עלינו לשבח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[עלינו לשבח]] היא תפילת שבח והודיה לה' הנאמרת בסיום התפילה ובתפילת מוסף של ראש השנה. מטרת התפילה היא לחזק את אמונת המתפלל לפני עזיבתו מבית הכנסת לעולם או כבקשת רשות מהקב"ה לסיום התפילה. | [[עלינו לשבח]] היא תפילת שבח והודיה לה' הנאמרת בסיום התפילה ובתפילת מוסף של ראש השנה. מטרת התפילה היא לחזק את אמונת המתפלל לפני עזיבתו מבית הכנסת לעולם או כבקשת רשות מהקב"ה לסיום התפילה. במקור התפילה חוברה כחלק מתפילות מוסף של ראש השנה, אך מפני חשיבותה הנהיגו לאומרה בסוף כל תפילה, מלבד בתפילות בהן ממשיכים לשהות בבית הכנסת לאחר גמר התפילה כגון בתפילות [[יום הכיפורים]]. | ||
{{חלונית | {{חלונית | ||
| רוחב = 25% | | רוחב = 25% | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
ניתן לראות הבדל בין חלקה הראשון של התפילה (עלינו לשבח) לבין חלקה השני (ועל כן) בכך שבעוד החלק הראשון מדבר על שבחי ההווה והעבר החלק השני מדבר על בקשה לגאולה העתידית. אנו מודים ומשתחווים לקב"ה על כך שבחר בנו מכל האומות בתחילה, אך מ"ועל כן" יש פנייה לעתיד ובקשה להביא את כלל העולם לתיקון במלכות ה' ובכך שמלכותו תתפשט גם לשאר העמים לאחר הסרת האלילות מן הארץ. ניתן לראות בכך התקדמות בתהליך הגאולה כך שבתחילה עם ישראל מכיר במלכות הקב"ה בעולם, ולאחר מכן מלכות זו ממשיכה הלאה גם לשאר האומות כחלק מתהליך הגאולה. | ניתן לראות הבדל בין חלקה הראשון של התפילה (עלינו לשבח) לבין חלקה השני (ועל כן) בכך שבעוד החלק הראשון מדבר על שבחי ההווה והעבר החלק השני מדבר על בקשה לגאולה העתידית. אנו מודים ומשתחווים לקב"ה על כך שבחר בנו מכל האומות בתחילה, אך מ"ועל כן" יש פנייה לעתיד ובקשה להביא את כלל העולם לתיקון במלכות ה' ובכך שמלכותו תתפשט גם לשאר העמים לאחר הסרת האלילות מן הארץ. ניתן לראות בכך התקדמות בתהליך הגאולה כך שבתחילה עם ישראל מכיר במלכות הקב"ה בעולם, ולאחר מכן מלכות זו ממשיכה הלאה גם לשאר האומות כחלק מתהליך הגאולה. | ||
== השמטות == | == השמטות ורדיפות== | ||
בימי הביניים הועלתה האשמה נוצרת על ידי מומר כי היהודים מתכוונים במשפט "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע" לאמונת הנוצרים, כי המילה "וריק" עולים בגימטריה "ישו". על אף טענות היהודים כי הביטויים במשפט זה לקוחים מספר ישעיהו (ל, ז; מ"ה, כ) ושהתפילה קדומה לנצרות, בשנת 1703 יצא חוק מטעם המלך בכל מדינת פרוסיה, "שיש למחוק מתוך הסידור את המשפט הזה, ועל החזן לומר את התפילה בקול רם, ופקידי הממשל ישגיחו על מילוי הפקודה". | בימי הביניים הועלתה האשמה נוצרת על ידי מומר כי היהודים מתכוונים במשפט "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע" לאמונת הנוצרים, כי המילה "וריק" עולים בגימטריה "ישו". על אף טענות היהודים כי הביטויים במשפט זה לקוחים מספר ישעיהו (ל, ז; מ"ה, כ) ושהתפילה קדומה לנצרות, בשנת 1703 יצא חוק מטעם המלך בכל מדינת פרוסיה, "שיש למחוק מתוך הסידור את המשפט הזה, ועל החזן לומר את התפילה בקול רם, ופקידי הממשל ישגיחו על מילוי הפקודה". | ||
