היזק שאינו ניכר: הבדלים בין גרסאות בדף
(כתבתי בויקיפדיה) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''היזק שאינו ניכר''' הוא סוגת נזקים ב[[הלכה]], בה לא ניכרים סימני ההיזק בגוף החפץ הניזוק. | '''היזק שאינו ניכר''' הוא סוגת נזקים ב[[הלכה]], בה לא ניכרים סימני ההיזק בגוף החפץ הניזוק. | ||
==דוגמאות מקובלות== | ==דוגמאות מקובלות== | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''בטעם''' שפטור נחלקו הראשונים לשלוש שיטות {{מקור| | '''בטעם''' שפטור נחלקו הראשונים לשלוש שיטות {{מקור|שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר|כן}}: | ||
א) משום שאנו לא רואים את ההיזק, כגון במטמא תרומה, שלא רואים אם הפרי טמא. ולשיטה זו, במקרה שהפירות רטובים, שאנו כן רואים את ההיזק, שהרי רואים שהפרי הוכשר לקבל טומאה - הוא כן היזק ניכר, וחייב {{מקור| | א) משום שאנו לא רואים את ההיזק, כגון במטמא תרומה, שלא רואים אם הפרי טמא. ולשיטה זו, במקרה שהפירות רטובים, שאנו כן רואים את ההיזק, שהרי רואים שהפרי הוכשר לקבל טומאה - הוא כן היזק ניכר, וחייב {{מקור|ר"י בתוס' בבא בתרא ב: ד"ה וחייב: בפירות רטובים נחשב שניכר, מוכח שתלוי בראייה|כן}}. | ||
ב) משום שהחומר של החפץ לא ניזוק, כגון במטמא תרומה של חבירו, שהפרי נשאר שלם. ולשיטה זו אפילו אם הפירות רטובים הוא היזק שאינו ניכר, שהרי עדיין הפרי נשאר שלם {{מקור| | ב) משום שהחומר של החפץ לא ניזוק, כגון במטמא תרומה של חבירו, שהפרי נשאר שלם. ולשיטה זו אפילו אם הפירות רטובים הוא היזק שאינו ניכר, שהרי עדיין הפרי נשאר שלם {{מקור|רמב"ם חובל ומזיק ז-א: "לא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו", רש"י גיטין נג. ד"ה היזק שאינו ניכר: "שלא נשתנו מכמות שהיו". קובץ שיעורים בבא קמא קכח חקר בין שני הצדדים הללו, ותלה זאת גם במחלוקת אמוראים|כן}}. | ||
{{מקור|(בביאור המחלוקת בין שתי השיטות הללו מצאנו שני הסברים: [א] נחלקו האם עיקר החפץ הוא החומר שלו, וא"כ הטעם שפטור הוא שהחומר שבו לא ניזוק, או שעיקר החפץ הוא השווי שלו, והרי שוויו כן ניזוק, וע"כ פטור רק משום שלא נראה לעינינו (גרי"ד בבא קמא תחילת ג.)}}<ref>כמו כן חקרו האחרונים בכל תשלומי נזיקין האם הם על החומר או על השווי, הובאו בערך תשלומי נזיקין בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות התשלומין.</ref> {{מקור|(. [ב] נחלקו האם פטור היזק שאינו ניכר הוא משום שהיזק כזה לא נחשב להיזק, וא"כ תלוי בחומר, או שבהיזק כזה האדם לא נחשב למזיק, וא"כ תלוי בראייה (קונטרסי שיעורים בבא קמא א-יד)))}}. | {{מקור|(בביאור המחלוקת בין שתי השיטות הללו מצאנו שני הסברים: [א] נחלקו האם עיקר החפץ הוא החומר שלו, וא"כ הטעם שפטור הוא שהחומר שבו לא ניזוק, או שעיקר החפץ הוא השווי שלו, והרי שוויו כן ניזוק, וע"כ פטור רק משום שלא נראה לעינינו (גרי"ד בבא קמא תחילת ג.)}}<ref>כמו כן חקרו האחרונים בכל תשלומי נזיקין האם הם על החומר או על השווי, הובאו בערך תשלומי נזיקין בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות התשלומין.</ref> {{מקור|(. [ב] נחלקו האם פטור היזק שאינו ניכר הוא משום שהיזק כזה לא נחשב להיזק, וא"כ תלוי בחומר, או שבהיזק כזה האדם לא נחשב למזיק, וא"כ תלוי בראייה (קונטרסי שיעורים בבא קמא א-יד)))}}. | ||
