פרשני:בבלי:גיטין פה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פה ב

חברותא[עריכה]

רבי יהודה אומר: צריך לכתוב גם "ודן, וגט זה, דיהוי ליכי מינאי, שיהיה לך ממני, יהא ספר תירוכין ספר גירושין, ואגרת שבוקין ואיגרת עזיבה ממני, וגט פטורין וגט כריתות, למהך ללכת להתנסבא להנשא לכל גבר דיתצביין לכל אדם שתרצי להנשא לו", אבל אם יהיה כתוב בגט רק הרי את מותרת לכל אדם, אין הוכחה שכוונתו לגרשה בגט זה, ויש מקום לפרש שמגרשה בדיבור, ומה שמוסר לה את הגט אינו אלא לראיה על הגירושין.
גופו של עיקר הנוסח של לשון גט שחרור שכותבין לשפחה כנענית - הרי את בת חורין, הרי את לעצמך.
גמרא:
פשיטא, ואין ספק בדבר, שאם אמר לה לאשתו, כתב  59  לאשתו בגיטה הרי את בת חורין, במקום לכתוב הרי את מותרת לכל אדם, לא אמר ולא כלום, לפי שהוא לשון שחרור שפחה מעבדות, ואין זה לשון גירושי אשה -

 59.  על פי רש"י. אולם בטור סימן קל"ו פירש את הגמרא כפשוטה שהאומר לשון זה בעל פה בשעת הגירושין הנתינה פסולה. וכתב שם הבית יוסף שגם רש"י מודה לדברי הטור, ומה שפירש רש"י שכתב לה כן בגט, מפני שהגמרא מביאה את מימרא זו על המשנה שמדברת על גופו של גט לכן פירש זאת על הכתיבה, אבל באמת גם האומר לה כן בשעת נתינה נתינתו פסולה.
וכן פשיטא שאם אמר לה לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם, לא אמר ולא כלום, דאין זה לשון שחרור אלא לשון גירושי אשה, ועדיין היא משועבדת למלאכה  60 .

 60.  וברש"י כאן פירש דהטעם דאין זה גט שחרור הוא משום ששיר לעצמו קנין ממון, אולם ברש"י קידושין ו - ב שגם כלפי קנין איסור לא הוסיף לה כלום במה שאמר הרי את מותרת לכל אדם, שהרי עד עכשיו היתה מותרת להנשא לעבדים ואסורה לישראל, ועתה שהתירה לכל אדם מותרת היא להנשא לישראל אך אסורה היא להנשא לעבדים. ולכאו' יש בזה נפק"מ לדינא גבי במעוכבת גט שחרור שיש בה רק קנין איסור ולא קנין ממון, דלפי רש"י דידן מועיל שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דאין כאן שיור ממון דבלא זה כבר אין לו בה קנין ממון, אב לפי רש"י בקידושין לא יועיל שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם שהרי לא הוסיף לה כלום בדיבורו. וע"ע בתורא"ש שם, ובקה"י קידושין סוף סימן י"ג.
אבל יש להסתפק באופן שאמר לה לאשה הרי את לעצמך, מהו? מה כוונתו:, האם לגמרי קאמר לה, ומגורשת גמורה היא, או שמא למלאכה קאמר לה, שמעשה ידיה, שעד היום היו שייכים לבעל, יהיו מעכשיו שלה, ואין כוונתו לגרשה ממנו לגמרי.
אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע מהא דתנן - גופו של גט שחרור, הרי את בת חורין הרי את לעצמך -
ויש ללמוד קל וחומר שלשון הרי את לעצמך הוא לשון גירושין -
ומה עבדא, עבד כנעני, דקני ליה גופיה, שגופו קנוי לאדונו, מכל מקום כי אמר ליה הרי את לעצמך, קני גופיה. אם הוא אמר לו הרי את לעצמך, העבד יוצא לחירות וקונה את עצמו, אשה, דלא קני גופה, שהרי אין לבעל קנין בגוף האשה, לא כל שכן שאם אמר לה הרי את לעצמך היא מגורשת.
אמר ליה רבינא לרב אשי:
אמר ליה לעבדו כתב לעבדו בגט שחרור: אין לי עסק בך, מהו? האם זה לשון של שטר שחרור או לא? אמר ליה רב חנין לרב אשי, ואמרי לה ויש אומרים שרב חנין מחוזנאה הוא שאמר לרב אשי -
תא שמע מהא דתניא - המוכר עבדו לעובד כוכבים קנסוהו חכמים שצריך לפדותו מידי העובד כוכבים, ומכל מקום אינו חוזר להיות עבדו, אלא אחר שפודהו מהעכו"ם יצא לחירות. ואף על פי שהעבד יוצא לחירות, צריך הוא לקבל גט שחרור מרבו ראשון.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים שאינו יוצא לחירות ללא גט שחרור, אלא שלא כתב עליו אונו (שטר, ולקמן יבואר מהו השטר שכותב לו), אבל אם כתב עליו אונו אינו צריך גט שחרור, אלא זהו שחרורו! השטר מהוה שטר שחרור.
מאי אונו, מהו שטר אונו?
אמר רב ששת: דכתב ליה, לכשתברח ממנו מן העכו"ם, אין לי עסק בך, ולכך כשיוצא מן העכו"ם אינו צריך גט שחרור.
ומוכח, שלשון אין לי עסק בך מהוה לשון שחרור:
שנינו במשנה: רבי יהודה אומר שצריך לכתוב בגט - ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין.
במאי קמיפלגי? במה נחלקו רבי יהודה ורבנן אם צריך לכתוב בגט ודן או לא? רבנן סברי, ידים  61  שאין מוכיחות, כל דיבור חלקי, אפילו שאינו מוכיח את כוונתו בדיבור הזה, הויין ידים כאילו אמר לה את הדיבור המלא, ולכן אף על גב דלא כתב לה "ודן", ואין לנו הוכחה מגוף הגט שהוא רוצה לגרש אותה בגט זה, בכל זאת מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, כיון שאנו רואים שהגט יוצא מתחת ידה יש לנו ראיה שכוונתו לגרשה בגט זה.

