חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

חנוכיה מסלובניה - ויקישיתוף - AtonX

אוסף חנוכיות - המקור: Jewish Encyclopedia

חנוכיה ב-Ukraine - ויקישיתוף Butko

חנוכיה בחצר בית הכנסת - המקור:ויקישיתוף,צילם דוד שי

חנוכה הוא חג של שמונה הימים המתחילים בכ"ה בכסלו, שנקבעו ע"י חכמים לימי הלל והודאה והדלקת נר בלילות החג לזכר ניסים שארעו באותם ימים.

רקע כללי

הרמב"ם (פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הל' א-ג) כתב:

"בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות. וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי, הכהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה".

נמצא שישנם כמה סיבות לקביעת ימי החנוכה:

• הנצחון של החשמונאים ביטול הצרות מהיונים,
• חזרת המלכות לישראל,
• נס פח השמן.

הדלקת נרות^[1]

ערך מורחב - נר חנוכה

בעת הדלקת הנרות מכנסים את כל בני המשפחה, כדי לפרסם את הנס.

בלילה הראשון מדליקים נר אחד ובכל לילה מוסיפים נר נוסף, עד הלילה השמיני שבו מדליקים שמונה נרות. לפי מנהג האשכנזים כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו, מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה. בני עדות המזרח נוהגים שאחד מדליק עבור כל בני המשפחה.

את הנרות יש שמהדרים להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס בבית המקדש.

כדי לפרסם את הנס, מדליקים את הנרות בפתח הבית הפונה לרשות הרבים. כאשר מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, שמים את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה בצד ימין. אם אין פתח הפונה לרשות הרבים, מדליקים את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים.

את הנרות מעמידים בגובה שלושה טפחים ומעלה מהקרקע, ומצוה להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים מהקרקע. אם הניחם בגובה של למעלה מעשרה טפחים, יצא ידי חובה.

זמן הדלקת נרות חנוכה הוא בשעת צאת הכוכבים, ויש שנוהגים להדליק עם שקיעת החמה.

הנרות או השמן צריכים להיות בגודל או בכמות שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, גם אם מדליקים אותם בשעה מוקדמת.

בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות: א. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה". לפי בני אשכנז נוסח הברכה הוא: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה"; ב. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה". בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד.

בלילה הראשון מדליקים את הנר הימיני. בלילה השני מוסיפים נר נוסף סמוך לו בצד שמאל, מברכים ומדליקים אותו תחילה ואחר כך פונים לימין להדליק את הנר הימיני. גם בשאר הלילות מוסיפים בכל לילה נר נוסף בצד שמאל, מברכים ומדליקים תחילה את הנר הנוסף ואחר כך פונים לימין לדליק את שאר הנרות. יש אומרים שתמיד מתחילים להדליק את הנר הסמוך לפתח, כלומר שאם הנרות מונחים בימין הפתח יתחיל להדליק את הנר הימיני ואחר כך יפנה לשמאל, ואם הניח את הנרות בשמאל הפתח, ידליק את הנר השמאלי הסמוך לפתח ואחר כך יפנה לימין. מצויים מנהגים נוספים בענין זה.

הלכות ומנהגי ימי החנוכה

הלכות ומנהגי היום

סעודות שאוכלים בחנוכה

אסור להתענות בחנוכה^[2] (שם סעיף א) ואפילו תענית חלום או תענית יאר-צייט אין מתענים בו (רמ"א שם סעיף ג).

יש אומרים שאין מצוה בריבוי הסעודות (שו"ע או"ח סי' תרע סעיף ב), משום שבחנוכה הסכנה הייתה סכנה רוחנית, ולכן תקנו את לבטא השמחה ע"י אמירת הלל^[3] ושמחה רוחנית, לעומת ימי הפורים שהייתה סכנה גשמית, ולכן תקנו לבטא את השמחה ע"י אכילה ושתיה (מ"ב שם ס"ק ו).

ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות, משום שבאותן הימים הייתה חנוכת המזבח (רמ"א שם), כלומר: סיום הכנת מלאכת המשכן, אף שהקמתו נדחתה לר"ח ניסן (מ"ב שם ס"ק ז).

