הושענא רבה: הבדלים בין גרסאות בדף

הושענא רבה הוא היום השביעי של חג הסוכות (כ"א בתשרי), והוא מוגדר כגמר הדין שהחל בימים הנוראים. יום בו נוהגים להקיף את התיבה שבע הקפות עם ארבעת המינים תוך כדי אמירת הושענות, משום כך נקרא "הושענא רבה".

מקור השם[עריכה]

השם "הושענא רבה" מוזכר לראשונה במדרש שוחר טוב לתהילים מזמור יז. הפירוש הפשוט לשם "הושענא רבה" נובע מריבוי ההושענות הנאמרות באותו היום. אמנם, יש שפירשו את השם על דרך הרמז ואמרו כי הוא היום העשרים ושישה לאחר יום בריאת העולם כמניין גימטריא של שם הוי"ה הנקרא גם "שם רבה" (פירוש רבינו בחיי על פרשת וזאת הברכה). באופן אחר, יש שהסבירו כי מדובר ביום הנ"א (חמישים ואחת) לימי התשובה המתחילים בחודש אלול ולכן נקרא יום "הושע-נא" שאנו מבקשים שהקב"ה יושיע אותנו ביום הנ"א שהוא היום הגדול (רבא) החותם את כל ימי התשובה (בן איש חי פרשת וזאת הברכה).

שמות נוספים[עריכה]

לחג שמות נוספים המופיעים במקורות ישראל הקדומים:

• יום שביעי של ערבה - על שם מנהג הערבות ביום זה.
• יום חיבוט חריות - על שם חריות (ענפי) הדקל שהיו מביאים לבית המקדש ביום זה, לדעת רבי יוחנן בן ברוקה‏^[1].
• יום חותם - יום גמר חיתום הדין. בראש השנה ויום הכיפורים כל באי העולם נידונים כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים (כמה גשמים ירדו) ועל ברכת הפירות והתבואות. יום זה, שהוא יומו השביעי של החג, הוא יום החיתום האחרון של דין זה. הואיל וחיי האדם תלויים במים - דומה הושענא רבה במקצת ליום כיפור ומרבים בו בתפילה ותשובה כעין יום כיפור.

הדין על המים[עריכה]

המשנה מציינת את סוכות כיום שבו נידונים על המים: "בארבעה פרקים העולם נדון... ובחג על המים". הר"ן מסביר כי חז"ל למדו שחג הסוכות הוא יום הדין על המים מכך שנצטווינו על ניסוך המים בחג הסוכות. ממילא, בכל מהלך חג הסוכות אנו נידונים על המים וחיתום הדין הינו ביום האחרון של סוכות, בהושענא רבה. ביום זה, מרבים בהושענות ותחינות על המים ואף חובטים ערבות מפני שהערבות נזקקות מאוד למים, ובהן היובש ניכר מאוד. חכמים אף קבעו שיום הושענא רבה לא יחול לעולם בשבת כדי שיוכלו להרבות בתחינות ביום זה.

יום חיתום הדין[עריכה]

הזוהר (חלק א' כא) כתב כי יום הושענא רבה הוא לא רק יום הדין על המים, אלא היום החותם את הדין בראש השנה ויום הכיפורים. כמשל לעניין, הוא הביא שכשם שלאחר שנגזר הדין בבית הדין עדיין אין הדין קיים עד שהוא לא נכתב על שטר ונשלח לממונים על הוצאתו לפועל, כך בבית דין של מעלה כל עוד לא נגמר הדין לגמרי ניתן עדיין לפעול כדי לשנותו לטובה. ממילא במשל זה, יום הושענא רבה הוא היום שבו נכתבות הפתקאות של גזר הדין הנשלחות מבית הדין של מעלה וכל עוד לא נגמר יום הושענא רבה- הפתקאות עדיין לא נשלחו וניתן עדיין להיטיב את הדין ולחזור בתשובה. בנוסף לכך, גם לאחר סיום יום הושענא רבה ושליחת הפתקאות, עדיין אין רשות לבצע את הדין עד סיום שמיני עצרת, ולכן ניתן לבטל את הדין עד לסיום יום שמיני עצרת (זוהר חלק ב קמב).

