אנציקלופדיה תלמודית:סיון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
שורה 1: שורה 1:
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
{{אנציקלופדיה_תלמודית}}
= סיון =
'''הגדרת הערך''' - החודש השלישי למנין החדשים.
'''הגדרת הערך''' - החודש השלישי למנין החדשים.


==== שמו ====


=== א. זמנו וקביעותו ===
== '''זמנו וקביעותו''' ==


==== שמו ====
חודש* סיון נזכר במקרא בשמו<ref>אסתר ח ט.</ref>, וכן נזכר בשם &quot;חדש השלישי&quot;<ref>שמות יט א, ועי' ר&quot;ה ג א שהוא סיון, ועי' מדרש שכל טוב (בובר) ורבינו בחיי שם; אסתר שם; דברי הימים ב טו י.</ref>, לפי שהוא שלישי לניסן שממנו מונים את החדשים<ref>עי' ר&quot;ה ז א ורש&quot;י ד&quot;ה לחדשים, ועי' אבן עזרא שם, וע&quot;ע זכירת יציאת מצרים ציון 114 ואילך וע' ניסן.</ref>. השם &quot;סיון&quot; הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל<ref>ירושלמי ר&quot;ה א ב; ב&quot;ר מח ט. וע&quot;ע כסליו ציון 5.</ref>, שהם מלשון הפרסים<ref>רמב&quot;ן שמות יב ב; ריטב&quot;א ר&quot;ה ג א. ועי' אבן עזרא שמות יב ב ודברים טז א, שהחדשים הם מלשון כשדים.</ref>.
חודש* סיון נזכר במקרא בשמו<ref>אסתר ח ט.</ref>, וכן נזכר בשם &quot;חדש השלישי&quot;<ref>שמות יט א, ועי' ר&quot;ה ג א שהוא סיון, ועי' מדרש שכל טוב (בובר) ורבינו בחיי שם; אסתר שם; דברי הימים ב טו י.</ref>, לפי שהוא שלישי לניסן שממנו מונים את החדשים<ref>עי' ר&quot;ה ז א ורש&quot;י ד&quot;ה לחדשים, ועי' אבן עזרא שם, וע&quot;ע זכירת יציאת מצרים ציון 114 ואילך וע' ניסן.</ref>. השם &quot;סיון&quot; הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל<ref>ירושלמי ר&quot;ה א ב; ב&quot;ר מח ט. וע&quot;ע כסליו ציון 5.</ref>, שהם מלשון הפרסים<ref>רמב&quot;ן שמות יב ב; ריטב&quot;א ר&quot;ה ג א. ועי' אבן עזרא שמות יב ב ודברים טז א, שהחדשים הם מלשון כשדים.</ref>.


שורה 18: שורה 16:
חציו הראשון של סיון הוא סוף זמן ה&quot;קציר&quot;, וחציו השני הוא תחילת זמן ה&quot;קיץ&quot;<ref>תוספתא תענית פ&quot;א ה&quot;ז, ושם זו דעת ר' שמעון בן לעזר משום ר' מאיר וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו, ועי' גירסת הגר&quot;א ומנחת בכורים שם; בראשית רבה נח לד יא, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה דוסא אומר כדבריו; בב&quot;מ קו א, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו.</ref> - היינו חוזקם של ימי היובש, ונקרא כך מפני שמייבשים באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, ככתוב הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'<ref>שמואל ב, טז. רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה קציר. ועי' תוס' שם ד&quot;ה בעומריה; מנחת בכורים ומנחת יצחק לתוספתא שם.</ref> -, שנזכרו בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו<ref>בראשית ח כב. עי' ב&quot;ר שם; עי' רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה חצי, ומנחת יצחק ומנחת בכורים לתוספתא שם.</ref>. ויש תנאים סוברים שכולו מהקיץ<ref>ראה תוספתא וב&quot;ר שם, דעת ר&quot;ש, ובגמ' שם, דעת רבי יהודה.</ref>, ויש תנאים סוברים שכולו מהקציר<ref>ראה תוספתא וב&quot;ר שם, דעת ר&quot;י, ובגמ' שם, דעת ר&quot;ש.</ref>.
חציו הראשון של סיון הוא סוף זמן ה&quot;קציר&quot;, וחציו השני הוא תחילת זמן ה&quot;קיץ&quot;<ref>תוספתא תענית פ&quot;א ה&quot;ז, ושם זו דעת ר' שמעון בן לעזר משום ר' מאיר וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו, ועי' גירסת הגר&quot;א ומנחת בכורים שם; בראשית רבה נח לד יא, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה דוסא אומר כדבריו; בב&quot;מ קו א, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו.</ref> - היינו חוזקם של ימי היובש, ונקרא כך מפני שמייבשים באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, ככתוב הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'<ref>שמואל ב, טז. רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה קציר. ועי' תוס' שם ד&quot;ה בעומריה; מנחת בכורים ומנחת יצחק לתוספתא שם.</ref> -, שנזכרו בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו<ref>בראשית ח כב. עי' ב&quot;ר שם; עי' רש&quot;י ב&quot;מ שם ד&quot;ה חצי, ומנחת יצחק ומנחת בכורים לתוספתא שם.</ref>. ויש תנאים סוברים שכולו מהקיץ<ref>ראה תוספתא וב&quot;ר שם, דעת ר&quot;ש, ובגמ' שם, דעת רבי יהודה.</ref>, ויש תנאים סוברים שכולו מהקציר<ref>ראה תוספתא וב&quot;ר שם, דעת ר&quot;י, ובגמ' שם, דעת ר&quot;ש.</ref>.