ונוהגין לומר שירות ותשבחות בסעודות שמרבין בהן, ואז - בצירוף שני הדברים (מ"ב ס"ק ט בשם המהרש"ל והב"ח) - הם בגדר סעודות מצוה (רמ"א שם). וראוי שהשמחה תהיה מעורבת ובלולה בשמחת התורה (ביאה"ל שם ד"ה ונוהגין לומר, בשם המהרש"ל). וכל שעושה כדי ליתן שבח למקום או לפרסם הנס או המצוה (- הדלקת הנרות), הרי זה סעודת מצוה (מ"ב שם ס"ק ט בשם המהרש"ל).

עשיית מלאכה

מותרים בימים אלו בעשית מלאכה (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א), ואין ראוי להבטל ממלאכה כי הבטלה היא עבירה (מ"ב שם ס"ק ה).

ויש מקומות שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקות {{מקור|(שו"ע שם), ויש אומרים שהמנהג הוא רק במלאכות האסורות ביום טוב, אך מלאכת אוכל נפש מותרת (פסקי תשובות שם אות ב, עמ' תסב). ויש שאמרו שהמנהג הוא רק לגבי מלאכות ויש נשים שנהגו שלא לעשות שום מלאכה בשעה שהנרות דולקים (שם בהערה 15 בשם הגרי"י פישר זצ"ל). ומאידך, יש נשים שנהגו לעות כל מלאכה מלבד תפירה, סריגה, כיבוס וגיהוץ (פסקי תשובות שם).

מנהגי אבלות שלא נוהגים בחנוכה

בימי החנוכה אסור להספיד (שו"ע או"ח סי' עתר סע' א, ג), אלא לחכם בפניו (שם סע' ג), אך אבלות נוהגת בחנוכה (מ"ב שם ס"ק יב).

יש שנהגו שלא לפקוד את הקברות בימי החנוכה, כי הדבר עלול להביא לידי בכי, ויש שלא חששו לכך (פסקי תשובות סי' עתר אות א, עמ' תסא).

מנהגים נוספים

נהוג לאכול בחנוכה מאכלי חלב, לפי שהנס נעשה על ידי מאכלי חלב, שהאכילה יהודית את האויב (רמ"א או"ח סי' תרע סעיף ב). יהודית היתה בתו של יוחנן כהן גדול, היא האכילה גבינה את ראש היוונים כדי שיצמא, ישתכר וירדם. אחר כך כרתה את ראשו וכל צבאו ברח. על ידי כך היתה ישועה גדולה לעם ישראל.

יש הנוהגים לחלק לילדיהם "דמי חנוכה", כדי לעודדם לעסוק בתורה (אוצר טעמי המנהגים^[4], הרב שמואל פנחס גלברד שליט"א, עמ' שלח).

נהגו לסובב בסביבון בימי החנוכה (פסקי תשובות סי' עתר אות ד, כעמ' תסג). ונתנו בזה ההחסידים טעמים שונים.

סדר התפילה בחנוכה

בתפילת שמונה עשרה (- בברכת "מודים") וכן בברכת המזון (- בברכת "נודה לך") מוסיפים בשמונת ימי החנוכה את נוסח "על הניסים... בימי מתתיהו...", בנוסח זה מודים לה' ומהללים אותו על תשועתו בימי גזירות היוונים.

בתפילת שחרית אומרים בשמונת ימי החנוכה "הלל שלם" וקוראים בתורה בפרשת "חנוכת המזבח" (במדבר ז, א^[5] - שם ח, ד). הטעם לקריאת פרשה זו, כי מלאכת המשכן במדבר סיני הסתיימה בכ"ה בכסלו. בשבת חנוכה מוציאים שני [[ספר תורה|ספרי תורהפפ. בספר הראשון קוראים את פרשת השבוע ובספר השני קוראים למפטיר את הקריאה של חנוכה.

בימי חנוכה אין אומרים "תחנון" ואין אומרים "למנצח" (רמ"א או"ח סי' תרפג).

הלל ושירה בחנוכה כביטוי לשמחה

כפי שהוזכר, הרמב"ם פוסק: " ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו... ימי שמחה והלל..."