מנהג ההקפות[עריכה]

נוהגים להקיף ביום זה את הבמה שבע פעמים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.

מקור המנהג[עריכה]

וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל, ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלהים, וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח, שכך שנו רבותינו בכל יום היו מקיפין את המזבח, ואומרים אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, וביום השביעי היו מקיפין שבע פעמים, וכן מפורש על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' (תהלים כו ו), ומיד מלאכי השרת שמחים, ואומרים נצחו ישראל נצחו ישראל. _{מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יז}

טעם ההקפות: בירושלמי (סוכה יט,א) כתוב זכר ליריחו. שביום השביעי הקיפו שבעה פעמים את חומת יריחו עד שנפלה החומה.

לפי המקובלים: שבעת ההקפות הם כנגד שבעת הספירות, שאנו רוצים לשבר את כוחות הרע שבעולם ושבתוכינו ולהגביר את הטוב כמו שאמרו במדרש שבסוף מלאכי השרת אומרים נצחו ישראל, וכך נוהגים לומר בסיום ההקפות שתסיר מחיצת הברזל המפסקת בינינו וביניך^[2].

מנהגי היום[עריכה]

ביום זה, על פי תורת הקבלה, נחתם סופית דינו של האדם ונכתבת פתקתו לשנה הבאה. משום כך ישנו מנהג להשאר ער בלילה וללמוד תורה או לקרוא "תיקון" מיוחד לליל הושענא רבא, כפי שועושים בליל שבועות. יש נוהגים לקרוא את כל ספר דברים.

ביום הושענא רבא מתפללים פסוקי דזמרא של שבת ויום טוב, אלא שמוסיפים את "מזמור לתודה", ולא אומרים נשמת כל חי.

בקהילות האשכנזים, יש נוהגים שהחזן לובש קיטל.

לאחר תפילת שחרית (עם יעלה ויבוא לסוכות) והלל אומרים "הושענות" ובהם מקיפים את התיבה שבע פעמים. לאחר ההושענות מקיימים את מנהג הנביאים וחובטים ערבה. לחביטת ערבה לוקחים חמש ערבות אגודות יחד. יש הנוהגים לקחת יותר (הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא היה נוהג לקחת ענף גדול של עץ ערבה). חובטים את הערבה חמש פעמים (ויש נוהגים יותר) ואומרים "קול מבשר, מבשר ואומר".

לאחר מכן מתפללים מוסף לסוכות.

חיבוט ערבה[עריכה]

ערך מורחב - חיבוט ערבה

בזמן שבית המקדש היה קיים היו זוקפים ענפי ערבה גבוהים בצידי המזבח כך שיהיה ראשם כפוף על המזבח ותוקעים ומריעים. לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו שיחבטו ערבה גם מחוץ לבית המקדש ביום הושענא רבה, ומכיוון שמדובר במנהג בלבד אין מברכים על חבטה זו אורח חיים תרסד ב. בגמרא סוכה מד א מובא כי על אף שבמצוות ארבעת המינים תיקנו חכמים שתנהג מחוץ למקדש בכל ימות חג סוכות, במצוות ערבה תיקנו שתהיה רק ביום השביעי של החג משום שהיא לא מפורשת בתורה.

לאחר סיום אמירת ההושענות, חובטים בערבה פעמיים או שלוש על הקרקע או על כלי. על אף שהראשונים כתבו שניתן לחבוט בערבה או על הקרקע או על כלי (כגון ספסלים וכדומה), האר"י כתב שיש לחבוט חמש פעמים דווקא על הקרקע. המשנה ברורה כתב שטוב לחבוט קודם על הקרקע ולאחר מכן על הכלים כדי לצאת ידי חובת כולם משנה ברורה תרסד יט והרב עובדיה יוסף הוסיף כי גם לספרדים ראוי לנהוג כך חזון עובדיה, סוכות, עמ' תמב.