== '''דיני החודש''' ==
==== מראש חודש עד שבועות ====
==== מראש חודש עד שבועות ====
=== ב. דיני החודש ===
בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה<ref>ע&quot;ע קדוש החודש.</ref>, שבחדשים מסויימים היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש, שידעו מתי לעשות את המועדות שבאותו החודש<ref>משנה ר&quot;ה פ&quot;א מ&quot;ג, ועי' גמ' ר&quot;ה יח א. וע&quot;ע קדוש החודש.</ref>, לא היו השלוחים יוצאים בחודש סיון<ref>עי' משנה וגמ' שם.</ref>, אף שיש בו את חג השבועות, מפני שזמנו תלוי בספירת העומר שהיא מ&quot;ט יום וביום נ' יהיה עצרת, ואינו תלוי בקביעות החודש<ref>תוס' ר&quot;ה שם ד&quot;ה על ניסן; תוס' יו&quot;ט ר&quot;ה שם; תפא&quot;י שם אות טז.</ref>.
בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה<ref>ע&quot;ע קדוש החודש.</ref>, שבחדשים מסויימים היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש, שידעו מתי לעשות את המועדות שבאותו החודש<ref>משנה ר&quot;ה פ&quot;א מ&quot;ג, ועי' גמ' ר&quot;ה יח א. וע&quot;ע קדוש החודש.</ref>, לא היו השלוחים יוצאים בחודש סיון<ref>עי' משנה וגמ' שם.</ref>, אף שיש בו את חג השבועות, מפני שזמנו תלוי בספירת העומר שהיא מ&quot;ט יום וביום נ' יהיה עצרת, ואינו תלוי בקביעות החודש<ref>תוס' ר&quot;ה שם ד&quot;ה על ניסן; תוס' יו&quot;ט ר&quot;ה שם; תפא&quot;י שם אות טז.</ref>.


שורה 54: שורה 50:
על תענית בה&quot;ב אם נוהגת אחר שבועות, ע&quot;ע בה&quot;ב<ref>ציון 16 ואילך.</ref>.
על תענית בה&quot;ב אם נוהגת אחר שבועות, ע&quot;ע בה&quot;ב<ref>ציון 16 ואילך.</ref>.


=== ג. מאורעות שארעו בחודש ===
== '''מאורעות שארעו בחודש''' ==  
 
בא' בסיון באו ישראל למדבר סיני לקבל את התורה<ref>מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א; שבת פו ב.</ref>, ודרשו על הכתוב: בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני<ref>שמות יט א.</ref>, ולמדים גזירה שוה הזה הזה מהכתוב: החדש הזה לכם ראש חדשים<ref>שמות יב ב.</ref>, מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש<ref>שבת פו ב ורש&quot;י ד&quot;ה כתיב הכא.</ref>.
בא' בסיון באו ישראל למדבר סיני לקבל את התורה<ref>מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א; שבת פו ב.</ref>, ודרשו על הכתוב: בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני<ref>שמות יט א.</ref>, ולמדים גזירה שוה הזה הזה מהכתוב: החדש הזה לכם ראש חדשים<ref>שמות יב ב.</ref>, מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש<ref>שבת פו ב ורש&quot;י ד&quot;ה כתיב הכא.</ref>.


שורה 90: שורה 85:
בכ&quot;ט בסיון שלח משה את המרגלים<ref>תענית כט א. ועי' קרן אורה שם שלרש&quot;י הלכו באותו היום, ולדעת התוס' אפשר שמשה שלח בכ&quot;ט אבל הם הלכו רק למחרת.</ref>.
בכ&quot;ט בסיון שלח משה את המרגלים<ref>תענית כט א. ועי' קרן אורה שם שלרש&quot;י הלכו באותו היום, ולדעת התוס' אפשר שמשה שלח בכ&quot;ט אבל הם הלכו רק למחרת.</ref>.


<references />
== '''הערות שוליים''' ==

גרסה אחרונה מ־13:37, 3 בפברואר 2020
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - החודש השלישי למנין החדשים.


זמנו וקביעותו

שמו

חודש* סיון נזכר במקרא בשמו[1], וכן נזכר בשם "חדש השלישי"[2], לפי שהוא שלישי לניסן שממנו מונים את החדשים[3]. השם "סיון" הוא כשאר שמות החדשים שעלו מבבל[4], שהם מלשון הפרסים[5].

"סיון" נכתב במקרא עם יו"ד אחר הסמ"ך[6], וכן נזכר בלשון חז"ל[7], וכך כותבים בגט סיון ביו”ד[8].

