פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רמג א-ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (Try fix category tree)
תגית: ריקון
 
שורה 1: שורה 1:
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רמג א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רמג|א}}


== סעיף א-ב | השכרת שדה או מרחץ לגוי ==
<blockquote>הגמרא במסכת עבודה זרה (כא:) אומרת שאסור להשכיר לגוי מרחץ בשבת כי הגוי עושה בו מלאכה שנקראת על שם יהודי (חושדים שהיהודי שכר את הגוי שיעשה מלאכתו בשבת). אבל מותר להשכיר שדה כי אומרים שהגוי ירד להיות בה אריס ועושה מלאכת עצמו, (ומרחץ לא רגילים להחכירו).
</blockquote>
'''תוספות, רא&quot;ש, רי&quot;ף, רמב&quot;ם, סמ&quot;ק, סמ&quot;ג ותרומה:''' מותר להשכיר שדה ומרחץ אסור.
<blockquote>☜ '''שו&quot;ע''' (סעיף א): אסור להשכיר לגוי מרחץ מפני שנקרא על שם היהודי וחושדים ששכר אותו וכל השכר הולך ליהודי (היינו שהגוי שכיר יום שאסור מדינא). אבל שדה שרגילים לקבל אותה באריסות, מותר להשכיר אותה לגוי כי יתלו שירד לה באריסות.
</blockquote>
<ol>
<li><blockquote><p>ליהודי מומר אסור להשכיר כלל כיוון שעובר על 'לפני עיוור', ודין זה שייך גם במרחץ וגם בשדה '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>למרות שמותר מעיקר הדין להשכיר לגוי מרחץ שהרי הגוי עובד בו בשבילו עצמו, אסרו זאת חכמים מפני שיחשדו שהגוי שכיר יום של היהודי לעבוד בשבת, אמנם מחוץ לתחום אין מראית עין ומותר [כמבואר בסימן רמד, א] '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>בכל אופן אסור להשכיר לגוי בחשבון יומי כיוון שנמצא שנוטל שכר שבת, וכל ההיתר הוא רק אם משכיר לגוי לתקופה '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>הבית יוסף כותב בשם הסמ&quot;ג שייתכן שהמכילתא לומדת מהפסוק 'כל מלאכה לא יעשה בהם' לאסור אמירה לגוי מהתורה. אמנם הרמב&quot;ן כותב שזו נוסחא מוטעית וכן כתב הגר&quot;א (שאין זו הנוסחא העיקרית) וכן כתבו האחרונים, שאינו אלא מדרבנן '''(שער הציון)'''.</p></blockquote></li></ol>
=== ❖ השכרת תנור  ===
◄ '''רמב&quot;ן וטור:''' אסור להשכיר תנור לגוי כמו מרחץ, כיוון שאינו עומד לאריסות. בריחיים נהגו להקל כמו בשדה.
◄ '''רא&quot;ש, רמב&quot;ם, מגיד משנה, ור&quot;ן (בשם ספר מתיבות):''' מותר להשכיר תנור וריחיים. וסיים הר&quot;ן שהכל תלוי בזה כפי מנהג המדינה.
☜ '''שו&quot;ע:''' תנור כמרחץ וריחיים כשדה.
<blockquote>⤶ והכל תלוי לפי מנהג המקומות '''(משנ&quot;ב בשם הר&quot;ן).'''
</blockquote>
=== ❖ אריסות ===
'''רמב&quot;ם, רא&quot;ש ור&quot;ן:''' מותר לתת לגוי שדה באריסות למרות שהיהודי מקבל הנאה מעבודת הגוי, כיוון שהגוי עושה בשלו והיהודי נהנה ממילא. [כל שכן שמותר להשכיר לגוי שדה בסכום ידוע מראש, כיוון שלא נהנה מעבודת הגוי כלל].
