שינה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(אין הבדלים)

גרסה מ־17:59, 21 במאי 2009

הגדרת המושג

שינה היא מצב הפוך מעירנות, אשר חל בה צמצום ניכר בקשר עם הסביבה, והיא מתרחשת בצורה מחזורית במהלך היממה.

מצינו מספר מושגים המתייחסים למצב שאיננו עירנות: תנומה[1] או נמנום[2], שינה, תרדמה[3].

שינה קלה וקצרה נקראת שינת-עראי, ושינה ארוכה ועמוקה, בעיקר שנת-לילה, נקראת שינת-קבע[4].

קשיי שינה מכונים נדודי-שינה[5], ושינה טובה מכונה שינה מתוקה[6], או שינה עריבה[7].

המושג שנת עולם[8] משמש באופן מושאל למוות.

אדם שהוא עייף מאד ונרדם מהר, השינה חוטפת אותו[9], או אונסת אותו[10]. בדרך כלל מתוארת תחילת השינה כנפילה[11].

בשנים האחרונות התפתח ענף רפואי מיוחד[12] העוסק בחקר השינה, ובטיפול בהפרעות שינה.

על חלומות - ראה ערך חלום

חחחחח (: אני יכולה לערוווווך =] וויקיפדייה , =.= אחחחלה אתר שבעוולם :P גאוון מי שהמציא אוותו ^^ ממממתוווקיים =] לווב יו :O בהה ביי D ;

רקע מדעי

שלבי השינה השינה הטבעית מאופיינת בשני שלבים: שלב השינה הפעילה, או שלב ריצוד עינים מהיר[13]; ושלבי השינה השקטה, המתחלקים לארבעה תת-שלבים בדרגות הולכות ומתקדמות של עומק השינה.

בשלבי השינה השקטה השרירים רפויים, אך קיימות תנועות גוף, ומרבית האנשים משנים את תנוחת גופם כל 20-5 דקות. קצב הלב מואט, לחץ הדם יורד, טמפרטורת הגוף יורדת, הנשימה שטוחה סדירה ואיטית, מערכת העיכול פועלת ביתר. כל אלו הם ביטויים לפעילות מוגברת של המערכת הפארא-סימפתטית.

בשלב השינה הפעילה קצב הלב מואץ, לחץ הדם עולה, טמפרטורת הגוף עולה, הנשימה מהירה ובלתי סדירה, תנועות מערכת העיכול נפסקות, פעילות השרירים יורדת, פרט לעליה בפעילות שרירי אצבעות הידים והרגלים, שרירי הפנים, שרירי הנשימה, ושרירי גלגלי העינים, אשר גורמים לריצוד העינים המהיר. כל אלו הם ביטויים לפעילות מוגברת של המערכת הסימפתטית. בשלב זה יש קישוי של האיבר הזכרי. תופעה זו מבדילה בין אין-אונות[14] פסיכולוגית, לבין אין-אונות אורגנית; בצורה האורגנית לא מתרחש הקישוי הטבעי בשלב שינה זה[15].

קביעת שלבי השינה נעשית בעזרת הפעילויות החשמליות של גלי המוח, השרירים, ותנועות גלגלי העינים.

מחזור שינה מלא מורכב מארבעת שלבי השינה השקטה יחד עם שלב השינה הפעילה. המבוגר ישן בממוצע 8-6 שעות בלילה, ועובר מספר מחזורי שינה. שינת לילה של מבוגר מתחלקת בממוצע בדרך הבאה: 50% - שלבי שינה 2-1; 30% - שלבי שינה 4-3; 20-15% - שלב ריצוד עינים מהיר. בתחילת הלילה מורכבים מחזורי השינה מאחוז גבוה של שלבי שינה שקטה, כולל שלבים עמוקים של שינה, ולקראת בוקר מתרבה שלב השינה הפעילה, ונעלמים השלבים העמוקים של השינה השקטה.

סך שעות השינה ביממה, והחלוקה היחסית של שלבי השינה השונים משתנים עם הגיל.

פעילות שינה כאמור לעיל, במהלך השינה מתחוללים שינויים פיסיולוגיים שונים במתח השרירים, בקצב הנשימה, בקצב פעימות הלב, בפעילות החשמלית המוחית, בטמפרטורת הגוף, ובהפרשות ההורמונליות. לפיכך, השינה נחשבת כיום כמצב פעיל של המוח, עם השלכות פעילות על מערכות גופניות רבות, ולא כפי שחשבו בעבר שהשינה היא השלב הפסיבי של היעדר גירויים והיעדר פעילות מוחית וגופנית.

וויסות מנגנוני השינה מחזורי שינה/עירנות במהלך היממה, וכן שלבי השינה השונים במהלך השינה הטבעית, והשינויים הפיסיולוגיים המלווים את שלבי השינה השונים, כולם מופעלים על ידי חומרים כימיים ייחודיים המופרשים מגרעינים שונים בגזע המוח[16].

שכיחות הפרעות שינה בסקר לאומי בארה"ב מסוף שנות ה-80 נמצא כי 36% מהאוכלוסיה הכללית לוקים בהפרעות שינה[17]. עובדה זו מסבירה את השימוש הרב בתרופות שינה שונות - כ-15-5% מכלל הבוגרים נוטלים תרופות שינה מדי לילה[18].

סוגי הפרעות שינה קיימות הפרעות שינה רבות ומגוונות. יש הפרעות שינה ראשוניות, היינו הפרעות במבנה השינה, במשך השינה, או בצורת השינה; ויש הפרעות שינה משניות, היינו הפרעות שינה המלוות או המאפייניות מחלות אחרות. יש הפרעות שינה קצרות וחולפות, ויש הפרעות שינה ממושכות וקבועות. הפרעות השינה יכולות להתחיל בכל גיל; אכן יש הפרעות שינה האופייניות לגילים מסויימים. כמו כן יש הפרעות שינה האופייניות למצבים גופניים, נפשיים או סביבתיים/תעסוקתיים סגוליים[19].

אחת מהפרעות השינה השכיחות ביותר היא מיעוט שינה בצורות שונות: קושי בהירדמות, יקיצות מרובות, או התעוררות מוקדמת[20]. הפרעה זו יכולה להיות קצרה וחולפת, או ממושכת.

קבוצה אחרת של הפרעות שינה היא הצורה של עודף-שינה-יומית[21].

הפרעות שינה אחרות כוללות הליכה לילית[22], הרטבה לילית[23], ביעותי לילה[24], תנועות רגליים חדות[25].

כמו כן מוכרות בעיות שינה בגין הפרעות ב'שעון הביולוגי', היינו מצבים בהם המתלוננים הולכים לישון בשעות מאוחרות מאד, וקמים בשעות מאוחרות מאד, ללא תחושת עייפות בשעות העירנות[26]. בשנים האחרונות התעוררו בעיות בתחום השעון הביולוגי בגלל תעסוקה במקצועות המחליפות יום בלילה, וכן בגלל טיסות ארוכות-טווח הגורמות לקשיי הסתגלות מבחינת השעון הביולוגי[27].

נחירות במשך השינה הן תופעה נפוצה באוכלוסיה הכללית. הנחירות לא רק שהן מפריעות לשכן/נה בחדר המיטות, אלא נמצא שהן מהוות גורם סיכון למחלות לב, יתר לחץ דם, ואירוע מוחי[28].

תאונות דרכים נמצא קשר מובהק בין הפרעות שינה, או חסר שינה, לבין תאונות דרכים.

איבחון לצורך האבחנה של סוג הפרעת השינה בודקים את המתלוננים במעבדת שינה בבדיקה הנקראת פוליסומנוגרם[29]. אלקטרודות שונות מוצמדות לנבדק, והן מתחברות למכשיר אשר רושם במקביל ולאורך כל הלילה פעילויות פיסיולוגיות שונות: הפעילות החשמלית המוחית[30], תנועות גלגלי העינים[31], הפעילות השרירית[32], הפעילות הלבבית[33], הפעילות הנשימתית, ריווי החמצן ברקמות[34], ותנועות גפיים. ניתן גם לבדוק מאפיינים אחרים במידת הצורך, כגון קישוי האיבר בשאלות של אין-אונות, או תיפקודים הורמונליים שונים.

בעזרת רישום מאפייני השינה במעבדת השינה ניתן לקבוע את שלבי השינה השונים, ואת המאפיינים הפיסיולוגיים השונים במהלך השינה. כמו כן ניתן לאפיין את ההפרעות במבנה השינה, או הפרעות נילוות במערכות אחרות.

טיפול במצבים שבהם יש קושי להירדם, או שיש יקיצות מרובות במהלך השינה, ניתן להשתמש בתרופות-שינה[35]. כאשר יש צורך בביצוע ניתוח גדול משתמשים בתרופות-הרדמה[36].

השינה במקרא ובחז"ל

השינה הראשונה המתוארת במקרא היתה שנתו של אדם הראשון[37].

השינה הארוכה ביותר המתוארת בתלמוד היא שנתו של חוני המעגל, שישן שבעים שנה[38].

מעלות השינה 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'[39], זו שינה, וכי שינה טובה מאד, אלא מתוך שאדם ישן קימעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה[40]. ואף שהשינה היא הפסקה בפעילות השכלית, הרי היא נחוצה לבריאות הגוף, ולפיכך אם שם על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את ה', והוא ישן כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא[41].

אדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו[42].

שלוש תרדמות הן: תרדמת שינה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמוטה[43], ויש מוסיפים אף תרדמה של שטות[44].

כמות השינה די לו לאדם לישון שליש מעת לעת, שהוא שמונה שעות[45]. וסימנך - 'ישנתי אז ינוח לי'[46], היינו שינה בגימטריה 'אז' מביאה מנוחה. אכן, זמן השינה הנאות משתנה בין בני אדם שונים[47].

אי אפשר לאדם לעמוד שלושה ימים בלא שינה[48]. וכאשר האדם עייף מאד חוטפתו שינה, והוא בבחינת אונס[49]. ומצינו לאמוראים שונים שהיו מנמנמים אפילו בזמן דרשות[50].

כמות שינה במידה נחוצה ומתאימה היא ברכה[51], ושינה הבאה מתוך עמל ועבודה היא מתוקה[52]. הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן - לשחרית היא חוזרת בגופו בריאה חדשה, שנאמר[53] 'חדשים לבקרים'[54].

לעומת זאת, עודף שינה הוא ביטוי לעצלות[55], והוא גורם לאיבוד ממון ולאיבוד חכמה[56]. שינה היא אחת משמונה דברים שרובן קשה, ומיעוטן יפה[57].

טעם שינה שינה מסודרת וקבועה יש בה טעם, אבל נמנום חטוף אין בו טעם שינה[58].