זמנו וקביעותו

בזמן הזה שקביעות החדשים היא על פי חשבון[9], חודש סיון לעולם מלא[10], לפי שהוא מלך שבו חג השבועות[11], ואי אפשר שהמלכים יהיו חסרים[12]. ראש חודש סיון הוא יום אחד, לפי שחודש אייר הסמוך לסיון לעולם חסר[13], ולכן ראש חודש סיון תמיד יום אחד[14], וסימן לדבר כל שסמוך למלך חסר, שסיון הוא מלך שבו חג השבועות, ולכן אייר הסמוך לו חסר[15]. חודש סיון יכול לחול בימים ראשון שלישי רביעי ושישי, סימן: אגד"ו[16].

חציו הראשון של סיון הוא סוף זמן ה"קציר", וחציו השני הוא תחילת זמן ה"קיץ"[17] - היינו חוזקם של ימי היובש, ונקרא כך מפני שמייבשים באותו פרק תמרים ותאנים לקציעות, והן נקראין קיץ, ככתוב הלחם והקיץ לאכול הנערים וגו'[18] -, שנזכרו בכתוב: עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו[19]. ויש תנאים סוברים שכולו מהקיץ[20], ויש תנאים סוברים שכולו מהקציר[21].

דיני החודש

מראש חודש עד שבועות

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה[22], שבחדשים מסויימים היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים כדי להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש, שידעו מתי לעשות את המועדות שבאותו החודש[23], לא היו השלוחים יוצאים בחודש סיון[24], אף שיש בו את חג השבועות, מפני שזמנו תלוי בספירת העומר שהיא מ"ט יום וביום נ' יהיה עצרת, ואינו תלוי בקביעות החודש[25].

יש סוברים שמיום א' סיון יש לדרוש בהלכות חג השבועות*[26], ויש סוברים שמספיק לדרוש יום או יומיים קודם החג[27], ויש סוברים שצריך לדרוש בהלכות חג השבועות ל' יום קודם החג[28].

יום ב' בסיון נקרא "יום המיוחס", שבאותו יום אמר משה לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש[29], לקדשם לתורה[30], ועוד מפני שביום זה חל יום הכיפורים[31], ועוד שהוא בין שני ימים מקודשים, בין ר"ח ובין ימי הגבלה[32], והוא יום שמחה[33]. ומפני זה נהגו שלא לומר בו תחנון[34] ושלא להתענות בו[35], אבל אומרים א-ל ארך אפים, ולמנצח[36], ויש שנהגו שלא לומר למנצח[37]. ויש שנהגו לומר בו תחנון[38].

מג' בסיון עד ה' בו הם שלשת ימי ההגבלה של מתן תורה[39], שנאמר: היו נכנים לשלשת ימים[40], והם ימי שמחה[41], ואין אומרים תחנון בימים אלו[42], וכן אין מתענים[43] ואין מספידים בהם[44], אבל אומרים א-ל ארך אפים, ולמנצח[45], ויש שנהגו שלא לומר בהם למנצח[46].

בה' בסיון יצא רוח[47] ששמו טבוח, ואילו לא היו ישראל מקבלים את התורה היה טובח בשרם ודמם[48]. ולכן גזרו חכמים שלא להקיז דם בערב שבועות משום סכנה, וגזרו אף על ערבי שאר ימים טובים משום ערב שבועות[49].

ביום ו' בסיון שהוא יום החמשים לעומר, חל חג השבועות[50], על קביעות החג ודיניו, ע"ע שבועות (חג).

הימים שאחר שבועות

יום ז' בסיון הוא אסרו חג של שבועות, על דיני יום זה, ועל איסור הספד ותענית בו, ע"ע אסרו חג. בזמן שחל שבועות בשבת – וכן לדעת הסוברים שאסור להקריב עולת ראיה ושלמי חגיגה ביום טוב[51] - מקריבים את קרבנות החג ביום שאחר שבועות, ונקרא יום טבוח, על דיני יום זה ע"ע יום טבוח.

ו' ימים שאחר חג שבועות, היינו מז' סיון עד י"ב סיון, הם ימי תשלומים של חג השבועות, ומי שלא הביא קרבנות החג ביום טוב, יכול להביאם בימים אלו[52], ואף הם נקראים ימי טבוח[53], ונקראים חג[54], ונוהגים בהם קצת שמחה[55], על דיני ימים אלו ע"ע יום טבוח.

על מנהגי אבלות של ימי ספירת העומר, אם נוהגים בימים שבין ראש חודש סיון לשבועות, ע"ע בין פסח לעצרת[56].

על אמירת אב הרחמים בשבת שמברכים בו ראש חודש סיון, ע"ע בין פסח לעצרת[57], וע' הזכרת נשמות[58].

על שבת שקודם עצרת שיש נוהגים להזכיר נשמות של הרוגי הגזירות ולומר אב הרחמים, ע"ע בין פסח לעצרת[59].

על חתן וכלה אם מתענים ביום החופה כשחל בין ראש חודש סיון לשבועות, ע"ע חתן וכלה[60].

על נפילת אפים בי"ב הימים הראשונים לחודש סיון, ע"ע יום טבוח[61], וע' נפילת אפים.

על קביעות זמן לבא לבית דין, אם קובעים בימי סיון, ע"ע הזמנה (לבי"ד)[62].

על תענית בה"ב אם נוהגת אחר שבועות, ע"ע בה"ב[63].

מאורעות שארעו בחודש

בא' בסיון באו ישראל למדבר סיני לקבל את התורה[64], ודרשו על הכתוב: בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני[65], ולמדים גזירה שוה הזה הזה מהכתוב: החדש הזה לכם ראש חדשים[66], מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש[67].