בסידורי אשכנז, גם אלה שנדפסו מחוץ לגבולות פרוסיה, הופיע עלינו לשבח "מתוקן" בו הושמט וצונזר המשפט, אך כיום הנוסח הוחזר לסידורים. | בסידורי אשכנז, גם אלה שנדפסו מחוץ לגבולות פרוסיה, הופיע עלינו לשבח "מתוקן" בו הושמט וצונזר המשפט, אך כיום הנוסח הוחזר לסידורים. | ||
ב-26 למאי 1171, קהילת בלוא (BLOIS) בצרפת נהרגה על קידוש השם בעקבות עלילת דם, הראשונה בצרפת, ובעקבות מאורע זה קבע רבינו תם את יום כ' בסיון ליום צום, לקהילות צרפת אנגליה וחבל הרינוס. | |||
רבינו אפרים מבון, פייטן ופוסק מאותה תקופה, כותב ב"ספר הזכירה" שלו, שקהילת בלוא, אנשים נשים וטף, עלתה על המוקד עם שירת "עלינו לשבח" בפיה, והוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "שתחילתה הכנעה ופחד, וסופה אמיצה וגיבורה" | |||
== זמן אמירתה == | == זמן אמירתה == | ||
תפילת עלינו נאמרת בסיום 3 התפילות [[שחרית]], [[מנחה]] ו[[ערבית]], וכן לאחר [[קידוש לבנה]]. בשחרית נוהגים המתפללים ב[[נוסח ספרד]] וב[[נוסח עדות המזרח]] לאומרה בסוף התפילה לאחר [[שיר של יום]] ו[[פיטום הקטורת]], ואילו ל[[נוסח אשכנז]] יש לאומרה מיד לאחר [[קדיש תתקבל]], לפני [[שיר של יום]] ו[[פיטום הקטורת]]. נראה כי הבדל זה נובע מהשאלה האם יש להוסיף את עלינו לשבח לאחר סוף התפילה- כנוסח אשכנז, או בסוף כל ההוספות לתפילה ולפני היציאה מבית הכנסת כנוסח ספרד. | תפילת עלינו נאמרת בסיום 3 התפילות [[שחרית]], [[מנחה]] ו[[ערבית]], וכן לאחר [[קידוש לבנה]]. בשחרית נוהגים המתפללים ב[[נוסח ספרד]] וב[[נוסח עדות המזרח]] לאומרה בסוף התפילה לאחר [[שיר של יום]] ו[[פיטום הקטורת]], ואילו ל[[נוסח אשכנז]] יש לאומרה מיד לאחר [[קדיש תתקבל]], לפני [[שיר של יום]] ו[[פיטום הקטורת]]. נראה כי הבדל זה נובע מהשאלה האם יש להוסיף את עלינו לשבח לאחר סוף התפילה- כנוסח אשכנז, או בסוף כל ההוספות לתפילה ולפני היציאה מבית הכנסת כנוסח ספרד. | ||
גרסה מ־22:44, 24 במאי 2022
|
|
עלינו לשבח היא תפילת שבח והודיה לה' הנאמרת בסיום התפילה ובתפילת מוסף של ראש השנה. מטרת התפילה היא לחזק את אמונת המתפלל לפני עזיבתו מבית הכנסת לעולם או כבקשת רשות מהקב"ה לסיום התפילה. במקור התפילה חוברה כחלק מתפילות מוסף של ראש השנה, אך מפני חשיבותה הנהיגו לאומרה בסוף כל תפילה, מלבד בתפילות בהן ממשיכים לשהות בבית הכנסת לאחר גמר התפילה כגון בתפילות יום הכיפורים.