שינת לילה יש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לשינה, ויש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לתלמוד תורה[59]. הניעור בלילה מתחייב בנפשו[60].

זמנים ואישים שאינם ישנים היו ימים והיו אנשים שלא ישנו בלילות מסויימים, כגון כהן גדול שלא הניחו לו לישון בערב יום-הכיפורים[61]; בשמחת בית השואבה היו מחז"ל שלא ישנו, אלא רק נמנמו מעט[62]; נהגו כל ישראל שלא לישון בליל שבועות[63], ויש הנוהגים להיות ערים בליל הושענא רבה[64]. משה רבנו לא ישן כל הימים שהיה בהר וקיבל את התורה[65].

אין שינה אצל הקב"ה[66].

בעולם הבא, שאין בו גוף וגוויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, אין בו שינה[67].

הנפש אינה ישנה בגוף[68]. בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות[69].

הזקן ישן שינה קלה, ומתעורר בקלות[70].

עבדים ישנים הרבה[71].

חולה אחד הדברים היפים לחולה הוא שינה[72]. לפיכך מותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן[73].

הודאה בעת התעוררות בשינה נפרדת הנשמה מן הגוף באופן זמני, ולכן כשמתעורר אדם בבוקר הוא צריך להודות לה' על החזרת נשמתו, שהוא כעין תחיית המתים[74]. שינה היא אחד מששים ממיתה[75]. והיינו, בשניהם נפסקות הפעילויות הרגילות של החיים המודעים, וההבדל ביניהם הוא בעוצמה ובמשך הזמן.

שינה ולימוד תורה אחד ממ"ח דרכי הקניין של תורה הוא מיעוט שינה[76], שאין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו[77], ומי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה, כי אין האדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה[78]. תלמידי החכמים המדירים שינה מעיניהם בעולם הזה יזכו למנוחה בעולם הבא[79], וכן נשותיהם הממתינות לבואם עד שעות מאוחרות בלילה[80].

שינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, כי כל זמן שישנים אינם חוטאים ומריעים לבריות, ולצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין עוסקים בתורה[81].

שינה ביום יש מי שכתב, שלא ישן אדם ביום[82]. ומכל מקום מגדולי ישראל הקפידו שלא לישון ביום יותר מששים נשימות, שהיא משך השינה הרצופה של סוס[83].

שינה של שחרית היא אחד מהדברים המוציאים את האדם מן העולם[84]. יש מי שכתב, שהוא משום שעובר זמן קריאת שמע[85]; ויש מי שכתב, שהוא ביטוי לעצלות יתירה[86]. עשירים ואנשי שררה, שאינם עמלים למחייתם, מאריכים בשינה עד שעה מאוחרת בבוקר[87].

אכן שינה בעמוד השחר מועילה כמו הפיכת ברזל לפלדה[88], והיינו ששינה בשחרית היא נעימה מאד, ולכן אל יעשה זאת האדם כי זה מוציא אותו מן העולם, אבל בעמוד השחר עדיין מותר לישון וליהנות[89].

כמו כן יש שנהגו לישון בצהרים[90].

שינה ואכילה הקיבה משמשת את הנפש לשינה[91]. והיינו משום שמאכל מביא את השינה, שכל מי שהוא רעב או אכל קימעא - שנתו מתנודדת ממנו; אכל הרבה - שנתו מתוקה, שכל מי שהוא שבע, המאכל מביאהו לידי שינה[92]. מבחינה מדעית ההנחה היא, שלאחר האוכל יש פעילות-יתר של הקיבה ומערכת העיכול, ועקב כך יש הצטברות רבה של דם במערכת זו על חשבון חלק מזרימת הדם למוח, ולכן יש תחושה של עייפות אחרי האוכל. אך עודף אוכל גורם להפרעות שינה[93], ולכן עשיר לא ישן טוב[94].

לאחר האוכל ילך הרבה לפני השינה, ולא ישן מיד לאחר הארוחה[95], אלא ימתין אחר האכילה כמו שלוש או ארבע שעות[96].

צרות או מחשבות רעות במשך היום גורמות לנדודי שינה[97]. יושב ודואג נגזלה שנתו, ותנומה אין בעפעפי דואג[98].

צורות שינה כשאדם ישן הוא נוהג לשים את ידו על פדחתו[99].

אי אפשר לאדם לישון מעומד[100]. מי שישן ועמד הוא אחד מהדברים הקרובים למיתה יותר מן החיים[101].

שינה על גבי קרקע הוא אחד מהדברים שהעושה אותם (יחד עם הדברים האחרים) גורם למוות[102]. שינה על גבי קרקע הוא אחד מהדברים הממעטים את הזרע[102]. ובכלל אין לשכב על הקרקע[103].

שינה בנעלים אין לישון כשהוא נועל את נעליו, משום שבדרך זו הוא טועם טעם המוות[104]. יש מי שכתב, שהוא דווקא בשינת קבע, אבל בשינת ארעי - מותר[105]. יש מי שכתבו, שבצבא אין להחמיר בדין זה כלל, ובוודאי אם מדובר בכוננות, מותר לישון בנעליים, אלא אפילו אם לא מדובר בחשש פיקוח נפש, אלא כשרוצה להיות מוכן מוקדם בבקר, גם כן מותר לישון בנעליו[106].

שינה בבגדים אין לישון כשהבגדים מתחת למראשותיו, כי דבר זה משכיח את הלימוד[107]. יש הסבורים, שהוא גדר של איסור, ויש הסבורים שהוא רק עצה טובה[108]. עוד יש מי שכתב, שדווקא בגדים השייכים לו - אסור, אבל בגדי כהונה שהם קודש, אינם נחשבים כליו, ולכן אין בהם איסור[109].

מקומות שינה אין לישון בצל דקל יחידי ובצל לבנה, משום חשש שדים ומזיקים[110].

אין לישון בבית יחידי, משום חשש שדים ומזיקים[111]. יש מי שכתב, שאין זה איסור גמור, אלא הנהגה טובה שכדאי לנהוג כך[112]. ועוד יש מי שכתב, שדין זה תלוי בטבעו של האדם, ואם אינו מפחד, אין לו לחשוש לישון יחידי בלילה[113]. וביחס לשינה בסוכה - דעת רוב הפוסקים, שאין איסור לישון יחידי בסוכה בחג הסוכות[114], ויש מי שאסר[115].

אין לישון על עור שאיננו מעובד[116].

סגולה שן של שועל חי הוא סגולה להעיר מי ששנתו ארוכה מידי, ושן של שועל מת הוא סגולה לשינה למי שקשה לו להירדם[117].

שינה ושכרות השינה מפיגה את השפעת השכרות של יין[118].

הסוס מואס את השינה[119], ואיננו ישן יותר מששים נשימות רצופות[120]. יש לציין, שמבחינה זואולוגית ידוע שהסוס מיוחד מכל היונקים בדרך השינה שלו בעובדה שהוא ישן בעמידה, בגלל מבנה מיוחד של פיקת הברך.

פרטי דינים

כללי

דרגות שינה מצינו בהלכה התייחסות לכמה דרגות שינה, אשר נקבעות לפי משך זמן השינה, ולפי צורת השינה:

שינת עראי - מוגדרת מבחינת משך זמן השינה, ומבחינת צורת השינה. מבחינת משך הזמן - יש אומרים, שאין לה שיעור; ויש אומרים, שהיא כדי הילוך מאה אמה[121], שהוא חלק ס"ז משעה, או חלק חמישית משעה בקירוב[122]. מבחינת צורת השינה - כגון שמניח ראשו בין ברכיו[123], או שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו[124].

שינת קבע - מוגדרת אף היא מבחינת משך זמן השינה, ומבחינת צורת השינה. מבחינת משך השינה - יש אומרים, שהיא שלוש שעות; יש אומרים, שהיא חצי שעה; ויש אומרים, שהיא מעט יותר משלוש דקות[125]. מבחינת צורת השינה - דווקא אם ישן על מיטתו, ולא אם נרדם כשהוא מניח ראשו בין ברכיו וכיו"ב[126].

תנומה או נמנום - היא שינה שטחית וקלה, נים ולא נים, תיר[127] ולא תיר, קורים לו ועונה, אבל לא יודע להשיב בסברה, ואם מזכירים לו הוא נזכר[128], היינו שאם שואלים אותו היכן הניח כלי פלוני, אין הוא יודע לענות, ואם מזכירים לו שהניחו במקום פלוני הוא נזכר ואומר הן או לאו[129].

תרדמה היא שינה עמוקה[130].

פטור ממצוות ואיסורים - יש אומרים, שבשעה שאדם ישן הוא בגדר שוטה ושאינו בר-דעת כלל, ולפיכך הוא פטור מכל המצוות, ואם עשה מצווה בשנתו, לא קיים המצווה בכך, אפילו לשיטות הסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה[131]. כמו כן אין הוא חייב בעונשין על מה שעשה איסור בזמן השינה[132], והעובר עבירה בעת שישן, כגון שבא על הערווה, הרי הוא פטור מעונש ומחטאת[133]; ויש הסבורים, שישן אינו פטור ממצוות ומאיסורים, והוא שייך במצוות, אלא שהוא נחשב כאנוס, ולכן הוא נחשב כמקיים מצוות בעת השינה, לשיטות הסוברים שמצוות לא צריכות כוונה[134].

אף לשיטת הסוברים שהישן נחשב כאינו בר-דעת, זה דווקא לעניין פעולות שהוא עושה בעצמו, אבל כל דבר שנעשה על ידי אחרים עבור הישן, הרי זה נחשב כאילו עשו עבורו כשהוא ער[135].

בענייני אורח חיים

קריאת שמע על המיטה לפני השינה צריך לקרוא על מיטתו פרשה ראשונה של קריאת שמע[136], אם כי יש שכתבו שטוב תמיד לקרוא את כל שלושת פרשיות קריאת שמע[137], ומברך ברכת 'המפיל חבלי שינה על עיני וכו'[138].

ברכה זו של 'המפיל' - יש מי שכתבו, שאין אומרים אותה בשם ומלכות[139], אך רוב הפוסקים כתבו לומר אותה בשם ומלכות[140]. ומוסיפים פסוקים שכוונתם להגן שלא יבוא עליו כל רע[141].

לכתחילה יש להסמיך את הברכה ככל האפשר לשכיבתו, אבל בדיעבד מותר לאומרה קצת קודם לכן, מבלי להפסיק בדבור שלא לצורך[142]. ומכל מקום אין דין שינוי מקום בברכת 'המפיל', ולפיכך יכול לברך את הברכה בחדר אחד וללכת לישון בחדר אחר[143].