 61.  דיבור חלקי של נדר שיש במשמעותו איסור קרוי 'יד' של נדר, בדומה ליד הכלי, שכל האוחז את יד הכלי הרי הוא אוחז את כל הכלי. כן האומר מקצת לשון איסור הרי חל האיסור כאילו אמר את כל לשון האיסור.
ורבי יהודה סבר, ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, היכן שאמר דיבור חלקי, שלא מוכח בבירור כוונתו באותו דיבור, אינו נחשב לדיבור,
ולכן - טעמא דכתב לה ודן, דוקא אם הוא כותב, ודן דמוכחא מילתא שיש לנו הוכחה דבהאי גיטא קא מגרש לה, שהוא מתכוין לגרש אותה בגט זה.
אבל לא כתב לה ודן, אמרי, יש מקום לטעות שבדיבורא גרשה, שמתכוין לגרש בדיבורו שאומר לה הרי את מותרת לכל אדם, ומה שנתן לה שטרא את הגט אינו אלא לראיה בעלמא הוא שיהא לה עדות והוכחה שהיא פנויה.
בכדי להבין את הסוגיא הבאה עלינו להקדים את לשון טופס הגט  62 !

 62.  כפי שהובא ברש"י ד"ה דמשמע.
פטרית יתיבי ליכי, פטרתי אותך לעצמך, אנת את פלונית בת פלוני, דהוית אינתתי מקדמת דנא שהיית אשתי מזה זמן, וכדו וכעת פטרית פטרתי, ושבקית ועזבתי, ותרוכית ושלחתי יתיכי אותך די תהויין כדי שתהיי רשאה רשאית ושלטאה ושולטת בנפשייכי בנפשך, למהך ללכת להתנסבא ולהנשא לכל מאן דיתיצבייין עם כל מי שתרצי,  63  ואינש לא ימחי בידייכי ושום אדם אינו רשאי למחות בידך מן יומא דנן מיום זה ולעלם והלאה. ודן, וזה דיהוי ליכי מינאי, יהיה לך ממני ספר תירוכין ספר גירושין, ואגרת שבוקין ואיגרת עזיבה ממני כדת משה וישראל.

 63.  הקשה בספר אילת השחר, להשיטות שסוברים דתליוהו וקדיש חלים הקידושין (וכמבואר ברשב"א ריש קידושין), א"כ אמאי כותבין בגט שתנשאי למי שתרצי הרי גם אם קדשה אחר בכח מקודשת, והיה צריך להיות כתוב שתוכלי להנשא עם כל אדם.
ועכשיו הגמרא מבארת כמה דינים שנוגעים לדקדוק כתיבת הגט:
אמר אביי:
האי מאן דכתב גיטא, כשהסופר כותב את הגט יזהר שלא לכתוב ודין עם יו"ד דמשמע ודין (בחיריק), שאז יהא משמע כאילו אמר לה אני מגרשך רק אם על פי דין אני חייב לגרשך, אבל אם על פי דין אין אני חייב לגרשך לא תתגרשי  64 , אלא יזהר לכתוב ודן בלא יו"ד.

 64.  על פי רש"י. אולם ברמב"ם פרק ד' מגירושין הלכה י"ג מפרש, שאם יכתוב ודין עם יו"ד יהיה משתמע כאילו אמר לה יהא משפט ביני ובינך.
וכן יזהר שלא לכתוב איגרת עם יו"ד, דמשמע איגרת, שאז יהא משמע שמגרש אותה ב"איגרת" (בפתח תחת הרי"ש) מלשון גג, והרי צריך לגרשה בגט  65  אלא יזהר לכתוב אגרת.