ג) משום שדיני נזיקין נפרדים מדיני איסורים (ומצוות), ולכן לגבי נזיקין לא מתחשבים באיסורים, וממילא בהיזק שאינו ניכר, שהוא נובע מאיסורים - לא נחשב היזק {{מקור| | ג) משום שדיני נזיקין נפרדים מדיני איסורים (ומצוות), ולכן לגבי נזיקין לא מתחשבים באיסורים, וממילא בהיזק שאינו ניכר, שהוא נובע מאיסורים - לא נחשב היזק {{מקור|מאירי גיטין מ:, כך ביאר בדעתו הקונטרסי שיעורים בבא קמא א-טז|כן}}. | ||
'''בדינו''' חידש רש"י {{מקור| | '''בדינו''' חידש רש"י {{מקור|בבלי:גיטין נג:|כן}} שמדאורייתא אין אפילו איסור להזיק לכתחילה. והחתם סופר {{מקור|שם|כן}} נשאר עליו בצע"ג {{מקור|דן בזה בקונטרסי שיעורים בבא קמא א-יח|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''המזיק במזיד''' חייבוהו חכמים לשלם, כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו {{מקור| | '''המזיק במזיד''' חייבוהו חכמים לשלם, כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו {{מקור|בבלי:גיטין נג.|כן}}. וחקרו האם מדרבנן נחשב היזק, או שהוא רק קנס (אך אינו היזק) {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא קמא א-כ|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''שוחט שעשה בבהמת חבירו ספק טריפות''' פטור מדין היזק שאינו ניכר, שיכול לומר "קים לי כדעה שאינה טריפה", וממילא מה שאסור לאוכלה הוא היזק שאינו ניכר {{מקור| | '''שוחט שעשה בבהמת חבירו ספק טריפות''' פטור מדין היזק שאינו ניכר, שיכול לומר "קים לי כדעה שאינה טריפה", וממילא מה שאסור לאוכלה הוא היזק שאינו ניכר {{מקור|אור שמח שכירות פרק י, דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא ו-ג|כן}}. | ||
==אנשים== | ==אנשים== | ||
'''גוי''', הסתפק הקונטרסי שיעורים {{מקור| | '''גוי''', הסתפק הקונטרסי שיעורים {{מקור|בבא קמא א-יז|כן}} האם פטור בהיזק שאינו ניכר. | ||
גרסה מ־09:11, 5 בספטמבר 2012
|
|
היזק שאינו ניכר הוא סוגת נזקים בהלכה, בה לא ניכרים סימני ההיזק בגוף החפץ הניזוק.
דוגמאות מקובלות
בשלושת הדוגמאות הבאות שום שינוי פיזי לא מתחולל בחפץ או האוכל הניזוקים, והנזק מסתכם אך ורק במניעה רוחנית ליהנות ממנו:
- אדם שעירב יין נסך בתוך יין כשר. היין אסור בהנאה, ובעליו אינו יכול לשתותו ואף לא למוכרו ולקבל את דמיו.
- אדם שטימא את תרומתו של חברו. במצב כזה כהן אינו יכול לאכול את התרומה שכן היא טמאה.
- אדם שגזל חמץ של חברו לפני חג הפסח, ומחזירו לו לאחר הפסח באמרו "הרי שלך לפניך", אך על פי ההלכה חמץ שעבר עליו הפסח אסור באכילה ובהנאה.