בליל פסח נוהגים לקרות על המיטה רק פרשת שמע, ולא שאר הפסוקים שנועדים להגן מפני מזיקים, כי לילה זה הוא משומר מן המזיקים[144], וצריך לברך גם ברכת 'המפיל'[145].

יש מי שכתב, שגם הישן בסוכה לא יקרא אלא פרשה ראשונה של קריאת שמע, ולא כל הפסוקים[146].

בליל שבועות אין מברכים ברכה זו, כאשר כוונתו להיות ער בלילה[147].

בסדר תפילה זו - יש אומרים, שיקרא קודם פרשת קריאת שמע, ואחר כך יברך ברכת 'המפיל' ויתר הפסוקים שנוהגים לומר[148]; יש אומרים, שיברך קודם ברכת 'המפיל', ואחר כך יקרא קריאת שמע ויתר הפסוקים[149]; ויש אומרים, שכל אדם יתנהג כפי טבעו, שאם טבעו להירדם באמצע קריאת שמע, טוב יותר שיקדים ברכת 'המפיל', ואם אין טבעו לזה, טוב יותר לומר ברכת 'המפיל' בסוף, סמוך ככל האפשר לשינה[150].

אין מברכים ברכה ראשונה על קריאת שמע על המיטה[151].

לכתחילה צריך לקרות קריאת שמע על המיטה כשהוא יושב או עומד, ולא כשהוא שוכב[152], ומכל מקום אם כבר שכב, מותר לו לקרוא בשכיבה, אלא שחייב להטות על צידו[153].

יש מי שכתב, שהנשים לא נהגו לומר קריאת שמע על המיטה[154]; ויש מי שכתבו, שהנשים כן נהגו לאומרה[155].

אחר קריאת שמע על המיטה אין אוכלים ושותים, ואין מדברים, אלא יישן מיד, ואם אינו יכול לישון מיד, יחזור ויקרא כמה פעמים עד שישקע בשינה[156], או שיהרהר בדברי תורה[157], או שיאמר פרקי תהלים, או שיקום ממיטתו וילמד תורה[158]. ובוודאי שאם בירך ברכת 'המפיל' ולא יכול להירדם, אינו חייב לקחת כדור שינה[158]. ומכל מקום אם בירך ברכת 'המפיל' ולא נרדם, אין זו ברכה לבטלה[159]. ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך[160].

אם נצרך לנקביו אחרי שבירך ברכת המפיל - יש מי שכתב, שיברך ברכת 'אשר יצר', ואין זה נחשב כהפסק[161], ויש מי שחלק על כך[162].

יש מי שכתבו, שאם הולך לישון אחר חצות לא יברך ברכת המפיל[163], ומכל מקום לא יברך בשם ומלכות[164]; ויש מי שכתבו, שאף אם הולך לישון אחר חצות, ואפילו עד עלות השחר, יברך ברכת 'המפיל' כרגיל[165].

אם הוא חולה או אנוס, די שיאמר פרשה ראשונה של קריאת שמע וברכת 'המפיל' בלבד[166].

יש מי שכתב, שהטס במטוס, וישן על הכסא בדרך ישיבה, חייב בברכת 'המפיל', כי זו דרכו לישון שינת קבע בתנאים אלו[167].

וידוי בלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום, ויתוודה על חטאים שעשה, וראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו[168].

צורת השינה אסור לאדם לישון על עורפו ופניו למעלה, אלא יטה מעט, שלא יבוא לידי קישוי, ולידי הוצאת זרע לבטלה[169]. יש מי שאסרו לישון גם כשפניו למטה, אלא יישן דווקא על צידו[170].

אם שכב לישון על צידו, ובאמצע הלילה התהפך על גבו או על בטנו - יש מי שכתב, שאין צריך להזיזו[171]; ויש מי שכתב, שצריך להזיזו, אפילו אם על ידי כך יתעורר משנתו[172]. ומכל מקום אין איסור לשכב על גבו אם רצונו לנוח בלבד, ולא לישון[173].

בתחילת הלילה ישן על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין[174].

מיקום השינה יש מי שכתב, שאסור לאדם לישון בכל מקום בין מזרח למערב, מפני שההיכל במערב[175]; ויש אומרים, שדין זה נאמר דווקא כשישן עם אשתו[176], אלא שנכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו[177].

תשמיש המיטה אסור לשמש עם אשתו כשהיא ישנה[178].

נטילת ידיים לאחר השינה בלילה חייב ליטול ידיו, ויברך על נטילת ידיים[179]. אם היה ניעור כל הלילה, ספק אם צריך נטילת ידיים שחרית[180], ויטלם בלא ברכה[181].

מי שקם באמצע השינה בלילה לעשות צרכיו, רשאי להקל שלא ליטול ידיו בקומו דווקא מן הכלי המונח ליד מיטתו, אלא בכיור. וכן אם עליו לטפל בבנו הקטן וליתן לו בקבוק וכד', רשאי להקל לגעת בבקבוק בלא נטילת ידיים[182].

השכים קודם שעלה עמוד השחר ונטל ידיו, ספק אם צריך ליטול ידיו פעם נוספת כשיאיר היום[183], ויטלם בלא ברכה[184].

מי שישן ביום, ספק אם צריך לערות מים שלוש פעמים[185], ויטלם בלא ברכה[186].

ברכת 'אלקי נשמה' כאשר מתעורר משנתו בבוקר אומר 'אלקי נשמה וכו'[187]. ודווקא בסוף שינת הלילה, ולא כל זמן שיקיץ במהלך הלילה[188].

שינה בצהריים אם אינו יכול בלא שינת צהרים - יישן[189], ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישון ביום יותר משינת הסוס, שהיא ששים נשימות[190]. ויש מי שכתב, שעניין השינה ביום תלוי לפי מה שהוא האדם, וכפי הצורך לעבודתו יתברך[191].

בשבת יכול לישון יותר מששים נשימות[192], ואדרבה שינה בשבת משובחת, והיא תענוג[193].

הישן ביום איננו צריך לברך ברכת 'המפיל', וטוב שיאמר 'ויהי נועם וגו'[194], ויש מי שכתב, שאין נוהגים כן[195]. וכן הניעור משנתו ביום, אין צריך לומר 'אלקי נשמה וכו'[196].

ציצית - בשעת השינה אין צורך לישון כשהוא לבוש בטלית-קטן[197].

תפילין לא יכתוב תפילין בזמן שבא לנמנם, כי אז איננו כותב בכוונה[198].

כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישון בהן, אפילו שינת עראי, אלא אם כן הניח עליהם סודר, ולא היתה עמו אשה, שאז מותר לישון בהן שינת עראי. היו התפילין כרוכים בידו, מותר לישון בהן אפילו שינת קבע; ואם אוחזן בידו, ואינן כרוכים בידו, אסור לישן בהן אפילו שינת עראי[199], ודווקא כשאחזן בלא נרתיקן, אבל בנרתיקן מותר לישון בכל עניין[200].

ברכות התורה יש מי שכתב, ששינה מהווה הפסק לעניין ברכות התורה, ולכן אם ישן במשך היום, ורוצה לחזור וללמוד, חייב לברך שוב את ברכות התורה[201], אך חלקו עליו רוב הראשונים והכריעו שאין השינה נחשבת כהפסק לעניין ברכות התורה[202]. בשיטה זו - יש אומרים, שהיינו דווקא שינת עראי, שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו, אבל שינת קבע נחשבת כהפסק[203]; ויש אומרים, שאף שינת קבע איננה הפסק לעניין ברכות התורה[204]. ויש מי שכתבו, שאם ישן ביום שינת קבע, ואחר כך היה ער כל הלילה, מברך ברכת התורה בבקר, אפילו אם שינתו ביום היתה בבגדיו[205]. ועוד יש הסוברים, שאפילו שינת קבע של הלילה אינה מפסקת, ולפיכך המשכים ללמוד קודם אור השחר, אינו מברך ברכות התורה, אלא סומך על הברכות מאתמול, שפוטרות עד שחרית הבאה[206], אך רוב הראשונים חלקו על כך וסבורים ששינת קבע של לילה מהווה הפסק, ולכן אף אם השכים קודם אור השחר, מברך ברכות התורה[207]. ויש מי שכתב, שאם ישן שינת קבע על מיטתו בלילה, אפילו אם נמשכה שנתו רק חצי שעה, מברך בקומו ברכת התורה, ואפילו ישן בבגדיו, אם התכווין לישון כמה שעות, יברך בקומו[208]. ואם לא ישן בלילה ולמד, הלילה הולך אחרי היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך[209].

מנין יש אומרים, שהישן מצטרף למניין עשרה, אף על פי שאינו עונה עמהם[210]. ולשיטה זו, יש הסבורים שאף שלושה או ארבעה ישנים מצטרפים, כל עוד שיש רוב ערים[211], ויש הסבורים שדווקא אחד שהוא ישן מצטרף, אבל לא יותר[212]; ויש אומרים, שאין לצרף ישן כלל[213]. במקרא מגילה כולם מודים שהישן אינו מצטרף, ששם צריך פרסום הנס[214].

קריאת שמע עיקר הכוונה בקריאת שמע היא בפסוק הראשון. לפיכך אם היה ישן, מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון כשהוא ער ממש; מכאן ואילך אין מצערים אותו שיהא ער ממש, אלא אפילו קרא קריאת שמע כשהוא מנמנם - יצא[215].

תפילת ערבית אף על פי שתפילת ערבית רשות, לא יבוא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קימעא, ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או ישן[216].

בית כנסת ובית המדרש אין ישנים בבית הכנסת, אפילו שינת עראי[217], אבל מותר לישון בבית הכנסת לצורך בית הכנסת, כגון לשמור עליו, וכגון לשמור על הנרות בליל יום-הכיפורים[218]. ותלמידי חכמים מותרים לישון בבית הכנסת[219].

בבית המדרש מותר לישון[220] לכל אדם שינת עראי, ולתלמיד חכם מותר אפילו שינת קבע[221]. יש מי שכתב, שהתלמידים מותרים לישון בבית המדרש, שלכך נעשה מתחילה[222]. אמנם ממידת חסידות אין ישנים בבית מדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי[223], ובפרט בזמננו יש מי שפקפק אם מותר לישון אפילו שינת עראי בבתי מדרש שלנו, שבהם לא רק לומדים אלא גם מתפללים[224].

סעודה מי שנטל ידיו לסעודה, וישן שינת עראי, יש מי שכתב, שזהו היסח הדעת, וצריך לחזור ולברך[225].