בא' סיון בשנת ד' אלפים תתנ"ו, היו פרעות ביהודי וורמיזא[68], ויש מקומות שנהגו להתענות ביום זה[69] עד אחר חצות[70]. ויש מהאחרונים שכתבו שאין לנהוג כן מפני איסור התענית בראש חודש[71].

בג' סיון בשנת ד' אלפים תתנ"ו היו פרעות ביהודי מגנצא[72].

ביום ו' בסיון ניתנו עשרת הדברות לישראל לדעת חכמים, ורבי יוסי אומר שניתנו בז' בחודש[73].

בו' בסיון, בעצרת, שחל בשבת[74], מת דוד המלך[75].

י"ד בסיון[76] נזכר במגילת-תענית* שעשאוהו יום טוב לפי שבאותו יום כבשו את מגדל צור[77] - ויש גורסים מגדל שיר[78], ויש גורסים מגדל שד[79] - היא קסרי בת אדום היושבת בין החולות, היינו שהיתה יושבת על שרטון שבתוך הים ונמצא חול שעל שפת הים מקיף לה מכל הצדדים[80], והיא היתה יתד תקועה לישראל לרעה[81] בימי יון מפני שלא היו יכולים לכבשה שהיו בה גבורים, וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוה, והוציאום משם והושיבוה ישראל, ויום שכבשוה עשאוהו יום טוב[82], ויש גורסים בי"ז בסיון[83]. על דיני מגילת-תענית* בזמן הזה, ע"ע.

ט"ו וט"ז בסיון נזכר במגילת תענית שבו גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא, ואף הם היו לישראל יתד תקועה בימי יון ותקפה יד בני חשמונאי עליהם והגלו אותם, ויום שהגלו אותם עשאוהו יום טוב[84].

בי"ז סיון נחה תיבת נח על הרי אררט שכתוב: ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט[85], ושביעי זה הוא שביעי לכסליו שבו פסקו הגשמים[86], וזהו לדעת רבי אליעזר הסובר שהמבול התחיל לירד בי"ז חשוון[87], אבל לדעת רבי יהושע הסובר שהמבול התחיל לירד בי"ז אייר[88], שביעי זה הוא כסליו[89].

ביום כ' סיון היתה גזירה בצרפת בשנת ד' אלפים תתקל"א[90], וכן בשנת ה' אלפים ת"ח היו ביום זה פרעות גדולות מאוד ביהודי אוקראיינה ופולין[91], ובמקומות רבים נהגו להתענות ביום זה[92]. ובזמנינו התענית של כ' סיון אינה קבוע כל כך, ומתענים בו רק יחידים[93].

בכ"ב סיון פסק השליו לאחר חודש ימים, ופסקה המיתה בקברות התאוה[94], ובאותו היום נסעו לחצרות[95].

למחרת בכ"ג סיון נצטרעה מרים ונסגרה מחוץ למחנה עד כ"ט סיון[96].

בכ"ג סיון נשלחו האגרות האחרונות בימי מרדכי שבהם היתה התשועה, ויש מהאחרונים שכתב שיש לזכור בו נס פורים ולהרבות בו שמחה[97].

בכ"ג בסיון בטלו הבכורים מלעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט, בכ"ה נהרג רשב"ג ורבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים, והם מהימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם[98].

כ"ה סיון נזכר במגילת תענית שבו ניטלו דימוסנאי – הם ניטלו עוררין בעלי חמס, שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים[99], ויש מפרשים שלטונים, שעד היום ההוא היו בני אפריקא שולטין ביהודה ובירושלם[100] - שבאו בני אפריקה לדון בימי אלסכנדרוס מוקדון לאמר ארץ כנען שלנו היא שכן כתוב בתורת משה ארץ כנען לגבולותיה, ונצחום, וברחו משם, ויום שברחו עשאוהו יום טוב[101]. ויש גורסים שהיה מעשה זה בכ"א סיון[102], ויש גורסים שהיה בכ"ד ניסן[103].

אמרו בגמרא כל ימיה של דיומסת –הוא שם נהר שמימיו מלוחים והוא מרפא[104] - עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין, שבימים אלו היא מרפא[105]. והסתפקו בגמ' אם ימים אלו מתחילים קודם עצרת ומסתיימים בעצרת, או שמתחילים אחר עצרת ומסתיימים בכ"ו בסיון[106].

בכ"ז בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו[107], והם מהימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם[108].

בכ"ט בסיון שלח משה את המרגלים[109].

