פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לד יז: הבדלים בין גרסאות בדף
(סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף) |
(סיכום הפוסקים העוסקים בסעיף) |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
סעיף יז - | סעיף יז - אינו שומר תורה ומצוות | ||
המשנה בקידושין (מ, ב) קובעת שכל מי שאינו במקרא, במשנה או בדרך ארץ - אינו מן היישוב. בגמרא רבי יוחנן פוסק שאדם כזה גם פסול לעדות כי אינו מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים. | |||
בפסחים מובא שלא מקבלים עדות מעם הארץ, אך בחגיגה רבי יוסי אומר שמקבלים נסכים לבית המקדש מעמי ארצות כדי שלא כל אחד יקים לעצמו במה, ורב פפא אומר שבעקבות דבריו היום מקבלים עדויות מעם הארץ. | |||
יש בראשונים שלושה כיוונים ליישוב הסתירה: | |||
א. [[רי"ף]], [[עיטור]] ו[[הגהות מרדכי]]: בפסחים מדובר על עם הארץ שחשוד לעשות עבירות והוא פסול, ובחגיגה על עם הארץ שאמנם לא למד אך הוא שומר מצוות ואותו מכשירים. | |||
⤶ [[ב" | ⤶ [[ר"ן]]: לשיטה הזאת עם הארץ שחשוד לעשות עבירות פסול אפילו בדיעבד. | ||
ב. [[רש"י]] ו[[ר"ן]]: בפסחים זוהי דעתם של חכמים החולקים על רבי יוסי, ובשתי הגמרות מדובר על עם הארץ שלא למד אך מקיים מצוות. בע"ה שכזה חכמים לכתחילה לא מקבלים את עדותו, אך נהגו לסמוך על רבי יוסי שמיקל. | |||
ג. [[רא"ש]]: מעיקר הדין אין לקבל עדות מעם הארץ שאינו שומר מצוות, אך מחמת כורח המציאות נהגו לקבל. | |||
☜ [[רמב"ם]], [[טור]] ו[[שו"ע]]: עם הארץ שאינו שומר מצוות פסול לעדות. אדם שאינו לומד ואינו עוסק במלאכה פסול מדרבנן. מי שעוסק במלאכה ואינו לומד, לכתחילה לא מקבלים את עדותו עד שנדע שהוא שומר מצוות. | |||
☜ [[סמ"ע]]: נמצא שהכל תלוי בשמירת המצוות, ושאר העניינים הם רק סימן לזה. |
גרסה אחרונה מ־23:01, 17 באפריל 2018
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
שולחן ערוך:חושן משפט לד יז סעיף יז - אינו שומר תורה ומצוות
המשנה בקידושין (מ, ב) קובעת שכל מי שאינו במקרא, במשנה או בדרך ארץ - אינו מן היישוב. בגמרא רבי יוחנן פוסק שאדם כזה גם פסול לעדות כי אינו מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים.
בפסחים מובא שלא מקבלים עדות מעם הארץ, אך בחגיגה רבי יוסי אומר שמקבלים נסכים לבית המקדש מעמי ארצות כדי שלא כל אחד יקים לעצמו במה, ורב פפא אומר שבעקבות דבריו היום מקבלים עדויות מעם הארץ.
יש בראשונים שלושה כיוונים ליישוב הסתירה:
א. רי"ף, עיטור והגהות מרדכי: בפסחים מדובר על עם הארץ שחשוד לעשות עבירות והוא פסול, ובחגיגה על עם הארץ שאמנם לא למד אך הוא שומר מצוות ואותו מכשירים.
⤶ ר"ן: לשיטה הזאת עם הארץ שחשוד לעשות עבירות פסול אפילו בדיעבד.
ב. רש"י ור"ן: בפסחים זוהי דעתם של חכמים החולקים על רבי יוסי, ובשתי הגמרות מדובר על עם הארץ שלא למד אך מקיים מצוות. בע"ה שכזה חכמים לכתחילה לא מקבלים את עדותו, אך נהגו לסמוך על רבי יוסי שמיקל.
ג. רא"ש: מעיקר הדין אין לקבל עדות מעם הארץ שאינו שומר מצוות, אך מחמת כורח המציאות נהגו לקבל.
☜ רמב"ם, טור ושו"ע: עם הארץ שאינו שומר מצוות פסול לעדות. אדם שאינו לומד ואינו עוסק במלאכה פסול מדרבנן. מי שעוסק במלאכה ואינו לומד, לכתחילה לא מקבלים את עדותו עד שנדע שהוא שומר מצוות.
☜ סמ"ע: נמצא שהכל תלוי בשמירת המצוות, ושאר העניינים הם רק סימן לזה.