בישול: הבדלים בין גרסאות בדף

מלאכת בישול, היא מלאכה המכשירה או משביחה דברי מאכל. ואין הבדל אם הדבר נעשה על ידי בישול או אפייה או צלייה. הכלל במלאכה זו הוא, שמכינים את המאכל על ידי חום אש. על ידי החום המאכל מתרכך והטעמים הטמונים בו מתערבבים, ועל ידי כך נוצר טעם חדש, עמוק ובעל גוונים שונים.

בדבר שאפשר לאכלו בלא בישול

גם מאכלים שניתן לאוכלם ללא בישול, אם הבישול משביחם, המבשל אותם עובר על איסור בישול מהתורה. למשל, מים, למרות שבדרך כלל שותים אותם צוננים, מאחר שהבישול משביחם, המבשלם בשבת עובר על איסור בישול מהתורה. אבל מאכלים שהבישול אינו משביחם, אסור לבשלם מדברי חכמים.

מקור החום

הבישול האסור מהתורה הוא דווקא בישול שנעשה כדרך שרגילים לבשל, היינו על-ידי חום של אש, או חום שהוא תולדה של אש. לפיכך אם חיממו מחבת על האש, ואחר-כך כיבו את האש שתחתיה וטגנו עליה ביצה, למרות שבעת הטיגון המחבת לא הייתה על גבי האש, כיוון שחומה נוצר על ידי אש, הדבר אסור מהתורה.

אבל בחום השמש מותר לבשל, מפני שאין רגילים לבשל כך. למשל מותר לבשל ביצה תחת קרני החמה במקום שבו השמש לוהטת. אבל על מחבת שהתחממה בשמש - אסור להניח ביצה לטגנה, משום שיש חשש שאם יטגנו בשבת ביצה על גבי מחבת שהתלהטה בשמש, יטעו ויטגנו גם במחבת שהתחממה על האש, וזה כאמור אסור מן התורה, ולכן עשו חכמים סייג לדבריהם, ואסרו לבשל גם בתולדות החמה, שמא יבואו לבשל בתולדות האש (או"ח שיח, ג).

בישול במיקרו-גל אסור מהתורה, מפני שכיום אחד מדרכי הבישול המקובלים הוא על ידי קרני המיקרו-גל (אג"מ או"ח ג, נב). ויש אומרים שכיוון שאין בבישול זה אש ממשית, הדבר אסור מדברי חכמים (עיין בילקוט יוסף שיח, יט שהזכירם).

מים מדוד חשמל

אסור להנות בשבת ממים שהתחממו באיסור. אבל אם המים התחממו ללא כל פעולה אסורה מצידנו, מותר להנות מהם בשבת. למשל, רבים נוהגים להניח על הפלטה דוד של מים, ולמרות שהם ממשיכים להתחמם בשבת, מותר להשתמש בהם. וכן מותר להפעיל לפני כניסת השבת מיחם חשמלי, ובשבת לקחת ממנו מים לשתיה חמה. האיסור להשתמש במים חל רק במקרה שהמים התחממו באיסור, כגון שהמיחם החשמלי הופעל בשבת, או שדוד המים הונח על גבי הפלטה בשבת.

לכאורה לפי זה, אם דוד החשמל (הבוילר) הופעל לפני כניסת השבת, מותר להשתמש במים החמים שזורמים ממנו. אלא שישנה בעיה, דודי החשמל שלנו בנויים בצורה כזו, שבכל עת שפותחים את זרם המים החמים, נכנסים תחתיהם מים קרים, ואם גופי החימום שבדוד פועלים ומחממים, נמצא שהפותח את ברז המים החמים בשבת, גורם לבישולם של המים הקרים שנכנסים תחתיהם לדוד. ולכן אסור לפתוח בשבת את זרם המים החמים בשעה שהדוד פועל.

