גירושין: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה

האיש נותן לאשה גט (סוגיית נתינת הגט לאשה בגיטין עז.).

מקור וטעם

מקורם מפורש בתורה: "כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד-א).

במהות הגירושין חקרו שלוש חקירות:

א) האם הוא הקנאת האשה לעצמה (קניין), או שמתירה לשאר העולם (איסור) (פרי משה קניינים עב-א)^[1].

ב) האם האשה נקנית לעצמה, או רק מופקעת מהבעל (כהפקר) (הגר"ש שקאפ קידושין ט ד"ה וכן בארנו: רק הפקעה. דרכי משה דרכי הקניינים ו-יד ד"ה אכן: קניין חיובי^[2]. וכן דן בזה צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שחרור עבדים (אות עז)).

ג) האם הגירושין על האשה, או על האישות (קובץ שיעורים בבא בתרא תרא).

במהות הגט כתב הגר"ש שקאפ (גיטין ה ד"ה ועל פי זה, וכן כתב לגבי שטר קניין ושטר קידושין) שהאשה קונה את עצמה וע"י זה את הראיה שבשטר (האותיות), וממילא קונה את הנייר של השטר, משום שהוא טפל לראיה שבו.

וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין ד-ט) בדעת הראב"ד שגט הוא קניין כשאר קניינים, ונקרא ספר (וכן כתב לגבי שטר קידושין. אמנם לגבי שטרות קניין כתב שהם רק לחזק את הדברים שנאמרו בעל פה, ואינם נקראים ספר).

פרטי הדין

באופן הקניין נחלקו המפרשים מה הדין כשהאשה רק קבלה את הגט לידה אך לא קנתה אותו, ומה הדין להיפך - כשקנתה אותו, כגון בקניין אגב - אך לא קבלה אותו לידה (קצוה"ח ר-ה: מספיק שקבלה, רש"י גיטין עז: ד"ה ה"ז חזקה - אפשר לקנות בקניין אגב, ר"ן גיטין לט: בדפי הרי"ף סוף ד"ה והא: א"א לקנות גט באגב דבעינן "ונתן בידה", ספר המקנה א-ד ד"ה וכתב (מביא את רש"י והר"ן הנ"ל), תורת הקניינים ח"ב עמוד א, פרי משה קניינים עב-ב ג, אור גדול דף קיד טור ג, קהילות יעקב גיטין טז)^[3].

הכח המחיל את הקניין (כח האדם או כח המעשה^[4]) - כתבו ראשי הישיבות שהבעל בעצמו מתיר את האשה (כח האדם, כמו בקניינים, שהאדם עצמו פועל את הקניין), ולא שהוא רק נותן לה את הגט, והיא מותרת ממילא (כח המעשה, כמו בשחיטה, שהאדם רק שוחט והבהמה ניתרת ממילא) (הגר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה, וקובץ הערות עו).

האדם המחיל את הקניין הוא האיש ולא האשה, שהרי כך מורה הלשון "ונתן בידה" (דרכי משה דרכי הקניינים ח-יז).

הדעת (מחשבה או התרצות^[5]) - כתב הגר"ש שקאפ שצריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), ולא רק התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) (בבא מציעא כ בתחילתו).

צריך עדים לקיום הדבר, דהיינו, שאם גירש בלי עדים הגירושין לא חלים כלל. וחקר הגר"א וסרמן האם העדים הם מדיני גירושין, או מדיני דבר שבערווה (קובץ ביאורים גיטין ט).

מחובר לקרקע, כלומר שכתב גט על מחובר לקרקע, א"א לגרש בו, משום שכתוב "וכתב ונתן" ולא "וכתב וקצץ ונתן" (גיטין כא:). והירושלמי (גיטין ב-ד) והתוספתא (גיטין פרק ב) הוסיפו שיש לכך עוד מקור (בנוסף ל"וכתב ונתן") - "בספר". וכתב על זה הרוגאצ'ובר (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה גט במחובר) שלירושלמי הוא פסול בעצם, אך לבבלי הוא רק מחוסר קציצה, ולכן לבבלי מדאורייתא כשר אם כתבו על עלה של עציץ נקוב.

המגרש מאהבה, כגון שמגרשה רק כדי שלא תזדקק ליבם, חידש המהר"ם יפה שאינה ניתרת לעולם, וגירושין אלו מועילים רק שלא תזדקק ליבם. ובשביל להתיר לעולם צריך דווקא גירושין משנאה, שנאמר (דברים כד-א) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (הובא במנחת חינוך תקעט-א [ז]). אמנם כל המפרשים חלקו עליו וכתבו שבכל אופן ניתרת לעולם (מנחת חינוך שם).

לחצאין א"א לגרש. וביאר הרוגאצ'ובר שהוא משום שגט הוא עצמו הגירושין, שהרי זהו הקניין היחיד לגרש את האשה (לעומת שטר שחרור בעבד, שבו יש עוד קניינים לשחררו - כסף וראשי אברים, ולכן השטר בעבד הוא רק פרטי השחרור) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה גט שחרור).

כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, וחידשו הראשונים שגם בגירושין יש דין כל דמגרש אדעתא דרבנן קא מגרש ושוויוה רבנן לגיטא חספא בעלמא, כגון לגבי מי שלא כתב בגט את שמו (רמב"ן גיטין כ. (ד"ה הא) בשם יש אומרים).

כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני (מחלוקת אמוראים בתמורה ד:). ובגירושין גזירת הכתוב דמהני לכו"ע, משום שגירושין הוקשו למיתה. ולכן גט שכתבו על איסורי הנאה כשר אע"פ שעבר על איסור (ספר המקנה כד-ה אות ו).

ראה גם

חליצה

קידושי שטר

קידושין

שטר קניין (בקנייני ממונות)

הערות שוליים