שינת עראי באמצע הסעודה - יש אומרים, שזה נחשב כהיסח הדעת, וצריך לחזור ולברך ברכת 'המוציא'[226]; ויש אומרים, ששינת עראי איננה נחשבת כהפסק[227]. והיינו אפילו ישן כשעה אינו הפסק, ואינו צריך לחזור ולברך ברכת 'המוציא'[228], ומכל מקום צריך ליטול ידיו בלא ברכה[229]. אבל אם ישן על מיטתו שינת קבע, הרי זה הפסק והיסח דעת לכל הדעות[230].

שבת מותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן[231].

מי שנדר שלא יישן בשבת, מתירים לו את הנדר גם בשבת, כי שינה היא מתענוגי השבת, למי שרגיל בכך, והוא צורך שבת[232].

בהגדרת דירה של אדם, שאוסר בשבת טלטול מחצר לחצר אלא אם כן עשה עירוב חצרות - יש אומרים, שהוא מקום שאוכל בו פיתו; ויש אומרים, שהוא מקום שהוא לן בו[233]. נפסקה הלכה שהוא מקום שאוכל בו, ואף על פי שאינו ישן בו[234].

מי שהיה ישן בדרך בכניסת השבת, הרי הוא נחשב כמי שקנה שם שביתה, ומותר לו ללכת בשבת מאותו מקום אלפיים אמה לכל כיוון[235].

פסח יש מי שכתב, שמנהג טוב שישנו התינוקות בערב פסח ביום, כדי שיוכלו להיות ערים בליל הסדר[236].

ערב פסח שחל בשבת, לא יאמר שרצונו לישון כדי שיוכל להיות ניעור בלילה, שמראה כמכין משבת ליום-טוב[237], אבל מותר להרהר שיישן ביום כדי להיות ניעור בלילה[238].

יש מי שכתבו, שאם ישן בתוך הסעודה של ליל הסדר, אחרי שאכל מצת מצווה, אינו יכול עוד לאכול דברים אחרים, ולחזור ולאכול מצה לאפיקומן[239]; יש מי שכתב, שדווקא אם ישן בתוך אכילת האפיקומן, אבל שינה קודם לזה בתוך הסעודה איננה נחשבת כהפסק[240]; ויש אומרים, שאין השינה נחשבת כהפסק הן לעניין המשך אכילת הסעודה, והן לעניין אכילת מצה לאפיקומן[241].

שיעור החיוב לספר ביציאת מצרים בליל הסדר הוא עד שתחטפנו שינה[242].

ראש השנה נוהגים שלא לישון בראש השנה[243]. יש אומרים, שלאחר חצות היום מותר לישון[244]. יש מי שכתב, שנוהגים להשכים בראש השנה לפני עלות השחר, כדי שלא ישן ביום[245]; יש מי שכתב, שיש להקפיד להיות ער משעת הנץ החמה[246]; ויש מי שכתב, שבכל מקרה אין חיוב לקום בראש השנה קודם עלות השחר, כדי לא לישון ביום, אלא ישן כדרכו עד שקם לתפילה[247].

יש מי שכתב, שדין זה נאמר בסתם אדם, אבל מי שהשינה נצרכת לו כדי לכווין בתפילתו כראוי, צריך לישון, ועליו לא נאמר דבר זה כלל[248].

סוכות ישנים בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי[249]. נחלקו הפוסקים אם השינה בסוכה היא מעיקרי המצווה, או שרק אכילה ושתיה היא מעיקרי מצות הסוכה, אלא שאסור לישון מחוץ לסוכה[250]. אכן, אם נרדם לאונסו מחוץ לסוכה, אין חיוב להעיר אותו[251]. יש מי שכתבו, שכיום נוהגים להקל בשינה בסוכה[252], וטעמם משום הצער של הצינה[253], או משום שלא יכול לישון עם אשתו[254]. יש מי שכתבו, שהפטור שאינו יכול לישון עם אשתו הוא משום ביטול מצות עונה וליל טבילה, ולכן מטעם זה חייב לישון בסוכה ללא אשתו בזמנים אחרים[255]; ויש מי שכתבו, שהטעם הוא משום הצער שיש לו לישון בלי אשתו[256]. ומכל מקום מי שאי אפשר לו לישן עם אשתו בסוכה, שאין לו סוכה מיוחדת, לא יבטל זמן עונה וליל טבילה, ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו לחזור לסוכתו, אלא ישן בביתו עד עלות השחר[257], והכוונה שיכול להישאר לישון בביתו עד הזמן שהוא רגיל לישון, ואפילו אם קם באמצע הלילה לעשות צרכיו, לא צריך לחזור לסוכה, אלא יחזור למיטתו בביתו[257].

אין מברכים על השינה בסוכה[258].

פורים הקורא את המגילה בפורים כשהוא מתנמנם - יצא, ואם קראה כשהוא ישן - לא יצא[259], ואפילו לכתחילה יכול לקרוא את המגילה כשהוא מתנמנם[260].

הקורא כשהוא מתנמנם, מוציא גם אחרים ידי חובת הקריאה[261], אבל אם השומע היה מתנמנם - יש אומרים שלא יצא[262]; ויש אומרים שיצא[263].

תעניות כל תענית שאוכלים ושותים בו בלילה, בין תענית ציבור ובין תענית יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, אבל אם ישן שינת קבע, אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא אם כן התנה לאכול או לשתות[264]; ויש אומרים, שבשתיה אין צריך תנאי, כי מן הסתם דעתו של אדם לשתות אחרי השינה[265]. ואם הוא רק מתנמנם, מותר לחזור ולאכול ולשתות[266]. יש אומרים, שהשינה מעכבת לחזור ולאכול או לשתות אפילו אם ישן בתוך הסעודה[267]; ויש אומרים, שאם ישן בתוך הסעודה מותר לגומרה אחר כך[268], ומכל מקום המחמיר על עצמו בזה קדוש ייאמר לו[269]. וכן אם ישן לפני הסעודה, כגון שהלך לישון בתחילת הלילה, והתעורר לאכול ולשתות לפני עלות השחר - מותר[270].

בענייני יורה דעה

נדרים שינה היא דבר שאין בו ממש, ונדרים אינם חלים על דבר שאין בו ממש. לפיכך אם נדר ואמר 'קונם שאני ישן עמך', אינו נדר[271], וכן אם אמר 'שינה אסורה עלי', אינו נדר[272]. אבל אם אמר 'קונם עיני בשינה', הרי זה נדר גמור מן התורה[273], והיינו כשפירש יום או יומיים, אבל נדר סתם בשינה, הרי זה כנדר שלא ישן לעולם, והוא נדר שווא[274].

אמר 'קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר', לא יישן היום, שמא ישכח ויישן מחר; אבל אם אמר 'קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום', יכול לישון היום, ואין אנו חוששים שמא למחר ישכח נדרו ויישן[275].

שבועות מי שנשבע שלא ישן שלושה ימים, מלקים אותו וישן לאלתר אם ירצה, שזה דבר בלתי אפשרי, ולכן נחשב כשבועת שווא מרגע שנשבע, ואין השבועה חלה כלל[276].

טומאת כהן כהן, אף כשהוא ישן, יש להקיצו כדי להפרישו מן הטומאה[277]. והיינו דווקא בטומאה מן התורה, אבל לא בטומאה מדרבנן[278]. ויש מי שכתב, שדין זה נכון גם בכהן שהרדימו אותו על ידי תרופות[279]. יש מי שכתב, שדין נכון גם אם בשעה שהלך לישון לא היה לו להעלות על דעתו שימות שם מת[280].

בענייני אבן העזר

פריה ורביה - יש מי שכתב, שהבא על אשה בשינה וילדה ממנו, לא קיים מצות פריה ורביה[281], ומכל מקום מקיים חובת עונה[282]; ויש מי שכתב, שגם אם בא על אשתו כשהוא ישן, קיים מצות פריה ורביה[283].

עריות בכל איסורי העריות, אם היה אחד מהם ער, ואחד ישן - הישן פטור[284].

אשת איש שנבעלה בשנתה, מותרת לבעלה ישראל, לפי שהיא אנוסה[285].

גיטין הנותן גט ביד אשתו כשהיא ישנה, אינה מגורשת, עד שיאמר לה הא גיטך[286], ואפילו אם היו עסוקים תחילה באותו עניין[287].

הנותן גט בחצרה של אשתו, והיא היתה ישינה בצד החצר - יש אומרים, שאינה מגורשת[288]; ויש אומרים, שבדרך זו היא מגורשת[289].

השולח שליח לכתוב גט לאשתו ולתתו לה, הרי השליח כותב ונותן אפילו בזמן שהבעל ישן[290]. וכן אם מינתה האשה שליח לקבל גיטה, ונתן לו הבעל את הגט בשעה שהיא ישנה, הרי היא מתגרשת בכך[291].

יבום הבא על יבמתו כשהוא ישן, לא קנה אותה[292]; הבא על יבמתו כשהיא ישנה, קנה אותה, היינו שזוכה בנחלה, וצריכה גט אם בא להוציאה[293].

יבם הבא על יבימתו כשהוא מתנמנם - קנאה[294].

בענייני חושן משפט

נזיקין ורציחה אדם מועד לעולם, ולפיכך אם הזיק כשהוא ישן, הרי הוא חייב[295]. במה דברים אמורים שהישן חייב, בשנים שישנו כאחד, ונתהפך אחד מהם והזיק את חברו; אבל אם היה אחד ישן, ובא אחר ושכב בצידו, זה שבא באחרונה הוא המועד, ואם הזיקו הישן - פטור[296].

הישן שבייש - פטור, שהמבייש אינו חייב בתשלומי בושת עד שיתכווין לבייש[297].

המבייש את הישן - חייב[298], ואף על פי שלא הרגיש בבושתו אלא כשהקיץ, ונתבייש לאחר שכבר כלה המעשה של המבייש, אין זה גרמא וחייב[299]. אבל אם נסתלקה הבושה קודם שהקיץ, דינו כמי שישן ומת מתוך שינתו[300].

המבייש את הישן, אם הקיץ משנתו ונודע לו שחברו ביישו, אפילו מת מיד, חייב המבייש דמי בושתו ליורשיו; ואם מת בתוך שנתו - יש אומרים, שהמבייש פטור; ויש אומרים, שהוא חייב[301].

אשה שהשכיבה תינוק אצלה כשהלכה לישון, ובבוקר מצאתו מת, הרי זה שוגג קרוב למזיד[302]; אבל אשה שלקחה תינוקה להניק, ונאנסה בשינה, ונמצא תינוק מת אצלה, דינה כאונס ולא כשוגג[303], ומכל מקום יש שכתבו שצריכה כפרה ותשובה על כך[304].

יש מי שכתב, שמי ששכב אצל חברו, והרגו בשנתו, הרי הוא פטור מגלות, לפי שהוא שוגג הקרוב לאונס[305].