 65.  על פי רש"י. אך ברמב"ם פרק ד' הלכה י"ג מפרש שאם יכתוב איגרת ביו"ד יהיה משתמע כאילו כתב אי גרת בשתי תיבות, כלומר אם זנית אני מגרשיך ואם לאו איני מגרשך. ועי' קרבן נתנאל אות פ' שלדעת רש"י אם כתב איגרת ביו"ד בדיעבד הגט כשר שהרי למעשה אינו מגרשה בגג אלא בגט, אולם לדעת הרמב"ם אין זה גט אף בדיעבד כיון שזה סתירה למהותו של הגט.
וכן יזהר שלא לכתוב לימהך עם יו"ד, דמשמע, שאז יהא משמע, שלי תהיי מהך, מחמת הספר הזה, והרי אינו בא אלא לגרשה.
וכן יזהר שלא לכתוב למחך במקום למהך, דמשמע שאז יהא משמע כי חוכא כאילו בא לצחוק עליה, וכדי שלא יראה כחי"ת צריך להבדיל שיהא אויר בין רגל הה"י לגגו.
וכשכותב לה שנותן לה את הגט דיתיהוייין, כדי שתוכל להנשא לכל מי דיתיצבייין שהיא רוצה, צריך לדקדק לכתוב את המילה דיתיהוייין בתלתא בשלשה יודי"ן, וכן כשכותב דיתיצבייין צריך לכתוב את זה בתלתא יודי"ן, שאילו יכתוב בשני יודי"ן דמשמע, יהא משתמע בלשון רבים תהויין ותצביין, ויהא משמע שבגט זה יותרו כל הנשים שבעולם לינשא.
וכשכותב שנותן לה ספר תירוכין ואגרת שבוקין לורכיה צריך להאריך לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשבוקין, שאילו לא יאריך את הוי"ו, דמשמע, יהא משתמע כאילו כתוב תריכין ושביקין מלשון רבים, ומשמעותו שספר זה עבור נשים דעלמא ולא עבור אשה זו.
וכשכותב לה וכדו פטרית ושבקית, לורכיה לוי"ו דכדו יאריך את הוי"ו השני של המילה 'וכדו', דמשמע, שאילו לא יאריך את הוי"ו יהא משתמע כאילו כתוב וכדי שמשמעותו מלשון כדי - כלומר בלא כלום, ומגרשה בלא ספר כריתות.
וכן יזהר שלא ליכתוב בגט לאיתנסבא באל"ף, דמשמע, שאז יהא משתמע כאילו כתוב בשני מילים לא יתנסבא שאסורה להנשא, וזה סתירה למהותו של הגט, אלא יכתוב להתנסבא בה"י שמשמעותו שתהא מותרת להנשא לכל מי שהיא רוצה.  66 

 66.  ונחלקו הראשונים מה הדיו אם לא דקדק בכל הדקדוקים הללו, דעת הרמב"ם שהגט פסול אך אם נשאת לא תצא, אולם דעת הראב"ד והעיטור (הובאו בראשונים בסגיין) שדווקא אם הבעל כתב כן בגט הגט פסול וכן אם צווה הבעל לסופר לכתוב באופן הזה הגט פסול, אבל אם טעה הסופר ולא דקדק הגט כשר.
איבעיא להו: בעינן ודן, האם ההלכה כדעת רבי יהודה שצריך לכתוב בגט ודן, או לא בעינן ודן, או שהלכה כדעת רבנן שלא צריך לכתוב ודן.
תא שמע -
דאתקין רבא בגיטי, שרבא תיקן לסופרים לכתוב בגט: איך פלניא בר פלניא שמו של המגרש ושם אביו, פטר ותריך ומגרש ית פלוניתא אינתתיה את פלונית שהיא אשתו, דהות אינתתיה מן קדם דנא שהיתה אשתו מזמן, ומגרשה מיומא דנן ולעלם מיום זה ואילך.
מדייקת הגמרא - ואילו "ודן" לא קאמר, הרי לא הוזכר בדברי רבא שתיקן לסופרים שיכתבו ודן, ומשמע שאין הלכה כרבי יהודה.
ופרכינן: ולטעמיך, גם לשיטתך, הרי כולהו, מי קאמר? הרי רבא לא הזכיר בתקנתו את שאר הלשונות שמוכרח לכתוב בגט.
אלא ודאי, שאף על פי שרבא לא הזכיר בתקנתו שצריך לכתוב את שאר הלשונות, מכל מקום ודאי שבעינן שצריך לכתוב אותם, ואם כן אף על פי שלא הזכיר רבא שצריך לכתוב ודן, הכא נמי בעינן ודאי שצריך לכתבו.
ולא הוצרך רבא לתקן אלא את הדברים שיש בהם דבר חידוש -
כי מה שתיקן רבא לכתוב מיומא דנן, בא לאפוקי להוציא מדרבי יוסי דאמר לגבי שכיב מרע שרוצה לגרש את אשתו רק על הצד שהוא ימות, ואמר הרי זה גיטך אם אני ימות, אף על פי שמשמע שהגט יחול רק לאחר שימות, והרי אי אפשר ליתן גט לאחר מיתה, מכל מקום סובר רבי יוסי שלא צריך לכתוב שהגט יחול מהיום, כיון שזמנו של שטר מוכיח עליו שכוונתו לגרשה מהיום ולאחר מותו.

דרשני המקוצר[עריכה]