כתב הרב נחום רבינוביץ (במאמרו הלל בחנוכה לשיטת הרמב"ם):

"גם בחנוכה ראו חכמים להחיל על ימים אלה חובה של שמחה ושירה, אלא שבמקרה זה קבעו לומר את ההלל, ולא כמו בפורים שעדיין היו נביאים, והם חיברו שבח מיוחד לאותו אירוע, דהיינו המגילה. ודאי שאילו רצו היו יכולים לתקן (= לחבר) גם לחנוכה שירה מיוחדת אלא שהעדיפו להשתמש בהלל שהוא תקנת הנביאים הקדמונים. מעתה ימי החנוכה הם ימי שמחה שהרי תקנו לומר בו את ההלל, בו כתוב (תהלים קיח, כד): "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".

הבסיס לתפיסה זו, שההלל הוא ביטוי של שמחה^[6], מצויה בדברי הרמב"ם (בסוף הל' לולב - פ"ח הט"ו):

"...השמחה שישמח האדם בעשיית המצוות ובאהבת האל שצוה בהם - עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח, מז)... ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'..."

הרי שהשירה היא ביטוי של שמחה, שכן "...השכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר (דברים כח, מז): 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב' - הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות" (רמב"ם פ"ו מהל' יו"ט ה"כ). מעתה כל עובד ה' ירבה בשירת שבח והודיה להקדוש ברוך הוא בכל הזדמנות אפשרית, ובפרט בימי החנוכה.

מהותם של ימי החנוכה

הסבר השם "חנוכה"

ישנם הסברים רבים לשם "חנוכה":

• משמעות המילה "חנוכה" היא: חנו כ"ה, כלומר, שביום כ"ה בכסלו חנו (- זכו למנוחה) מאויביהם (מ"ב סי' עתר ס"ק א).
• בימים אלו עשו את חנוכת בית המקדש, כי טיהרוהו מהטומאה שטימאו אותו היוונים, ו"חנוכה" היינו לחנוכת המזבח ובית המקדש.
• יש המסבירים בדרך רמז ש"חנוכה" ראשי תיבות ח' נרות והלכה כבית הלל.

נס פח השמן והנצחון במלחמה

כפי שהוזכר, ישנן שתי סיבות עיקריות לחגוג את חג החנוכה. במקומות מסויימים (בגמ' שבת כא: ועוד) מדוגש יותר, ואילו במקומות אחרים (בתפילת "על הניסים" ועוד) דוקא נס הנצחון במלחמה.

בערך ניסי חנוכה מובאות כמה גישות ליחס בין הגורמים השונים של החג:

1. עיקר שמחת ימי החנוכה היא על הנצחון במלחמה. אולם היה מקום לטעות שזהו נצחון טבעי ללא השגחה מכוונת מהשי"ת. נס פך השמן ברר שכל הנצחון היה כולו ניסי, ומושגח.
2. נס פך השמן הוא אקט סימלי המבטא את מהות נס הנצחון. החשמונאים היו משפחה בודדה מול התרבות היוונית שפשתה בכל מוקדי הכח. אולם טהרת לב מועטת מכריעה בקרב על הלבבות.
3. יש הטוענים שהמבט הגלותי מדגיש את הצדדים העל טבעיים, לעומת המבט הארץ ישראלי המדגיש את הלאומית הטבעית.
4. עיקר שמחתנו היא על נס הנצחון, אלא שהיו הרבה ספקות פרקטיים ורוחניים האם נכון להכנס למערכה, אולם נס פך השמן מברר שכל מעשה זה היה צודק ונכון.

חנוכה במקורות הקודש

חנוכת המשכן בחנוכה

פרשת נשא מסתיימת בחנוכת המזבח ע"י קורבנות הנשיאים, ומיד מתחילה פרשת בהעלותך שפותחת בציווי להדליק אור במנורה. ורש"י שם מביא את דברי חז"ל:

"למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עימהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".

הרמב"ן שואל: מדוע ניחמו דווקא במנורה ולא בקטורת ובשאר הקורבנות המיוחדים לשבטו, ובפרט עבודת יום הכיפורים שאנה כשרה אלא בו? והרמב"ן עונה:

"אבל עניין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהייתה בבית שני ע"י אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו... ובלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו, ואמר ראיתי במדרש, כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי וכו' אמר לו הקב"ה למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל ע"י בניך ניסים ותשועה וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בית חשמונאי ולפיכך הסמיך פרשה זו לפרשת חנוכת המזבח".

