קריעת ים סוף: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (←ההמתנה) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
==ההמתנה== | ==ההמתנה== | ||
בני ישראל | בני ישראל התאוננו על מר גורלם ושאלו את משה, מדוע היה עליהם לצאת ממצרים ולמות במדבר.והיו אומרים לו:"הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (י"א). הייאוש הוא כללי. [[רבי עובדיה ספורנו]] מבאר בד"ה '''לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר''' - "כִּי אֲפִלּוּ לא יִתְגָּר בָּנוּ מִלְחָמָה פַּרְעה וְחֵילו, הִנֵּה בְּעָמְדָם לְפָנֵינוּ לִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ כָּל מִחְיָה, נָמוּת בַּמִּדְבָּר בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירם וּבְחסֶר כּל". | ||
ואז הקד"ה מצווה על משה "לשבור את הקפאון" . " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (י"א). וכאן יתרחש נס קריעת ים סוף, כפי שמתואר בפרשה:"וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (ט"ז) | ואז הקד"ה מצווה על משה "לשבור את הקפאון" . " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (י"א). וכאן יתרחש נס קריעת ים סוף, כפי שמתואר בפרשה:"וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (ט"ז) | ||
ונותר רק לבחור מי יהיה הראשון - '''הנחשון'''. [[תלמוד בבלי|התלמוד הבבלי]] ב[[מסכת סוטה]] מתאר מה קרה:"דתניא: "היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה: זה אומר "אני יורד תחלה לים" וזה אומר "אני יורד תחלה לים" - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר <ref>תהלים ס"ח,כ"ח</ref> "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי" אל תקרי 'רודם' אלא '''רד ים''', והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר "שרי יהודה רגמתם", לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה <ref>שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו</ref> , שנאמר <ref>דברים לג,יב</ref>: | |||
" לבנימן אמר: ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום] ובין כתפיו שכן". | |||
סברה אחרת היה לרבי יהודה. והוא אמר לא כך היה מעשה, אלא: זה אומר "אין אני יורד תחילה לים" וזה אומר "אין אני יורד תחילה לים" קפץ '''נחשון בן עמינדב''' וירד לים תחילה, שנאמר <ref>הושע י"ב,א'</ref> סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם (שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם) וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם-אֵל ('רד עם אל' - שבטח בהקב"ה) וְעִם-קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. ועליו מפרש בקבלה <ref>תהלים סט,ב</ref>) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (פסוק ג) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני] <ref>תהלים סט,טז</ref> אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה [ואל תאטר עלי באר פיה]; | |||
באותה שעה היה משה מאריך בתפלה; אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני! ? אמר לפניו: רבונו של עולם - ומה בידי לעשות? | |||
אמר לו <ref>שמות יד,טו</ref>: ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?] דבר אל בני ישראל ויסעו <ref>יד,טז</ref> ואתה הרם את מטך ונטה את ידך [על הים ובקעהו; ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה] - לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר <ref>תהלים קיד,א</ref>: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז] ( ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו - מה טעם 'היתה יהודה לקדשו' ו'ישראל ממשלותיו' (דיהודה שנתקדש למשול בהן)? - משום דהים ראה וינוס [הירדן יסב לאחור] (ג). | |||
==הנס== | ==הנס== | ||
גרסה מ־23:31, 2 בפברואר 2009
|
|
קריעת ים סוף היה האירוע הלאומי הראשון של עם ישראל לאחר יציאת מצרים. הוא התרחש בכ"א בניסן - בשביעי של פסח קוראים בתורה בפרשת בשלח על קריעת ים סוף ואת שירת הים.
פרשת קריעת הים מסתיימת במסקנה:"וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת-יְהוָֹה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ [1]
המקרא נותן תאור קצר של הנס, שירת הים מוסיפה פרטים והמדרשים מביאים את התמונה המלאה.
המרדף של פרעה
בני ישראל יוצאים ממצרים לאחר שפרעה מצווה על משה רבינו ואהרן הכהן. הכתוב מפרט את דברי מלך מצרים:"וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר:
- קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם:
- גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי:
והסיבה: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים[2].
עברו רק שלושה ימים ופרעה התחרט על ההחלטה. ובימים חמישי ושישי [3] הוא לקח את צבאו ומרכבותיו והחל לרדוף אחרי בני ישראל. הוא משער ש"נבכים הם" - דהיינו: "הם כלואים במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו". ואכן הןא השיג אותם כפי שמובא במקרא: ""וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל-פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן " [4].
