פרשני:בבלי:סנהדרין קיג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סנהדרין קיג ב

חברותא

דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו (אליהו חביבי וגדולי)  קפדן הוא. שהרי כעס על אחאב ואמר: "חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר".
הוה רגיל אליהו למיתי גביה (לבוא אליו, אל בית מדרשו של רבי יוסי) כל יום.
לאחר שדרש רבי יוסי כך, איכסיה מיניה תלתא יומי (נתכסה ממנו אליהו שלשה ימים) - ולא אתא (ולא בא אליו).
כי אתא (כשבא אליהו לבסוף, לאחר שלשה ימים), אמר ליה רבי יוסי: אמאי לא אתא מר (למה לא באת עד עתה)?
אמר ליה: קפדן קרית לי (משום שקראת לי קפדן)! אמר ליה: הא דקמן (הרי לפנינו הוכחה) דקא קפיד מר (שאתה קפדן), שהקפדת על שאמרתי עליך דבר זה, ולא באת אלי שלשה ימים!  1004 

 1004.  לכאורה תמוה, למה היה צריך לומר לו כך, יכול היה לומר לו: אכן, אמת הוא שאתה קפדן, שהרי הקפדת על אחאב! וכן, מה תמה אליהו ושאלו: קפדנא קרית לי? הרי באמת היה קפדן! וביאר בתורת חיים, שתלמיד חכם שכועס, אין זו ריעותא וחסרון, כי התורה מרתחת בו. שכיון שרואה את הרשע עובר על מצות ה', מקנא קנאת ה' צבאו- ת ומקפיד עליו. והיא מדה טובה, וזכות היא לו. וזהו שטען לו אליהו: קפדנא קרית לי? הרי על קפידתי זו, שהקפדתי על שעבד אחאב עבודה זרה, אין ראוי לכנותני קפדן! והשיב לו רבי יוסי, הא דקמן דקפיד מר! והרי מה שהקפדת עלי, לא לקנאת ה' הקפדת, אלא לכבוד עצמך. הרי שראוי לקרותך קפדן.
"ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". כי כל זמן שרשעים בעולם, חרון אף בעולם וכו'.
מאן רשעים?
אמר רב יוסף: גנבי. אלו שגונבים מן החרם  1005   1006 .

 1005.  אבל אין מדובר על אנשי עיר הנדחת, שהרי כבר נאמר קודם לכן "הכה תכה את יושבי העיר וגו"'.   1006.  וביערות דבש ביאר, שהרי נודע כבר שהחמירה תורה בגנב יותר מגזלן, היות והוא עושה עין של מעלה כאינו רואה ח"ו. והנה כתיב "מתן בסתר יכפה אף", שהעושה חסד בסתר, שאין כוונתו לשום יוהרא או החזקת טובה, אלא רק לשם שמים, יכפה אף. אבל גנב, שעושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה, אם כן, לא שייך מתן בסתר יכפה אף, שהרי לדעתו אין הקדוש ברוך הוא רואה בכל מעשה בני אדם. וזה כוונתם: בזמן שהרשעים בעולם, חרון אף בעולם. ולכאורה קשה, איך החליט דבר זה, הרי מתן בסתר יכפה אף! ועל זה מתרצת הגמרא: מאן רשעים - גנבי, והם עושים עין שלמעלה כאינה רואה, ולכן לא תועיל צדקה בסתר.
תנו רבנן: רשע בא לעולם  1007  - חרון בא לעולם. שנאמר: "בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה"  1008 .

 1007.  תמה השפת אמת (הובא בענף יוסף), היאך יתכן שבבא אדם לעולם יהיה רשע, הרי יש בחירה חפשית! ואפילו אם נפרש דהיינו שלבסוף יהיה רשע, מכל מקום היאך יתכן שכבר כשבא לעולם, בא עמו חרון, הרי הקדוש ברוך הוא דן את האדם באשר הוא שם! וביאר על פי האי דאיתא בזהר (פרשת אחרי): מאן דפגים בעריות, אי אוליד בר בההיא זימנא איהו רשיעא, דקוב"ה שביק להו לשיאצי להו לעלמא דאתי. אם כן, על נולדים אלו שייך שפיר לומר: רשע בא לעולם, כי כבר משבא לעולם הוא רשע, ואז חרון בא עמו. ואין לך אדם מישראל שאינו חייב בעשה, ועל מצות עשה אין עונשין אלא בעידנא דריתחא, וכיון שחרון אף בא, נלכד הצדיק על העשה. עיי"ש.   1008.  כתב הרש"ש, ש"קלון" מלשון קלוי באש. ונרדף עם לשון "חרון", שהוא גם כן מלשון "חרה מני חורב".
רשע אבד מן העולם - טובה באה לעולם. שנאמר: "ובאבד רשעים רנה".
צדיק נפטר מן העולם - רעה באה לעולם. שנאמר: "הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק". "מפני הרעה", קודם שתבוא הרעה - "נאסף הצדיק". הרי שלאחר שמת - באה הרעה.
צדיק בא לעולם - טובה באה לעולם, והרעה מפסקת. שנאמר כשנולד נח: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו"  1009 .

 1009.  מסיים את הפרק בזה, לפי שכל הפרק מדבר בימות המשיח, וגמול ועונש שלעתיד, והשבועה שנשבע ה' לנח, שלא יביא עוד מבול, היא לנו הוראה על ברית השבועה אשר עמנו. שנאמר: כי מי נח זאת לי וגו' כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. ואז טובה בא לעולם וכו'. מהרש"א.