"ם חו"מ שסד) כותב: "...ואחר שאנו משועבדים תחתם - אנו מחוייבים לקבל כל דינא דמלכותא, כאשר נשבענו שלא נמרוד בהם, כמוזכר בשלהי כתובות, ובוודאי לא ירצו לומר שנמרוד לצאת מתחת רשותם - שאם כן זו היא השבועה ראשונה שהזכירו שם ואמרו 'שלא יעלו בחומה', אלא [מה ש]השביעו ז"ל 'שלא ימרדו' הוא אף בשלא נקבל איזה ענין מגזרותיהם". ושם הסביר שלכן חובה לציית לחרמים של המלך.
- ↑ בספר 'אם הבנים שמחה, פרק ג סוף אות יד, (במהדורת בודפשט תש"ג, עמ' קסו, ובמהדורת פרי הארץ החדשה (תשנ"ח) עמ' קפב) כתב: "נראה בכוונת רש"י, דלא על סתם עוון קאי, אלא על עוון שנוגע בקץ עצמו, כמו שכתב המהרש"א (יומא ט: בסוף) שבימי עזרא הייתה ראויה לבוא גאולה נצחית, אלא שגרם החטא שלא עלו כולם, ועל זה באה השבועה הנ"ל - שלא ירחקו את הקץ בעוונם, שאם תמצא להם שעת הכושר לעלות ע"י רישיון המלכים, יעלו כולם כדי שתשלשל מזה גאולה נצחית (וראה באריכות בחוברת לכו נרננה פרק ב).
יש שכתבו שמחמת שעברו על השבועה הזו, ולא עלו לארץ ישראל בזמן שהשגחה העליונה פתחה את השערים והראתה בחוש שה' חפץ שנעלה, קרתה השואה האיומה כמו שנאמר בגמרא: "אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה" (קדושת ציון, עמ' 350). וראה 'נחלת יעקב' (הרב יעקב זיסברג, קרני שמרון תשס"ה, עמ' 725-726).
מנגד, בספר 'ויואל משה' (מאמר שלש השבועות, אות פד, עמ' קג) כתב שהעוון הוא שלא ממתינים לקץ (אלא פועלים ועושים תנועה להתעוררות הגאולה). - ↑ וראה עיון יעקב (אות מה) שהסביר הטעם לכך שמיאן רש"י בפירוש זה.
- ↑ נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), עמ' כז.
- ↑ גם לפי שיטה זו, ודאי חובה להתפלל על הגאולה כתקנת חז"ל (בתפילת העמידה ועוד), אך לא להפריז בתפילות על כך ולהקדיש לכך את כל היממה במשך תקופות ממושכות.
- ↑ שער יששכר, מהדורת מונקאטש תרצ"ח, סימן לב עמוד קכג,
וראה: דברי תורה מהדורה שתיתאה סימן קי (במהדורת ירושלים תשל"ד, עמוד עג). (המקורות מ'נפש עדה' נחלת יעקב ב, עמ' 797). - ↑ ראה ספר חסידים (סימן רד, רה ורו): "[רד] אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם. [רה] מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע משאלות חלום, שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנאמר (דברים יח, יג): 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו, ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל לקדוש ברוך הוא, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפילתנו נדע שאין אנו ראויים להינצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. [רו] אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו".
ובמקום נוסף (ספר חסידים תתקלז): "...וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידו שכותבם ושהעתיקם ושעשאם... לכך אל יכתוב אותם, ואף על פי שהסנהדרין היו יודעים - לא היו כותבים אותם מעשים". - ↑ הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא, במקום שבו רוצים שיופיע הקישור להערה:
- {{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}
שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:
- {{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
- ↑ וראה גם נצח ישראל (פרק כה).
- ↑ יתכן שלפי הפירוש הראשון של המהר"ל, הכוונה לגילוי סודות פנימיים של ישראל, כדוגמת יחס חכמי ישראל למלכות הרומאית (בבלי שבת לג, ב), ולאו דווקא הסודות התורניים.