ההמתנה
בני ישראל התאוננו על מר גורלם ושאלו את משה, מדוע היה עליהם לצאת ממצרים ולמות במדבר.והיו אומרים לו:"הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (י"א). הייאוש הוא כללי. רבי עובדיה ספורנו מבאר בד"ה לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר - "כִּי אֲפִלּוּ לא יִתְגָּר בָּנוּ מִלְחָמָה פַּרְעה וְחֵילו, הִנֵּה בְּעָמְדָם לְפָנֵינוּ לִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ כָּל מִחְיָה, נָמוּת בַּמִּדְבָּר בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירם וּבְחסֶר כּל".
ואז הקד"ה מצווה על משה "לשבור את הקפאון" . " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (י"א). וכאן יתרחש נס קריעת ים סוף, כפי שמתואר בפרשה:"וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (ט"ז)
ונותר רק לבחור מי יהיה הראשון - הנחשון. התלמוד הבבלי במסכת סוטה מתאר מה קרה:"דתניא: "היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה: זה אומר "אני יורד תחלה לים" וזה אומר "אני יורד תחלה לים" - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר [5] "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי" אל תקרי 'רודם' אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר "שרי יהודה רגמתם", לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה [6] , שנאמר [7]: " לבנימן אמר: ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום] ובין כתפיו שכן".
סברה אחרת היה לרבי יהודה. והוא אמר לא כך היה מעשה, אלא: זה אומר "אין אני יורד תחילה לים" וזה אומר "אין אני יורד תחילה לים" קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר [8] סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם (שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם) וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם-אֵל ('רד עם אל' - שבטח בהקב"ה) וְעִם-קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. ועליו מפרש בקבלה [9]) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (פסוק ג) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני] [10] אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה [ואל תאטר עלי באר פיה];
באותה שעה היה משה מאריך בתפלה; אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני! ? אמר לפניו: רבונו של עולם - ומה בידי לעשות?
אמר לו [11]: ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?] דבר אל בני ישראל ויסעו [12] ואתה הרם את מטך ונטה את ידך [על הים ובקעהו; ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה] - לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר [13]: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לעז] ( ב) היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו - מה טעם 'היתה יהודה לקדשו' ו'ישראל ממשלותיו' (דיהודה שנתקדש למשול בהן)? - משום דהים ראה וינוס [הירדן יסב לאחור] (ג).
הנס
ובינתיים התייצב מחנה ישראל: מלאך האלהים, המוליך את עמוד הענן נוסע לפני מחנה ישראל. מאחריהם - נסע עמוד היה עמוד הענן . המלאך הויך אותו מקדימה לאחורה במטרה " להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל וישם מאפל ביניהם כדכתיב ביהושע: שלא יוכלו לקרב זה אל זה כל הלילה." (הרשב"ם).
רוח קדים נשבה בלילה, בכל נס יש משהו מהטבע ואז "וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". הים יבש "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם
מפלת מצרים
הנס גורם להצלת בני ישראל, אך עדיין צבא מצרים קיים. פרעה וצבאו ממשיכים במרדף אחרי בני ישראל החוצים את הים ואז מתרלש הנס הבא:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו" - המצרים טובים בים.
הסיום
ולפי המכילתא כך היה הסיום וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - מפני ד' דברים ראו ישראל את המצרים מתים:
- כדי שלא יהו אומרים: כשם שעלינו מן הים מצד זה, כך המצרים עלו מן הים מצד אחר,
- וכדי שלא יהו אומרים המצריים: כשם שאבדנו בים, כך אבדו ישראל בים.
- וכדי שיקחו את ישראל הבזה שהיו המצרים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
- וכדי שיהיו ישראל נתונים עיניהם בהם ומכירים אותם מתים ומוכיחין בהם, שנאמר: אוכיחך ואערכה לפניך.
שירת הים
- ערך מורחב - שירת הים
נהוג לאומרה כל יום בתפילת שחרית לאחר אמירת "פסוקי דזמרה" ו"ויברך דוד".
קריאת התורה
הקריאה בתורה נתקנה לראשונה, ע"פ המדרש במסכת בבא קמא[14], לאחר "קריעת ים סוף", ע"י הנביאים משה רבינו ואהרן הבהן, וזוהי התקנה הראשונה שנתקנה בעם ישראל. תקנה זו נתקנה בשל רצון העם ללמוד תורה וחולשתם ללא תורה. מדרש זה מבוסס כנראה על המדרש במסכת יומא[15] שהאבות וכן זקני ישראל במצרים ידעו את התורה ושמרו את המצוות, שכן התורה ניתנה לעם ישראל רק לאחר מכן, במעמד הר סיני.