ואפילו אם כיבו את דוד החשמל לפני השבת, כל זמן שהמים שנשארו בדוד רותחים, אסור לפתוח את ברז המים החמים. משום, שכאמור, פתיחת זרם המים החמים גורמת למים קרים להיכנס לדוד, והם עלולים להתחמם על ידי מגעם במים הרותחים. נמצא שהפותח את זרם המים החמים גורם לבישול של מים קרים שנכנסים לדוד. וכשם שאסור לבשל באש כך אסור לבשל בתולדות האש, היינו בדברים שהתחממו על-ידי אש או חשמל.

אבל אם כיבו את דוד החשמל לפני שבת, והמים שבו כבר לא רותחים, מותר להשתמש במים החמימים האלו בשבת, משום שאין בכוחם לבשל את המים הקרים שיכנסו לדוד. כלומר, אם חומם של המים החמים שבאים מהדוד רב כל כך עד שאי אפשר להניח בהם את היד, אסור להשתמש בהם בשבת, מפני שיש בכוחם לבשל את המים הקרים שיכנסו לדוד. אבל אם ניתן להניח את היד בתוך זרם המים החמים, מותר להשתמש בהם בשבת, מפני שאין בכוחם של המים החמים שבדוד לבשל את המים הקרים שיכנסו אליו. למשל, אם זה שהתרחץ לפני כניסת השבת יכול היה לעמוד מתחת לזרם המים החמים ללא הוספה של מים קרים, מותר להשתמש במים החמים בשבת (ובתנאי שהדוד כבוי). ואם היה צריך להוסיף מים קרים, יהיה מותר להשתמש בחמים רק לאחר שחום המים שבדוד ירד עד שניתן יהיה להניח בהם את היד.

דוד שמש

כדי לברר את דין דוד השמש צריך לחזור ולבאר כי האיסור לבשל מהתורה הוא דווקא בחום האש, אבל בחום השמש מותר לבשל, למשל מותר להעמיד ביצה במקום שהשמש לוהטת בו, עד שתתבשל. ומן התורה מותר לבשל אפילו בדברים שהתחממו בחום השמש, הנקראים "תולדות חמה", כמו למשל לטגן ביצה על מחבת שהתלהטה בחום השמש. אבל חכמים אסרו זאת, מפני שחששו שאם יבשלו בחום של דברים שהתחממו בשמש, יבואו לטעות ולבשל בחום של דברים שהתחממו באש, ויעברו על איסור תורה.

ואם כן שאלת דוד השמש תלויה בהגדרה, האם המים מתחממים שם מהשמש או מתולדות השמש. לדעת כמה פוסקים אסור להשתמש במים שבאים מדוד שמש, משום שהמים מתחממים שם בעזרת הקולטים והצינורות השחורים, ואם כן הם מתחממים בתולדות החמה. ואזי כל פעולה של הוצאת מים חמים מדוד השמש, גורמת לכניסת מים קרים תחתיהם, והם יתבשלו ויתחממו שם. וכך כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד מ"ד), ובשו"ת אז נדברו (ח"א ל"ד). ועוד נימוק לאיסור, שהואיל ובכל דוד שמש יש גם אפשרות חימום בחשמל, יש חשש שאם יקלו להשתמש במים שהתחממו בשמש, יבואו להקל במים שהתחממו בחשמל, (ובישול מים על ידי דבר שהתחמם באש אסור מהתורה). וכך כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פ"א סעיף מ"ה) בשם הרב אוירבאך, שטוב להימנע מלהשתמש במים חמים מדוד השמש.