נהגו שגם נשים וילדים קטנים ישתתפו במנהג חיבוט ערבה.

בתשובות הגאונים (שערי תשובה שמ) מביאים שני טעמים לחיבוט ערבה- שהערבה מסמלת את השפתיים וממילא אנו חובטים אותה על הקרקע על מנת שנכניע את הפה. לטעם הראשון אנו רוצים להכניע את פיות המקטרגים עלינו ולטעם השני אנו מכניעים את פינו בתפילה לה'.

הרש"ר הירש הסביר כי מנהג חביטת הערבה מסמל את ביטול הגשמיות כך שאנו כמו חובטים עצמנו לקרקע ומבטלים את הגשמיות שלנו. אנו חובטים דווקא ערבה על מנת לסמל שאנו כערבה חסרי טעם וריח בעומדנו בפני חיתום הדין.

פרידה מן הסוכה[עריכה]

בסיום הושענא רבה נהוג להתפלל תפילה קצרה כ"פרידה מן הסוכה" ולומר "יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל לִוְיָתָן" אורח חיים תרסז א. רבים נוהגים לאכול מעט מזונות קודם הפרידה על מנת שתחשב שהייתם בסוכה כמצווה ויוכלו אף לברך עליה ברכת לישב בסוכה, ויש הנוהגים לנשק את הסוכה בעת שנפרדים ממנה משנה ברורה תעז ה.

מכיוון שבמהלך חג הסוכות הוקדשה הסוכה יחד עם הסכך והקישוטים לצורך מצווה, חל איסור להשתמש בהם לכל צורך אחר. איסור זה חל אף בשמיני עצרת, על אף שהוא כבר לאחר חג הסוכות, מכיוון שהסוכה הוקדשה לכל חג הסוכות עד לבין השמשות של יום הושענא רבה בו כבר מתחיל שמיני עצרת אורח חיים תרסז א.

סוכה מעורו של לויתן[עריכה]

תפילת הפרידה מן הסוכה כוללת את הבקשה שנשב בסוכה של לויתן. סוכה זו מוזכרת בגמרא בבא בתרא עה א ושם נאמר כי הקב"ה עתיד לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן. הגמרא מפרטת כי ישנם ארבעה סוגים של צדיקים כאשר מי שראוי לכך יושב תחת סוכת הלויתן, מי שלא ראוי לסוכה זוכה לצלצל ומי שלא ראוי לצלצל זוכה לתכשיט ומי שלא ראוי לאלה זוכה לקמיע מעור הלויתן. את שארית עורו של לויתן, פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים, וזיוו של העור מבהיק מסוף העולם ועד סופו.

המהרש"א מסביר את האגדה בכך שיש ארבע מעלות בלימוד התורה- העושה לשמה, העושה שלא לשמה אלא רק לשם גמול מאת הקב"ה, העושה שלא לשמה אלא לגמול מאת בני אדם והלומד על מנת שיקרא רב או שיוכל לקנטר. וכך פירש כי הלומד לשמה זוכה לסוכה מעורו של לויתן שתוכל להגן עליו מיום הדין וככל שדרגת קרבתו לקב"ה נמוכה יותר כך יקבל הגנה פחותה יותר מיום הדין.

במדרש אחר פסיקתא דרב כהנא מובאת הישיבה בסוכה של לויתן כמובטחת למי שמקיים מצוות סוכה: "אמר ר' לוי: כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא שנאמר: "התמלא בסוכו עורו" (איוב מ, לא).

לקריאה נוספת[עריכה]

• סוכת עורו של לויתן ממילון הראי"ה

קישורים חיצוניים[עריכה]

• דיני הושענא רבה הרב אליעזר מלמד
• הושענא רבה- יום דין או שמחה?! הרב יאיר וסרטיל

הערות שוליים