בית הכנסת בחמת גדר: הבדלים בין גרסאות בדף

בית הכנסת בחמת גדר נבנה במאה הרביעית לספירה, דבר המעיד על קיומה של אוכלוסייה יהודית בעלת אמצעים באזור שבאה להתרפאות ולהנות מהמרחצאות המרפא. ^[1] זמן השהיה במקום הייתה כזאת עד שנמצאו מתפללים קבועים שתרמו לבניית בית הכנסת.

גילוי בית הכנסת

בית הכנסת התגלה בשנת 1932 על ידי הארכאולוג של אליעזר ליפא סוקניק. בחפירות השתתפו שתי קבוצות פועלים: האחת, של חברי ה"השומר הצעיר" שעלו מרוסיה והשנייה, מערביי המקום.^[2]. חשיפת בית הכנסת עוררה התרגשות רבה בקרב היישוב העברי בארץ ישראל. היה זה לאחר ששנתיים קודם נחשף בית הכנסת בבית אלפא שעורר התענינות גדולה גם כן.

ההבדל המרכזי בין שתי רצפות הפסיפס נובע מאופייה של הקהילה בה הוקם בית הכנסת. בעוד קהילת בית אלפא נתפשה כקהילה חקלאית, נתפש בית הכנסת בחמת כביטוי של קהילה עירונית ומבוססת. בבית אלפא היה שפע איורים וסמלים אשר ביטאו אמנות עממית. בחמת גדר, הפסיפסים ובייחוד פסיפס האריה עשוי ברמה אמנותית גבוהה. עדות נוספת לביסוסה הכלכלי של הקהילה באזור מציגה כתובת ההקדשה של הפסיפס. בכתובת מופיעים האריות כשהם ניצבים משני עבריה של רשימה ובה פירוט התרומות לבנייתו של בית הכנסת.

מיקום בית הכנסת

שרידי בית הכנסת נמצאו בגבעה במרכז האתר - ב"גובהה של עיר" - בהתאם למסורת . בבית הכנסת הייתה רצפת-פסיפס עם כתובות אחדות. רצפת הפסיפס הונחה על גבי רצפת-אבן. הפתח הראשי של המבנה היה בקיר המזרחי, בהתאם ההנחיה ההלכתית לפיה "אין פותחין פתחים [בבית הכנסת] אלא למזרח", כפי שמצינו בבית הכנסת הסמוך במעוז חיים של היום, בארבל, ובדרום הר-חברון למרות שירושלים היא בדרום והכניסה עם הפנים למקום המקדש אמורה הייתה להיות בצפון, וקו האמצע היה צריך להיות מצפון לדרום כפי שזה בבתי כנסת אחרים כמו בכפר נחום.

הכתובות

ברצפת-הפסיפס נמצאו עיטורים גיאומטריים פשוטים, כמקובל ברצפות בתי כנסת: עיטורים ולא דמויות. ברצפה משולבות כתובות-הקדשה, כולן בארמית. לפי תוכן הכתובות ניתן לקבוע מי היו מתפללי בית הכנסת ובאיזה תקופה חיו. בסמוך לבימת ארון-הקודש, בדרום, מעוטרת הרצפה בכתובת נוספת הנתונה בתוך זר עגול, ומשני צדדיה שני אריות ועצים דמויי-ברושים.

לפי הכתובות נראה כי בית הכנסת נבנה על ידי המתרחצים שבאו לחמת גדר . באחת מהכתובות שנחשפו ברצפת הפסיפס של בית-הכנסת ^[3], נכתב כך:

"וד[כיר ל]טב (זכור לטוב)^[4] רב תנחום הלוי ב[ר ח]לפה דהב חד טרימיסין ( המטבע) ודכיר לטב (זכור לטוב) מינוקה דסיסיפה [צ]פוריה ו[קירי פ]טריק כפר עקביה ויוסה בר דוסתי דמן כפר נחום / דיהבון תלתיהון (שנתנו שלשתם) תלת גרמין

מלך ע[למה ית]ן ( מלך עולם יתן ) ברכתה (ברכה) בעמלה[ון]( בעמלם) אמן אמן סלה.

שלום ודכיר / לטב (זכור לטוב) יודן ארדה מן חימאוס דיהב תלת / ו[דכירין לט]ב ((זכור לטוב) ארביליי דיהבו[ן] מחירהון [ ] מלך / עלמ(מלך עולם) יתן ברכתה בעמלהון ( בעמלם) אמן אמן סלה"

ובכתובת אחרת (נוה, 34):

לפי הכתובות נראה כי בית הכנסת נבנה על ידי המתרחצים שבאו לחמת גדר. . באחת מהכתובות שנחשפו ברצפת הפסיפס של בית-הכנסת נכתב כך:

"וד[כיר ל]טב (זכור לטוב)^[5] רב תנחום הלוי ב[ר ח]לפה דהב חד טרימיסין ( המטבע)

ודכיר לטב (זכור לטוב) מינוקה דסיסיפה [צ]פוריה ו[קירי פ]טריק כפר עקביה

[ ] מלך / עלמ(מלך עולם) יתן ברכתה בעמלהון ( בעמלם) אמן אמן סלה"

"... דה[ב... לי]קרה דכנישתה... ודכירין לטב עיריא דהבון חד טר[ימ]יסין" מקור=נוה,עמודים 34-33

עיון במקומות מוצאם של התורמים, עולה כי הם מן הגליל, אך גם מאזורים מרוחקים יותר:

• [צ]פוריה – מהעיר ציפורי, בירת הגליל התחתון.
• כפר עקביה – ממקום בשם זה, כנראה ממזרח לכנרת, כיום על חוף-הכנרת המזרחי
• כפר נחום – בצפון הכנרת.
• חימאוס=אמאוס=חמת – אחת מערי ה'חמת' סביב הכנרת.
• אראביליי – מהעיר ארבל, ליד המושב ארבל של ימינו, ממערב לטבריה.

לזיהויה של 'עיריא' בכתובת השניה, יש לומר שכנראה הכוונה ל'בני העיר' שבה הפסיפס, כלומר, בני העיר חמת, חמת-גדר. קיימת גם הצעת קריאה אחרת: צוריא, וזיהויה בצור (מדרום לצידון או בעבר הירדן המזרחי).

כמה תרמו?

הנה לפנינו: טרימיסין אחד [=שליש דינר זהב], שלושה גרמין [= כנראה דינר כסף שלם] משלושה אנשים, שלושה [גרמין, כנראה דינר-כסף שלם] מאדם אחד, ו'מחירהון', שאיננו ברור. אפילו בני-העיר עצמה, בני חמת-גדר, תרמו תרומה צנועה – טרימיסין אחד.

לקריאה נוספת

אילן צבי, בית הכנסת חמת-גדר, בתי-כנסת קדומים בארץ-ישראל, ת"א תשנ"א, 93-91.

• ארליך זאב ח', המעיינות החמים, מזרח הירדן במבט יהודי, עפרה תשנ"ו, 54-53.

• נוה יוסף, בית הכנסת חמת-גדר, על פסיפס ואבן, ירושלים תשל"ח, 64-54.

• סוקניק אליעזר ליפא, בית-הכנסת העתיק בחמת-גדר, קובץ החברה לחקירת ארץ-ישראל, ג', תרצ"ו

קישורים חיצוניים

• זאב ח. ארליך ז'אבו, בית הכנסת בין חמת לתנינים, מקור ראשון - 24 ספטמבר 2007