הערות שוליים

  1. ↑ אסתר ח ט.
  2. ↑ שמות יט א, ועי' ר"ה ג א שהוא סיון, ועי' מדרש שכל טוב (בובר) ורבינו בחיי שם; אסתר שם; דברי הימים ב טו י.
  3. ↑ עי' ר"ה ז א ורש"י ד"ה לחדשים, ועי' אבן עזרא שם, וע"ע זכירת יציאת מצרים ציון 114 ואילך וע' ניסן.
  4. ↑ ירושלמי ר"ה א ב; ב"ר מח ט. וע"ע כסליו ציון 5.
  5. ↑ רמב"ן שמות יב ב; ריטב"א ר"ה ג א. ועי' אבן עזרא שמות יב ב ודברים טז א, שהחדשים הם מלשון כשדים.
  6. ↑ עי' לעיל ציון 1.
  7. ↑ מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א,ה; סדר עולם רבה (ליינר) ד; בראשית רבה נח לג ז, לד יא; שבת פז ב, ר"ה ג א, ב"מ קו ב, ועוד.
  8. ↑ דרכי משה אה"ע קכו סקכ"ח, ורמ"א בשו"ע אה"ע קכו ז ובסדר הגט קא; ב"ח אה"ע קכו; לבוש שם ח; כנה"ג הגה"ט שם לה. וע"ע גט ציון 417.
  9. ↑ ע"ע קדוש החודש.
  10. ↑ רמב"ם קידוש החודש פ"ח ה"ה; טור או"ח תכח; לבוש שם א; ביאור הלכה שם א ד"ה אלו. ע"ע לוח השנה ציון 148.
  11. ↑ עי' טור שם; לבוש שם.
  12. ↑ ע"ע לוח השנה ציון 149.
  13. ↑ רמב"ם שם; טור שם; לבוש שם; פר"ח או"ח תכח א. ע"ע לוח השנה שם.
  14. ↑ פר"ח שם.
  15. ↑ טור שם.
  16. ↑ ספר האורה ח"א סי' קכו; טוש"ע או"ח תכח ב; לבוש שם; ביאור הלכה שם ב ד"ה אלו. וע"ע לוח השנה ציון 476.
  17. ↑ תוספתא תענית פ"א ה"ז, ושם זו דעת ר' שמעון בן לעזר משום ר' מאיר וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו, ועי' גירסת הגר"א ומנחת בכורים שם; בראשית רבה נח לד יא, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה דוסא אומר כדבריו; בב"מ קו א, ושם זו דעת רבן שמעון בן גמליאל משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו.
  18. ↑ שמואל ב, טז. רש"י ב"מ שם ד"ה קציר. ועי' תוס' שם ד"ה בעומריה; מנחת בכורים ומנחת יצחק לתוספתא שם.
  19. ↑ בראשית ח כב. עי' ב"ר שם; עי' רש"י ב"מ שם ד"ה חצי, ומנחת יצחק ומנחת בכורים לתוספתא שם.
  20. ↑ ראה תוספתא וב"ר שם, דעת ר"ש, ובגמ' שם, דעת רבי יהודה.
  21. ↑ ראה תוספתא וב"ר שם, דעת ר"י, ובגמ' שם, דעת ר"ש.
  22. ↑ ע"ע קדוש החודש.
  23. ↑ משנה ר"ה פ"א מ"ג, ועי' גמ' ר"ה יח א. וע"ע קדוש החודש.
  24. ↑ עי' משנה וגמ' שם.
  25. ↑ תוס' ר"ה שם ד"ה על ניסן; תוס' יו"ט ר"ה שם; תפא"י שם אות טז.
  26. ↑ ביאור הגר"א או"ח תכט א. והביא ראיה מברכות יז ב, ב"מ פו א, שרק פעמיים בשנה היו מתקבצים לדרוש קודם הרגל, והיינו ל' יום, משמע שבעצרת אין דורשים ל' יום. וכן מבכורות נח א, בא' בסיון איידי דלא נפישי וכו' משמע שאין דורשים קודם לזמן זה.
  27. ↑ עי' ב"י או"ח תכט א; ועי' עולת שבת שם.
  28. ↑ עי' ירושלמי פסחים פ"א ה"א; פר"ח או"ח תכט א; עי' ב"ח או"ח שם; עי' מג"א שם סק"א ומחה"ש שם; חק יעקב שם סק"ב; עי' מהרש"א סוכה ט א, בדעת רש"י; עי' שעה"צ תכט סק"ב, בדעת תוס' מגילה ד א ד"ה מאי איריא. ועי' ב"ח וחק יעקב ופמ"ג בא"א שם, שכתבו שעיקר החיוב הוא בפסח שלמדים מפסוק לדרוש ל' יום קודם בגמ' פסחים ו ב, ובשאר המועדים הוא מנהג שנהגו כן שלא לחלק בין המועדות. ועי' שעה"צ תכט סק"ב, שמביאור הגר"א והפרי חדש והמור וקציעה שם, משמע ששאר ימים טובים מדינא הם כפסח. ועי' משנה ברורה תכט סק"א, שהביא את שלשת הדעות.
  29. ↑ שמות יט ו.
  30. ↑ עי' מג"א או"ח תצד סק"ד, ופמ"ג בא"א שם; ערוך השולחן או"ח תצד ז; שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' כג; משנה ברורה שם סק"ח.
  31. ↑ ערוך השולחן שם; הנהגות ופסקים (הגרי"ח זוננפלד) הלכות ספירת העומר וחג השבועות אות ז, וכתב שמיום זה התחיל עבודת הימים נוראים.
