רבי משה זכות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה

גרסה מ־08:42, 28 באפריל 2011

חתימתו
שער הספר משנת תרמ"ה (1884)
אגרת הרמז

משה זַ‏כּ‏וּ‏ת, (רֵמֵ"ז), (אמסטרדם שפ"ה 1610 - מנטובה ב' בסוכות תנ"ח 1697,היה רב, מקובל ומשורר. הרמ"ז נחשב לאחד מגדולי המקובלים בקרב יהדות איטליה במאה ה-17. באמצעותו נפוצו כתביו של ר' חיים ויטל העוסקים בבקבלת האר"י. הוא שילב בסידור התפילה את המנהגים שחודשו על ידי יהודי צפת.

רבי משה בן מרדכי זכות היה רבה של יהדות ונציה ושל יהדות מנטובה.

במלאת שלוש מאות שנה לפטירתו ערכה פרופ' דבורה ברגמן כינוס על דמותו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בתל אביב קיים רחוב על שמו.

תולדות חייו

רבי משה זכות היה בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. הוא למד בבית המדרש "עץ חיים" של קהילת אמסטרדם שנוסד על ידי מנשה בן ישראל. במטרה ללמוד קבלה עבר לעיר "פוזנא" שבפולין שם למד אצל ר' יצחק שהיה תלמידו של רבי שבתאי הורוויץ בנו של רבי ישעיה הלוי הורוביץ הוא השל"ה. לפי אוצר ישראל את עיקר לימודיו עשה בעיר ורונה אצל ר' בנימין הלוי, תלמידו של חיים ויטאל ממקובלי צפת שבא לאיטליה בשנת 1659. היה בוונציה, שם היה למגיה ספרים. היה לו בעיר חוג גדול של תלמידים ‏‏[1]. לפי הצעת תלמידו עבר בשנת 1673 למנטובה ושם היה עד יום מותו. מצבתו התגלתה במחסן לחמרי בנייה בעיר.

מסופר עליו כי בצעירותו למד את השפה הלטינית, ולאחר שעמד על דעתו, צם 40 יום ולילה בתקווה לשכוח אותה. מכאן יכולתו לשלב את הרעיונות של דנטה אליגיירי בקומדיה האלוהית בספרו הידוע "תפתה ערוך" (ראו להלן)

הרקע ההיסטורי

בשנת תרפ"ו, ר' אבא אפלבוים, מלבוב, כתב על תולדותיו ושיטתו הקבלית. הוא כלל ב"תוכן הענינים" לספרו, בין השאר, את הנושאים הבאים:

"פרק א

גלות יהודה אשר בספרד התלקטו בתורגמה (טורקיה). קרן אור הגיה להם מארץ הולנדיה (הולנד). העיר אמסטרדם היתה בימי המאה הרביעית והחמישית ( כנראה המאה ה-14 והמאה ה-15) למרכז היהדות, ונקראת "ירושלים החדשה" .לרבע מאות הספרדים שם היו כבר שלוש מאות בתים גדולים. העדה האמסטרדמית היתה לאם בישראל .

שלש קהילות היו שם שנקראו על שם בתי כנסיותיהן. יסוד התלמוד תורה והישיבה "עץ חיים" מדורו של "הישיבה" ההיא למחלקותיה, סדר הלימוד שבו. ר"מ זכות ויחוסו להישיבה ההיא.

פרק ב

המשפחה המפוארת "זכותא" והגדול שבה ר"א זכותא בן בנו של ר"א, זה ר' אברהם זכותא (Zacuta Lasitamus) השני (הבן השני) (נסע) להולנד. הולדתו בקצרה (תולדות חייו) רמ"ז הוא מיוצאי חלציו. רמ"ז לא היה תלמיד חכם כדעת ההיסטוריקים. ולא ישב על ספסל אחד עם שפינוזה. נטיית הרמ"ז עוד בימי ילדותו לקבלה. נסיעתו לארץ פולין ומשם לאיטליה. לימודיו אצל המקובל ר' בנימין הלוי. חשקו לנסוע לארץ ישראל. ישיבתו בווניציאה"

"תפתה ערוך"

הוא ספרו של ר' משה זכות. הספר הודפס לראשונה בשנת התק"ב (1841) ויצא לאחר מכן במהדורות בודדות. הספר מורכב שני חלקים, כמעט שווים: חלק ראשון: על הגהינום וחלק שני על גן העדן. הוא כתוב בצורת חרוזים וכולל: ביאור המילים וביאור הענין.

בבטאון "בפעמים" מדגישה פרופ' דבורה ברגמן מדגישה את משחק האור והצל במחזהו "תפתה ערוך". וכך היא כותבת: " הן במובן הראשוני והן במשמעות המטאפורית -- נהירות ועמימות. היא מחלקת את היצירה לאזורים של עמימות ובהירות קוגניטיביים, מציגה את ההתפתחות בדמותו של הגיבור על פי היחסים בין קטבים אלה, ומציגה את היצירה על רקע התפיסות הברוקיות של המציאות כאשליה, כתאטרון מקסים, כחידה וכהוויה מופלאה. לבסוף משווה המחברת בין "תפתה ערוך" לבין האור והצל בציורי רמברנדט"

ספר השמות

הספר חובר על ידי שמחה גרשון הכוהן וזכה להגהה של משה זכות. הוא עוסק בשמות של אנשים, נשים ערים ונהרות ‏‏[2] . המטרה היא כי בכתובות ובגיטין ייכתבו השמות בצורה הנכונה. לפי הקדמה הוא מקיף את השמות המקובלים ב"רומנייא, ספרד ואשכנז".

הוא מחולק לחלקים הבאים:

  • שמות אנשים
  • שמות נשים
  • שמות ערים ונהרות
  • מפתחות לכל אחד מהנושאים "למען ירוץ הקורא"
  • מפתח נוסף, כולל מקורות מהמשנה ומהתלמוד

ולבסוף, לקט מגוון של תיקוני מילים.

לדוגמא: כאשר הוא דן בשם אברהם, הוא כמובן פוסל את השם טברם אבל כאשר יש קיצור או שינוי של השם כמו אברמקא יש לרשום את שני השמות כמו :"אברהם המכונה אברמקא" . אם יירשם רק שם אחד, קיים חשש לפסילת הגט.

מחיבוריו

שלושת הראשונים ניתנים לצפיה בבאתר זה

  • אגרות הרמ"ז, ליוורנן שנת שמ"ק (1879) - מהדורה ראשונה 1780
  • ספר שמות, ויניציאה
  • תפתה ערוך, ביוזעפאף, תרמ"ה - 1881- מהדורה ראשונה ויניציה 1715
  • ספר היוחסין - להורות שלשלת קבלת התורה ממשה רבינו ע"ה עד עת זמן המחבר גם צורף אל זה שאלות ותשובות של רב שרירא

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ‏לפי גירסה אחת היה לרב בעיר‏
  2. ‏בכתובה מקובל לרשום את שם העיר ואת שם הנהר ליד העיר ‏