☜ '''רמ&quot;א:''' מותר ליהודי להשכיר [שדה או ריחיים] למחצה שליש ורביע, למרות שהוא נהנה ממלאכת הגוי, כיוון שהגוי עושה בשלו<ref>הנודע ביהודה (א, כט) התיר לתת לגוי להפעיל בית חרושת של יהודי בתמורת המשכורת הקבועה שלו ובנוסף לה ייתן לו בונוס על כל הצלחה וכך נמצא שהגוי עובד בשביל עצמו. והחתם סופר (או&quot;ח כט) סובר שהבונוס צריך להיות משמעותי מספיק כדי שהגוי באמת יעבוד בשבילו (עיין פנה&quot;ל כה ו, 7).</ref>.
<blockquote>⤶ הרמ&quot;א מבאר את דין האריסות, ובאמת גם השו&quot;ע מתיר בזה, אלא שהרמ&quot;א כתב כך בהדיא '''(משנ&quot;ב)'''.
</blockquote>
<ol>
<li><blockquote><p>אריסות מותרת רק אם מקבל חלק מהתבואה עצמה. אבל אם מקבל הגוי שכר קצוב, אסור מפני מראית עין, שכשיראו שהיהודי נוטל את כל התבואה יחשבו שהגוי שכיר יום ולא אריס '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>'''במרחץ וריחיים''' אסור להשכיר אפילו אם הגוי עובד ומקבל מהרווחים אם היהודי נוטל שכר השבתות, כיוון שהיהודי מקפיד על כל יום עבודה ונמצא שהיהודי מרוויח מעבודת השבת דווקא [אבל בשדה אפשר להשלים את העבודה]. וכיוון שאסור מדינא, גם אם נתפרסם הדבר שהיהודי שכרו לשנה [שמותר כדלקמן] כאן יהיה אסור. אלא אם כן ייתן חלק מהרווחים לגוי ונתפרסם הדבר, ונמצא שעושה הגוי בשביל עצמו '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li></ol>
=== ❖ אם ברור שמשכיר ===
הראשונים מזכירים מקרים בהם אין איסור להשכיר כיוון שברור שהגוי עושה לעצמו ולא עובד בשביל היהודי:
<ol style="list-style-type: decimal;">
<li><blockquote><p>'''רבינו האי גאון:''' אם השכירו שנים מותר כי התפרסם הדבר.</p></blockquote></li></ol>
<blockquote>'''◄ ב&quot;י ורבינו ירוחם''' '''(מבארים את דעתו)''': כיוון שהתפרסם הדבר שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכיר את התנור, חזר דינו להיות כמו שדה.
'''◄ מהרי&quot;א:''' מאחר והשכירו הרבה שנים, חזר להיות כמכר ואית ליה קלא ואין לחשוש למראית העין יותר.
</blockquote>
<ol start="2" style="list-style-type: decimal;">
<li><blockquote><p>'''הרא&quot;ש''' לומד מדברי רב האי גאון שהתיר בדבר שהתפרסם, שאם יש מקום שהרוב משכירים מותר להשכיר מרחץ או תנור בהבלעה<ref><p>יש גורסים &quot;בקבלנות&quot;, אבל בבית יוסף ומהרי&quot;א דחו גירסא זו.</p></ref>. אבל אם היה משכירו לימים אסור לקחת שכר שבת ויום טוב.</p></blockquote></li></ol>
☜ '''טור ושו&quot;ע:''' אם התפרסם שמשכיר, או שכך מנהג רוב אנשי המקום, מותר להשכיר אפילו מרחץ ותנור.
'''א.''' במרחץ וריחיים, שאם לא יעבוד הגוי היום אי אפשר להשלים למחר, עדיין אסור להוריד בקבלנות מדינא, גם אם התפרסמה השכירות '''(הקדמת המשנ&quot;ב לסימן. והזכרנו דין זה לעיל).'''
'''ב.''' צריך שרוב אנשי המקום ישכירו, אבל אם רק חצי מהאנשים משכירים אסור '''(ביה&quot;ל)'''.
