פרשני:בבלי:מנחות ח ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות ח ב

חברותא

ורבי חנינא חולק ואמר,  לא זו קדושה בלא זו ולא זו קדושה בלא זו, אלא צריך שיתן הסולת והשמן והלבונה יחד בכלי לקדשם.
ומקשינן: ולרבי חנינא, כלי המחזיק עשרון שהיה במקדש לצורך מנחות למה נמשח בשמן המשחה לקדשו כדי לקדש את הניתן לתוכו, והרי אותו הכלי אינו יכול להכיל אלא את העשרון של הסולת ולא את השמן והלבונה, והרי אין קדושין עד שיהו שלשתן ביחד?
ומשנינן: האי עשרון נמשח לקדש בו מנחת חוטא שאין בה שמן ולבונה.
ומקשינן: וכלי המחזיק לוג למה נמשח, הרי אין קדוש השמן לבדו?
ומתרצינן: ללוג שמן של מצורע שבא לבדו.
ואמרינן: ואף שמואל סבר לה להא דרב דאמר דכלי שרת מקדש סולת לבדה. דתנן, כלי הלח מקדשין את הלח, ומדות היבש מקדשין את היבש. ואין כלי הלח מקדשין את היבש ולא מדות היבש מקדשין את הלח! ואמר שמואל, לא שנו דאין כלי הלח מקדשין יבש, אלא בכלי מדות כגון הין וחצי הין שאינם ראויים למדוד בהן יבש, שהרי אין ביבש מידות אלו והן לא נמשחו אלא למדידה לפיכך אין מקדשין אלא על ידי מדידה, אבל מזרקות שעשויין לקבל דם דהן לא נמשחו למדידה, הלכך מקדשות את היבש, שנאמר "שניהם" - קערת כסף ומזרק - "מלאים סלת בלולה בשמן למנחה"! ורואים מזה דמזרק, שהוא כלי לח, מקדש סלת. והרי במזרק זה היה מנחת נסכים שטעונה שמן ובפסוק כתוב רק "מלאים סלת" בלא שמן, ורואים מזה שלשמואל כלי שרת מקדשין סלת בלי שמן  22 .

 22.  רש"י פירש דראית הגמרא מדברי שמואל שסולת קדוש בלא שמן ולבונה, הוא מדברי שמואל דמזרקות מקדשין, ואיך מקדשין המזרקות הרי אין בזה שמן, ומוכח דמנחה קדושה בלא שמן, ובתוספות הקשו בזה שהרי כתוב במפורש בפסוק שניהם מלאים סולת בלולה בשמן, ואם כן היה בזה שמן, ואם כן איך מוכח שמקדש בלא שמן. ופרשו התוספות דראית הגמרא היא שכמו שמזרקות מקדשים את היבש אף שהוא דבר שאינו ראוי לה, כיון שבכלי אחר הוא ראוי, אם כן אף סולת בלא שמן מתקדש כיון שבכלי אחר הוא ראוי להתקדש כשהכל יחד, ומוכח מזה ששמואל סובר כרב שמנחה קדושה בלא שמן. והקרן אורה הקשה בדבריהם, איך שייך לדמות דין זה דמזרקות מקדשים המנחה לדין זה דבלא שמן, הרי במזרקות המנחה היא כדינה רק שאין זה הכלי שלה, אולם בדין של רב חסר בעצם המנחה שאין היא כדינה כיון שאין בה שמן ולבונה, ואיך מועיל בזה הקידוש כמו במזרק, הרי הוא חסרון בעצם המנחה. ובשיטה מקובצת כתב לבאר דברי הגמרא, שכיון שמדובר בפסוק במנחה שהיא נדבה, ובמנחה זו הרי יש שמן ולבונה, ומזרק זה אף שהיה בו שמן, אולם הרי לבונה לא היה בתוך המזרק, ואם כן איך נתקדשה המנחה בלא לבונה, ומוכח מזה שמנחה קדושה בלא לבונה, וזו הראיה ששמואל סובר כרב, שהרי במנחה זו לא היה לבונה. ובעיקר מנחה האמורה בפרשת נשיאים שזו המנחה ששניהם מלאים סולת, נחלקו בזה הראשונים שרש"י בסוגייתנו מפרש שמנחה זו היא היתה מנחת נסכים, דהיינו שהיא היתה מנחה הבאה עם כל קרבן שדינה שבאה רק סולת ושמן ואינה נקמצת, אולם השיטה מקובצת בסוגייתנו כתב שמנחה זו היא היתה מנחת נדבה, שדינה שבאה עם לבונה ויש בה קמיצה. והגרי"ז כתב דדין זה דמנחת נסכים הוא היה מנחת נסכים לעולה של הנשיאים, והוסיף הגרי"ז דעל מנחת נסכים זו היה חייב להקריב ביומו, אף דכל מנחת נסכים אפשר להקריבה לאחר עשרה ימים, אולם מנחה זו היתה חלק מחינוך הנשיאים, וממילא יש בזה דין נשיא ליום נשיא ליום.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: איך אתה למד מפסוק זה דכלי לח מקדש יבש, הרי מנחה לחה היא, שהרי בלולה בשמן!
אמר ליה: לא נצרכא אלא ליבש שבה, שהרי אי אפשר שאין במנחה בלולה קצת סולת יבשה שלא נבללה ובכל זאת נתקדשה.
ואי בעית אימא, מנחה לגבי דם כיבש דמיא, שהרי הדם צלול הוא והמנחה היא עיסה ולכך אפשר ללמוד מזה דכלי לח מקדש יבש.
גופא, אמר רבי אלעזר: מנחה שקמצה בהיכל כשרה. שכן מצינו בסילוק בזיכין שנעשה בהיכל  23 .