הרמב"ן מביא שבמדרש תנחומא (בהעלותך ה, - ומופיע גם במדרש רבה):

".. וכל הנשיאים הקריבו, חוץ מנשיאו של לוי. ומי היה נשיא לוי? זה אהרן, שנאמר, ואת שם אהרון תכתוב על מטה לוי, ואהרון לא הקריב עם הנשיאים. והיה אומר אוי לי, שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי. אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן: אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר, דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך. הקורבנות - כל זמן שבית המקדש קיים - נוהגין, אבל הנרות - לעולם - אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנאמר לך לברך את בני, אינן בטלין לעולם".

ומקשה על כך הרמב"ן:

"והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים, והקרבנות בטלין מפני חורבנו, אף הנרות בטלות". אלא מסיק מכך הרמב"ן "אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר חורבן בגלותינו" ומוסיף הרמב"ן בהתייחסות לסוף דברי המדרש "וכן ברכת כוהנים, הסמוכה לחנוכת הנשיאים נוהגת לעולם. דרשו סמוכין לחנוכת הנשיאים מלפניה ומלאחריה בכבודו של אהרון שלא נמנה עימהם"הרי לנו שכבר בזמן חנוכת המזבח במדבר נרמז לנו נס החנוכה והדלקת נרות חנוכה".

מלבד שחנוכה הוא מעין 'פיצוי' לשבט לוי, ישנו בעצם גם 'פיצוי' לתאריך. שכתוב במדרש (פסיקתא רבתי - איש שלום, פיסקא ו ד"ה ד"ה ד"א ותשלם):

"אמר רבי חנינא בכ"ה בכסלו נגמרה מלאכת המשכן^[7] ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה אחד בניסן... וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו... כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם אדם אחר משה. - ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה מלאכה בו? לאו, ...שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמנאי..."

כמו כן, כאשר חזרו עולי הגולה מבבל והתחילו בבניין בית המקדש השני, ובעצת המשטינים נפסקה העבודה עשרים ושתים שנה, ואחר כך חזרה ונתחדשה עבודת הבניין, הקימו את יסודותיו ביום עשרים וארבעה בכסלו, ובלילה שלאחריו, אור לכ"ה בכסלו, שמחו בשמחת היסוד, כמו שכתוב (חגי ב, יח): "שימו נא לבכם מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) למן היום אשר יוסד היכל ה' שימו לבבכם^[8]".

רמזים מהתורה

במקרא יש רמזים לחג החנוכה^[9]:

• המילה העשרים וחמש בתורה היא 'אור' - "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור" (בראשית א, ג).

במקביל, חז"ל דורשים הפסוק (שם א, ב): "והארץ הייתה [[תהו ובהו|תֹהו ובֹהו] וחושך על פני תהום": "תהו - זה בבל, ובהו - זה פרס, וחושך - זה יון, על פני תהום - זה גלות אדום (ב"ר ב, ד; ילקו"ש שם רמז ד).

הרי שיון הם חושך, וחג החנוכה - כ"ה בסכלו - הוא האור.

יש לזכור, האור שעליו מדובר בפסוק אינו אור השמש, שנבראה כידוע רק ביום הרביעי, אלא זהו האור הגדול שה' גנז לצדיקים לעתיד לבוא, וכתוב בספרי הקבלה שחג החנוכה מגלה את האור הגנוז.

• ברשימת המסעות שבפרשת מסעי, המסע העשרים וחמישה(25): "ויסעו ממתקה ויחנו בחשמונה" (במדבר לג, כט). ואפשר להוסיף שאת שם החג "חנוכה" ניתן לחלק חנו-כ"ה, כלומר החניה ה-25 שהייתה כאמור בחשמונה.

• בפרשת אמור התורה מונה את כל החגים לפי סידרם בלוח השנה החל מחג הפסח וכלה בחג הסוכות. מיד לאחר מכן מופיע הציווי (ויקרא כד, א-ד): "צו את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' תמיד, חוקת עולם לדורותיכם. על המנורה הטהורה יערוך את הנרות, לפני ה' תמיד".