קניין - יש אומרים, שהנותן חפץ בידו של ישן כדי שיקנהו - לא קנה[306]; ויש אומרים, זוכה אדם כשהוא ישן כשיש דעת אחרת מקנה לו[307].

בעל חצר המשתמרת שהיה ישן בשעה שהגיע חפץ לרשותו, קנתה לו חצרו[308]. במהות קניין זה - יש אומרים, שהוא מדין חצר; ויש אומרים, שהוא מדין שליחות[309]. ואם נפלה מציאה לחצרו המשתמרת בזמן שהיה ישן, נחלקו האחרונים אם חצרו קנתה לו[310].

שליח זוכה בממון עבור משלח, גם אם בעת הזכיה היה המשלח ישן[311].

בעניינים עתידיים

טומאה וטהרה טמא המקבל הזאת מי חטאת לטהרתו אינו צריך כוונה, ולפיכך מזים עליו גם כשהוא ישן[312].

הישן שהיה לו ספק אם נגע בטומאה, אם זה ברשות היחיד ספקו טמא, כי הוא נחשב כמי שיש בו דעת להישאל[313].

גלוי משקים ופירות מסויימים שאסרו לאכול אותם אם היו גלויים, מחשש שזוחלים הטילו בהם ארס, נחלקו אמוראים בשאלה אם היה אדם ישן בצידם אם אימתו על הזוחלים והם מותרים אם לאו[314], ונפסקה הלכה שאין אימת הישן עליהם, בין ביום ובין בלילה[315].

כהנים שומרי המקדש אסור לכהנים השומרים במקדש לישון בעת השמירה, ואם נתפסו ישנים, היה רשות אפילו לשרוף את כסותם[316].

לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש, אלא מקפלים אותם ומניחים אותם כנגד ראשיהם, ולובשים בגדי עצמם, וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצרות המלכים שלא ישנו על המיטות[317].

קידוש ידיים ורגליים כהן שקידש ידיו ורגליו לעבודה וישן, הרי זה היסח הדעת, וצריך לחזור ולקדש ידיו ורגליו[318].

קרבן פסח בני חבורה שנימנו על קרבן פסח וישנו מקצתם, יאכלו את הפסח; אבל אם ישנו כולם, לא יאכלו. והיינו דווקא אם נרדמו, אבל נתנמנמו אפילו כולם - יאכלו[319].