תפילת עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ
|
|---|
|
עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל, לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וגוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם, שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ. וַאֲנַחְנוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים. הוּא אֱלֹהֵינוּ, אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּנוּ, אֶפֶס זוּלָתוֹ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: וְעַל -כֵּן נְקַוֶּה-לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ , לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ, וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן, לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי, וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי-לְךָ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ, תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ, וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ, וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ, וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא, וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ: יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. |
| עלינו לשבח נוסח ספרד |
מקור ומחבר התפילה
בתחילה תוקנה תפילת עלינו לשבח בתור פתיחה לסדר מלכויות במוסף ראש השנה, אך בהמשך העבירו אותה גם כסיום לתפילות ימי החול. רב האי גאון[1] כתב כי היא חוברה על ידי יהושע בן נון בעת כיבוש יריחו ולאחר מכן אומצה על ידי אנשי כנסת הגדולה שהכניסוה לסידור התפילה. יש שכתבו כי מחבר התפילה הינו רב כפי שמובא בירושלמי שהוא זה שחיבר את "תקיעתא דבי רב"- סדר מלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה שבתוכו גם כלולה תפילת עלינו לשבח.
הכלבו[2] הביא סימן לכך שיהושע חיבר את התפילה בכך ששמו "הושע" רמוז בראשי תיבות בהיפוך: "עלינו לשבח", "שלא עשנו", "ואנחנו (כורעים) ומשתחווים", "הוא אלוקינו". כמו כן, ישנו סימן כי החלק מ"על כן נקווה לך" תיקן עכן לפני הריגתו, ושמו חתום בראשי התיבות "על כן נקווה".
טעם אמירתה
בסידורים קדומים וכן בהלכות תפילה לרמב"ם התפילה נאמרת רק בראש השנה, אך בעל הרוקח הביא כי יש לסיים את התפילה בקריאת עלינו לשבח, וכן פסק הטור להלכה וקבע כי תפילה זו מקורה בספר היכלות, טענה שכיום מקובלת על חוקרים רבים[3]. הב"ח הסביר כי הסיבה שעלינו לשבח הועברה לתפילות ימי החול היא מפני חשיבותה ועל מנת לחזק את אמונת המתפלל בסיום התפילה לפני יציאתו לעולם.
|
לתקוע בלבנו קודם שנפטרים לבתינו ייחוד מלכות שמים, ושיחזק בלבבינו אמונה זו שיעביר הגלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי, כי יש לכל אחד מישראל משא ומתן עם הגויים המצליחים, לא נפנה לבבינו אל האלילים, ולא יעלה במחשבה ח"ו שום הרהור עבירה |
|
| – או"ח קלג | ||
.
בדומה לכך, המאירי פירש כי הוספת תפילת עלינו לשבח לתפילה קשורה בדברי הגמרא ברכות לב ב כי "המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפילתו" ואמירת עלינו לשבח משהה את האדם אחר התפילה על מנת "שלא יהא כפורק משאוי מעליו והולך לו". באותו האופן, הלבוש[4] פירש כי מטרת התפילה היא לבקש רשות מהקב"ה לסיים את התפילה "שהוא כמו עבד שנוטל רשות מרבו שמשתחוה והולך לו". מכיוון שלפי כל הטעמים מטרת יש לומר עלינו לשבח לפני סיום התפילה ועזיבת בית הכנסת, אין אומרים עלינו לשבח בסיום תפילת שחרית בשבת שלאחריה נשארים לתפילת מוסף וכן לא בסיום תפילת מוסף בימים נוראים, שהמנהג הוא להישאר בבית הכנסת גם לתפילת מנחה.
משמעות
בתפילה זו, אנו מביעים שבח גדול לה' על שבחר בעם ישראל מכל העמים. אנו מתפללים אליו שבמהרה תבוא העת שבה כל העמים יכירו במלכות ה'.