נשאלות שתי שאלות:

1. 1. מה הקשר בין פרשיית החגים להדלקת הנרות ?
   2. התורה אומרת "להעלות נר תמיד" וכן "חוקת עולם לדורותיכם", אבל הרי הדלקת המנורה פסקה לאחר חורבן בהמ"ק?

אלא שכיום, לאחר חג הסוכות, אנו חוגגים את חג החנוכה, ומדליקים נרות בשמן זית, לזכר נס פך השמן שהיה בהדלקת המנורה בחג החנוכה ע"י החשמונאים הכוהנים ממשיכי אהרון הכהן.

השמטת חנוכה מהמשנה

רבים תמהו מדוע רבי הזכיר במשנה את חנוכה רק בהקשרים צדדיים לחלוטין^[10], השמיט את עיקרי דיניו ולא סידר את הלכותיו במסכת מיוחדת או לפחות במקום מרוכז?

• הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשנה) תולה זאת בפירסומם של הלכות חנוכה.

• יש שכתבו שרבי עשה זאת כביקורת על החשמונאים שתפסו את המלוכה המיועדת לזרע דוד^[11] (טעמי המנהגים עמ' שסה בשם החתם סופר^[12]).

• יש מי שכתב שהיות ורבי ידע שספרו יבוקר מאנשי מדע העומדים מחוץ ליהדות שיחרצו עליו משפט לפני ממשלת רומא, לכך השמיט עניינים מרכזיים בתורת ישראל, כגון: הגאולה ע"י המשיח. ומטעם זה הושמטו גם ענייני חנוכה, שחשבוהו הגויים כענין פוליטי - חגיגת הניצחון הלאומי (יסוד המשנה ועריכה, הרב ראובן מרגליות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, עמ' כב).

• יש מי שאמר שהיות והמאבק עם יון היה על כוחם של חכמי ישראל ותורה שבעל פה, השאיר רבי את חנוכה בגדר "תורה שבעל פה" מבלי להזקק להיתר של "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (הרב יעקב לבנון שליט"א סיפר שהרב דב ליאור שליט"א בצערותו אמר תירוץ זה בפני הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, וקילסו מאוד; שו"ר שכך מובא בפסקי תשובות, סי' תרע אות ב והערה 18, עמ' תסב, בשם רבי צדוק הכהן '''מלובלין''' זצ"ל).

הקשר לחג הסוכות

בכמה מקומות מצינו שישנו קשר בין חג הסוכות לחנוכה:

• אחד הטעמים שמובא בגמ' (שבת כא:) לשיטת בית שמאי שביום ראשון מדליק שמונה נרות, מכאן ואילך פוחת והולך הוא "כנגד פרי החג", כלומר: שכמות הפרים שמקריבים בסוכות הולכת ופוחתת מיום ליום.
• גם ספר מכבים מובאת אגרת ששיגר יהודה המכבי ומועצת הזקנים בירושלים ליהודי אלכסנדריה, בה חנוכה נקראת פעם 'חג טהרת המקדש' ופעם 'חג הסוכות' (ספר מכבים ב, א, יח).

ויש להבין מה הקשר בין סוכות לחנוכה?

יש המסבירים תופעה זו בהסבר היטורי, עפ"י המסופר בספר המכבים על חג החנוכה הראשון: "ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות, בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה" (ספר חשמונאים ב, א, יח; י, ה). לפי זה קבעו לעשות חג חנוכת הבית שמונה ימים בתורת תשלומים לחג הסוכות שלא היה בידם לחגוג כדין בהיותם בעיצומה של מלחמה.

יתירה מזו, במדרש (מובא בפר ימי החנוכה, להרב דוד כהן שליט"א, ירושלים תשס"ה, ריש מאמר ח, עמ' עב) שהיוונים רצו לבטל דוקא את הדלקת המנורה ות חג הסוכות ע"ש.

יש המעמיקים להסביר זאת, ...

ראו גם

• זאת חנוכה
• נס חנוכה
• נר חנוכה
• מעוז צור
• על הנסים

קישורים חיצוניים

• הלכות חנוכה - נכתב ונערך על ידי הרב עידן בן-אפרים
• על החידוש שבחנוכה - הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א
• ראשי תיבות: חנוכ"ה

הערות שוליים