נס חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

הניסים לזכרם חוגגים את חג החנוכה: נס פח השמן ונס הנצחון.

הקדמה

הרמב"ם (ריש פ"ג מהל' חנוכה) מגדיר את הסיבות של חכמי לתקנת ימי החנוכה ודיניהם:

א. הנצחון במלחמה (ומשמעותו):

"בבית שני כשמלכי יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלקי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר מן מאתים שנים עד החרבן השני".

ב. נס פח השמן:

"וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פח אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".

העיסוק בניתוח הניסים ומשמעותם העסיק הן את חכמי ההלכה והן את בעלי האגדה, הן את בעלי הדרוש והן את בעלי הסוד.

ניסים נוספים:

במהלך התקופה של הנצחון עם היונים בימי החנוכה, ארעו ניסים נוספים, אך דומה שאף אותם ניתן כ'נספחים' לשני הניסים שהוזכרו.

א. ניסים המצטרפים לניצחון במלחמה:

• יהודית היתה בתו של יוחנן כהן גדול, היא האכילה גבינה את ראש היוונים כדי שיצמא, ישתכר וירדם. אחר כך היא כרתה את ראשו וכל צבאו ברח. על ידי כך היתה ישועה גדולה לעם ישראל. לזכרון, נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב, לפי שהנס נעשה על ידי מאכלי חלב, שהאכילה יהודית את האויב ([[רמ"א]] או"ח סי' עתר סוף סע' ב, ו[[משנה ברורה]] שם ס"ק י).

ב. ניסים המצטרפים לנס פח השמן:

• מציאת הפח - הייתה בדרך נס, שכן היונים טימאו את כל השמנים, והעובדה שנעלם מעיניהם הפח ונתגלה לכהנים, היא נס גדול (עי' מאירי שבת כא: ונימוק"י מהרא"י [בספר הליקוטים] על הרמב"ם, מהדו' ר"ש פרנקל, שם).

• במגילת תענית מובא שלאחר שטימאו היוונים את ההיכל מצאו שם החשמונאים בדרך נס שמונה קנים טהורים, ומהם הרכיבו את המנורה (מהר"ץ חיות שם).

הדיונים על נס פח השמן

בגמרא {{מקור|(שבת כא:) מובא ציטוט ממגילת תענית המתאר את נס פח השמן:

"שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים".

ברייתא זו, הנראית מבוארת, פשוטה וקלה להבנה, באמת עמומה היא ועופפת מסתורין. בפירושה התייגעו רבות המפרשים בשאלות שונות, מהן אלמנטריות ובסיסיות, כגון: כיצד נטמא השמן? ומה בכך שנטמא השמן, הרי "טומאה הותרה בציבור" (פסחים טז. ועוד)?

ולא רק ברקע לנס עסקו המפרשים אלא אף עיצומו של הנס עורר דיונים רבים. המפורסם שבכולם הוא העיסוק קושית הבית יוסף (או"ח סי' עתר): מדוע אנו חוגגים שמונה ימים, הרי לא נעשה נס ביום הראשון, שהרי היה בפך בכדי להדליק יום אחד. בתירוצים שונים לקושיא זו הגדירו בדיוק את התרחשות הנס, זמנו המדוייק (שעת המזיגה או הבערה), ודיונים נוספים.

כיצד נטמאו השמנים?

שאלה זו, שהעסיקה את המפרשים, ניתן להפרטה לפרוסות שונות.

א. כיצד בדיוק נטמא השמן, הרי מגע גוי איננו מטמא, ואיננו פוסל אותו להדלקה?

כמה תירוצים נאמרו בשאלה זו, ומהם:

• יש שאמרו שטומאה זו מחמת שגזרו על העכו"ם להיות מטמאים בהסט כזבים (נדה לד.), והיונים טימאו את השמנים ע"י הזזתם (עי' תוס' שבת סוף כא: ד"ה שהיה מונח).

• יש שאמרו שעצם כניסת היונים להיכל טימאה את השמנים, "שאין לך כל ליגיון וליגיון שאין לו כמה קרקפלין (- עור ראש אדם מת וזה למכשפות במלחמה, רש"י), ואל תתמה שהרי קרקפלו של ר' ישמעאל מונח בראש מלכים" (חולין קכג.). וכזית מן המת מטמא באוהל.

לדעה זו, יתכן יש לקרא את דברי הגמרא: "משנכנסו יונים להיכל - [ממילא] טַמאו כל השמנים", ולא היה צריך שינסו לטמא אותם בידיים (צדיק באמונתו יחיה, שיחות מהרב צבי ישראל טאו שליט"א, עמ'...).

ב. כיצד ידעו שהפח החתום טהור?

• אם הטומאה שהכלים נטמאו הוא טומאת אוהל, אז אין קושיא כלל, שהרי הכלי היה מונח סגור וחתום בחותמו של כהן גדול, וצמיד פתיל אינו נטמא באוהל.

• אם הטומאה שהכלים נטמאו היא הסט, צריך לומר שהיה מונח בחותם בקרקע (תוס' שבת סוף כא:) או שהיה ניכר במקום הנחתו שלא הוזז משם .

דברים שצריך להעביר לערכים אחרים

משמעות המילה "חנוכה" היא: חנו כ"ה, כלומר, שביום כ"ה בכסלו חנו (זכו למנוחה) מאויביהם. בימים אלו עשו את חנוכת בית המקדש, כי טיהרוהו מהטומאה שטימאו אותו היוונים. השם "חנוכה" מכוון גם לחנוכת המזבח ובית המקדש.

זכר לנס פח השמן, מדליקים נרות בשמונת ימי חנוכה. ראה: נר חנוכה.

בתפילת שמונה עשרה (בברכת "מודים") ובברכת המזון (בברכת "נודה לך"), מוסיפים בשמונת ימי החנוכה את נוסח "על הנסים... בימי מתתיהו...". בנוסח "על הנסים" מודים לה' ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים.

ראו גם

• קושית הבית יוסף