 23.  התוספות בזבחים (סג א) הקשו מה צריך לראיות שמנחה שנקמצה בהיכל כשרה הרי היכל היא מכלל העזרה וממילא תועיל בו קמיצה, ובעיקר לפי מה שנראה מדברי רש"י שאף שחיטת קדשי קדשים כשרה מעיקר הדין בהיכל. ותרצו התוספות, שכיון שכתוב בפסוק וקמץ משם אם כן היה משמע מזה שמועיל רק בעזרה וכמו שמבארת הגמרא בהמשך, לכך צריך לחדש שמנחה שנקמצה בהיכל כשרה. והנה לשון הגמרא הוא שקמצה, ומשמע מזה שרק בדיעבד מועיל בעזרה, וכן הוא ברמב"ם בפרוש המשניות, וכן משמע מדברי הרמב"ם בהלכות שרק בדיעבד מועיל הקמיצה בהיכל. והרדב"ז כתב שמה שלא מועיל קמיצה בהיכל לכתחלה הוא משום דמשמעות הפסוק היא שקמיצה מועילה רק בעזרה כמו שכתוב וקמץ משם, לכך לא מועיל אלא בדיעבד. והאחרונים כתבו שמה שלא מועיל קמיצה בהיכל לכתחלה הוא משום שאסור ליכנס ביאה ריקנית להיכל ללא צורך, ולכך אין זה מותר לכתחלה משום ביאה ריקנית.
מתיב רבי ירמיה: כתוב "וקמץ משם", ולומדים ד"משם" היינו ממקום שרגלי הזר עומדות דהיינו אחד עשר אמה בכניסת העזרה ממזרח. מוכח מזה דווקא עזרה כשרה!? וסוף דברי הברייתא, בן בתירא אומר, מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין, תלמוד לומר "וקמץ משם" - ממקום שקמץ כבר.
ומתרצינן: איכא דאמרי הוא מותיב לה והוא עצמו מפרק לה. ואיכא דאמרי אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: בר תחליפא אסברה לך: לא נצרכא פסוק זה ד"וקמץ משם", אלא להכשיר את כל העזרה כולה לקמיצה, ולא ללמד שהיכל פסול לקמיצה, שלא תאמר הואיל וקרבן עולה הוא קדש קדשים, ומנחה גם קדשי קדשים, מה עולה טעונה שחיטה בצפון, אף מנחה טעונה דווקא צפון, לכך השמיענו התנא שכל העזרה כשרה לקמיצת המנחה.
ופרכינן: איך היה לך צד ללמוד מנחה מעולה מה לעולה שכן עולה כליל לגבוה, תאמר במנחה ששיריה לכהנים?
ואמרינן: אלא מחטאת אנו למדים, שאף היא טעונה שחיטה בצפון.
ופרכינן: מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות מה שאין כן במנחה?
ואמרינן: אלא מאשם אפשר ללמוד, שאינו מכפר על חייבי כרת וטעון שחיטה בצפון.
ופרכינן: מה לאשם שכן כפרתו ממיני דמים, שזורקין את דמו, ועיקר כפרה כתובה בדם, שכתוב "כי הדם הוא בנפש יכפר", מה שאין כן במנחה שאין כפרתה בדם?
ומכולהו דהיינו עולה חטאת ואשם נמי אין ללמוד בהצד השוה, דאפשר להקשות מה לחטאת ועולה ואשם שכן כולן ממיני דמים?
אלא לכך אצטריך הפסוק "וקמץ משם", ללמוד שכשרה המנחה בכל העזרה, כי סלקא דעתך אמינא, הואיל וכתיב "והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח וקמץ", שהייתי אומר, מה הגשה שמגיש את כל המנחה אל המזבח לפני הקמיצה - בקרן דרומית מערבית, אף קמיצה נמי בקרן דרומית מערבית דווקא, קא משמע לן דכל העזרה כשרה.
גופא, אמר רבי יוחנן: שלמים ששחטן בהיכל כשרין, שנאמר "ושחטו פתח אהל מועד" ולא יהא טפל דהיינו עזרה חמור מן העיקר דהיינו היכל  24 .

 24.  השפת אמת, כתב להסתפק בדין המבואר בכמה מקומות ששלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל הרי הם פסולים, אם דין זה שייך אף כששוחט בהיכל, שהרי בזה אין הוא כנגד הפתח, או שנאמר שאף שאין הוא שחיטה כנגד הפתח צריך שיהיו הדלתות פתוחות. והמקדש דוד והגרי"ז הוכיחו מדברי הגמרא במסכת יומא שאף בזה צריך שיהיו הדלתות פתוחות, שמבואר שם שאם שחטו בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל הרי הוא פטור כיון שאינו ראוי לפתח אוהל מועד, ואם נאמר שכשוחט בפנים לא צריך שיהו הדלתות פתוחות אם כן למה הוא פטור הרי זה ראוי לפתח אוהל מועד, שהרי הוא יכול לשחוט בפנים ללא פתיחת דלתות, ומוכח מזה שאין שום אופן שלא צריך פתיחת דלתות, ולכך הוא פטור, ואם כן מוכח שאף כששוחט בהיכל צריך שיהיו הדלתות פתוחות.
מיתיבי: רבי יהודה בן בתירא אומר, מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את העזרה במלחמה, ואין הכהנים יכולין לאכול בעזרה מפני סכנת המלחמה - שהכהנים נכנסין להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושיירי מנחות ולא נפסלין הקדשים ביציאה מעזרה להיכל,

דרשני המקוצר