לאו עכברא גנב אלא חורא גנב: הבדלים בין גרסאות בדף

לאו עכברא גנב אלא חורא גנב הוא ביטוי ארמי שמשמעו: לא העכבר הוא האשם בגנבה אלא החור שדרכו חדר העכבר אל מקום הגנבה, שכן פירצה קוראת לגנב. הביטוי מופיע מספר פעמים בתלמוד הבבלי ונמצא בשיח גם כיום בתרגום לעברית "לא העכבר הוא הגנב אלא החור הוא הגנב" בתור סיבה להטלת האחריות על המערכת ולא רק על הכשל הספציפי.

מקור הביטוי

הביטוי מופיע שלש פעמים בתלמוד בבלי הציטוטים מעט שונים, במסכתות גיטין,[[:תבנית:בבלי]] קידושין[[:תבנית:בבלי]] וערכין.[[:תבנית:בבלי]] עיקר העניין הוא שמקשה אביי על ההלכה הקונסת את הלוקח, שהרי לפי ההגיון היה ראוי לקנוס את המוכר, ועל כך משיב לו רב יוסף שלא העכבר גנב, אלא החור. על כך ממשיך ומקשה אביי שלולי העכבר מה כבר החור עושה, ומתורץ שהקנס הוא במקום איסור.

	אמר מר, אם לקח יאכל כנגדן. ואמאי, יחזרו דמיו למקומם כי התם? אמר שמואל כשברח. וטעמא דברח, הא לא ברח קנסינן למוכר, ונקנסיה ללוקח? לאו עכברא גנב אלא חורא גנב! ואי לא עכברא חורא מאי קעביד? מסתברא כל היכא דאיכא איסורא התם קנסינן.
– תבנית:בבלי

רש"י, פירש את הביטוי בכל מקום באופן מעט שונה. במסכת גיטין: חורא - חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו וניצול מפני רודפיו. במסכת קידושין: אלא חורא גנב - אלמלא חור שהעכבר מצניע גניבתו שם לא היה גונב. ובמסכת ערכין ביאר גם את תחילת הביטוי: לאו עכברא גנב - עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה"נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו.

משמעות הביטוי

משמעות הביטוי שאין להטיל את האשמה על הגנב אלא על התנאים שהביאו לגנבה. מקום פרוץ ופתוח שאין עליו השגחה מעורר את הגנב לבוא ולגנוב. הזנחה ורשלנות פותחות פתח לתקלות ולפגעים, חוסר השגחה והקפדה מרבה את המעילות ואת השחיתות ויש לתלות את האשמה גם במערכת הכללית ולא רק בכשל הספציפי.

ביטויים דומים

ביטוי נוסף בעל מסר דומה פרצה קוראה לגנב מוזכר בתלמוד במסכת סוכה:

	...שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה. וליעבדי סוכה התם וליתבו? אביי אמר: תשבו כעין תדורו. רבא אמר: פרצה קוראה לגנב .
– תבנית:בבלי

הערות שוליים

הערות שוליים