הערות שוליים

  1. ↑ משלי ו ד,י; שם כד לג.
  2. ↑ משנה פסחים י ח; משנה יומא א ז.
  3. ↑ בראשית ב כא; שם טו יב.
  4. ↑ בבלי סוכה כו א.
  5. ↑ בראשית לא מ; אסתר ו א.
  6. ↑ קהלת ה יא.
  7. ↑ משלי ג כד.
  8. ↑ ירמיהו נא לט.
  9. ↑ בבלי ברכות ד ב.
  10. ↑ בבלי תמיד כח א, ובפירש"י שם ד"ה ק"ו.
  11. ↑ בראשית ב כא; שם טו יב; שמו"א כו יב. ומכאן הלשון בתפילה 'המפיל חבלי שינה'.
  12. ↑ sleep medicine.
  13. ↑ rapid eye movements = REM.
  14. ↑ impotence.
  15. ↑ ראה ע' פוריות ועקרות הע' 48 ואילך.
  16. ↑ ראה - M.C. Moore-Ede, et al, N Engl J Med 309:469, 1983.
  17. ↑ Report of the National Commission on Sleep Disorders Research. Submitted to the US Congress and to the Secretary US Department of Health and Human Services. Vol 1, April 1993, p.18.
  18. ↑ Kryger MH & Dement-William C: Principles and Practice of Sleep Medicine, 2nd Ed, Philadelphia, WB Saunders Co, 1994, p. 442.
  19. ↑ על הקלסיפיקציה של הפרעות שינה, ועל השכיחות היחסית של תת-הקבוצות השונות ראה - Coleman RM, et al, JAMA 247:997, 1982.
  20. ↑ הפרעות אלו שייכות לקבוצת ה- insomnia.
  21. ↑ hypersomnia or excessive daytime sleepiness. כאן כלולות הפרעות מסוג narcolepsy, sleep apnea syndromes, idiopathic hypersomnia.
  22. ↑ somnam- bolism.
  23. ↑ enuresis nocturna.
  24. ↑ night terrors.
  25. ↑ nocturnal myoclonus.
  26. ↑ circadian variations.
  27. ↑ ראה Moore-Ede MC, et al, N Engl J Med 309:469, 1983.
  28. ↑ ראה Lugaresi E, et al, Sleep 3:221, 1980; Palomaki H, et al, Stroke 20:1311, 1989.
  29. ↑ polysomnogram. היינו רישום-שינה-רבגוני.
  30. ↑ electroencephalo- gram = EEG.
  31. ↑ electrooculogram = EOG.
  32. ↑ electromyogram = EMG.
  33. ↑ electrocardiogram = ECG.
  34. ↑ oxygen saturation.
  35. ↑ hypnotics.
  36. ↑ anesthetics.
  37. ↑ בראשית ב כא.
  38. ↑ בבלי תענית כג א.
  39. ↑ בראשית א לא.
  40. ↑ בראשית רבה ט ח. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג.
  41. ↑ רמב"ם דעות ג ג; טושו"ע או"ח רלא א. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג.
  42. ↑ פרקי דר' אליעזר יד.
  43. ↑ בערוך ע' מרמטא פירש שהוא אבן, וכנראה גרס מרמרא, שהוא שיש; רש"י פירש לשון בהלה. אך קרוב לוודאי הכוונה למרמוטה שהוא סוג של מכרסמים, אשר עם בוא החורף הם מתכנסים למאורות, ושוקעים לתרדמת חורף עמוקה וממושכת.
  44. ↑ בראשית רבה יז ו, ושם מד יט.
  45. ↑ רמב"ם דעות ד ד.
  46. ↑ איוב ג יג.
  47. ↑ באה"ט או"ח סי' א סק"ו. וראה בן איש חי, א, וישלח סק"א, שלדעת הרופאים צריך לישון בין שש לשמונה שעות, לא פחות ולא יותר, ששניהם מזיקים, עיי"ש, ואין לכך כל בסיס מבחינה רפואית על פי ידיעותינו כיום, אלא שזהו ממוצע של שינה, והוא משתנה מאדם לאדם. וראה עוד בתפא"י אבות פ"ו אות פג.
  48. ↑ נדרים טו א.
  49. ↑ בבלי יומא כב א; בבלי תמיד כח א.
  50. ↑ ראה בבלי שבת נו ב; שם סג ב; שם קמה ב; בבלי פסחים לה א; מו"ק כח א; בבלי נדרים כט א; בבלי גיטין יא ב; ב"ב טז ב.
  51. ↑ תהלים קכז ב.
  52. ↑ קהלת ה יא.
  53. ↑ איכה ג כג.
  54. ↑ מדרש שוחר טוב, כה.
  55. ↑ משלי ו ט-י.
  56. ↑ משלי כ יג, ובמפרשים שם.
  57. ↑ אבות דרבי נתן לז ה; בבלי גיטין ע א.
  58. ↑ בבלי סוכה נג א.
  59. ↑ בבלי עירובין סה א. וראה רמב"ם תלמוד תורה ג יג; טושו"ע או"ח רלח א, ובמ"ב שם סק"א; ויו"ד רמו כג, ובש"ך שם סקכ"ה.
  60. ↑ אבות ג ד. וראה בתויו"ט שם גירסאות שונות למשנה זו, ולפי אחת הגירסאות אסור להיות ניעור סתם, אלא או ישן או ילמד תורה.
  61. ↑ בבלי יומא יט ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ א ו,ח.
  62. ↑ בבלי סוכה נג א.
  63. ↑ מג"א רסי' תצד; מ"ב שם סק"א.
  64. ↑ מג"א רסי' תרסד.
  65. ↑ שמות רבה מז יב.
  66. ↑ בבלי סוטה מח א; ויקרא רבה סוף פר' ד; אסתר רבה פ"י. על פי תהלים קכא ד - 'הנה לא ינום ולא ישן שמר ישראל'. ובאופן מהותי מכיוון שאין הקב"ה 'מתנהג' כמנהג בעלי הגופים בוודאי לא שייך אצלו כלל מושג של שינה ועירנות - רמב"ם יסודי התורה א יא.
  67. ↑ רמב"ם תשובה ח ב. וראה בהשגות הראב"ד שם, ובנו"כ.
  68. ↑ ויקרא רבה סוף פר' ד. ואולי הכוונה לידיעותינו כיום, שגם השינה היא שלב פעיל.
  69. ↑ בראשית רבה יד יא.
  70. ↑ בבלי שבת קנד א.
  71. ↑ בבלי קידושין מט ב.
  72. ↑ בבלי ברכות נז ב; בראשית רבה כ כה. וראה ע' חולה הע' 58.
  73. ↑ בבלי שבת כט ב. וראה להלן הע' 231. ובבן סירא פל"א - השינה תגהה מחלה עזה.
  74. ↑ בבלי ברכות ס ב.
  75. ↑ בבלי ברכות נז ב.
  76. ↑ אבות ו ה.
  77. ↑ טושו"ע יו"ד רמו כא. וראה ברמב"ם ת"ת ג יב-יג באריכות.
  78. ↑ טושו"ע ורמ"א יו"ד רמו כג.
  79. ↑ ב"ב י א.
  80. ↑ בבלי כתובות סב א.
  81. ↑ בבלי סנהדרין עא ב, ובפירש"י שם.
  82. ↑ רמב"ם דעות ד ה.
  83. ↑ ראה בבלי סוכה כו ב, שכך ישנו רב, רבי יהודה הנשיא, ודוד המלך (וראה ביפה עינים סוכה שם, שהעיר שמהמדרש משמע שדוד ישן בלילה שש שעות, ולכאורה אין זה סתירה לדברי הגמרא, שמדברת על שינה ביום). וראה להלן הע' 119 ואילך.
  84. ↑ אבות ג י.
  85. ↑ הרע"ב שם.
  86. ↑ תפא"י שם.
  87. ↑ בבלי ברכות ג ב.
  88. ↑ בבלי ברכות סב ב, ופירש"י שם ד"ה כאסטמא.
  89. ↑ ערוך ע' אסטמה.
  90. ↑ ראה שמו"ב ד ה. וראה להלן הע' 189 ואילך.
  91. ↑ ויקרא רבה ד ה. וראה בבלי ברכות סא ב, קיבה ישנה, אף נעור (היינו החוטם מעיר משינה).
  92. ↑ בבלי יומא יח א; תנחומא, תשא, ג. וראה בהסבר מאמר זה על פי ההבנה בימי הביניים בשו"ת רשב"ש סי' שט.
  93. ↑ בן סירא לד כ. וראה בן סירא פ"ל - האוכל במידה תיעבר שנתו, ולאור בוקר יקום שמח, והממלא בטנו באכילה יתירה, נדדה שנתו ומכאובים בבטנו.
  94. ↑ קהלת ה יא.
  95. ↑ מו"ק יא א.
  96. ↑ רמב"ם דעות ד ה.
  97. ↑ בראשית לא מ; אסתר ו א.
  98. ↑ בן סירא פ"ל.
  99. ↑ בבלי פסחים קיב א. וראה ערוך ע' פג.
  100. ↑ בבלי יבמות קכא ב, ובפירש"י שם ד"ה דשישא.
  101. ↑ בבלי גיטין ע א.
  102. ↑ 102.0 102.1 גיטין ע א.
  103. ↑ בבלי ברכות סב ב. וראה בהגה' היעב"ץ שם.
  104. ↑ בבלי יומא עח ב. וכן נפסק בבן איש חי שנה ב פר' פנחס אות טז, כף החיים יו"ד סי' קטז אות ריא, דע"ת סי' רלט ס"א. וראה בשו"ת שלמת חיים ח"ב סי' קכב. וראה עוד בס' שמירת הגוף והנפש סי' קטו.
  105. ↑ שו"ת פאת שדך סי' לז.
  106. ↑ הגר"מ אליהו והרב דב ליאור, הובאו דבריהם בס' המורים בקשת, עמ' 279-280.
  107. ↑ בבלי הוריות יג א. הובא להלכה בפרמ"ג או"ח סי' ב בא"א סק"א, הגה' רעק"א שם על המג"א סק"ג, מ"ב שם סק"ב, גליון מהרש"א יו"ד רמו כב, קיצושו"ע עא ה, ערוה"ש או"ח ג ה. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' קיח.
  108. ↑ ראה באר שבע, הוריות שם; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח. וראה עוד בע' השתנות הטבעים הע' 126-7.
  109. ↑ שו"ת שלמת חיים ח"א סי' י. וראה עוד בס' המורים בקשת, עמ' 273 ואילך.
  110. ↑ בבלי פסחים קיא א. וראה שם פרטים אחדים. והובא דין זה בכלבו סי' קיח, ובשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ס"ט, ובכף החיים יו"ד סי' קטז אות רט.
  111. ↑ בבלי שבת קנא ב; ירושלמי שבת ב ו. הרי"ף והרא"ש שבת שם גורסים שדין זה נאמר בלילה, אבל במג"א סי' רלט סק"ז ובמ"ב שם סק"ט הביאו להלכה הגירסא שלפנינו, שלאו דווקא בלילה. אמנם ראה במחה"ש שם ובשד"ח שו"ת דברי חכמים סי' פה. וראה באריכות בנידון בס' שמירת הגוף והנפש סי' קיד אות א.
  112. ↑ הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' ועלהו לא יבול ח"ב עמ' קז.
  113. ↑ הרב דב ליאור, הובאו דבריו בס' המורים בקשת, עמ' 254-5, על פי דעת המאירי, שבת שם.
  114. ↑ ראה במעשה רב אות רכא, בדעת הגר"א (וראה מה שכתב בנידון בעליות אליהו מעלות הסולם הע' יג אות טז); יפה ללב ח"ב אות א; דע"ת סי' תרלט ס"א; שד"ח מע' השי"ן כלל צה; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' עט.
  115. ↑ נימוקי הגרי"ב על הרמב"ם רוצח יב ד.
  116. ↑ בבלי פסחים קיב ב.
  117. ↑ בבלי שבת סז א.
  118. ↑ בבלי עירובין סד ב; בבלי תענית יז ב; ב"ב י א; בבלי סנהדרין כב ב; רמב"ם תפילה ד יז, וביאת המקדש ה; טושו"ע או"ח צט ב. וראה שם בהבדלי שיעור השתיה. וראה בביאור המאמר הזה בשו"ת חות יאיר סי' קעז. וראה עוד בע' שכור הע' 164.
  119. ↑ בבלי פסחים קיג ב.
  120. ↑ בבלי סוכה כו ב.
  121. ↑ מג"א סי' מד סק"ג. ראה בבלי סוכה כו א. וראה מ"ב שם סק"ד.
  122. ↑ מחה"ש שם. וראה בט"ז סי' מד סק"א.
  123. ↑ בבלי סוכה כו א; טושו"ע או"ח מ ז.
  124. ↑ ראה רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב.
  125. ↑ ראה שע"ת או"ח סי' ד סק"י; ביאוה"ל סי' ד סט"ז ד"ה דוד; כף החיים שם אות נה.
  126. ↑ טושו"ע או"ח מד א.
  127. ↑ היינו ער - ראה רש"י תענית יב ב ד"ה תיר.
  128. ↑ בבלי פסחים קכ ב; תענית יב א; בבלי מגילה יח ב; בבלי יבמות נד א; נידה סג א. וכתבו התוס' בבלי תענית יב ב ד"ה נים, שגם נים וגם תיר הוא בתחילת השינה, ובשם רבי כתבו, שתיר הוא בתחילת השינה, ונים הוא בתוך השינה כשניעור משנתו, ולעומת זאת כתבו התוס' בנידה סג א ד"ה נים, שנים ולא נים הוא בתחילת הלילה, ותיר ולא תיר הוא בסוף השינה, כשמתחיל להתעורר משנתו. וראה מה שהגיה בגליון הש"ס תענית שם. וראה בנידון בט"ז או"ח סי' תרצ סק"ח. ובכל מקרה נראה שהתיאורים הללו מתאימים לשלב הנמנום של השינה השקטה, שהוא השלב הראשון מארבעת שלבי השינה השקטה - ראה לעיל ברקע המדעי.
  129. ↑ מ"ב סי' תעח סק"ט. וראה עוד בביאור הגר"א על משלי ו ד.
  130. ↑ מלבי"ם בראשית ב כא.