  32. ↑ שו"ת האלף לך שלמה סי' שלא, שזהו עיקר הטעם שנקרא יום המיוחס. ועי' שם שכתב שכיון שמעלתו אינה מחמת עצמו אלא רק מפני שהוא בין ימים מקודשים, אינו חמור ליאסר בהספד. ועי' לעיל ציונים: 30,31, שיש סוברים שיש ליום מעלה מצד עצמו.
  33. ↑ ערוך השולחן שם, שנכלל בשמחה של ימי ההגבלה.
  34. ↑ עי' הגהות מיימוניות תפילה פ"ה אות ש, בשם יש מקומות שנהגו; עי' מהר"א טירנא עמ' עא, קסז; עי' רמ"א או"ח תצד ג; ערוך השולחן שם. וע"ע נפילת אפים.
  35. ↑ מג"א שם; האלף לך שלמה שם; משנה ברורה תצד סק"ז. וע"ע תענית.
  36. ↑ עי' משנה ברורה קלא סקל"ה.
  37. ↑ עי' להלן ציון 52.
  38. ↑ עי' הגהות מיימוניות שם, בשם רבי יהודה הלוי ורבינו שמחה.
  39. ↑ הגהות מיימוניות תפילה פ"ה אות ש; ערוך השולחן תצד ז.
  40. ↑ שמות יט טו. הגהמ"י שם.
  41. ↑ ערוך השולחן שם.
  42. ↑ הגהמ"י שם, בשם רבי יהודה הלוי ורבינו שמחה; רמ"א או"ח תצד ג; ערוך השולחן שם. וע"ע נפילת אפים.
  43. ↑ מג"א תצד סק"ד, בשם הגהות מנהגים יום הכיפורים אות קפג; חק יעקב או"ח תצד סק"ו; משנה ברורה שם סק"ז. וע"ע תענית.
  44. ↑ שו"ת האלף לך שלמה סי' שלא.
  45. ↑ עי' משנה ברורה קלא סקל"ה.
  46. ↑ עי' כף החיים קלא סקל"ז, בשם האחרונים שכך מנהג הספרדים שכל יום שאין אומרים תחנון אין אומרים למנצח; סידור הרב בעל התניא הלכות ק"ש ותפילה: מנהג ספרד. וראה סידור הרב שם שא-ל ארך אפים אומרים.
  47. ↑ ובגמ' שבת קכט ב: זיקא, היינו רוח. והמשנה ברורה תסח סקל"ח כתב שהוא שד.
  48. ↑ שבת קכט ב.
  49. ↑ גמ' שבת שם; רמ"א או"ח תסח י, וט"ז סק"ז ומג"א סקט"ו ומשנה ברורה סקל"ח; לבוש או"ח תסח י, תצג ד. שו"ע הרב שם כב. ועי' משנה ברורה שם, פרטי הדינים בזה. אליה רבה תצג סקי"ט ופמ"ג א"א תסח סקט"ו, ומשנה ברורה שם, שבמקום סכנה מותר גם בערב שבועות. וראה שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מו, בענין עשיית ניתוחים בערב יום טוב. וראה שו"ת מהר"י מברונא סי' קיח, שבחל שבועות ביום א' אין להקיז דם גם בערב שבת. והביאו בכף החיים תסח סקצ"ח. ועי' כף החיים שם, בשם היפה ללב ח"ב סי' תסח אות ד, שבפסח שחל במוצאי שבת אין להחמיר שלא להקיז בערב שבת.
  50. ↑ ועי' שיר השירים רבה ח א: תחת התפוח עוררתיך, זה סיני, ולמה נמשל בתפוח, אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון, כך התורה נתנה בסיון.
  51. ↑ ע"ע יום טבוח ציונים 1-8.
  52. ↑ ע"ע יום טבוח ציון 11.
  53. ↑ ע"ע יום טבוח ציון 13.
  54. ↑ ע"ע יום טבוח ציונים: 17 – 22.
  55. ↑ ע"ע יום טבוח: במלאכה, הספד ותענית. עי' ראבי"ה ח"ג חגיגה סי' תפו, בשם אביו, ואגודה חגיגה יז א, בשם רבי יואל הלוי, לענין הספד ותענית ונפילת אפים.
  56. ↑ ציון 26 ואילך.
  57. ↑ ציון 55.
  58. ↑ ציון 61.
  59. ↑ ציון 56. ועי' רמ"א או"ח רפד ז, ומג"א סק"ח ומ"ב סקי"ח. ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קנט: ובפרט בארצות אשכנז שמחמירים בשבת לפני שבועות כמו שבת לפני ט"ב כי היה הריגת הקהלות בגזרת תתנ"ו ר"ל.
  60. ↑ ציון 86.
  61. ↑ ציון 60 ואילך.
  62. ↑ ציון 102 ואילך.
  63. ↑ ציון 16 ואילך.
  64. ↑ מכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דויסע פרשה א; שבת פו ב.
  65. ↑ שמות יט א.
  66. ↑ שמות יב ב.
  67. ↑ שבת פו ב ורש"י ד"ה כתיב הכא.
  68. ↑ קינת מי יתן ראשי מים לרבי קלונימוס ב"ר יהודה משפיירא: ובמר יגוני ועצבי ילל אחבירה, קהילות הקודש הריגתם היום בזכרה, קהל וורמיזא בחונה וברורה, פעמיים קדשו שם המיוחד במורא... ובחודש השלישי בקריאת הלל לשוררה, השלימו נפשם באהבה קשורה. ועי' בספר עמק הבכא (לרבי יוסף הכהן הרופא) פ"ב, הגזירות שהיו אז.
