פטר חמור: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (Wikiboss העביר את הדף פדיון פטר חמור לשם פטר חמור) |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־21:44, 12 בינואר 2019
|
מצוות פדיון פטר חמור , היא החיוב לפדות את הקדושה שחלה על עייר שנולד ראשון לאמו - לשה או לכסף. המצווה נחשבת כאחת מעשרים וארבע מתנות כהונה, והיא נדירה בימינו.
מקור החיוב
מקור המצווה הוא מהפסוק: "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ"[1]. הפרשנים מסבירים שלמרות שיש קדושה בפטר החמור, מכיוון שהוא מין טמא ואין אפשרות להקריבו על המזבח, צוותה התורה לפדותו בשה ואז הקדושה שבחמור הבכור פוקעת, ומותר להשתמש בו לצרכי חולין. השה עצמו אינו מתקדש אלא שצריך ליתנו לכהן, והכהן רשאי לעשות בו כל מה שיחפוץ. המצווה נחשבת כאחת מעשרים וארבע מתנות הכהונה שנועדו לקיים את הכהנים כדי שיוכלו להתפנות להוראת התורה בישראל.
דיני המצווה
החיוב חל על כל חמור בכור הפותח את רחם אימו. לפני הפדיון חל איסור לעבוד בחמור ולהשתמש בו, אך לצורך החמור ניתן לעשות מלאכה (כגון לתקן את שערו שהסתבך) אך לא ליהנות ממנה. לפני הפדיון נוהגים להגביה תחילה את השה, ומברכים ברכת המצוות : "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על פדיון פטר חמור", ומביאים את השה לכהן.
במידה ובעל החמור מסרב לפדותו, עליו לערוף את ראש החמור ולקוברו משום שחלה בו קדושה, כמו שנאמר (שמות יג, יג): "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ". העריפה נעשית בסכין גדולה מן העורף, ולכתחילה יש לפדות את החמור בשה ולתת את השה לכהן, מפני שבדרך זו נותנים את המתנה לכהן, ועוד, שאין ראוי להרוג את החמור בחינם.
טעם הפדיון
הגמרא בבכורות ה: שואלת [2] מדוע חיוב הפדיון הוא דווקא בחמורים, ומסבירה שזו גזירת הכתוב וכן שסייעו החמורים לבני ישראל בנשיאת השלל שהוציאו ממצרים, ולכן הוקדשו ויש צורך לפדותן.
באופן אחר, יש המסבירים את המצווה באופן אלגורי. החמור מסמל את החומריות, כפי שמרומז בעקידה בה אברהם מתנער מהחומריות ועולה להר ה'- "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נעלה". המצווה מסמלת את האיסור להיכנע לחומריות השוררת בעולם הזה, ואת החיוב לשלוט עליה על ידי לקיחת החלק הבכיר שבה ולהחליפו בשה שמסמל את ההקרבה לה' "אלוקים יראה לו השה לעולה בני" . לפי הסבר זה ניתן גם להסביר מדוע המצווה ניתנת לעם ישראל מיד ביציאתן ממצרים. בתור עבדים, לעם ישראל לא היה רכוש וחומריות, אך לפני היציאה ממצרים שבה הם עתידים לקבל ממון רב יש צורך למתן את החומריות. רק לאחר שעם ישראל מצליחים להתנתק מהחומריות ניתן לצאת מהמיצרים של מצרים ולזכות בתורה ובארץ ישראל.
הסבר נוסף גורס שהפדיון מסמל את היכולת לקדש את החומר. החמור (כשמו) מרמז על החומריות שבמבט שטחי נראית כמנותקת מהייעוד האלוקי, אך הקדושה שבפטר החמור מתברר שגם בה יש יכולת לשמש בסיס לגילוי הקדושה, כפי שסייעו החמורים לשאת את הרכוש שהיווה הבסיס לעבודת ה' והקמת המשכן. באותו אופן ניתן להסביר את המימרא בגמרא (סנהדרין צח,א) שהמשיח עתיד לרכוב על החמור, כלומר, יקרב את החומר ויעשה אותו מרכבה לגילוי השכינה, כדי לגלות את האידיאלים האלוקיים בעולם [3].
קריאה נוספת
משנה תורה הלכות ביכורים, פרק י"ב
שולחן ערוך יורה דעה, סימן שכ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה פ"א, עשה פ"ב
ספר החינוך, מצווה כ"ב, מצווה כ"ג