פרשני:בבלי:חולין כ א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין כ א

חברותא[עריכה]

ואי סלקא דעתך, מחזיר דוקא אמרו, הרי שמשנתנו המכשרת מליקה מהעורף אף היא מדברת בשהחזיר הסימנים, אם כן תיקשי: מאי איריא מולק דכשר מהעורף, והרי אפילו שוחט מן העורף נמי יהא כשר? שהרי מחזיר הסימנים לאחורי העורף ושחט אותם בלבד, ולא נעשה העוף טריפה קודם שחיטה על ידי שבירת המפרקת.  143  אלא לאו, שמע מינה, דבני רבי חייא אף מחזיר אמרי. ואם מלק בלא שהחזיר, ודאי כשר. ומתניתין מדברת בלא אהדר הסימנים, אלא חתך השדרה והמפרקת קודם מליקת הסימנים. ולכן רק מליקה כשרה באופן הזה, אבל שחיטה באופן כזה פסולה, שהרי נטרפה קודם לכן על ידי שבירת המפרקת.

 143.  ובשחיטה אין צורך שיהא דוקא מהצואר, שהרי גם מצידי הצואר שנינו במשנה דכשרה.
אמר רבי ינאי: יקבלו הרובין, הנערים בני רבי חייא, את תשובתן. שיש להקשות עליהם ממשנתנו, דקתני "נמצא, כשר בשחיטה פסול במליקה. כשר במליקה פסול בשחיטה", למעוטי מאי?מה באה המשנה להשמיענו? אם לומר שהצואר כשר לשחיטה ופסול למליקה, והעורף כשר למליקה ופסול לשחיטה, הרי כבר נשנה כל זה לפני כן במשנה.
לאו, האם לא בהכרח, שאמרה זאת המשנה למעוטי מחזיר הסימנים לאחורי העורף, דלא, שאינו כשר במליקה, אלא צריך דוקא שיחתוך המפרקת קודם הסימנים. אף על פי שבשחיטה כשר בהחזיר הסימנים. וזה באה המשנה להשמיענו, שיש אופן נוסף שלא הוזכר לפני כן, שהוא כשר בשחיטה ופסול במליקה (ואגב הרישא נשנתה גם הסיפא, דכשר במליקה פסול בשחיטה). וקשיא לבני רבי חייא, שמכשירים המליקה בהחזיר סימנים לאחורי העורף?
ומתרצינן לבני רבי חייא: אמר רבה בר בר חנה: לא זו באה המשנה למעט, אלא למעוטי שן וצפורן המחוברים לגוף האדם, שפסולים לשחיטה, אף על פי שהמליקה מצוותה דוקא בצפורן מחוברת לגוף הכהן.  144  וזו כונת המשנה ש"כשר במליקה", דהיינו בצפורן מחוברת, "פסול בשחיטה".