ניתן לראות הבדל בין חלקה הראשון של התפילה (עלינו לשבח) לבין חלקה השני (ועל כן) בכך שבעוד החלק הראשון מדבר על שבחי ההווה והעבר החלק השני מדבר על בקשה לגאולה העתידית. אנו מודים ומשתחווים לקב"ה על כך שבחר בנו מכל האומות בתחילה, אך מ"ועל כן" יש פנייה לעתיד ובקשה להביא את כלל העולם לתיקון במלכות ה' ובכך שמלכותו תתפשט גם לשאר העמים לאחר הסרת האלילות מן הארץ. ניתן לראות בכך התקדמות בתהליך הגאולה כך שבתחילה עם ישראל מכיר במלכות הקב"ה בעולם, ולאחר מכן מלכות זו ממשיכה הלאה גם לשאר האומות כחלק מתהליך הגאולה.
השמטות ורדיפות
בימי הביניים הועלתה האשמה נוצרת על ידי מומר כי היהודים מתכוונים במשפט "שהם משתחווים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע" לאמונת הנוצרים, כי המילה "וריק" עולים בגימטריה "ישו". על אף טענות היהודים כי הביטויים במשפט זה לקוחים מספר ישעיהו (ל, ז; מ"ה, כ) ושהתפילה קדומה לנצרות, בשנת 1703 יצא חוק מטעם המלך בכל מדינת פרוסיה, "שיש למחוק מתוך הסידור את המשפט הזה, ועל החזן לומר את התפילה בקול רם, ופקידי הממשל ישגיחו על מילוי הפקודה".
בסידורי אשכנז, גם אלה שנדפסו מחוץ לגבולות פרוסיה, הופיע עלינו לשבח "מתוקן" בו הושמט וצונזר המשפט, אך כיום הנוסח הוחזר לסידורים.
ב-26 למאי 1171, קהילת בלוא (BLOIS) בצרפת נהרגה על קידוש השם בעקבות עלילת דם, הראשונה בצרפת, ובעקבות מאורע זה קבע רבינו תם את יום כ' בסיון ליום צום, לקהילות צרפת אנגליה וחבל הרינוס. רבינו אפרים מבון, פייטן ופוסק מאותה תקופה, כותב ב"ספר הזכירה" שלו, שקהילת בלוא, אנשים נשים וטף, עלתה על המוקד עם שירת "עלינו לשבח" בפיה, והוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "שתחילתה הכנעה ופחד, וסופה אמיצה וגיבורה"
זמן אמירתה
תפילת עלינו נאמרת בסיום 3 התפילות שחרית, מנחה וערבית, וכן לאחר קידוש לבנה. בשחרית נוהגים המתפללים בנוסח ספרד ובנוסח עדות המזרח לאומרה בסוף התפילה לאחר שיר של יום ופיטום הקטורת, ואילו לנוסח אשכנז יש לאומרה מיד לאחר קדיש תתקבל, לפני שיר של יום ופיטום הקטורת. נראה כי הבדל זה נובע מהשאלה האם יש להוסיף את עלינו לשבח לאחר סוף התפילה- כנוסח אשכנז, או בסוף כל ההוספות לתפילה ולפני היציאה מבית הכנסת כנוסח ספרד.
בשבת אומרים אותה לפני שיר של יום ולאחר פיטום הקטורת לכל הנוסחים (אמנם לפי בקצת קהילות, בעיקר של נוסח ספרד כבר אמרו שיר של יום לפני קריאת התורה).
לאחר אמירתה אומרים קדיש יתום.
מעלת התפילה
המשנה ברורה מביא כי יש לומר את תפילת "עלינו לשבח" בכוונה גדולה מאחר לתפילה זו יש ערך גדול במרומים.
|
|
יש לומר עלינו באימה וביראה כי כל צבא השמים שומעים והקב"ה עומד עם פמליא של מעלה וכולם עונים ואומרים אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוהיו |
|
| – ** | ||
.
