פרשני:משנה:ביכורים א ב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
שפירות הביכורים גדלו בקרקע השייכת למביא הביכורים.<br /> | שפירות הביכורים גדלו בקרקע השייכת למביא הביכורים.<br /> | ||
לאור זאת, ניתן להבין שבמקרים המפורטים במשנה הקודמת אין חיוב כלל של הבאת ביכורים משום | לאור זאת, ניתן להבין שבמקרים המפורטים במשנה הקודמת אין חיוב כלל של הבאת ביכורים משום | ||
שהגידולים ינקו (גם)<ref>הירושלמי {{ירושלמי | שהגידולים ינקו (גם)<ref>הירושלמי {{#makor-new:ביכורים א ב|ירושלמי-וילנא-ביכורים|א|ב}} מביא דרשה מהפסוק: "ראשית ביכורי אדמתך"- עד שיהו כל הגידולין מאדמתך. לפי זה עולה, שאפילו במקרה שהגידולים יונקים מקרקע אחרת בצורה חלקית בלבד- כבר נפטר בעל הפירות מהבאת ביכורים.</ref> מקרקע שאינה שייכת לבעל הפירות. | ||
<br /> | <br /> | ||
המשנה מוסיפה ומלמדת שישנם מס' מקרים נוספים בהם כלל לא חל חיוב הבאת ביכורים מטעם זה: | המשנה מוסיפה ומלמדת שישנם מס' מקרים נוספים בהם כלל לא חל חיוב הבאת ביכורים מטעם זה: | ||
גרסה מ־20:58, 13 במרץ 2018
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
במשנה הקודמת מצינו פירוט של מספר מקרים בהם אדם פטור מהבאת הביכורים.
כעת, מלמדת המשנה מה הטעם לכך שבמקרים אלו יש פטור מחיוב הבאת ביכורים.
בחומש שמות (כג, יט) נאמר:
"ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך".
מהמילה 'אדמתך' המופיעה בפסוק נלמד שהחיוב להביא ביכורים הוא רק במקרה
שפירות הביכורים גדלו בקרקע השייכת למביא הביכורים.
לאור זאת, ניתן להבין שבמקרים המפורטים במשנה הקודמת אין חיוב כלל של הבאת ביכורים משום
שהגידולים ינקו (גם)[1] מקרקע שאינה שייכת לבעל הפירות.
המשנה מוסיפה ומלמדת שישנם מס' מקרים נוספים בהם כלל לא חל חיוב הבאת ביכורים מטעם זה:
- אריסין - פועלים העובדים בשדה (או כרם וכיו"ב) בעה"ב ומקבלים אחוז מסוים מהפירות כשכר על עבודתם.
- חכורות - פועלים המקבלים שדה (או כרם וכיו"ב) ע"מ ליתן לבעל השדה סך קצוב של תבואה, והם יתפרנסו משאר הגידולים.
- גזלן - אדם שגזל פירות מחבירו.
- סקריקון - בריונים המאיימים על בעל השדה עד שמסכים בע"כ לתת להם את שדהו לפדיון נפשו.
♦ בכל המקרים הללו אין חיוב הבאת הביכורים מאחר שהקרקע ממנה צמחו הפירות אינה שייכת להם. (לא רק בגזלן ובסקריקון שבמקרים אלו אפילו הפירות הגיעו לידם בדרך שאינה כשרה, אלא גם באופן שהגידולים הגיעו אליהם בצורה 'חוקית'- כגון אריסין וחכורות, מ"מ מאחר ואין הגידולים מאדמתם אינם מתחייבים במצות הבאת הביכורים).
אמנם, במשנה הקודמת מדובר על מקרים בהם הגידולים גדלו באדמתו של בעל הפירות, אך מאחר ומדובר שם במקרה שהבריך לתוך או מתוך שדה שאינה שלו - נמצא שהגידולים יונקים באופן חלקי מאדמה שאינה שלו. עובדה זו גוררת איתה פטור מהחיוב בביכורים.
אמנם
- ↑ הירושלמי ביכורים א ב מביא דרשה מהפסוק: "ראשית ביכורי אדמתך"- עד שיהו כל הגידולין מאדמתך. לפי זה עולה, שאפילו במקרה שהגידולים יונקים מקרקע אחרת בצורה חלקית בלבד- כבר נפטר בעל הפירות מהבאת ביכורים.