אבל לדעת הרב קפאח ובעל הציץ אליעזר (ח"ז יט), מותר להשתמש במים חמים מדוד השמש, משום שזה נחשב חימום בשמש עצמה, והקולטים רק מסייעים לריכוז וקליטת קרניה. ואם כן אין שום בעיה שיכנסו מים קרים לדוד, שהרי מותר לבשל בשבת בקרני החמה. וכן דעת הרב פרנק (הר צבי או"ח קפ"ח), וכן פסק בשו"ת יביע אומר (ח"ד ל"ד), ובאור לציון (ח"ב ל, ב). 3 ומאחר שזהו ספק באיסור של חכמים, וכידוע ספיקא דרבנן לקולא, יכול אדם להקל ולהשתמש בשבת במים חמים מדוד שמש, והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל לא יחמיר ברחיצת תינוקות.

כללי יסוד בהלכות בישול

כשעוסקים בהלכות בישול בשבת, ורוצים לדעת אם פעולה מסוימת מותרת או אסורה, יש להתבונן בה משלושה צדדים. ראשית יש לבדוק אם הדבר אסור מחמת איסור בישול מן התורה, שכל פעולה שגורמת להפיכת מאכל ממצב חי למבושל אסורה מן התורה.

אולם גם אם מתברר שאין בדבר איסור מחמת בישול, עדיין לא ברור שהפעולה הנידונה מותרת. כי חכמים אסרו מספר פעולות הקשורות לחימום ובישול מאכלים בשבת. האיסורים מדברי חכמים מחולקים לשני סוגים: האחד, פעולות שעלולות להביא את האדם לידי חיתוי בגחלים והגברת האש, ואיסור זה שייך בעיקר לפעולות שנעשות בערב שבת. לדוגמא, אסור להניח על האש לפני כניסת השבת מאכלים שלא נגמר בישולם, מחשש שמא לאחר כניסת השבת יבואו לחתות בגחלים כדי להיטיב את בישולם.

והסוג השני נוגע לפעולות הנראות כמו בישול, כלומר, אף שמותר לחמם בשבת מאכלים שכבר נגמר בישולם, מכל מקום אם פעולת החימום נראית כמו פעולת בישול, אסרו זאת חכמים. ולכן אסור להניח סיר שיש בו מאכל מבושל קר על גבי האש, אבל מותר להניח אותו על גבי מיחם שהונח על האש לפני כניסת השבת, שפעולה זו אינה נראית כבישול. (ונחלקו הפוסקים אם הנחה על גבי פלטה נראית כבישול ואסורה).

בישול אסור, חימום מאכל מבושל מותר

לבשל אסור משום שהבישול הופך את המאכל לבעל מעמד חדש, ממאכל חי למבושל, אבל אם המאכל כבר מבושל, אין איסור לחממו, משום שהחימום אינו יוצר במאכל מהות חדשה. ואפילו אם על ידי החימום יושבח טעמו, אין בזה איסור, שכלל נקוט בידינו "אין בישול אחר בישול". ולכן השאלה המרכזית ביותר בהלכות בישול היא, ההגדרה המדויקת, מתי המאכל כבר נקרא מבושל, וממילא מותר לחממו בשבת, ומתי הוא עדיין מוגדר כמאכל שלא נגמר בישולו, ואסור לעשות שום פעולה שתסייע לחימומו.

אמנם נחלקו בזה גדולי הראשונים, אבל להלכה מוסכם, שמאז שנגמר כל בישולו של המאכל, וניתן להגישו לפני אורחים ללא שום התנצלויות, הוא נחשב כמבושל. ולפני כן, למרות שניתן לאוכלו בשעת הדחק, עדיין הוא אינו מוגדר כמבושל (שו"ע שיח, ד). ואם כן למעשה ישנה חשיבות מירבית לידיעה האם התבשיל מבושל כל צורכו. שכל זמן שעוד לא נגמר בישולו, ישנו איסור מהתורה לעשות פעולה שתגביר את חומו ותזרז את בישולו.

למשל, ידוע שעל גבי הפלטה ישנם מקומות חמים יותר וחמים פחות, ואם תבשיל שעדיין לא נסתיים בישולו מונח על מקום שחומו מועט, אסור להעבירו למקום חם יותר. וכן אסור להניח מגבת על הסיר, ואם פתחו את מכסה הסיר כדי לבדוק את מצב התבשיל שבתוכו, והתברר שעדיין לא נגמר בישולו, אסור לכסותו שוב במכסה. משום שכל פעולה שתגביר את חום התבשיל ותאיץ את בישולו אסורה.