כאשר המתפלל מגיע למלים: "ואנחנו כורעים ומשתחוים", עליו לכרוע.
את תפילת "עלינו לשבח" אמרו "קדושי צרפת" בשעה שעלו על המוקד. בתפילה זו הם הביעו את אמונתם בה' ודחו אמונות זרות.
נוסחאות
יש שנהגו שלא לומר: "ומושב יקרו בשמים ממעל", אלא אומרים במקום: "וכסא כבודו בשמים ממעל" (ספר המנהגים, לרבי יצחק איזיק טינרא, מהד' מכון ירושלים תש"ס, מנהג של יום חול, עמ' יב), וטעמם משום שנוסח זה (מושב יקרו) הוא הוספת המינים, משום ש"יקרו" בגימטריה יש"ו (הגהות המנהגים שם אות טו). אך יש שחלקו על זה, ואמרו שזהו נוסח קדום ומקורי, המוזכר בספר היכלות.
מנהגים
בכל השנה נהגו רק לכפוף את הגב בהשתחוויית עלינו, אך בראש השנה נהגו בחזרת הש"ץ לכרוע אפיים על הרצפה (לאחר ששמו עליה דבר מה שיחצוץ).
בעבר נהגו רבים לירוק לאחר אמירת "שהם משתחווים להבל וריק", אם כי כיום המנהג איננו מקובל מכיוון שבתי הכנסת מרוצפים. אמנם, בחב"ד יש שעדיין משמרים מנהג זה.
יש שנהגו לומר ביום הושענא רבה את התפילה 7 פעמים כאשר בחלק מהם לומר את התפילה מהמילה האחרונה לראשונה- 4 פעמים בצורה רגילה ואז 3 פעמים הפוך.
יש שנהגו להוסיף אחריה 3 פסוקים, עליהם מסופר שמרדכי ביקש מילדים לפסוק לו פסוקם והם אמרו לו פסוקים אלו "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא", "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל", "ועד זקנה אני הוא ואעד זקנה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט". ו"כיוון ששמע מרדכי כך שחק ושמח שמחה גדולה". [5]
עלינו לשבח וספירת העומר
את ספירת העומר נהגו לברך בסיום תפילת ערבית, ונחלקו הפוסקים האם יש לספור ספירת העומר קודם תפילת עלינו לשבח (אשל אברהם סימן תפט) או לאחר התפילה. המנהג המקובל כיום בקרב עדות המזרח הוא לספור לאחר אמירת עלינו לשבח, ואילו במנהג אשכנז סופרים לפני עלינו לשבח. המשנה ברורה מבאר כי טעם המקדימים הוא משום שתפילת ערבית היא תדיר, ולכן יש להקדימה משום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. מנגד, טעם המקדימים את הספירה היא משום שסוברים שיש להקדים ככל האפשר על מנת לקיים באופן מהודר ביום הראשון את המצווה כחלה על שבעה שבועות שלמים ("תמימות תהיינה")משנה ברורה תפט ב.
הרב יוסף דב סולובייצ'יק[6] ביאר את המחלוקת בדרך אחרת ואמר שהיא תלויה בטעם אמירת עלינו לשבח- האם עלינו לשבח מוגדרת כסיום התפילה, מאחר והיא נובעת מבקשת רשות מהקב"ה לסיים את התפילה, או שיש לאומרה כהכנה ליציאה לחיי החול מחוץ לבית הכנסת. במידה ועלינו לשבח מוגדרת כחלק מהתפילה, אזי יש לספור לאחריה, אך במידה והיא נועדה להכין את האדם באמונה לפני יציאתו מבית הכנסת- הרי שיש לספור לפני אמירת עלינו לשבח.
לקריאה נוספת
- מקורות ועיונים בעלינו לשבח מאת הרב צבי רייזמן בפרויקט דרשני
קישורים חיצוניים
- מקור תפילת עלינו לשבח הרב שמואל פנחס גלברד
- הלכות הפסק בעלינו לשבח הרב בניהו שרגא