פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ טז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "{{פרשני}} {{#makor-new:שולחן ערוך:יורה דעה שמ טז|שולחן-ערוך-יורה-דעה|שמ|טז}} ==פירוש סעיף טז – ח...") |
מ (הופעלה הגנה על הדף "פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמ טז" ([עריכה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי מוגבלת בזמן) [העברה=רק מפעילי מערכת מורשים] (בלתי...) |
גרסה מ־01:25, 11 בינואר 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
פירוש סעיף טז – חליצת כתף
מועד קטן כב ע"ב
על כל המתים כולן, רצה - חולץ, רצה - אינו חולץ. על אביו ועל אמו - חולץ.
מהי חליצה, והאם צריך לחלוץ[1]
- ר"ח (מו"ק כב ע"ב), רי"ף, רמב"ם, רמב"ן בשם הגאונים, נימוק"י (מו"ק טו ע"א, ד"ה ולא חולצין) וטור – הוצאת זרועו משפת חלוקו ממקום הקריעה כדי לבזות עצמו ולהראות הקרע לכל.
- רש"י (בבא קמא יז ע"א ד"ה חלוצי כתף) – "קרעו בגדיהם עד שנראו כתפיהם".
- ר"ש – חולץ ופושט כסותו העליון מעליו, שנראה כמתעסק בצרכי המת או כמתאונן.
- ראבי"ה (ח"ג הל' אבל סי' תתמא) ומהר"ם (הל' שמחות סי' עה, הובא ברא"ש מו"ק פ"ג סי' מב) – "יש מפרשין חליצת מנעלים לילך יחף לביה"ק ולחזור, וכן ציוה ר' יצחק ב"ר יהודה לבנו לילך יחף לביה"ק ולחזור כשנפטרה אמו אשת ר' יצחק".
- כל-בו (הלכות אבל דף פו ע"ב) בשם רבינו יצחק, סמ"ק (סי' צז), ארחות חיים (ח"ב עמ' תקסו), מאירי (מו"ק כב ע"ב) וריטב"א (מו"ק כב ע"ב) – היום אין נוהגים כלל בחליצת כתף[2].
- *הכרעה:: השו"ע פסק כדעת ר"ח, הרי"ף, הרמב"ם וסיעתם: "על כל המתים: אם רצה חולץ כתף. על אביו ואמו: חייב לחלוץ כתף והולך כך לפני המיטה עד שיקבר".
- אך הרמ"א (סעיף יז) כתב: "וי"א דעכשיו בזמן הזה לא נהגו לחלוץ כתף כלל. וכן נוהגין האידנא".
- וכן כתב החזו"ע (ח"א "דיני קריעה" סע' יב עמ' רלה): "ועתה לא נהגו לחלוץ כתף כלל".
- ומנגד הרב אברהם יוסף שליט"א כתב בתשובה: "חליצת כתף קיימת רק על אם, ובשום אופן לא באב, שראוי לא לילך אחר מיטתו כלל."
- וכתב הרב רצון ערוסי שליט"א שמנהג תימן עד היום לחלוץ כתף על הוריו.
- ובספר יפה ללב (ח"ג סי' שמ ס"ק ח, הובא בחזו"ע שם הע' יג) כתב שכיוון שלא נהגו לחלוץ, יש לעכב על מי שבא לשנות את המנהג. וכ"פ בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ה - רמת רחל סימן מ) שאין לחלוץ.
כשאין כבודו לחלוץ
מסכת שמחות פרק ט ה"ג על כל המתים כולן אינו חולץ, על אביו ועל אמו חולץ. ואף על אביו ועל אמו, אם אינו רוצה לחלוץ - לא יחלוץ, ומעשה כשמת אביו של רבי עקיבא, וחלצו אחרים לפניו והוא לא חלץ.
- כתב השו"ע: "ואם הבן, אדם גדול, ואין כבודו שילך חלוץ כתף – אין צריך לחלוץ".
מתוך הספר שירת הים- לפרטים
- ↑ ב"י, דר"מ ס"ק ח, ט"ז ס"ק ט
- ↑ והטעמים שכתבו שלא נהגו בחליצה היום: • הריטב"א (מועד קטן כב:) כתב: "ועכשיו לא נהגו העולם בחליצת כתף ולא ידע ר"י ז"ל לפרש טעם ברור בדבר, ויש שפירשו מפני שרוב ישראל דרין בין הגוים ושמא ילעיגו עלינו ואינו כבוד של מת וצריך להראות החליצה דאי לא לא מהני מידי". • הלבוש (סע' טז) כתב: "במדינות אלו אין נוהגין כלל בחליצת כתף, ואפשר משום דחשיב לן זילותא רבה ואפילו לשפל ועני שבישראל והוה ליה כמו אין כבודו שבימיהם". • ערוה"ש (סע' טו) ביאר שלא נוהגים כן: "דלפי בגדים שלנו כמעט הוא מהנמנעות אם לא לחלוץ כל הבגד כידוע, ולכן הכל מוחלים על כבוד זה". • שבט יהודה (סי' שצ סע' ה) כתב: "משום נזילות בימי הקור, וכל היכא דאיכא צערא לא גזרו רבנן. ולא רצו לחלק בין זמן לזמן". • שו"ת ציץ אליעזר (חלק ה - רמת רחל סימן מ) כתב 2 טעמים: "שני נימוקים לישוב המנהג, אחד משום יקרא דשיכבא שלא יצא מכך מטרה הפוכה לאי כבוד של המת. ואחד משום יקרא דחיי דחשוב לן בדורותינו הדבר לזילותא רבה ולכן הרי זה כאין כבודו של הבן שילך חלוץ כתף".