פרשני:בבלי:בבא בתרא קיח ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיח ב

חברותא[עריכה]

אמרו ליה: אנן מזרעא דיוסף, דלא שלטא ביה עינא בישא.
ומנלן: דכתיב (בראשית מט, כג), "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין",
ואמר רבי אבהו, אל תקרי "עלי עין", אלא "עולי עין". כלומר, הם עולים על העין ושולטים עליו. ואין העין עולה עליהם.
רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז), "וידגו לרוב בקרב הארץ",
ודרשינן: מה דגים שבים מים מכסים עליהם, ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם.
שנינו בברייתא לעיל (קיז - ב): "מרגלים, יהושע וכלב נטלו חלקם".
מבארת הגמרא: מנהני מילי (מנלן שיהושע וכלב נטלו את חלק המרגלים)?
אמר עולא, דאמר קרא (במדבר יד, לח): "ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם".
ודרשינן: מאי "חיו"?
אילימא חיו ממש, והא כתיב קרא אחרינא (במדבר כו, סו), "ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון", ותרי קראי למה לי?
אלא מאי חיו? שחיו בחלקם של המרגלים.  152 :

 152.  אמנם למאן דאמר "לבאי הארץ נחלקה הארץ", לא היה למרגלים כלל חלק בארץ, שהרי לא נכנסו בה. ולשיטתו צריך לפרש, "חיו מן האנשים", ממש חיו, כפשטיה. רשב"ם.
עוד שנינו: "מתלוננין ועדת קרח לא היה להן חלק בארץ": ומקשה הגמרא: התניא בברייתא, "מרגלים מתלוננים ועדת קרח, יהושע וכלב נטלו חלקם"?
ומתרצת הגמרא: לא קשיא!
מר מקיש מתלוננים למרגלים, וכשם שיהושע וכלב נטלו חלק המרגלים, כך נטלו חלק המתלוננים.
ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים. וסבר שלא היה להם חלק בארץ, וכל השבטים זכו בחלקם.
והיכן הוקשו מתלוננים למרגלים?
דתניא: נאמר בפרשת בנות צלפחד (במדבר כז, ג), "אבינו מת במדבר" זה צלפחד,
"והוא לא היה בתוך העדה" זה עדת מרגלים. שנאמר בהם, "עד מתי לעדה הרעה הזאת".
"הנועדים על ה'" אלו מתלוננים שבעדת קרח, (כמבואר לקמן), שנאמר בהם, "לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה'".
"בעדת קרח" כמשמעו.
הרי שהוזכרו מתלוננים ומרגלים בפסוק אחד.
ובזה נחלקו התנאים: מר מקיש מתלוננים למרגלים, ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים. הגמרא סברה כעת, ש"מתלוננים" הם אותם שנזכרו בפרשת המתלוננים (שמות טו, כד), "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה". ומתלוננים אלו היו רוב עם ישראל.
אמר ליה רב פפא לאביי, ולמאן דמקיש מתלוננים למרגלים, וסבר שיהושע וכלב ירשו אף את נחלת המתלוננים,
וכי איכפול יהושע וכלב וירתו (ירשו) לכולה ארץ ישראל (לאו דוקא כולה, אלא רוב ארץ ישראל)? והרי קיימא לן שלא ירשו אפילו אחד מאלף מארץ ישראל?  153 

 153.  אך למאן דלא מקיש מתלוננים למרגלים, לא קשיא, כיון שכל שבט ושבט נטל חלק קרוביו שהיו מן המתלוננים.
אמר ליה: מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן. דהיינו חמשים ומאתים איש הנועדים על ה' עם קרח.
ועוד אמר ליה רב פפא לאביי: בשלמא למאן דאמר "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ", היינו דכתיב (יהושע יז, ה) אחר שנטלו בנות צלפחד את חלקן, "ויפלו חבלי מנשה עש רה",
דהיינו, שיתא, ששה חלקים, דשיתא בתי אבות מבני מנשה, הנזכרים שם, בני אביעזר, בני חלק, בני אשריאל, בני שכם, בני חפר, בני שמידע.
וארבעה חלקים דידהו, שנטלו בנות צלפחד, דהיינו, חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים, ושני חלקים מנכסי חפר, וחלקו של אחיו של חפר שהיה מיוצאי מצרים, ומת המדבר, ונטלו את חלקו של צלפחד בנכסי אחיו. כדלקמן. הא עשרה.
אלא למאן דאמר "לבאי הארץ נתחלקה הארץ", וצלפחד לא נטל חלק מחמת עצמו, רק על ידי חזרה, כדלקמן  154 , הא תמניא  155 , שמונה חלקים בלבד, הוא דהוו,