  131. ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' צז; פרי יצחק ח"א סי' ה; פרי חדש או"ח סי' נה סק"ו, ומ"ב שם סקל"ד; הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב. וראה עוד בשד"ח מערכת יו"ד כלל לד; שו"ת משיב דבר ח"א סי' מז, לאו"ח סי' כא.
  132. ↑ שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רל ענף ד. וכן משמע מגיטין ע ב, שיש הבדל בין ישן לשוטה, עיי"ש. וכן כתבו בשו"ת חות יאיר סי' עב, ושו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' מט וסי' צז, שהוכיחו מיבמות נג ב. וראה בשד"ח מע' יו"ד כלל לד, ןשם פאת השדה מע' י כלל ב. וראה עוד במאמרו של הרב ש. אישון, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 467.
  133. ↑ כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' כ. וראה שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' כב; אנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, עמ' קסט ואילך.
  134. ↑ ראה שד"ח מערכת יו"ד כלל לד; שו"ת קרן לדוד סי' יח. וראה עוד בנידון בשו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף תצח; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' צו (יו"ד סי' סב). וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, הע' 22 ואילך.
  135. ↑ שד"ח שם. וראה תוס' סנהדרין מז א ד"ה אימא.
  136. ↑ רי"ף ברכות דף ג ע"א; רמב"ם תפילה ז ב; רא"ש ברכות פ"א סי' ו (אמנם בפ"ט סי' כג כתב הרא"ש בשם הר"ח שקורא גם פרשה שניה); טושו"ע או"ח רלט א.
  137. ↑ רבינו ירוחם נתיב ג ח"ב; מג"א סי' רלט סק"א; מ"ב שם סק"א; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' קצח.
  138. ↑ בבלי ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז א-ב; טושו"ע או"ח רלט א.
  139. ↑ בן איש חי פר' פקודי סקי"ב, והפוסקים שהביא שם.
  140. ↑ יפה ללב סי' רלט אות ב; כף החיים שם אות ז, וכן משמע בב"י או"ח סי' מו. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו; ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט סק"א; שו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פט.
  141. ↑ טושו"ע שם; מ"ב שם סק"ט.
  142. ↑ הליכות שלמה ח"א פי"ג סט"ו.
  143. ↑ שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' קצח.
  144. ↑ רמ"א או"ח תפא ב.
  145. ↑ באה"ט שם סק"ד, בשם מהרי"ו.
  146. ↑ שם משמואל, סוכות שנת תרע"ד, בשם אביו בעל שו"ת אבני נזר.
  147. ↑ הליכות שלמה ח"א פי"ג הע' כג.
  148. ↑ כן משמע מלשון השו"ע. וראה בא"ר שם ובמ"ב שם סק"ב, שיש מדקדקים לומר ברכת 'המפיל' אחרי כל הפסוקים.
  149. ↑ א"ר וביאור הגר"א שם.
  150. ↑ מ"ב שם סק"ב.
  151. ↑ רמ"א או"ח רלט א; מ"ב שם סק"ח. וראה תשובת רב האי גאון, בשו"ת הגאונים שערי תשובה, סי' נז, שהיו מי שברכו לפני קריאת שמע על המיטה ברכה נוספת - 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע ולהמליכו באהבה', ודחו זאת, כי היא ברכה שאיננה ממטבע הברכות שתקנו חז"ל, והמברך אותה עובר על ברכה לבטלה.
  152. ↑ רמ"א או"ח סג א; מ"ב סי' רלט סק"ו.
  153. ↑ מ"ב שם.
  154. ↑ מג"א סי' רלט סק"ב.
  155. ↑ פרמ"ג שם בא"א סק"ב; שער הציון שם סקט"ז; הליכות שלמה ח"א פי"ג סט"ו. וראה עוד באשל אברהם (בוטשאטש) או"ח סי' רלא וסי' רלט; שערי הלכה ומנהג, ח"א סי' קכה; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סוסי' קצח.
  156. ↑ ירושלמי ברכות א א; הגמ"י קריאת שמע פ"ז אות ג; כל בו סי' כט; רמ"א או"ח רלט א. וראה בשו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' ד.
  157. ↑ מ"ב שם סק"ז.
  158. ↑ 158.0 158.1 נס להתנוסס סי' לא.
  159. ↑ הליכות שלמה, ח"א פי"ג סט"ו; שו"ת משברי ים שם, בשם הגאון מטשעבין.
  160. ↑ ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט ס"א. וראה עוד בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פז-פח.
  161. ↑ שו"ת התעוררות תשובה סי' קיד; שערים המצויינים בהלכה סי' עא סק"ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' כז, ושם חכ"ב סי' טו אות א; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' קלא.
  162. ↑ החזו"א, הובא בספר נס להתנוסס, סי' לא, ובשו"ת תשובות והנהגות, שם.
  163. ↑ שו"ת סוד ישרים המצורף לשו"ת רב פעלים ח"א, סי' יד; כף החיים או"ח סי' רלט סק"ח. והוא על פי הסוד. וכן נוהגים חסידי בעלז, ותלמידי בריסק - ראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' קלא. וראה מה שכתב עליהם בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' פו.
  164. ↑ יחוה דעת ח"ד סי' כא; אור מציון ח"ב פט"ו סי"ב.
  165. ↑ שו"ת לחמי תודה סי' כא; ברכ"י או"ח סי' רלט סק"ג; ביאוה"ל סי' רלט ד"ה סמוך; שע"ת שם סק"ב; הליכות שלמה ח"א פי"ג סט"ו; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' קלא. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' קצח.
  166. ↑ מ"ב שם סק"ט. וראה מג"א שם סק"ב.
  167. ↑ שו"ת באר משה ח"ז, קונט' העלעקטרי סי' קיד.
  168. ↑ מ"ב סי' רלט סק"ט. וראה עוד בסדר ההליכה לישון בס' ראשית חכמה, שער הקדושה, פ"ז אות' פד-פח.
  169. ↑ בבלי ברכות יג ב; נידה יד א.
  170. ↑ ערוך ע' פרקד; רמב"ם דעות ד ה; מ"ב סי' רלט סק"ו. וראה עוד באוצה"פ סי' כג סק"ט. וראה בס' יד פשוטה על הרמב"ם שם, שהלשון 'אפרקדן' או 'פרקדן' הוא בין שכיבה על הגב, ובין שכיבה על הבטן. וראה באוצה"פ שם בהערה, מה שהביא מבעל אפרקסתא דעניא להקשות על איגרת הרמב"ם לתלמידו ר"י אבן תיבון (בקובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, עמ' 28 ובשו"ת פאר הדור סי' קמג) שבסיומו של יום הוא שוכב פרקדן מרוב עייפות. ותירץ שכנראה היה מטוה קצת על צידו, או שהיה בגדר חולה, או שלנוח מותר פרקדן, ורק לישון אסור כך.
  171. ↑ שו"ת אז נדברו חי"ב סי' מב.
  172. ↑ שו"ת עולת יצחק ח"ב סי' צ.
  173. ↑ שו"ת עולת יצחק ח"א סי' מח, ושם ח"ב סי' צ. והביא מאגרותיו של הרמב"ם שתיאר את עייפותו לאחר עבודתו, שלא יכול לשבת בשום פנים אלא לשכב פרקדן - אגרות הרמב"ם, מהדורת ירושלים, תשמ"ח, עמ' תקסג.
  174. ↑ רמב"ם דעות ד ה.
  175. ↑ רמב"ם בית הבחירה ז ט, על פי בבלי ברכות ה ב.
  176. ↑ רש"י ברכות שם ד"ה צפון, ותוס' ברכות שם ד"ה כל; שו"ע או"ח ג ו.
  177. ↑ שו"ע שם. וראה בארצות החיים ובמ"ב שם.
  178. ↑ רמב"ם דעות ה ד.
  179. ↑ פרטי דיני נטילת ידיים לאחר השינה - ראה בבלי ברכות נא א; בבלי שבת קלד א; טושו"ע או"ח סי' ד.
  180. ↑ המחבר או"ח ד יג.
  181. ↑ שו"ת הרא"ש כלל ב; רמ"א שם. וראה במ"ב שם סקכ"ז, אם ישן מעט שינת קבע או שינת עראי - מה דינו.
  182. ↑ הליכות שלמה ח"א פי"ג סט"ז. וראה מ"ב סי' ד סק"ב, בשם המג"א.
  183. ↑ המחבר שם יד.
  184. ↑ רמ"א שם.
  185. ↑ המחבר או"ח ד טו.
  186. ↑ רמ"א שם; בן איש חי שנה א פר' תולדות סי"ג.
  187. ↑ בבלי ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז ג; טושו"ע או"ח מו א. וראה טושו"ע או"ח ו ג, בגדרי ברכת 'אלקי נשמה'.
  188. ↑ מ"ב סי' מו סק"ב.
  189. ↑ טושו"ע או"ח רלא א.
  190. ↑ בבלי סוכה כו ב; רי"ף שם; רא"ש סוכה פ"ב סי' יד; טושו"ע ד טז, ושם רלא א. וראה רמ"א או"ח ד טז; מ"ב שם סקל"ו. בהגדרת שיעור שינה זה - ראה שע"ת סי' ד סק"י, וביאה"ל שם ד"ה דוד. וראה לעיל הע' 119 ואילך. ותימה שהרמב"ם לא הביא שיעור שינה זה, וי"ל.
  191. ↑ מ"ב סי' ד סקל"ו, בשם מחצית השקל.
  192. ↑ מג"א סי' ד סקט"ו; מ"ב שם סקל"ו.
  193. ↑ דורשי רשומות דרשו 'שבת' ר"ת שינה בשבת תענוג, ובזמירות לילי שבת 'מה ידידות מנוחתך' - 'והשינה משובחת'.
  194. ↑ רמ"א או"ח רלא א; מ"ב סי' רלט סק"ח.
  195. ↑ לבוש סי' רלא אות א.
  196. ↑ רמ"א שם.
  197. ↑ מג"א סי' כא סק"ב; שו"ת משיב דבר ח"א סי' מז. אמנם מובא בכתבי האר"י שעל פי הקבלה יש לשכב לישון עם טלית-קטן.
  198. ↑ רמ"א או"ח לב יט.
  199. ↑ בבלי ברכות כג ב; בבלי סוכה כו א; רמב"ם תפילין ד טו-טז (וראה בהגמ"י שם אות כ); טושו"ע או"ח מד א.
  200. ↑ רמ"א שם. וראה עוד בשו"ת משיב דבר ח"א סי' ו; שו"ת פרי יצחק ח"א סי' ח; בירור הלכה בבלי סוכה כו א (ציון מ.נ.).
  201. ↑ הגמ"י תפילה ז י, בשם רבנו שמחה. וראה מ"ב סי' מז סקכ"ה.
  202. ↑ הגמ"י שם, בשם מורו; אגור הל' תפילה, בשם הר"ח; טושו"ע או"ח מז י; שו"ע הרב מז ז; כף החיים או"ח סי' מז סקכ"ה; שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' יח אות' ז-ט.
  203. ↑ רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב; הגמ"י שם; טושו"ע שם יא, דעה א; מ"ב שם סקכ"ה, בשם הגר"א, חיי אדם, פר"ח והרבה אחרונים, והסיק 'על כל פנים נראה פשוט שהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך, לא הפסיד'.
  204. ↑ אגור שם, בשם אביו; שו"ע שם, דעה ב, וכתב שם 'וכן נהגו'. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' יד, שאמנם בימינו לא נוהגים לברך אם ישן ביום, ואפילו שינת קבע, אלא שהציע לצאת ידי הדעות המחייבים ברכת התורה שבתפילת מעריב כשאומר אהבת עולם יכווין שיועיל גם לברכת התורה.
  205. ↑ מ"ב סי' מז סקכ"ח, בשם שו"ת רעק"א; הליכות שלמה, ח"א פ"ו ס"ב.
  206. ↑ ר"ת בתוס' בבלי ברכות יא ב ד"ה שכבר; מרדכי ברכות שם סי' כט, בשם הר"מ.
  207. ↑ תוס' שם; רא"ש שם ובשו"ת הרא"ש שם; שו"ת תרומת הדשן כתבים סי' קכג; טושו"ע שם יג. וראה עוד בשו"ת הרמב"ם (פריימן) סי' קה. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סי' ה.
  208. ↑ הליכות שלמה ח"א פ"ו ס"א. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' טז.
  209. ↑ רא"ש ברכות שם; טושו"ע שם.
