פרשני:בבלי:שבועות יג ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבועות יג ב

חברותא

אלא אימא הכי: אי לא תימא דמודה רבי בכרת דיומא,  כרת דיממא לרבי, לית ליה. וזה לא יתכן, שהרי אמרה תורה במפורש שעל עשיית מלאכה או אכילה "בעצם היום הזה - ונכרתה"! ודחינן: אלמה לא מצית דיתחייב על כרת דיומא? והרי משכחת לה דאכל ביום הכיפורים אומצא, וחנקיה, ומת, ולא היתה שהות בין אכילתו למיתתו כדי שיכפר עליו יום הכיפורים.
אי נמי כגון דאכל סמוך לשקיעת החמה, דלא הוה שהות לכפורי ליה.
אבל, אם אכל ושהה לאחר מכן, יכפר עליו יום הכיפורים אפילו בלא תשובה!
שנינו במשנה: שעיר המשתלח מכפר - אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח!
והוינן בה: הא גופא קשיא. קתני בתחילה - אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח. והדר תני - מה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח?
ומשנינן: אמר רב יהודה: הכי קאמר - אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח, מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, ואין חילוק ביניהן בכך.
ומה בין ישראל לכהנים ולכהן משוח? - אלא שהפר שמביא הכהן הגדול מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. ואילו הישראלים מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בשעיר הפנימי והחיצון.
ומני מתניתין? - רבי יהודה היא!
דתניא: נאמר בסוף פרשת עבודת יום הכיפורים "וכפר את מקדש הקדש, ואת אהל מועד, ואת המזבח, יכפר. ועל הכהנים, ועל כל עם הקהל, יכפר". ודרשינן להאי קרא הכי:
וכפר את מקדש הקודש - זה לפני ולפנים! על מי שנטמא לפני ולפנים, ושהה בטומאתו כדי השתחואה.
ואת אהל מועד - זה היכל! על מי שנטמא בהיותו בהיכל, ושהה בו בטומאתו.
מזבח - כמשמעו! על מי שהקטיר עליו בטומאה, ושהה בהקטרתו.
יכפר - אלו עזרות! על הנכנס אליהן בטומאה.
כהנים - כמשמעו! על כהנים שנטמאו ונכנסו למקדש.
עם הקהל - אלו ישראל!
יכפר - אלו הלוים!
ובהאי "יכפר" בתרא, הושוו כולן, הישראלים והכהנים והלוים לכפרה אחת - שמתכפרין כולם בשעיר המשתלח, בשאר עבירות, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: כשם שדם שעיר הנעשה בפנים מכפר לבדו, בלא וידוי, על ישראל על טומאת מקדש וקדשיו - כך דם הפר מכפר לבדו בלא וידוי על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו.
(ובכך לא נחלק רבי שמעון עם רבי יהודה, אלא שבהא פליג עליו):
וכשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות - כך וידויו של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות! דאייתר ליה וידויו של כהן גדול על הפר לכפרת שאר עבירות של הכהנים.
ומקשינן: ולרבי שמעון, שחילק את כפרת ישראל והכהנים לגמרי, תיקשי, הא וודאי הושוו כולם לכפרה אחת, כדילפינן מ"יכפר" בתרא?
ומשנינן: מאי הושוו - דבני כפרה נינהו על ידי עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים, מיהו, כל חד מכפר בדנפשיה: הישראלים מתכפרים על שאר עבירות בשעיר המשתלח, ועל טומאת מקדש וקדשיו בשעיר הפנימי ובשעיר החיצון, ואילו הכהנים מתכפרים בפרו של כהן גדול על טומאת מקדש וקדשיו אפילו בלא הוידוי, ועל שאר עבירות על ידי הוידוי!
ומבארת הגמרא: מאי טעמא דרבי שמעון? היכן התמעטו הכהנים מכפרת שעיר המשתלח עד שהוצרך ללמוד את כפרתם מהיתור של הוידוי של כהן גדול?
דכתיב "ולקח את שני השעירים" - איתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים, מה שעיר הנעשה בפנים אינו מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו משום דכתיב ביה בשעיר הפנימי "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם", אף שעיר המשתלח אינו מכפר על הכהנים בשאר עבירות. ולכן ילפינן מיתורא דוידויו של כהן גדול שהם מתכפרים בפר של כהן גדול עם הוידוי.
ורבי יהודה, אמר לך: להכי איתקוש שני השעירים ללמדך - שיהו שני השעירים הפנימי והמשתלח שוים במראה ובקומה ובדמים, במחיר קנייתם, הוא דאתא!
והוינן בה: מאן תנא להא דתנו רבנן: "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם", "אשר לעם" - ולא לכהנים, שאין הכהנים מתכפרין בו! ובמה מתכפרין - בפרו של אהרן!
יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן, שהרי כבר נאמר "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו". מעתה, אין להן כפרה!?
כשהוא אומר בסוף הפרשה, "ועל הכהנים ועל עם הקהל יכפר", הרי מצינו להם כפרה.
ואם כן, במה הן מתכפרין? מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן, שהרי המיעוט שנאמר בו "אשר לו", שמשמע רק הוא מתכפר ולא אחרים, הותר מכללו אצל ביתו, שנאמר בפסוק אחר "וכפר בעדו ובעד ביתו". וכיון שמיעוט "אשר לו" אינו מוחלט, הרי כפרת הפר יכולה להיות גם על הכהנים, ואילו המיעוט "אשר לו" מתייחס רק לישראלים שאינם מתכפרים בו. ואל יתכפרו הכהנים בשעיר הנעשה בפנים שנאמר בו מיעוט "אשר לעם", והוי מיעוט שלא הותר מכללו אצל ביתו!
ואם נפשך לומר פירכא על לימוד זה, (שהרי כתוב בפסוק "ביתו" דהיינו משפחתו ולא כל שבט הכהונה? וכפי שמפרשת הגמ' לקמן) - מתרצת הגמ' הרי הוא אומר "בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה', יראי ה' ברכו את ה'." ומוכח מכאן שכל הכהנים נקראים "בית אהרן", ולכן הם כלולים בכפרת ביתו של אהרן הכהן!
מאן תנא דהאי ברייתא?
אמר רבי ירמיה - דלא כרבי יהודה. דאי רבי יהודה, האמר כהנים יש להן כפרה בשעיר המשתלח. ואילו תנא דברייתא תולה את כפרתם בפרו של כהן גדול בלבד, שהרי אמר בתחילת דבריו: מעתה, שהתמעטו מכפרת פרו של כהן גדול מ"אשר לו", אין להם כפרה! ומני האי תנא דברייתא?
רבא אמר: רבי שמעון היא, דאמר כהנים אין להם כפרה כלל בשעיר המשתלח!
אביי אמר: אפילו תימא רבי יהודה היא. הכי קאמר - מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו, שכן פרו של כהן גדול מכפר עליה, והם התמעטו מ"אשר לו".
כשהוא אומר "יכפר על הכהנים, ועל כל עם הקהל יכפר", מצינו שיש להן לכהנים כפרה בשאר עבירות. שהרי לימד הכתוב שהושוו כולם לכפרת שעיר המשתלח, שהרי הם מתכפרים בשאר עבירות.
וכמו דמצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות,

דרשני המקוצר