אבל אם התבשיל כבר מבושל כל צורכו, מותר להזיזו למקום חם יותר, ואם פתחו את מכסהו מותר לסוגרו. וכן מותר להניח עליו מגבת כדי להגביר את חומו. ואפילו אם על ידי כך יושבח טעמו של התבשיל, כמו למשל בחמין, בכל זאת מותר הדבר. וכן מותר להוציא מהמקרר או מהמקפיא בשר או דגים שהתבשלו כל צורכם לפני השבת ולחממם על גבי דוד המים. שכלל יסוד בידינו, אחר שהמאכל הוגדר כמבושל, אין יותר איסור לחממו. (כל זה אמור במאכלים מוצקים, אך בנוזלים ישנו דיון).

חמין עם עצמות

לגבי חמין שיש בהם בשר עוף עם עצמות התעוררה שאלה גדולה, מה מעמדו של התבשיל בשעה שכל התבשיל כבר מבושל כל צורכו, אבל העצמות עדיין קשות, האם נקרא תבשיל זה מבושל כל צורכו או שעדיין לא נגמר בישולו.

לדעת הרב אוירבאך, רוב האנשים רגילים לאכול את עצמות העוף שמתרככים בבישול ממושך, ולכן כל זמן שהעצמות עדיין אינן ראויות לאכילה, גם אלו שלא רגילים לאכול את עצמות העוף, צריכים לנהוג בחמין כדין מאכל שלא מבושל כל צורכו, ואין לעשות שום פעולה שתסייע להמשך חימומו. למשל, אם פתח את מכסה הסיר, אסור לסוגרו, מפני שעל ידי כך ימהר את בישול העצמות. וכן אסור להעביר את הסיר מצידי הפלטה למרכזה, מפני שעל ידי כך מזרז הבישול (מנחת שלמה סימן ו', שש"כ פ"א סעיף יח).

אבל לדעת הרב פיינשטיין, כיוון שרוב האנשים אינם רגילים לאכול את העצמות, אין מתחשבים בהן, ומאחר שהחמין ככלל מבושל כל צורכו אין בו יותר איסור בישול, ומותר לעשות פעולות שיגבירו את חום התבשיל, כגון: לשנות את מקומו בפלטה למקום חם יותר. ואם פתחו את מכסהו או הורידוהו לזמן קצר מהפלטה, מותר להחזירו. וזאת למרות שהעצמות עוד לא התרככו דיין. אבל לאדם שרגיל לאכול את העצמות, כל זמן שלא נגמר בישולן של העצמות, אזי הפעולות הללו שגורמות להמשך הבישול אסורות (אג"מ או"ח ח"ד, עו, עז). וכן המנהג להקל, שכל מי שאינו רגיל לאכול העצמות, אינו צריך להתחשב בהן, ואחר שנגמר בישול החמין, יכול לעשות דברים שיעלו את חומו.

חום שהיד סולדת בו

מושג יסוד בהלכות שבת שחשוב לדעת הוא "חום שהיד סולדת בו". ברור שלא יתכן בישול בלא חום, אלא שיש צורך להגדיר מהו שיעור החום הנמוך ביותר שעדיין מסוגל לבשל. חכמים הורו לנו שהחום המינימלי המסוגל לבשל הוא: "חום שהיד סולדת בו".

אלא שספק בידינו, מה הכוונה שהיד סולדת בו, האם הכוונה לחום כזה שהיד לא מסוגלת לנגוע בו אפילו למשך שניות אחדות, שזוהי טמפרטורה של כשבעים ואחת מעלות (אג"מ או"ח ח"ד עד, ג), או הכוונה שאם נצטרך לנגוע בו למשך דקות מספר, נעדיף להרחיק את ידינו מפני שהחום לא נעים כל כך, שזה בטמפרטורה של כארבעים וחמש מעלות.