 144.  הגרי"ז בספרו (פסולי המוקדשין, עמוד מז) מבאר מבאר שכאן מבוארים שני יסודות: האחד, שמליקה אינה בכלל "עבודת יד", שהרי גם השן כשרה למליקה, ובכך היא חלוקה מקמיצה, שהיא "עבודת יד", ונעשית דוקא ביד. והשני, שהמליקה בתלוש אינה חסרון בהכשר העבודה, אלא החסרון הוא בעצם השם של מליקה, שכל מליקה הנעשית בתלוש אינה נקראת מליקה, וכמבואר ברש"י "דלא אשכחן בכלי דמקריא מליקה". ומוכיח הגרי"ז את יסוד הדין הזה, מכך שמצינו לפי רבי מאיר, הסובר שמליקת אווזים ותרנגולים של חולין מטהרת אותם מידי נבילה, ואין זו עבודה בקדשים כלל, ובכל זאת הצריך שתהא מליקתם בעצמו של כהן, ולא בדבר אחר.
וכמו שהצפורן המחוברת פסולה לשחיטה, הוא הדין שן המחוברת, ולא שהשן כשרה במליקה. ואגב הסיפא נשנתה גם הרישא, "כשר בשחיטה פסול במליקה".
ומקשינן: שן וצפורן, הא בהדיא קתני להו במשנה בפרקין, דפסולין בשחיטה. שכך שנינו "חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים והצפורן"? ומתרצינן: אלא, אמר רבי ירמיה: משנתנו ד"נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה", למעוטי מוליך ומביא, שכשר בשחיטה להוליך ולהביא את הסכין על צואר הבהמה, ואילו מליקה מצותה דוקא ללחוץ עם הצפורן על העורף ולרדת בעומק עד הסימנים. ואם הוליך והביא הצפורן על העורף, פסולה המליקה.
ומקשינן: הניחא למאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול. אלא למאן דאמר מוליך ומביא במליקה כשר, שנחלקו בזה אמוראים לקמן, מאי איכא למימר?
ומתרצינן: בני רבי חייא סברי לה כמאן דאמר מוליך ומביא במליקה פסול. ואם כן, לשיטתם, אפשר להעמיד את המשנה שבאה למעט מוליך ומביא במליקה.
אמר רב כהנא: מצות מליקה כך היא: קוצץ ויורד בצפורן לתוך הסימנים, ואינו עושה הולכה והובאה, וזו היא מצותה.
סבר רבי אבין למימר: קוצץ ויורד, אין. אבל מוליך ומביא, לא. שהולכה והובאה פוסלת במליקה.
אמר ליה רבי ירמיה לרב אבין: לא כן, אלא, כל שכן דמוליך ומביא במליקה כשר. שמלבד אותם דברים שפסלה התורה אם עשה המליקה כשחיטה, כגון סכין וצואר, הרי כל מה שיעשה כמו בשחיטה עדיף הוא, ובכלל זה מוליך ומביא.
ומאי "זו היא מצותה" דאמר רב כהנא, דמשמע שרק כך כשרה המליקה? אימא, אף זו היא מצותה. שגם אם לא הוליך והביא כשרה המליקה וכל שכן אם הוליך והביא.
אמר רבי ירמיה אמר שמואל: כל מקום בצואר הכשר בשחיטה, הרי המקום שהוא כנגדו בעורף, דהיינו, "מול העורף", שהוא כנגד הצואר, כשר במליקה.
ודנה הגמרא: מה בא שמואל לחדש? אם להשמיענו שכל מול העורף כשר למליקה, הרי להדיא שנינו כן במשנתנו. אלא, ודאי עיקר החידוש בדבריו הוא במה שניתן לדייק מהם שדוקא מקום הכשר בשחיטה כשר כנגדו במליקה, הא המקום הפסול בשחיטה פסול כנגדו במליקה.
למעוטי מאי? הרי ודאי לא בא למעט שלמעלה מהצואר שפסול לשחיטה כנגדו פסול למליקה. שהרי המקום הזה הוא העורף ממש ופשיטא שהוא פסול שהרי "מול העורף" נאמר בתורה.
אילימא למעוטי עיקור סימנין, שנעקרו הסימנים והוזזו ממקומם, שעל ידי כן נפסל הצואר מלשחוט בו, ובא שמואל לומר שהעורף שכנגדו אף הוא פסול למליקה אם נעקרו הסימנים, אין לומר כן, דהא תני רמי בר יחזקאל, אין עיקור סימנין פוסל בשחיטת עוף!
הרי שבעוף אפילו לענין שחיטה אינו פוסל עיקור סימנים.
ומתרצינן: אמר רב פפא, למעוטי ראשו של עוף, שהשחיטה פסולה בו. ובא שמואל להשמיענו שאף המליקה פסולה אם עשאה בראשו של העוף.
ותמהינן: ראשו, הרי פשיטא שהוא פסול למליקה, דהא "ממול ערפו" אמר רחמנא, ולא בראשו?!
ומתרצינן: מאי ראשו? - שיפוי ראשו, בסוף הראש, שמתחיל לשפע שם לעבר מול העורף. כגון דנקט משיפוי ראשו, שהתחיל שם את המליקה, ומלק מיעוט של הסימנים, והגרים ואזל עד דמטא תתאי. המשיך בשיפוע למטה עד שהגיע למול העורף, ומלק שם רוב של הסימנים. ואף על פי שהרוב היה במקום הראוי למליקה, מכל מקום פסולה המליקה, משום שהמיעוט הראשון היה שלא במקום הכשר למליקה.
ודין זה מצינו גם לענין שחיטה. וכדרב הונא אמר רב אסי.
דאמר רב הונא אמר רב אסי: הגרים שליש, ששחט השליש הראשון של הסימן שלא במקום הכשר לשחיטה, ואחר כך שחט שני שליש במקום הראוי לשחיטה - פסולה! והשמיענו שמואל, דכשם שהשחיטה נפסלת בגלל המיעוט הראשון שלא היה במקום כשר, אף על פי שהרוב היה במקום כשר, הוא הדין במליקה שנפסלת בכך.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין פוסל בשחיטת עוף, לא אמרן אלא למאן דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה. שנחלקו התנאים, ויש תנא האומר שהעוף אינו חייב בשחיטה מן התורה אלא מדרבנן לפי שלא נאמר בתורה אלא "וזבחת מבקרך ומצאנך", ומותר מן התורה לאכול עוף גם אם הרגו אותו על ידי דיקור או עקירת סימנים. וכיון שכל השחיטה בעוף אינה אלא מדרבנן לכן אמר רבי בר יחזקאל שעיקור הסימנים אינו פוסל בשחיטתה.

דרשני המקוצר[עריכה]