פרשני:בבלי:בבא בתרא קטו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קטו ב

חברותא[עריכה]

הא כיצד? כלומר, כיצד מצינו "עיין עליו" אף למעלה במקרה שאין זרעו קיים?
נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן  110 . שאם אין לו בן, בת, אב, אח, אחות, ולא בני בניהם עד עולם, ולא אבי האב, ולא אחי האב, או אחיות האב, ובני בניהם, מחזירים את הנחלה למעלה ולמטה על קרובי אבותיו, עד ראובן  111 . ואין מעבירים את הנחלה למשפחת האם  112 .

 110.  יש לדון, האם לאבות קודם מתן תורה היה דין "ישראל", או שנחשבו כבני נח. ועיין ברמב"ן על התורה (ויקרא כד י), דעת הצרפתים, שהיה להם דין בני נח. אך הרמב"ן עצמו סבר, שהאבות יצאו מכלל בני נח. ולדעת הצרפתים צריך לומר, שיש לעכו"ם דין ירושה כישראל. שאם לא כן, כיצד תמשמש הנחלה עד ראובן שהיה בן נח?! והנה הרמב"ם (פרק ו מהלכות נחלות הלכה ט) פסק שעכו"ם יורש את אביו, ואין להם שאר ירושות אלא על פי מנהגם. ועל כרחך צריך לומר, שהוא סבר כהרמב"ן. שאם לא כן, כיצד תמשמש הנחלה עד ראובן, והרי אין בבן נח דין ירושת האב? עוד יש להעיר, לשיטת הצרפתים שהאבות היו בני נח, אם כן במתן תורה נתגיירו, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואם כן כיצד הנחלה ממשמשת עד ראובן? וצריך לומר, דבגירות דמתן תורה לא נאמר דין "כקטן שנולד". ועיין בזה ב"גור אריה" (בראשית מו ה), שרק במי שנתגייר מעצמו אמרינן כקטן שנולד, אבל במתן תורה שניתנה בכפיה, לא אמרינן "כקטן שנולד". ולכן לא הותרו בקרוביהם לאחר מתן תורה. ועיין עוד בהקדמה לשב שמעתתא. אך במשך חכמה (דברים ה כז) כתב, שאף במתן תורה היה להם דין "כקטן שנולד". ועיין עוד בשיעורי הגר"ש רוזובסקי.   111.  לאו דוקא ראובן. אלא מפני שהוא שבט ראשון נקטו. רשב"ם.   112.  בדין מישמוש יש לחקור, האם השני המת זוכה בקבר בנכסי הראשון והשלישי יורש מהשני, או אפשר שאין ההמת זוכה כלל, בנכסי הראשון, שאין קנין למת, והשלישי יורש נכסי הראשון מפני שהוא במקום השני, ורואין את השני כאילו זכה בנכסי הראשון להוריש לשלישי. ועיין בזה בקובץ שיעורים (שלג, שמח), שהאריך בראיות לכל צד.
ודנה הגמרא: לימא עד יעקב? שאם מת ראובן וכל זרעו, חוזרים אצל יעקב, ומעבירים את הנחלה לשמעון ולוי ושאר השבטים  113 ? אמר אביי: אם כן, נמצא שכלה שבט אחד מישראל. וגמירי (מקובלנו), דלא כלה שבטא  114 .

 113.  רבינו גרשום פירש, "עד ראובן", עד בנו של ראובן. וכשיטתו לקמן (קנט ב ד"ה עליו) שאחים יורשים זה מזה באופן ישיר, ולא דרך אביהם. ואם כיון ד"גמירי דלא כלה שיבטא", כדלהלן, מחזירים את הירושה עד בני ראובן, והם ירשו זה מזה באופן ישיר. ולדבריו, כדמקשינן, "ולימא עד יעקב", כלומר, סמוך ליעקב. דהיינו, תחזור הירושה לראובן עצמו, וירשו אחיו ממנו.   114.  עיין רש"י (ב"ק קט א ד"ה וכי יש לך אדם) דכתב, "אם אין לו בת או אח יש לו קרוב עד יעקב אבינו, הקרוב קרוב יורש". ולכאורה אינו כגמרא דידן, דגמירי דלא כלה שיבטא. חתם סופר.
וראיה לדבר במלאכי (פרק ג פס' ו) "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם".
אמר רב הונא אמר רב: כל האומר תירש בת, עם בת הבן  115 , מקל וחומר, כדלקמן, אפילו היה נשיא שבישראל אין שומעין לו  116 . ויורשת בת הבן לבדה, כאביה, שהיה יורש לבדו בלא אחותו.