לדעת רוב הפוסקים מאחר שהדבר נשאר בספק צריך להחמיר ככל השיעורים. לפיכך יש להחשיב חום של ארבעים וחמש מעלות כמסוגל לבשל, ולכן אין להניח מאכל חי בתוך סיר שחומו ארבעים וחמש מעלות ומעלה. וכן אסור להניח מאכל חי בסמוך לאש במקום שבו הוא יכול להתחמם לטמפרטורה של ארבעים וחמש מעלות ומעלה (שש"כ א, א).

הגדרה זו חשובה גם לדין בישול המים. איסור הבישול במים הוא בהעלאת חומם מחום שהיד אינה סולדת בו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם המים כבר הגיעו לחום שהיד סולדת בו, מותר להוסיף ולחממם, ואין בזה איסור בישול, משום שהם כבר מוגדרים כמבושלים, ו"אין בישול אחר בישול". וכן אם מניחים את המים בקרבת הפלטה, במקום שגם אם יעמדו שם יום שלם, לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו, מאחר שלא יוכלו להיחשב כמבושלים, אין בזה איסור.

לכן למעשה יש להיזהר שלא לחמם מים, בין הגבולות של ארבעים וחמש מעלות לשבעים ואחת מעלות, מכיוון שלדעת רוב הפוסקים איננו יכולים להגדיר במדויק מהי מידת החום שהיד סולדת בו, ובכל חימום בטווח הזה, יש חשש שמא הוא מעלה את חום המים לחום שהיד סולדת בו.

אבל חימום מחוץ לטווח הזה - מותר, כגון מים שחומם למעלה משבעים ואחת מעלות, מותר להניחם במקום שיתחממו יותר, שאין בישול אחר בישול. וכן מותר לחמם מים קרים במקום שבו יוכלו להתחמם לכל היותר לטמפרטורה של ארבעים וארבע מעלות, משום שבחימום כזה אין איסור בישול.

ישנה עוד שיטה חשובה בהגדרת חום שהיד סולדת בו: שכל משקה או מאכל, שרוב האנשים יכולים לשתותו או לאוכלו בבת-אחת, נחשב חומו לחום שאין היד סולדת ממנו. אבל אם רוב האנשים אינם יכולים לשתותו או לאוכלו בבת-אחת, סימן הוא שחומו כחום שהיד סולדת בו (בן איש חי ש"ב בא ה'; מהרש"ם ח"א קצז; יבי"א ח"ג כד, ד-ו).

ואם כן לפי שיטה זו מים חמים שניתן לשתותם בבת אחת, אסור לחממם למצב שבו לא ניתן יהיה לשתותם בבת אחת. אבל אם הם כבר חמים עד שלא ניתן לשתותם בבת אחת, הרי הם נחשבים כמבושלים ואין איסור להוסיף ולחממם, ואם הכלי שבו היו המים הללו מונח בצידי הפלטה, מותר להעבירו למרכז הפלטה, למרות שעל ידי כך חום המים יגבר. ובין הספרדים, רבים נוהגים כשיטה זו.

בישול בתבשיל נוזלי

כבר למדנו את הכלל היסודי "אין בישול אחר בישול", שעל פיו מותר לחמם בשבת מאכל שכבר בושל לפני שבת. למשל, מותר להוציא מהמקרר דגים מבושלים או שניצל מטוגן, ולהניחם על מיחם המים כדי לחממם, ואפילו אם יגיעו על ידי כך לחום גבוה, משום שכאמור, "אין בישול אחר בישול".

