קול באשה ערווה: הבדלים בין גרסאות בדף

חז"ל אמרו: "קול באשה ערוה".

דאורייתא או דרבנן

כתב בשו"ת יביע אומר ח"א או"ח סי' ו' אות ח', שתלוי הדבר במחלוקת הראשונים אם ספק דאורייתא לחומרא הוי מן התורה או מדרבנן. דהרהור איסורו מה"ת כדאיתא בבבלי עבודה זרה כ, ב ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום, וכתבו התוס' שם דהאי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא, ועש"ע. וגם הרהור פנויה הוא מה"ת כמש"כ רבנו יונה והב"ד בב"י אה"ע סי' כא. ומכיון שיש ספק שמא יבא לידי הרהור מן שמיעת הקול יש ספק דאורייתא. ובבית שמואל שם סק"ב כתב דלהרמב"ם איסור זה מה"ת [ועי' ביבי"א שם אות ט']. ובשו"ת אחיעזר ח"ג סי' כה אות ה' כתב דלפי הנראה הרמב"ם והש"ע חולקים על התוס' וס"ל דקרא דונשמרתם מכל דבר רע אסמכתא בעלמא הוא, ואין זה אלא מדרבנן. וכ"כ בביאור [הגרי"פ פירלא] לספר המצוות לרס"ג ח"ב דף ו' ע"ד וכן בתורת אמת להרב רפאל בירדוגו. וכ"כ שהוא מדרבנן הנשמת אדם כלל ד' סי' א' והב"ד להלכה בכה"ח סי' עה ס"ק כז וכן בשו"ת מהר"ם בריסק ח"ב סי' ע', וכ"כ ביבי"א שם אות י' דיש לסמוך על המקלים שזהו מדרבנן.

ישנם כמה פרטי דינים בעניין שמיעת קול ערוה, בין לקולא ובין לחומרא.

מכירה

אחד מהם אם הוא מכיר את האשה, ובזה כתב בשו"ת יביע אומר שם [אות ב'] שהדבר אסור לכולי עלמא והוכיח מדברי התוס' בסנהדרין מה. דהא דאמרינן במגילה טו. כל האומר רחב רחב מיד נקרי, התם ביודעה ומכירה, ע"כ. משמע שאף שאינו רואה אותה אלא די שנזכר בה ע"י שמה בא לידי הרהור, וה"נ כששומע את קולה.

ואם הכיר אותה ונפטרה כבר, ביביע אומר שם אות יב נסתפק בזה. אי נאמר כדברי הגמ' בסנהדרין מה. גבי נסקלת ערומה ולא חיישינן דאתי לאתגרויי באחרות משום שאין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. או דלמא שאני התם דמצוה לסקלה ערומה, ונשאר בצ"ע.

עוד פרט שאוסר שמיעת קול האשה, הוא אם ראה תמונה שלה, כתב ביביע אומר שם אות יא שאסור לשמוע את קולה. והוא כמש"כ בעיון יעקב תענית ה: לגבי רחב שאמרו ביודעה ומכירה שכפל הלשון לומר שאע"פ שלא היה מכירה ממש רק שראה צורתה מצויירת ביפיה, זו ג"כ מחמם כדין מכירה כמ"ש בסנדרין לט: אחאב מצונן היה ועשתה לו איזבל ב' צורות וכו' וכ"כ בבן יהוידע שם.

מי נקרא ערווה

כל אשה שאינה אשתו או קרובת משפחתו מדרגה ראשונה נחשבת ערוה, אך גם קרובות משפחתו נקראות ערווה לגבי דברים מסויים ודעות מסויימות כמובא להלן:

אחותו

דעת החזון איש (תשובות וכתבים מהחזו"א סי' ל') שאף אחותו בכלל איסור שמיעת קול ערוה, וכן העיד הרב חיים קנייבסקי בשמו.

פנויה

בשו"ת יביע אומר שם אות ד' הב"ד שו"ת מהר"ם שיק אה"ע סי' נג וכן שו"ת בית שערים חאו"ח סי' לג שהתירו לשמוע קול אשה כשלא רואה אותה או שיודעה ומכירה, ובפרט פנויה כמש"כ הב"ש סי' כא סק"ד דקול פנויה מותר, ורק בעת ק"ש ותפלה אסור ^[1]. אך בבאר שבע (בקונט' באר מים חיים סי' ג') חלק ע"ז וכתב שאסור גם קול פנויה, ^[2]

מקהלה

אין הבדל לענין שמיעת קול אשה, בין אם שומע אשה אחת או שומע נשים רבות שרות ביחד (סוטה מח. "זמרי נשי... פריצותא"; ור' שיחת תבנית:הידעת?/ז' טבת ה'תש"ע).

יש מי שהסתפק האם יש להתיר לשמוע קול של אשה וגבר השרים יחדיו, ואע"פ שבדבר חביב תרי קלי משתמעי, מ"מ כל עוד לא שמע את קול האשה זה לא חביב עליו וממילא איננו שומע את קולה (חתן סופר, הובא באוצר הפוסקים סי' כא סע' א ס"ק כ אות ד).

אולם שאר הפוסקים דחו את דבריו, וקבעו שאין לשמוע קול של גברים ונשים (ר' אוצר הפוסקים שם; אום אני חומה, הרב מרדכי גרוס שליט"א, הוגי שעשועות אות שלג, עמ' עא-עב, וש"נ; שיחת תבנית:הידעת?/ז' טבת ה'תש"ע).

הערות שוליים