 154.  הקשו התוספות, כיון שצלפחד לא נטל חלק מחמת עצמו, ובנותיו נטלו מכח אבי אביהן, מאי נפקא מינא בכך ש"הוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה"'? ואין לומר, דנפקא מינא לענין חלק בכורה, דהא כי היכי דשקלי חלק פשיטות אע"ג דבא להן מכח אביהן, הכא נמי יטלו חלק בכורה. והניח בקושיא. אמנם בעליות דרבינו יונה כתב, דנפקא מינא לענין חלק בכורה, כיון דחלק בכורה ירשו משום דבמקום אביהן הן עומדות, ואם לאביהן לא היה חלק בארץ, אף הן לא תטולנה את חלקו. (ועיין עוד בקובץ שיעורים (אות שנד), שדן בדברי רבינו יונה). וליישב קושיית התוספות, עיין רש"ש.   155.  עיין רש"ש, מדוע הוי שמונה, ולא תשעה, דהא מחד אחא דאבא ודאי ידעינן. עיי"ש.
והם: שיתא, דשיתא בתי אבות. כדלעיל.
ותרי חלקים דידהו, שנטלו בנות צלפחד בנכסי חפר על ידי חזרה כדלעיל, שנטלו בני חפר חלק בכניסתם לארץ, וחזר אותו חלק אל חפר אביהם, וחזרו וחלקו אותו בשוה בין בניו, והרי צלפחד בכור היה, ונוטל פי שנים, ולכן בנותיו ירשו במקומו שני חלקים.
הא תמניא, וכיצד היו חבלי מנשה עשרה? ומקשה הגמרא: וליטעמיך, ולמאן דאמר "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ", הלא רק תשעה הוו? דהיינו, ששה חלקים דששת בתי האבות, ושלשה חלקים שנטלו בנות צלפחד, והם, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, ושני חלקים מנכסי חפר אביו, שנטלו מחמת שהיה אביהן בכור.
והיכן החלק העשירי?
אלא מאי אית לך למימר, שירשו חלק נוסף, מחמת חד אחא דאבא דהוה להו.
אם כן, הכא נמי יש לתרץ למאן דאמר "לבאי הארץ", דתרי אחי דאבא הוה להו  156 , ומתו אחר מות חפר בלא בנים, וזכו קודם מיתתם בנכסי חפר אביהם שהחזירו לו בניו שבאו לארץ, כנ"ל, ואחר מותם באו חלקו שאר אחיהם את חלקם.

 156.  ואידך מאן דאמר סבר, דרק חד אח הוה ליה, כמבואר בברייתא לקמן.
נמצא, שבנות צלפחד נטלו ארבעה חלקים, דהיינו: שני חלקים בנכסי חפר, שבאו לו על ידי חזרה, במקום צלפחד אביהן, שהיה בכור, ועוד שני חלקים בנכסי שני אחי אביהן שמתו.
וכן מצינו בברייתא שנטלו חלק אחי אביהן:
דתניא בברייתא, נאמר בתורה בפרשת בנות צלפחד (במדבר כז, ז): "נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהן, והעברת את נחלת אביהן להן".
ודרשינן: "נתן תתן להם" זו נחלת אביהן, "בתוך אחי אביהן" זו נחלת אבי אביהן. "והעברת את נחלת אביהן להן" זו חלק בכורה  157 .

 157.  רצונו לומר, אילו נאמר "נתן תתן", הוה אמינא נחלת אביהן סתמא. השתא דכתיב, "בתוך אחי אביהן", ידעינן אבי אביהן. אבל אביהן ממילא ידעינן למאן דאמר "ליוצאי מצרים נחלקה הארץ". אבל למאן דאמר, "לבאי הארץ", כולי קרא קאי על אבי אביהן, דנתינה אחת כתיבה, ודרשינן מ"אחוזת נחלה" דמפסקא, אאחא דאבא, ותנינא מנתן תתן. הגהות רבי אליעזר משה הורביץ.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: אף חלק אחי אביהם נטלו. שנאמר "נתן תתן".
עד כאן הברייתא.
ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוה להו, ההוא "מאחוזת נחלה נפקא". דמצי למכתב, "נתן תתן להם נחלה".
ואמר ליה רב פפא לאביי: קרא דכתיב, "ויפלו חבלי מנשה עשרה", מאי קא חשיב (כלומר, אלו חלקים החשיב הפסוק)?
אי טפלים (כלומר, כל מי שנטל חלק מבני מנשה) קא חשיב, טובא הוו! והיה לו להחשיב את כל האחים שבמטה מנשה שנטלו חלק אביהם, כבנות צלפחד.
ואי בתי אבות קחשיב, הלא רק שיתא הוו. כדלעיל?

דרשני המקוצר[עריכה]