בר מצוה: הבדלים בין גרסאות בדף

נער שמלאו לו שלוש עשרה שנים ונעשה מחוייב בכל המצוות.

במשנה, במסכת אבות, שנינו: "בן שלוש עשרה למצוות". למעשה, אין בתורה שבכתב מקור לקביעה זו. כידוע, "שיעורין - הלכה למשה מסיני הן", וכל מערכת המידות, המניינים והמשקלות - ניתנו למשה מסיני, ומקורם לא מופיע בתורה. גם מניין זה "בן שלוש עשרה למצוות", הוא אחד השיעורים, שיסודם בהלכה למשה מסיני.

ואולם שיעור זה נשען גם על אסמכתות ורמזים מן המקרא: על שמעון ולוי, שפשטו על בני העיר שכם והיכו בהם בשל הפגיעה באחותם דינה, נאמר: "ויקחו... שמעון ולוי, אחי דינה, איש חרבו". לוי היה באותו זמן בדיוק בן שלוש עשרה שנים, והוא בעל הגיל הצעיר ביותר, הזוכה במקרא לתואר "איש". ומצינו שהחיוב במצוות תלוי במי שהוא איש, שנאמר (במדבר ה', ה'): "איש או אשה, כי יעשו מכל חטאת האדם".

רמז נוסף מצאו חז"ל בפסוק שבישעיה (מ"ג, כ"א): "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו". "זו" - בגימטריה 13, כלומר רק לאחר שהעם מגיע לגיל 13, חייב הוא לספר בתהילות הבורא.

מלבד הגיל אין הנער נעשה לבר מצוה עד שיהיו לו גם שתי שערות במקום הערוה. ברם, כל שמלאו לו שלוש עשרה שנים, הרי זה מתחייב במצוות, שכן מחזיקים אותו שכבר הביא שתי שערות - "חזקה כל שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים".

הכניסה לגיל המצוות מחייבת, ש - י"ג השנים תהיינה מלאות כדי שניתן יהיה לומר שהנער נכנס לשנתו הארבע עשרה. אין די בכך שחלף ראש השנה, אלא חייב הנער להיות, כפי שביטאו חז"ל, "בן שלוש עשרה ויום אחד" - דהיינו, שנים מלאות. נציין מספר דוגמאות: מי שנולד בא' ניסן (אפילו אם נולד בסוף היום, לפני שקיעת החמה), נעשה בר מצוה, בתחילת הלילה של א' ניסן, לאחר שלוש עשרה שנה. מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה (שנה שיש בה חודש אדר אחד), כגון בכ' באדר, והשנה שבה הוא נעשה גדול היא שנה מעוברת, אינו נעשה גדול עד כ' באדר שני. אם נולד בשנה מעוברת באדר ראשון, והשנה שבה הוא נעשה גדול היא גם כן מעוברת, הוא נעשה גדול באדר ראשון. אם נולד בחודש אדר בשנה מעוברת, והשנה שבה הוא נעשה גדול היא שנה פשוטה, הוא נעשה גדול בחודש אדר של אותה שנה, בין שנולד באדר ראשון ובין שנולד באדר שני.

למעשה המצוה הראשונה, בה מתחייב הנער, היא מצות "קריאת שמע" של תפילת ערבית; שהרי הלילה קודם ליום, ובראשית יום הולדתו השלושה - עשר, כלומר עם צאת הכוכבים, כבר מתחייב הוא ב"קריאת שמע" של תפילת ערבית.

בין הפוסקים נידונה השאלה, האם צריך בר המצוה לברך "שהחיינו" בהגיעו לגיל שלוש עשרה. יש מן הפוסקים שקבעו, כי כדי לפטור שאלה זו רצוי לרכוש עבורו בגד חדש, וכשהוא מגיע למצוות ילבש את הבגד ויברך עליו "שהחיינו", ובכך יתכוון לפטור את כלל המצוות שבעולם, שבהן מתחייב הוא עתה לראשונה בחייו.

לאחר שבר המצוה עולה לתורה בפעם הראשונה, מברך אביו: "ברוך שפטרני מעונשו של זה". משמעותה של ברכה זו היא, שכל עוד היה הבן פחות מ - י"ג, לא היה הבן חייב במצוות מצד עצמו כי היה קטן, והאחריות למעשיו היתה על אביו, כי על האב מוטל לחנך את בנו הקטן, אבל מעתה מוטלת האחריות על הבן ואביו פטור מעונש. משמעות נוספת יש לברכה זו - שכל עוד היה הבן פחות מ - י"ג, היה קשור במעשי אביו; וכל חטא של האב היתה לו השפעה גם על בנו הקטן. אם נענש בן בשל מעשי אביו, חוזרת התרעומת על האב, שבהתנהגותו גרם לכך שהבן ייענש. מכאן ואילך אין הבן נושא באחריות לחטאי אביו, ולא תהיה סיבה לענוש את האב בשל כך; ולכן הוא מברך את ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה".

מצוה על האב לערוך סעודה בהגיע הבן למצוות "ואין לך סעודת מצוה גדולה מזו, שנותנים למקום שבח והודאה שזכה הבן להיות בר מצוה וגדול המצווה ועושה". על הפסוק (בראשית כ"א, ח'): "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" - מובא במדרש (בראשית רבה שם): "ר' הושעיא רבה אמר שנגמל מיצר הרע", כלומר כשנעשה יצחק בן י"ג שנה עשה אברהם משתה גדול.