מעשה שבת: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(←הדין) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== הדין == | == הדין == | ||
חכמים קנסו את מחללי השבת ואסרו את השימוש בתוצרת שהופקה ממלאכות שנעשו בשבת,וזאת כדי להרחיק את האדם מהאיסור החמור של חילול שבת. תוצרת זו נקראת "מעשה שבת". | |||
ויש אומרים | ויש אומרים שאיסור זה הוא מן התורה (יד מלאכי, הובא בילקוט יוסף). | ||
== הבחנות == | == הבחנות == | ||
גרסה מ־17:42, 31 באוקטובר 2010
|
|
דבר שהופק ממלאכה שנעשתה בשבת.
הדין
חכמים קנסו את מחללי השבת ואסרו את השימוש בתוצרת שהופקה ממלאכות שנעשו בשבת,וזאת כדי להרחיק את האדם מהאיסור החמור של חילול שבת. תוצרת זו נקראת "מעשה שבת".
ויש אומרים שאיסור זה הוא מן התורה (יד מלאכי, הובא בילקוט יוסף).
הבחנות
ארבע הבחנות הבחינו חכמים באיסורם:
- הבחנה בין זדון לשגגה, והחמירו יותר באיסורם על מעשה שבת שנעשה בזדון ממה שהחמירו על מה שנעשה בשגגה;
- הבחנה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן;
- הבחנה בין עובר העבירה עצמו, שעליו החמירו, ובין אחרים;
- הבחנה בין מלאכות שיש אפשרות להנות מתוצאותיהן מיד אחר גמר עשייתן (כגון בישול), ובין מלאכות שאין הנאת פירותיהן אלא כעבור זמן (כגון נטיעה).
מי שעשה בשבת מלאכה דאורייתא, שיש אפשרות להנות ממנה מיד, כגון שבישל בשבת, אם עשה זאת בזדון - אסור התבשיל למבשל עצמו - לעולם; ולאחרים - עד מוצאי שבת. ואם בישל בשגגה - אסור התבשיל בין למבשל עצמו ובין לאחרים עד מוצאי שבת, וממוצאי שבת מותר לכל. ויש פוסקים, שבמזיד אסור עד מוצאי שבת לכל, בין לו ובין לאחרים; ובשוגג, מותר לכל מיד, כלומר, שבשוגג לא גזרו כלל.
במעשה שבת שהוא תוצאת איסור דרבנן: אם בזדון נעשה - אסורה התוצרת עד מוצאי שבת בין לו ובין לאחרים, וממוצאי שבת מותרת לכל. ואם בשגגה נעשה - מותרת לכולם מיד. ויש פוסקים, שגם באיסור דרבנן שנעשה בזדון - אסור, לעושה בעצמו, לעולם.
אם עשה מלאכה שגם ללא קנס חכמים אי אפשר להנות ממנה במוצאי שבת, כגון שנטע או שזרע בשבת, שהרי לא יצמחו פירות אלא כעבור זמן רב ולא במוצאי שבת - חייב לעקור את הנטיעה או את מה שזרע, כדי שלא יהנה ממעשה שבת.
דינים נוספים
"מעשה שבת" דינו כדין שאר איסורי אכילה, ועל כן הקדרה שנתבשל בה צריכה הגעלה.
דמי מעשה שבת מותרים, ועל כן מותר למכור מעשה שבת לאחרים ולהנות מן התמורה.
ברם, יש אומרים, שהעושה מלאכה בשבת בזדון, כדי למכור את תוצאותיה לאחרים, הרי דין תוצרת זו לאחרים, כאילו בעצמם עשאוה - ואסורה להם לעולם.
מעשה גוי
גוי שעשה מלאכה בשבת לצורך ישראל אפילו שלא בציוויו, אסור להנות ממנה עד מוצאי שבת, ועד "בכדי שתיעשה". כלומר, גם עם צאת השבת עדיין אסור, עד שיעבור שיעור זמן בו אפשר לעשות את אותה המלאכה בהיתר. כגון: גוי שבצר ענבים בשביל ישראל בשבת, והבצירה מצריכה זמן של חצי שעה - אסור להנות מן הענבים עד חצי שעה אחר צאת השבת.
במעשה שבת של ישראל - המותר במוצאי שבת - לא גזרו "בכדי שתיעשה", כי בגוי חששו שאם יהיה מותר למוצאי שבת מיד, יאמרו לגוי לעשות מלאכה בשבת, כדי שתהיה מוכנה למוצאי שבת מיד, אך לגבי יהודים אין לחשוש שיאמרו להם לחלל שבת, וגם אם יאמרו - לא ישמעו לאומרים.