אלא שישנה מחלוקת יסודית בין גדולי הראשונים בשאלה, האם הכלל הזה חל גם על תבשילים נוזליים כמרק ורטבים. מאכל נוזלי הוא מאכל שאם יניחוהו בצלחת יתפשט לצדדים בגובה שווה, ואם הוא נשאר במקום שהניחוהו נחשב מוצק. לדעת הרמב"ם, הרשב"א והר"ן, גם על מרק מבושל חל הכלל ש"אין בישול אחר בישול", ולכן לדעתם, מותר לקחת בשבת מרק מהמקרר ולהניחו על גבי סיר שמונח על האש, ולחממו.

אבל לדעת רש"י, רא"ש, סמ"ג והסמ"ק, רק על תבשילים מוצקים חל הכלל "אין בישול אחר בישול", ומותר לחממם בשבת. אבל לגבי תבשילים נוזליים, גם לאחר שנגמר בישולם, אם התקררו יש בחימומם בשבת איסור בישול. הטעם להבדל בין מאכלים מוצקים לנוזליים, שבמאכלים מוצקים עיקר הבישול הוא ביצירת הטעם המבושל או האפוי, ואין הבדל גדול בין אם הלחם חם או קר, וכן אין הבדל גדול כל כך לגבי דג או שניצל אם הם חמים או קרים. ולכן מרגע שהמאכלים המוצקים קיבלו את טעמם המבושל או האפוי - נגמר בישולם, וגם אם התקררו, מותר לחממם, שאין בהם יותר איסור בישול. אבל בתבשילים נוזליים, החום הוא חלק מהותי מהגדרת הבישול, וישנו הבדל משמעותי בין מרק קר למרק חם, וכן בתה או קפה, יש הבדל גדול בין אם הם קרים או חמים. ולכן, לדעה זו, לגבי תבשילים נוזליים יתכן בישול אחר בישול, ואם התבשיל הנוזלי התקרר וחיממו אותו שוב לחום שהיד סולדת בו, עוברים על איסור בישול מן התורה.

למעשה פסק השולחן ערוך (שיח, ד) כדעה המחמירה, וכן נוהגים הספרדים, שכל תבשיל נוזלי שהתקרר, וחומו ירד מחום שהיד סולדת בו, כבר נתבטל ממנו הבישול הראשון, ואסור מן התורה לחמם אותו. ולכן אסור להוציא מרק מן המקרר ולחממו. וכן אם הורידו את המרק מהפלטה, וחומו ירד מחום שהיד סולדת בו, אסור להחזירו על גבי הפלטה, משום שכל חימום של מאכל נוזלי לחום שהיד סולדת בו נחשב בישול.

וכבר למדנו שיש שיטות שונות בהגדרת חום שהיד סולדת בו, אבל מאחר שאנו עוסקים כאן במנהג הספרדים, נזכיר שוב את השיטה המקובלת על כמה מגדולי הפוסקים הספרדים. שכל משקה שרוב האנשים אינם יכולים לשתותו בבת אחת מפני חומו, נחשב חומו לחום שהיד סולדת בו, ואם ניתן לשתותו בבת אחת, סימן שחומו פחות מחום שהיד סולדת בו (בן איש חי ש"ב בא ה'; יבי"א ח"ג כד, ד-ו).

ואם כן למנהג הספרדים אסור לחמם מאכל נוזלי שניתן לשתותו בבת אחת, ואם הוא מונח בצידי הפלטה, אסור להעבירו למרכזה, שמא על ידי כך יעלה חומו לחום שהיד סולדת בו, דהיינו שלא ניתן לשתותו בבת אחת. וכן אם הורידו את המרק מהפלטה והתקרר מעט עד שניתן לשתותו בבת אחת, אסור להחזירו על גבי הפלטה. ואם עדיין חומו רב, ולא ניתן לשתותו בבת אחת, מותר להחזירו על גבי הפלטה.