  69. ↑ רוקח סי' ריב, שכך נהגו בוורמייזא, ועי' שם שכתב שבבוקר קראו פרשת ראש חודש ובערב ויחל ודרשו; ב"י או"ח סי' תקעט, בשמו
  70. ↑ שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ו, שכן נהגו בוורמייזא; עי' מקור חיים (לבעל החוות יאיר) קיצור הלכות סי' תצב; עי' ערוך השולחן תקפ א.
  71. ↑ תשובת רמ"ע מפאנו סי' עט, שקהילת ורמייזא עשו כן מפני המעשה שאירע להם, ואין למדים מהם; מג"א תיח סק"א, בשמו; עי' ערוך השולחן שם.
  72. ↑ קינת מי יתן ראשי מים: ועל אדרי קהל מגנצא ההדורה, מנשרים קלו מאריות להתגברה, השלימו נפשם על יחחוד שם הנורא... בחודש השלישי בשלישי. וראה בספר עמק הבכא פ"ג, הגזירות שהיו אז. וראה ערך בין פסח לעצרת ציון 57, על שבתות שבין פסח לשבועות שיש נוהגים לומר בתפלה פיוטים מענין הגזירות שהיו באותו זמן.
  73. ↑ שבת פו ב, תענית כח ב; מדרש שכל טוב יתרו יט י.
  74. ↑ שבת ל א. ועי' זוהר ח"ב דף קנו א, שדוד מת במנחה של שבת.
  75. ↑ ירושלמי חגיגה פ"ב ה"ג, ביצה ב ד: דוד מת בעצרת. ועי' מרכה"מ אבל פ"ג ה"י בביאור דברי הירושלמי. ועי' בכור שור ב"ב יד ב שודאי גם נולד בעצרת שצדיקים הקב"ה ממלא שנותיהם מיום ליום, ולכן קוראים רות בעצרת שמדברת על לידת דוד, והביאו בשערי תשובה תצד סק"ז, ובשו"ת יד אפרים סי' יט אות ד. ועי' מורה באצבע לחידא אות רכו: נכון ללמוד התהלים ביום חג השבועות כי דהמע"ה היתה מנוחתו ביום הזה והיום הקדוש יומא דהלולא דיליה עוד יעלו לרצון ביותר אמירת תהלותיו.
  76. ↑ כן הגירסא במגילת תענית דפוס פארמה ואוקספורד. ועי' ספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות ה-א', שגרס בד' בסיון, ואולי הוא ט"ס וצ"ל י"ד.
  77. ↑ כן הגירסא במגילת תענית, וכן בעין יעקב מגילה ו א, וכן בדק"ס מגילה שם, וכן בספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות ה-א'. ועי' ספר חשמונאים א ד.
  78. ↑ עי' מגילה ו א.
  79. ↑ ערוך ע' אחד. ופירש שהוא מגדל ששורין בו לפנים שדים, ויש שפרשו שהוא מגדל שהוא מוחזק בשד. וראה דק"ס שם.
  80. ↑ מהרש"א מגילה שם.
  81. ↑ רש"י מגילה שם ד"ה יתד. ועי' מגילה שם שעליה אמר הנביא צפניה ב ד: ועקרון תעקר. ועי' רש"ש שם שלכן אמרו בה לשון 'יתד תקועה' לפי שבסוף נעקרה אמר לשון יתד תקועה שהוא הפך עקירה.
  82. ↑ מגילת תענית פ"ג; עי' מגילה ו א, ושם לא נזכר התאריך.
  83. ↑ עי' בפירושים תוס' חדשים ואשל אברהם למגילת תענית שכך היתה הגירסא לפניהם.
  84. ↑ מגילת תענית פ"ג. ושם: ששמחה היא לפני המקום שמלכותם מסתלקת מן העולם שנאמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. ה' מלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו ואומר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. ועי' כפתור ופרח פ"ז, שהביא את הדברים.
  85. ↑ בראשית ח ד ורש"י ורד"ק שם. עי' ראש השנה יז א ורש"י ד"ה ואזדו; סדר עולם רבה (ליינר) פ"ד.
  86. ↑ סדר עולם שם; רש"י ורד"ק על התורה שם, ור"ה שם.
  87. ↑ עי' ר"ה שם.
  88. ↑ עי' ר"ה שם.
  89. ↑ סדר עולם שם; גמ' ר"ה שם ורש"י שם.
  90. ↑ עי' בספר עמק הבכא פ"ז, הגזירה שהיתה בזמן זה.
  91. ↑ עי' ספר יון מצולה (האנובר) שהאריך בסיפורי הגזירות, וכן במגילת עיפה לבעל הש"ך.