❖ '''אם לא ניכר שהמרחץ של היהודי'''
הראשונים מזכירים מקרים בהם לא ניכר שהמרחץ של היהודי ולכן בזה איסור בשכירות ובאריסות:
<ol style="list-style-type: decimal;">
<li><blockquote><p>'''רב נטרונאי גאון:''' אם יהודי שכר (או קנה) מרחץ מגוי מותר להשכירו מיד לגוי כי לא נקרא שמו עליו.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>'''רבינו חננאל:''' מותר להשכיר לגוי מרחץ שרוחצים בו רק שכני הבעלים אפילו במקום שאסור להשכיר מרחץ כיוון שידוע שהשכירו לגוי.</p></blockquote></li></ol>
☜ '''רמ&quot;א''' מתיר בשני המקרים.
'''א. כשמשכיר:''' יש אומרים שצריך שישכיר מיד כמו בקנה בלי שישב בה. לאליה רבה ואחרונים מותר גם אם ישב בה כי לא נקרא שמו על המרחץ.
'''ב. מרחץ שרוחצים בו השכנים בלבד, מותר רק בשתי תנאים:''' '''1.''' דווקא רק שכני הבעלים ולא אנשים מבחוץ. '''2.''' דווקא אם זה בביתו של הבעלים ולא ברשות אחרת. ויש מקילים גם ברשות אחרת [בשער הציון השאיר את דבריהם בצ&quot;ע].
=== ❖ אם השכיר בדיעבד ===
נחלקו הראשונים מה הדין אם השכיר את המרחץ באיסור:
◄ '''רב נטרונאי גאון:''' שכרו מותר בדיעבד.
◄ '''רמב&quot;ם ומרדכי:''' שכרו אסור בדיעבד.
☜ '''רמ&quot;א:''' מביא את שתי הדעות ומכריע שאסור.
<blockquote>⤶ האחרונים מבארים, שאם ההשכרה אסורה מדינא, כמו בשכר שבת, אסור בדיעבד. ואם רק משום מראית עין אסורה שכרו מותר, ולא פליגי '''(משנ&quot;ב)'''.
</blockquote>
 '''כשנוטל הגוי ממעות המרחץ'''
◄ '''תוספות ורבינו פרץ, וסמ&quot;ק והגה&quot;מ בשם התרומה''': שדה מותר כיוון שהגוי נוטל חלקו מהפירות ודמי לשותפים. לעומת מרחץ שהגוי נוטל מעות בשכרו ולא שייך שייטול מגוף המרחץ שכרו ולכן אסור. לפי זה התירו להשכיר תנור שהגוי נוטל שכרו בלחם.
◄ '''רמב&quot;ם ושאר הראשונים''': מותר גם ליטול שכרו ממעות המרחץ כיוון שזה נחשב לפירותיו. ומה שהגמרא אומרת שלא עושים אריסות למרחץ היינו שאין זה משתלם אבל אם יעשה, מותר.
===  סיכום דין שכירות [כשעושה בהבלעה]:  ===
'''בשדה: '''
<blockquote>מותר להשכיר או להוריד באריסות. וקבלנות מותרת אם נותן לו חלק מהפירות עצמם ואין מראית עין.
</blockquote>
'''במרחץ [רק אריסות ושכירות]: '''
# אם נתפרסם הדבר שהוא משכיר לגוי.
# מקום שהרגילות היא להוריד לאריסות.
# אם קנה או שכר מגוי [ומיד - בקנה] השכיר לגוי אחר.
# אם המרחץ ברשות הבעלים ורוחצים בו רק השכנים.
==הערות שוליים==
[[קטגוריה:בן שמואל]]

גרסה אחרונה מ־18:01, 22 בדצמבר 2020
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשני:שולחן_ערוך:אורח_חיים_רמג_א-ב&oldid=147254"