דוגמאות אקטואליות
- גניבת המחאה והחזרתה לאחר שפג תוקפה.
- ישנה סברה המשייכת לקטגוריית היזק שאינו ניכר גם שתילת וירוס מחשב.[1]
- יש הרוצים לכלול בגדר היזק שאינו ניכר גם שימוש באינטרנט באמצעות תקשורת אלחוטית של אדם אחר[2] במקרה זה, היות שכל מנוי אינטרנט מקבל רוחב פס מסוים, שימוש ללא רשות מקטין את מהירות הגלישה של המנוי.
מחלוקת האמוראים
למרות שמדאורייתא לא חל חיוב תשלום על מזיק שהזיק נזק שאינו ניכר, חלקו אמוראים האם חל חיוב תשלום מדרבנן, וכהגדרת התלמוד - האם היזק שאינו ניכר שמיה היזק (=האם הוא נחשב לנזק), או לאו שמיה היזק (=אינו נחשב נזק).
לדעת רבי יוחנן - היזק שאינו ניכר, אינו נחשב נזק וגם מדברי חכמים לא חל חיוב תשלום בגינו. בראשונים מופיעים 3 הגדרות לשיטתו של רבי יוחנן:
- ראשית - משום שנזק שלא ניתן לראותו אינו נחשב נזק. לשיטה זאת מי שהרטיב פירות, והכשיר אותם לקבל טומאה, וכעת שהם רטובים הנזק נראה לעין, אין זה היזק שאינו ניכר.[3]
- שנית - משום שרק נזק בגוף החפץ עצמו, נחשב נזק. לשיטה זאת מי שטימא פירות גם אם רטובים כרגע, היות שהפירות שלמים ולא נפגעו בגופם, זה נחשב היזק שאינו ניכר.[4]
- נימוק שלישי - משום שאין לערב בין נזיקין לאיסורין, ולכן נזק הנובע מאיסורין, ואינו ניכר, אינו נחשב נזק.[5]
לדעת האמורא חזקיה - היזק שאינו ניכר נחשב נזק, ומדברי חכמים יש לשלם בגינו. ההסבר לשיטתו של חזקיה, הוא שנזק הוא נזק. אין זה משנה אם ניתן לראותו אם לאו; אין זה משנה אם הנזק הוא בגוף החפץ או בשוויו; ואין זה משנה אם הנזק נובע מאיסורין - תמיד חייב לשלם.
ההלכה
הלכה למעשה נפסק כדעתו של רבי יוחנן הסבור כי היזק שאינו ניכר - לאו שמיה היזק, והמזיק פטור מלשלם. אך כדי שלא ילך אדם במזיד ויזיק את ממונו של חברו, תיקנו חכמים קנס מיוחד למי שגורם להיזק שאינו ניכר במזיד, וחייבו אותו לשלם את מה שהפחית משוויו של הנכס על ידי פעולת ההיזק.[6]
לשיטת רבי יוחנן קנסו חכמים רק את המזיד ולא את השוגג, כי מטרת הקנס היא למנוע מאנשים להזיק בכוונה. ואילו לשיטת חזקיה שסבור שהיזק שאינו ניכר - שמיה היזק, הסיבה בגינה קנסו חכמים רק את המזיד ולא את השוגג, היא כדי שהשוגג לא ימנע מללכת ולדווח לניזוק על הנזק (ובכך יכשיל את הניזוק).[7]
מקור וטעם
בטעם שפטור נחלקו הראשונים לשלוש שיטות (שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר):
א) משום שאנו לא רואים את ההיזק, כגון במטמא תרומה, שלא רואים אם הפרי טמא. ולשיטה זו, במקרה שהפירות רטובים, שאנו כן רואים את ההיזק, שהרי רואים שהפרי הוכשר לקבל טומאה - הוא כן היזק ניכר, וחייב (ר"י בתוס' בבא בתרא ב: ד"ה וחייב: בפירות רטובים נחשב שניכר, מוכח שתלוי בראייה).