  210. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' קנ; ב"י או"ח סי' נה, בשם האגור ומהר"י בירב; שו"ע או"ח נה ו. וראה בנו"כ השו"ע שם.
  211. ↑ מג"א שם סק"ח, בשם הרלב"ח.
  212. ↑ מג"א שם; שו"ע הרב שם יא.
  213. ↑ ט"ז שם סק"ד; פרי חדש שם סק"ו; ברכ"י שם סק"ו. וראה מ"ב שם סקל"ד ובאה"ל שם ד"ה או, שלמעשה צ"ע כמי לנהוג, ומצדד שאם אין שם חשש ברכה לבטלה, כגון בקדיש, יש להקל במקום הדחק לצרף את הישן.
  214. ↑ פרמ"ג שם א"א סק"ח; ראש יוסף בבלי מגילה כג ב. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישן, עמ' קעה-ו.
  215. ↑ בבלי ברכות יג ב; רמב"ם קריאת שמע ב ג (וראה כס"מ שם); טושו"ע או"ח סג ה. וראה באריכות בס' הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב.
  216. ↑ בבלי ברכות ד ב; רמב"ם תפילה ו ז; טושו"ע או"ח רלה ב.
  217. ↑ תוס' ב"ב ג ב ד"ה ועייליה; טושו"ע או"ח קנא ג. וראה תוס' פסחים קא א ד"ה דאכלו.
  218. ↑ טושו"ע או"ח קנא ד, ובמ"ב שם סקי"ז-י"ט. וראה בטושו"ע או"ח תריט ו, וברמ"א שם, לענין שינה ביום-הכיפורים בבית הכנסת. אמנם ראה במג"א שם סקי"א, בשם הלבוש, שמוטב ללון ולישון בבית, ובשו"ת תשב"ץ סי' רלח כתב, שמהר"ם מרוטנברג לא ישן בבית הכנסת בליל יום-הכיפורים.
  219. ↑ שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רעח; מ"ב סי' קנא סק"ו וסקט"ו.
  220. ↑ טושו"ע שם ג.
  221. ↑ ש"ך יו"ד סי' רמו סקט"ו; מ"ב סי' קנא סקט"ז. וראה בחי' רעק"א או"ח שם, מה שפקפק בדין שינה בבית המדרש.
  222. ↑ לבוש או"ח סי' קנא אות ג. וראה מ"ב שם סקט"ו.
  223. ↑ רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טושו"ע יו"ד רמו טז, על פי בבלי סוכה כח א, ותענית כ ב, ומגילה כח א, ומכות י א, שתנאים ואמוראים הקפידו שלא לישון בבית המדרש. וראה עוד בבלי סנהדרין עא ב.
  224. ↑ ביאוה"ל סי' קנא ס"ג ד"ה אבל.
  225. ↑ ראב"ד בהשגות למאור סוף פסחים.
  226. ↑ רא"ש תענית פ"א סי' יד, בשם הראב"ד.
  227. ↑ רא"ש שם. וכתב שם, שכן נהגו העולם; טושו"ע או"ח קעח ז.
  228. ↑ מ"ב שם סקמ"ח.
  229. ↑ פרמ"ג במשב"ז בסוף הסימן; קיצושו"ע מב כב; כף החיים סי' קעח אות מ. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קעח סט"ו.
  230. ↑ מ"ב שם.
  231. ↑ ראה ע' שבת הע' 299 ואילך.
  232. ↑ מ"ב סי' שמא סק"ב.
  233. ↑ בבלי עירובין עג א.
  234. ↑ רמב"ם עירובין ד ח; טושו"ע או"ח שע ה. וראה שו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' רנז.
  235. ↑ בבלי עירובין מה א, מחלוקת; טושו"ע או"ח סי' תא.
  236. ↑ שו"ת מהרי"ו סי' קצג.
  237. ↑ ס' חסידים סי' רסו; מג"א סי' רצ; מ"ב שם סק"ד.
  238. ↑ חק לישראל, שם, הע' פ.
  239. ↑ רמב"ם חמץ ומצה ח יד (וראה הגמ"י שם אות ע); המחבר או"ח תעח ב.
  240. ↑ רמ"א שם.
  241. ↑ ראב"ד שם. וראה מ"מ שם.
  242. ↑ טושו"ע או"ח תפא ב.
  243. ↑ זוהר ח"ב דף קפט ע"א; רמ"א או"ח תקפג ב, וכתב 'ומנהג נכון הוא'. וראה בדרכי משה, ט"ז וביאור הגר"א שם, שמביאים לשון ירושלמי - האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, אך לא ציינו מקור לירושלמי, ולא נמצא בירושלמי שלפנינו.
  244. ↑ שער הכוונות ד"צ ע"א, שכן נהג האר"י - הובא במ"ב שם סק"ט; כף החיים שם אות לו. וראה גם בבן איש חי, א, ניצבים, סקי"א.
  245. ↑ אלף המגן על מטה אפרים, רסי' תקפד.
  246. ↑ שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' שלט.
  247. ↑ ס' ועלהו לא יבול, עמ' רט-רי, בשם הגרש"ז אויערבאך, וכן בס' הליכות שלמה ח"ב פ"א סכ"ג, וראה בהערות שם.
  248. ↑ ס' ועלהו לא יבול, שם; הליכות שלמה ח"א פ"א סוף הע' 16, וח"ב פ"א סכ"ד.
  249. ↑ בבלי סוכה כו א; רמב"ם בבלי סוכה ו ו; טושו"ע או"ח תרלט ב. וראה בפרטי דינים של שינה בסוכה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישיבת סוכה, עמ' נד ואילך.
  250. ↑ ראה תוס' ר"פ בבלי סוכה כז א ד"ה והא"ר; צפנת פענח סוכה פ"ו ה"ב.
  251. ↑ הליכות שלמה ח"א מילואים סי' יב.
  252. ↑ רמ"א שם; מג"א שם סק"ח; ט"ז שם סק"ט. וראה בס' שערי הלכה ומנהג ח"ב סי' רסח, מה שהסביר באריכות את שיטת אדמור"י חב"ד שלא לישון בסוכה. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כו, ע' ישיבת סוכה, עמ' קלב ואילך.
  253. ↑ רמ"א שם; שו"ע הרב שם ח.
  254. ↑ רמ"א שם.
  255. ↑ מג"א ומ"ב שם.
  256. ↑ מ"ב סי' תרלט סקי"ח.
  257. ↑ 257.0 257.1 ס' ועלהו לא יבול, עמ' רכא, בשם הגרש"ז אויערבאך.
  258. ↑ תוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו, בטעם ההבדל שאין מברכים על שינה בסוכה, וכן מברכים ברכת 'המפיל' לפני שינה, עיי"ש.
  259. ↑ בבלי מגילה יח ב; רמב"ם מגילה ב ה; טושו"ע או"ח תרצ יב; שו"ת רדב"ז ח"ה סי' אלף תצח (קכה). וראה באנציקלופדיה תלמודית כרך כו ע' ישן הע' 119.
  260. ↑ רמב"ן ברכות כב ב.
  261. ↑ תניא סי' מ; מאירי מגילה פ"ב; מ"ב שם סק"מ.
  262. ↑ טושו"ע שם. וראה ירושלמי מגילה פ"ב ה"ב; מרדכי מגילה סי' תשצא.
  263. ↑ השלמה ומכתם מגילה רפ"ב; ראב"ן מגילה סי' תנא.
  264. ↑ בבלי תענית יב א; רמב"ם בבלי תענית א ח; טושו"ע או"ח תקסד א.
  265. ↑ טור ורמ"א שם.
  266. ↑ מ"ב שם סק"ב.
  267. ↑ ב"י שם.
  268. ↑ ב"ח וט"ז שם.
  269. ↑ מ"ב שם סק"ג.
  270. ↑ שעה"צ שם סק"ג.
  271. ↑ בבלי נדרים יד ב; טושו"ע יו"ד ריג א.
  272. ↑ טושו"ע שם.
  273. ↑ בבלי נדרים טו א; גיטין פד א; טושו"ע שם.
  274. ↑ ש"ך שם סק"ה.
  275. ↑ בבלי נדרים יד ב; רמב"ם נדרים ג י; טושו"ע יו"ד ריג ג.
  276. ↑ בבלי סוכה נג א; בבלי שבועות כה א; בבלי נדרים טו א; יבמות קכא ב; רמב"ם שבועות ה כ; טושו"ע יו"ד רלו ד.
  277. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' סה; רמ"א יו"ד שעב א.
  278. ↑ ש"ך שם סק"ג; נתיבות המשפט סי' רלד סק"ג. וראה עוד בשו"ת יביע עומר ח"א חיו"ד סי' יד.
  279. ↑ שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' רל.
  280. ↑ שו"ת קרן לדוד סי' יח.
  281. ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' צז.
  282. ↑ שד"ח מע' יו"ד כלל לד.
  283. ↑ שו"ת חיים ושלום חאבהע"ז סי' ב.
  284. ↑ כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' ב.
  285. ↑ שו"ת עבודת הגרשוני סי' כז; שו"ת חות יאיר סי' עב; שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' כב.
  286. ↑ בבלי גיטין עח א; רמב"ם גירושין א ט; רא"ש גיטין פ"ח סי' ד; טושו"ע אבהע"ז קלח ג.
  287. ↑ ריטב"א ור"ן גיטין שם. וראה חיד' הרשב"א שם. וראה אנציקלופדיה תלמודית כרך כו ע' ישן, עמ' קעו-ז, בטעמי הלכה זו.
  288. ↑ רשב"א ור"ן בבלי גיטין עז ב-עח א; רמ"ה בבלי גיטין עח א; מאירי גיטין נה א; רמ"א אבהע"ז קלה ג.
  289. ↑ ריטב"א גיטין שם, בשם רבנו; רשב"א גיטין שם, בשם הראב"ד; מאירי גיטין נה א, בשם גדולי קדמונינו; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רפו, בשם הראב"ד.
  290. ↑ בבלי גיטין ע ב. וראה שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.
  291. ↑ ריטב"א ור"ן, בבלי גיטין שם; רמ"א אבהע"ז קלח ג. וראה בשו"ת שיבת ציון סי' פו.
  292. ↑ בבלי יבמות נד א.
  293. ↑ בבלי יבמות נג ב; רמב"ם יבום ב ג; טושו"ע אבהע"ז קסו ז.
  294. ↑ בבלי יבמות נד א; ב"י אבהע"ז סי' קסו; ב"ש שם סק"ז. הרמב"ם וטושו"ע השמיטו דין זה, אולי מפני שהוא פשוט שמתנמנם אינו כישן.
  295. ↑ ב"ק כו א; רמב"ם חובל א יא; טושו"ע חו"מ תכא ג. וראה שו"ת עבודת הגרשוני סי' סט, שזה בגדר קרוב לאנוס, ולכן חייב בנזיקין. וראה עוד בע' רשלנות הע' 54 ואילך.
  296. ↑ ירושלמי ב"ק פ"ב ה"ח; רמב"ם וטושו"ע שם ד. וראה סיכום דעות הראשונים בהסבר דין זה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חובל, עמ' תשז-ח. וראה עוד בחזו"א ב"ק סי' ד סק"ג.
  297. ↑ ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק א י; טושו"ע חו"מ תכ לו ותכא א.
  298. ↑ ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג. וראה טושו"ע חו"מ תכ לה.
  299. ↑ תויו"ט ב"ק ח א.
  300. ↑ תויו"ט שם. וראה בהע' הבאות.
  301. ↑ ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג; טושו"ע חו"מ תכ לה. וראה רש"ש ב"ק שם.
  302. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' מה; שו"ת חת"ס חחו"מ סי' קפד; שו"ת משאת בנימין סי' כו].
  303. ↑ שו"ת חת"ס שם.
  304. ↑ שו"ת משאת בנימין שם.
  305. ↑ שו"ת עבודת הגרשוני סי' כז.
  306. ↑ ריטב"א גיטין עח א, בשם הרא"ה; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.
  307. ↑ מחנה אפרים קנין חצר סי' יב.
  308. ↑ ריטב"א גיטין עח א.
  309. ↑ ראה מחנה אפרים קנין חצר סי' טו; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.
  310. ↑ מחנה אפרים ורעק"א שם; נתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר; תורת בבלי גיטין סי' קלח ס"ג.
  311. ↑ מחנה אפרים חצר סי' טו; תורת בבלי גיטין סי' קלח ס"ג; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב.
  312. ↑ פרה יב ב; תוספתא פרה יב ו. וראה רמב"ם פרה אדומה י ז.
  313. ↑ תוספתא טהרות ג ו; רמב"ם אבות הטומאות טז ג. וראה שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קכ.
  314. ↑ ירושלמי תרומות ח ד; בבלי ע"ז ל א.
  315. ↑ רמב"ם רוצח יא יא; טור יו"ד סי' קטז.
  316. ↑ בבלי תמיד כח א; רמב"ם בית הבחירה ח י. וראה שו"ת דעת כהן סי' ד.
  317. ↑ בבלי יומא סח ב; בבלי תמיד כה ב; רמב"ם בית הבחירה ח ו.
  318. ↑ רמב"ם ביאת מקדש ה ג. וראה בכס"מ שם; תוס' זבחים כ א ד"ה מיתיבי, ובקרן אורה שם.
  319. ↑ פסחים קכ א-ב; רמב"ם וראב"ד חמץ ומצה ח יד, ובהשגות הראב"ד על המאור סוף פסחים; רמב"ם קרבן פסח ח טו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=שינה&oldid=31288"