- ↑ במהד' לונץ, ירושלים תרפ"ט, חלק א עמ' קצז, ובמהדורת המכון ללימוד המצוות התלויות בארץ (ירושלים תשנ"ד) חלק א עמ' רכד.
- ↑ הרמב"ם (הלכות מלכים יא, ג-ד) נותן את סימני הזיהוי למשיח, שבהם יש בכדי להבדיל אותנו ממשיחיות שקרית: (א) המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, (ב) המשיח צריך להיות מלך, (ג) מצאצאי דוד המלך, (ד) העוסק בתורה במצוות, כפי המבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, כדוד המלך, (ה) ועליו לכפות את כל ישראל ללכת בדרך התורה ולחזק בדקיה (- לתקן מכשולים, תקלות וחולשות רוחניות, מוסריות והלכתיות), (ו) עליו להילחם מלחמות ה' (כלומר, לצאת למלחמה לעזרת ישראל מיד צר, לכיבוש ארץ ישראל והריגת עמלק), (ז) אם עשה כל זאת, והצליח, וניצח את כל העמים שסביב שלטונו, (ח) ובנה בית המקדש, (ט) וקיבץ נדחי ישראל (כלומר, אסף את כל היהודים המפוזרים בעולם לארץ ישראל) - הרי זה משיח בוודאי. אך אם לא הצליח במלחמותיו (ובשלבים הנוספים: לבנות המקדש ולקבץ נדחי ישראל), ממילא יודעים אנו שהוא לא היה המשיח, והרי הוא כמלכי בית דוד השלימים והכשרים.
לפי דברי הרמב"ם יש לבדוק את ייתכנות הבשורה המשיחית בצורה ריאלית וטבעית, ולפעול לגאולת ישראל בעת ובאופנים בהם ישנו סיכוי סביר לכך, ולא בדרכים נלוזות וחסרות סיכוי תבנית:הרב יצחק שילת, בהערותיו לאגרות הרמב"ם, עמ' קסז, ובמקומות נוספים. - ↑ ראה: אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, עמ' קסו.
- ↑ ראה: 'קיצור ציצת צבי נובל', לרבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ, מהדורה שלישית - אודסה תרכ"ז, דף ח. וכד.; קונטרס 'שבר פושעים', למהר"ם חאגיז, בלונדריש תע"ט, עמ' 3[-7; 'תורת הקנאות', לרבנו היעב"ץ, מהדורת אמסטרדם תקי"ב, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45785&st=&pgnum=2 דף א ע"ב ועוד.
- ↑ ראה.
- ↑ 'בירורים בענין שלא יעלו בחומה' (מהרב שלמה אבינר) הופיע בתחילה כמאמר (בקובץ 'נועם' כרך כ, ירושלים תשל"ח, עמ' רח-[ https://tablet.otzar.org/#/book/149370/p/237/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c רלא]), ולאחר מכן כחוברת בפני עצמה (ירושלים ה'תש"מ). בשנים מאוחרות יותר החוברת צורפה כנספח לספרו 'הלכות משיח לרמב"ם' (ובסוף ספר עלה נעלה).
שיעור נוסף של הרב שלמה אבינר בנושא נדפס בביטאון מכללת אורות(דרוש מקור) ובספרו 'מקדם לבית אל', חלק א, ירושלים אייר תש"נ, סימן נג, עמ' 193-199. - ↑ ראה גם מאמרו (של יצחק קראוס): התגובות התיאולוגיות על הצהרת בלפור, בתוך: 'בר אילן', ספר השנה של אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשס"א, עמ' 81 ואילך.
- ↑ מטרת המאמר לטעון שאין זה נכון שלפי כתבי האר"י ז"ל נתבטלו בזמננו שלושת השבועות.
- ↑ הגבול בין מאמרים בנושא מצות יישוב הארץ למאמרים משיקים לנושא השבועות, שמקומם בערך זה, אינו חד וברור. מכל מקום, ניתן להניח שמאמר שחלק מרכזי ממנו מוקדש לבירור השבועות, מתוכם ניגש לבירור גדרי מצות יישוב הארץ וכיבושה, אמור להיכלל כאן.