ב) משום שהחומר של החפץ לא ניזוק, כגון במטמא תרומה של חבירו, שהפרי נשאר שלם. ולשיטה זו אפילו אם הפירות רטובים הוא היזק שאינו ניכר, שהרי עדיין הפרי נשאר שלם (רמב"ם חובל ומזיק ז-א: "לא נשתנה הדבר ולא נפסדה צורתו", רש"י גיטין נג. ד"ה היזק שאינו ניכר: "שלא נשתנו מכמות שהיו". קובץ שיעורים בבא קמא קכח חקר בין שני הצדדים הללו, ותלה זאת גם במחלוקת אמוראים).
(בביאור המחלוקת בין שתי השיטות הללו מצאנו שני הסברים: [א] נחלקו האם עיקר החפץ הוא החומר שלו, וא"כ הטעם שפטור הוא שהחומר שבו לא ניזוק, או שעיקר החפץ הוא השווי שלו, והרי שוויו כן ניזוק, וע"כ פטור רק משום שלא נראה לעינינו (גרי"ד בבא קמא תחילת ג.)[8] (. [ב] נחלקו האם פטור היזק שאינו ניכר הוא משום שהיזק כזה לא נחשב להיזק, וא"כ תלוי בחומר, או שבהיזק כזה האדם לא נחשב למזיק, וא"כ תלוי בראייה (קונטרסי שיעורים בבא קמא א-יד))).
ג) משום שדיני נזיקין נפרדים מדיני איסורים (ומצוות), ולכן לגבי נזיקין לא מתחשבים באיסורים, וממילא בהיזק שאינו ניכר, שהוא נובע מאיסורים - לא נחשב היזק (מאירי גיטין מ:, כך ביאר בדעתו הקונטרסי שיעורים בבא קמא א-טז).
בדינו חידש רש"י (גיטין נג:) שמדאורייתא אין אפילו איסור להזיק לכתחילה. והחתם סופר (שם) נשאר עליו בצע"ג (דן בזה בקונטרסי שיעורים בבא קמא א-יח).
פרטי הדין
המזיק במזיד חייבוהו חכמים לשלם, כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו (גיטין נג.). וחקרו האם מדרבנן נחשב היזק, או שהוא רק קנס (אך אינו היזק) (קונטרסי שיעורים בבא קמא א-כ).
פרטי הדין
שוחט שעשה בבהמת חבירו ספק טריפות פטור מדין היזק שאינו ניכר, שיכול לומר "קים לי כדעה שאינה טריפה", וממילא מה שאסור לאוכלה הוא היזק שאינו ניכר (אור שמח שכירות פרק י, דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא ו-ג).
אנשים
גוי, הסתפק הקונטרסי שיעורים (בבא קמא א-יז) האם פטור בהיזק שאינו ניכר.
הערות שוליים
- ↑ ייתכן שדין היזק שאינו ניכר יחול כלפי רק המחשבים הניזוקים הראשונים, ואילו המחשבים הניזוקים הבאים יחייבו את שותל הווירוס בתשלום משום חציו או אשו.
- ↑ הרב ניר אביב, שימוש באינטרנט אלחוטי של השכנים - כולל דיינות פסגות, אתר ישיבת בית אל
- ↑ תוספות על מסכת בבא בתרא - בשם ר"י הזקן, דף ב' ב', בפסקה המתחילה במילים: "וחייב".
- ↑ רש"י על מסכת גיטין, דף נ"ג א', בפיסקה המתחילה במילים: "היזק שאינו ניכר".
- ↑ רבי מנחם המאירי בספרו "בית הבחירה" על מסכת גיטין, דף מ' ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל, פרק ז', הלכה א'; שולחן ערוך חלק חושן משפט, סימן שפ"ה, סעיף א'.
- ↑ בבלי גיטין, נג,א.
- ↑ כמו כן חקרו האחרונים בכל תשלומי נזיקין האם הם על החומר או על השווי, הובאו בערך תשלומי נזיקין בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות התשלומין.