ואם רוב המאכלים שבסיר הקר הם מוצקים, אך יש שם גם רוטב נוזלי, נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאסור לחמם הסיר משום שלגבי אותו רוטב נוזלי יעשה בישול. ויש אומרים שהולכים אחר הרוב, וכיוון שהרוב מוצק אין זה בישול אלא חימום. ואם האוכל מוצק, כגון בשר או דגים, רק שיש עליו מעט רטיבות, אין לחשוש לאותם נוזלים מעטים, משום שהם בטלים כלפי המוצק.

מנהג האשכנזים והתימנים בתבשיל נוזלי

כפי שלמדנו, לדעת הרמב"ם, הרשב"א והר"ן, הכלל ש"אין בישול אחר בישול" חל גם על תבשילים נוזליים, שאם נגמר בישולם למרות שהתקררו מותר לחזור ולחממם אף לחום שהיד סולדת בו.

ומבני עולי תימן ישנם רבים שנוהגים כדעת הרמב"ם. ולפי זה אם בישלו מרק בערב שבת והניחוהו במקרר, מותר בשבת להוציאו מהמקרר ולהניחו במקום שיוכל להתחמם עד שירתח. וכן הדין לגבי רטבים וכל שאר התבשילים הנוזליים.

והאשכנזים נוהגים על פי הרמ"א, שעשה כעין פשרה בין שתי הדעות. שאם התבשיל הנוזלי התקרר עד שאין רגילים לאוכלו כך מפני קרירותו, אסור לחממו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם עדיין נשארה בו חמימות, מותר לחממו לחום שהיד סולדת בו. וזאת מפני שכעקרון הרמ"א פוסק כדעת הרמב"ם, שגם על תבשיל נוזלי חל הכלל שאין בישול אחר בישול, אלא שלדעתו, אם לא נשארה חמימות בתבשיל, חימומו נראה כבישול, ומדברי חכמים הדבר אסור.

כאן עולה שאלה: כאשר מי שנוהג כשולחן ערוך מתארח אצל מי שנוהג כרמב"ם, והמארח מוציא מרק מהמקרר ומחממו, דבר שלנוהגים כשולחן ערוך אסור, האם מותר לו לאכול ממרק זה? תשובה: מאחר שהמארח נוהג על פי פוסק מוסמך כרמב"ם, מותר לכל יהודי לאכול מתבשילו. שכלל הוא בהלכות שבת, שבכל עת שעל פי דעה אחת לא נעשה במאכל איסור בישול, מותר לכולם לאכול מאותו התבשיל (מ"ב שיח, ב).

הנחת מים במקום שעלולים להתחמם

לדעת רש"י ורמב"ם מותר להניח מים במקום שבמשך הזמן עלולים להגיע לחום שהיד סולדת בו, בתנאי שישגיח עליהם שלא יתחממו כל כך. אבל לדעת התוספות, הרא"ש והרשב"א יש איסור להניח את המים במקום שעלולים להתחמם לחום שהיד סולדת בו. ואפילו אם המניח יעמוד ליד הסיר, וישגיח שלא יתחממו יתר על המידה, עדיין חששו חכמים שמא יסיח דעתו והמים יתחממו לחום שהיד סולדת בהם, ויעבור על איסור בישול.

וכן נפסק בשולחן ערוך, שאין להניח מים קרים במקום שבמשך הזמן יוכלו להתחמם לחום שהיד סולדת בו. אבל במקום שאינו חם כל כך, שגם אם יישארו שם זמן רב, לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו, מותר להניח מים קרים (שו"ע שיח, יד).

וכל זה הוא דווקא במים או בשאר נוזלים שאינם מבושלים, אולם תבשיל נוזלי שכבר נגמר בישולו לפני השבת, ורוצים לחממו מעט, מותר להניחו במקום חם שעלול להביאו לחום שהיד סולדת בו, ובתנאי שהמניח יעמוד וישגיח שאכן התבשיל יתחמם מעט בלבד, כדי שחומו לא יעלה לחום שהיד סולדת בו.