  92. ↑ מג"א תקפ סק"ט, שכן נהגו בכל מלכות פולין, וסיים: ונהרא נהרא ופשטיה; שערי תשובה שם סק"ט; מ"ב שם סקט"ז; עי' חיי אדם קלב לד, שהוא מנהג קבוע ברוב ישראל. ועי' שערי תשובה ומ"ב שם שהוא רק מגיל יח' לזכר ו-טו' לנקיבה, ועי' אשל אברהם (בוטשאטש) תקפ על המג"א סק"ט, מה שכתב בזה. ועי' ט"ז או"ח תקסו סק"ג ואליה רבה שם, שתענית זו היא תקנת ועד ארצות. ועי' בפינקס ועד ארבעה ארצות סי' ר"ז, שתענית זו נקבעה על ידם בהתוועדות בלובלין בשנת ת"י, וקבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להתענות בכל ארבעה ארצות את יום כ' סיון בכל שנה ושנה. ובחרו ביום זה לפי שבו התחילו הגזירות בקהילת נמרוב, ועוד שהוכפלו בו צרות שגם בשנת ד"א תתקלא היו בו גזירות. ע' מגילת עיפה לבעל הש"ך שכתב טעמים אלו שבחרו ביום זה, וכתב עוד טעם שאינו חל בשבת. וטעם זה הביא השערי תשובה שם. ועי' עלי תמר תענית פ"ד ה"ו, מגילה פ"א ה"א, שהאריך בזה וכתב שהעיקר הוא טעם הראשון שבו התחילו הצרות. ועי' מגילת עיפה לבעל הש"ך, שהאריך בגזירה שהיתה בשנת ת"ח, וכתב שחיבר סליחות וקינות לומר בעצמו ביום זה, וכן ראוי לאמרם לכל ירא ה'. ועי' עלי תמר שם ושם, שיש סוברים שתענית זו קבעוה לדורות, ויש סוברים שלא תקנוה לדורות אלא למאה שנה או עד שיבטלו הגזירה. ועי' בספר עמק הבכא פ"ז, שכבר בשנת ד"א תתקלא בגזירה הראשונה שהיתה אז, קיבלו היהודים שבצרפת ואיי הים יום זה ליום תענית על פי ר"ת שכתב: גדול יהיה הצום הזה מצום השביעי כי יום כפורים הוא. ועי' ט"ז וא"ר שם, ומגן אברהם תקס"ח סק"י, ואשל אברהם שם, שהאריכו בדיני תענית זו. ועי' אמרי דוד סי' תצג, שיש נוהגים שלא לישא נשים ביום זה. ועי' אגרות משה יו"ד ח"ד סי' נז אות יא, הטעם שתקנו תענית דוקא על כ' סיון ולא על שאר הגזירות.
  93. ↑ משנה ברורה תקסו סק"י. והטעם שיכלו לבטל את התקנה של התענית, עי' שו"ת היכל יצחק או"ח סי' סא, ושו"ת משנה הלכות חט"ו סי' ריא, ועי' עלי תמר שם.
  94. ↑ עי' במדבר יא כ. תענית כט ב. ועי' יומא עה ב דהיינו לרשעים שהצטערו חודש ימים.
  95. ↑ עי' במדבר יא לה, וחזקוני שם.
  96. ↑ תענית כט ב; חזקוני במדבר יב טז.
  97. ↑ מקור חיים (לבעל החוות יאיר) קיצור הלכות סי' תצד. ועי' להלן שיש אומרים שראוי להתענות ביום זה.
  98. ↑ עי' ראשונים שבציון הקודם; שו"ע או"ח תקפ א. ועי' כלבו שם שכתב שכל המתענה בהם מובטח לו שהוא בין העוה"ב, והביאו הא"ר תקפ סק"א. ועי' ב"י שם שכתב: אבל לא ראיתי מעולם ולא שמעתי מי שנהג להתענות בהם. וע"ע מגילת תענית וע' תענית צבור בגדרי החיוב.
  99. ↑ רש"י סנהדרין צא א ד"ה דימוסנאי.
  100. ↑ ערוך ע' דמסן, בפירוש השני.
  101. ↑ מגילת תענית פ"ג, וראה שם כל המעשה. וכעין זה בגמ' סנהדרין צא א.
  102. ↑ צידה לדרך מאמר ה כלל א פ"ח.
  103. ↑ סנהדרין צא א.
  104. ↑ רש"י שבת קמז ב ד"ה דיומסית וד"ה ומרפא. ועי' ירושלמי ברכות ב ח שביעית ט א: דימוסן דטבריא, משמע שהם חמי טבריא, ועי' פני משה שביעית שם. ועי' רש"י שם ד"ה ומרפא שכתב שהטיט מלוח ומרפא. ובגמ' שם משמע קצת שהחום שבה מרפא.
  105. ↑ שבת קמז ב ורש"י ד"ה כל ימיה.
  106. ↑ גמ' שם.
  107. ↑ בה"ג סי' יח הל' ט"ב ותענית עמ' רלב; סדר רב עמרם גאון בסדר תענית; מחזור ויטרי סי' רעא; ראבי"ה ח"ג הלכות תענית סי' תתפט; כלבו סי' סג; ארחות חיים ח"א טעם לחמשה עשר באב אות כד, ושם גרס: בכ"ט בו נשרף רבי חנינא בן תרדיון; טוש"ע או"ח תקפ. והובאו כפרק מיוחד בסוף מגילת תענית. ועי' מדרש תלפיות אות ה' ענף הרוגי מלכות, ששם הובא שבכ"א נשרף רבי חנינא בן תרדיון, ואחריו רבי ישבב הסופר.
  108. ↑ עי' לעיל ציון 99.
  109. ↑ תענית כט א. ועי' קרן אורה שם שלרש"י הלכו באותו היום, ולדעת התוס' אפשר שמשה שלח בכ"ט אבל הם הלכו רק למחרת.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סיון&oldid=137014"