רבי יהודה הלוי: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(←רבותיו) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
נולד בשנת ד"א תת"ל (1070) בעיר טודילה שבספרד. נפטר בשנת ד"א תתק"א (1141). | נולד בשנת ד"א תת"ל (1070) בעיר טודילה שבספרד. נפטר בשנת ד"א תתק"א (1141). | ||
למד מה[[ר"י מיגאש]] וה[[ראב"ע]] ויתכן שגם אצל ה[[רי"ף]] - עליו חיבר קינה גדולה בפטירתו. | למד מה[[ר"י מיגאש]] וה[[ראב"ע]] ויתכן שגם אצל ה[[רי"ף]] - עליו חיבר קינה גדולה בפטירתו. | ||
== משורר == | == משורר == | ||
גרסה מ־09:57, 19 באוקטובר 2009
|
|
רבי יהודה בן שמואל הלוי, מגדולי משוררי "תור הזהב" שבספרד, ומחבר ספר "הכוזרי".
תולדותיו
נולד בשנת ד"א תת"ל (1070) בעיר טודילה שבספרד. נפטר בשנת ד"א תתק"א (1141).
למד מהר"י מיגאש והראב"ע ויתכן שגם אצל הרי"ף - עליו חיבר קינה גדולה בפטירתו.
משורר
הוא מגדולי משוררי ספרד של תור הזהב, שכתב שירים רבים שנכנסו לסדרי הבקשות, הפיוטים, הסליחות וכל חלקי התפילה וזמירות השבת. רבים משיריו חתומים באקרוסטיכון של "י'ה'ו'ד'ה'".
משיריו המפורסמים: "יום שבתון" (יונה מצאה), י-ה שמע אביונך, "יום ליבשה", "ציון הלא תשאלי", "ליבי במזרח".
וכך כותב עליו החיד"א ב"שם הגדולים": "משורר עצום והיה אומר שירותיו נכח פני ה' בדבקות גמור. וחיבר ספר משירות ותשבחות נמרצות והלצות ומליצות".
שירים רבים של ריה"ל מבטאים ערגה וכיסופים לעלות לארץ ישראל.
הכמיהה לארץ ישראל
מלבד שירי ריה"ל המבטאים את הכיסופים לעלייה לארץ, והפרקים ב"כוזרי" בהם הוא מדגיש את השקפתו על קדושת הארץ, ריה"ל עצמו עלה בסוף ימיו לארץ.
לפי האגדה הגיע ריה"ל עד הכותל המערבי והשתטח עליו, לקיים מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", ושם הוא נדרס על ידי פרש ערבי.
ספר הכוזרי
- ערך מורחב - ספר הכוזרי
ספר ה"כוזרי" שחיבר ריה"ל הוא ספר בסיסי במחשבת ישראל, הבנוי בצורת דו-שיח בין "מלך כוזר לחבר". שמו המקורי של הספר הוא 'ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת'. הספר מיוסד על הסיפור ההיסטורי כי מלך כוזר היה מנסה להתקרב לאלוקים, והיה משתדל בע"ז הכוזרית עד שחלם חלום "כונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים". המלך החל לדרוש באמת, וקרא לפילוסוף, נוצרי, מוסלמי ויהודי לויכוח דת, שבסופו קיבל על עצמו את הדת היהודית והתגייר וממלכתו הפכה לממלכה יהודית.
בספר הכוזרי מוכיח ריה"ל את האמונה ע"פ המסורת מיציאת מצרים (ולא מבריאת העולם), שכן לא יתכן שעם שלם משקר.
ה"כוזרי" מדגיש רבות את "העניין האלוקי", המייחד את עם ישראל מיתר העמים, ששיאו הוא בכח הנבואה היכולה להגיע רק בארץ ישראל או בעבורה, שהיא המקום הטבעי לעם ישראל, שבו הוא יכול לגדול ולהתפתח במעלה רוחנית כראוי (ע"פ משל הכרם).
ספר ה"כוזרי" נכתב בערבית, שהיתה אז "שפת העם", ותורגם לעברית בכמה תרגומים, שהמפורסם ביניהם הוא תרגומו של ר' יהודה אבן תיבון. תרגומים נוספים שנמצאים בשימוש בימינו הם של הרב יוסף קאפח ויהודה אבן שמואל.
הגר"א אמר עליו שהספר "קדוש וטהור, ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו". בשו"ת מהריא"ז ענזיל, תלמידו הגדול של בעל "קצות החושן", כתוב: "והמחבר של הספר ההוא היה רבינו יהודה הלוי שהיה באחרית תקופת הגאונים וספרו קודש הקודשים כידוע".
רבני הציונות הדתית מחשיבים מאוד את ספר הכוזרי. הראי"ה קוק כבר בשלבים הראשוניים של ישיבת "מרכז הרב" העביר שיעורים בספר הכוזרי (מתוך התורה הגואלת פרק ג). הרצי"ה קוק היה מדייק מלשון ר' ישראל משקלוב שהגר"א "היה אומר" שילמדו ספר הכוזרי ומסביר שהיה אומר היינו היה רגיל לומר (שם). הרב דוד כהן, הידוע בכינויו "הרב הנזיר", אף הוא העביר שיעורים בספר הכוזרי ולאחרונה יצאו לאור שלושה כרכים של ביאורים והערות לספר הכוזרי מכתביו.