 115.  בפשטות הכונה, מי שיפסוק שהבת יורשת במשקום בת הבן. אך יש שפרשו, שכיב מרע שמצוה, "תירש הבת בנכסיי עם בת בני", ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקה שאמר לקמן בפירקין, שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני, אם היה ראוי ליורשו דבריו קימין, הכא אין שומעין לו. משום צדוקין, כדלהלן. ועיין ברשב"ם שהקשה על פירוש זה. וברש"ש שיישב קושייתו.   116.  הרשב"ם פירש, "אפילו היה נשיא שבישראל", שהכל נמנין עמו לדון כמותו, אין שומעין לו, מפני שדין זה מעשה צדוקין הוא, כדמפרש לקמן. ובתוספות הוסיפו, אף אם ירצה לתקן לצורך שעה, כעין שמצינו בבני בנימין (יובא לקמן קטז-א) שהתנו שלא תירש בת הבן עם אחיו, אין שומעין לו משום צדוקין. ומדייק הנמוקי יוסף, דאי לאו משום צדוקין, היו יכולים לתקן תקנה כזו, ולהפקיע את הירושה ממי שראוי לה.
שאינן אלא מעשה צדוקין  117 . כמובא להלן.

 117.  צדוק ובייתוס תלמידי אנטיגנוס איש סוכו היו. והיו שונין לתלמידיהן מה שקיבלו מאנטיגנוס, "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס:. ", וטעו התלמידים בכך, שהיו סבורים דהכי קאמר, עבדו למקום ואל תקבלו שכר. ואמרו, כמו שאין בו ממש בדבר זה, כן כל דברי חכמים. וטעו, ופקרו בדברי חכמים. ונקראו צדוקין על שם צדוק, ובייתוסין על שם בייתוס. באבות דרבי נתן (פ"ה). הרשב"ם.
דתניא, בארבעה ועשרים בטבת  118  תבנא לדיננא. (שבנו למשפטנו הראשון), שהודו לנו הצדוקים.

 118.  במגילת תענית (פרק ה) הגירסא, "בכד' באב". רש"ש.
שהיו צדוקין אומרין, תירש הבת עם בת הבן  119 .

 119.  אך לא עם בן הבן, כדלהלן.
נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שוטים! מנין זה לכם?
ולא היה אדם שהחזירו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר, קל וחומר: ומה בת בנו הבאה מכח בנו, תירשנו בתו הבאה מכחו לא כל שכן?!
קרא עליו רבי יוחנן את המקרא הזה: (בראשית לו, כ) "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה",
ומאידך כתיב (שם כד), "אלה בני צבעון, ואיה וענה". אלמא, ענה היה בנו של צבעון  120 . ולעיל נזכר כאחיו?

 120.  עיין בתוספות, שבארו באופן אחר, דענה אשה היתה, כדמוכחי קראי, דכתיב "ואלה בני אהליבמה בת ענה בת צבעון", אלמא אשה היתה. והשתא אהדר להו שפיר רבי יוחנן בן זכאי, שבת הבן חשובה כבן לירש עם שאר בנים שהן קודמין לבת, מדקרי ליה יושבי הארץ, וכך היא קודמת לבת. ומכאן סותר לבסוף ק"ו שלהן. והא דכתיב "הוא ענה" בלשון זכר, היינו משום שירשה עם אחיה צבעון כזכר. ובריטב"א כתב, משום שהיתה מהאלופים.
אלא מלמד שבא צבעון על אמו, והוליד ענה. והיה בנו ואחיו.
נמצא שענה לא היה בנו של שעיר החרי, אלא נכדו. ובכל זאת ירש את שעיר  121 . כדכתיב, "בני שעיר החורי יושבי הארץ", ומכאן למדנו, שבני בנים הרי הם כבנים לענין ירושה.

 121.  לפירוש התוספות ש"ענה" היתה אשה, קשה, כיצד ירשה את סבה, הלא היה לה אח, "איה" ? וצריך לומר, שמת איה בלא בנים. ואכן בתורה לא נזכרו בני איה. ומוכח שמת בלא בנים. תוספות.
ודנה הגמרא: דלמא תרי "ענה" הוו? אמר רבה, אמינא מלתא דלא אמרה שבור מלכא, ומנו שמואל. (או?מ?ר דבר שלא אמרו שמואל, שהלכה כמותו כמלך פרס (שבור מלכא)).
איכא דאמרי, אמר רב פפא אמינא מלתא דלא אמרה שבור מלכא, ומנו רבה:
אמר קרא "הוא ענה", משמע, הוא ענה דמעיקרא. ולא היו שני אנשים ששמם "ענה".
אמר ליה אותו צדוקי לרבי יוחנן: רבי, בכך אתה פוטרני?! הלא אף אנו מודים שבן הבן יורש את זקינו.
ולא באנו לומר אלא שבת הבן לא תהא עדיפא על הבת  122 .

 122.  רשב"ם. אך לפירוש התוספות, ש"ענה" היתה אשה, עיין הגהות הב"ח.

דרשני המקוצר[עריכה]