חנניה בן אחי רבי יהושע: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''חנניה בן אחי רבי יהושע''' היה תנא בדור השלישי. הוא סתם "חנניה" שבברייתות. שם אביו לא ידוע<ref>(...) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
לאחר חורבן הבית וכשלון [[מרד בר כוכבא]], משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה ב[[ירושלים]] וב[[יבנה]], החליט יחד עם [[רבי יהודה בן בתירא]] ו[[רבי מתיא בן חרש]] להקים מרכז רוחני בגולה, שתהיה לו סמכות לעבר שנים ולחדש חדשים. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" {{מקור|ספרי דברים ב|כן}}. במדרש {{מקור|קהלת רבה א ח|כן}} מסופר כי הוא עזב את ארץ ישראל מפני תקרית, בה אלצוהו ה[[נצורים]] מכפר נחום לרכז על החמור בשבת, ובעקבות כך המליץ לו דודו לעזוב את הארץ. | לאחר חורבן הבית וכשלון [[מרד בר כוכבא]], משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה ב[[ירושלים]] וב[[יבנה]], החליט יחד עם [[רבי יהודה בן בתירא]] ו[[רבי מתיא בן חרש]] להקים מרכז רוחני בגולה, שתהיה לו סמכות לעבר שנים ולחדש חדשים. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" {{מקור|ספרי דברים ב|כן}}. במדרש {{מקור|קהלת רבה א ח|כן}} מסופר כי הוא עזב את ארץ ישראל מפני תקרית, בה אלצוהו ה[[נצורים]] מכפר נחום לרכז על החמור בשבת, ובעקבות כך המליץ לו דודו לעזוב את הארץ. | ||
הוא הקים את בית מדרשו על נהר פקוד שבבל, וביקש לנהוג בחירות ולא להיות תלוי בסנהדרין בא"י, שהיתה כפופה לשלטון הרומאים. לאחר כמה שנים, מת אדריאנוס, וחכמי ישראל רצו לחדש את הסנהדרין העצמאית ב[[אושא]]. הם פנו לחנניה ובקשו כי יבטל את הוראות בית דינו ויקבל את קביעת המועדים שנעשתה בבית דינו. | הוא הקים את בית מדרשו על נהר פקוד שבבל, וביקש לנהוג בחירות ולא להיות תלוי בסנהדרין בא"י, שהיתה כפופה לשלטון הרומאים. לאחר כמה שנים, מת אדריאנוס, וחכמי ישראל רצו לחדש את הסנהדרין העצמאית ב[[אושא]]. הם פנו לחנניה ובקשו כי יבטל את הוראות בית דינו ויקבל את קביעת המועדים שנעשתה בבית דינו. ב[[תלמוד הבבלי]] {{מקור|בבלי ברכות סג א$ברכות סג א|כן}} כתוב כי שלחו לו חכמי ישראל שני שליחים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל, שהוכיחוהו על כי הוא קובע חודשים ומעבר שנים בחו"ל. חנניה ענה להם כי הוא "לא הניח כמותו בארץ", ענו לו: "גדיים שהנחת נעשו תיישים", והוספיו כי אם לא ישמע להוראות חכמי ישראל "יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלקי ישראל". [[התלמוד הירושלמי]] {{מקור|ירושלמי נדרים ו ח|כן}} מסופר כי שלחו אליו שלוש אגרות, בראשונה שבחוהו, בשניה הודיעוהו כי יש מרכז בעל סמכות בארץ ישראל, ובשלישית הזהירוהו ואמרו דברים קשים אם לא ישמע לדברי הסנהדרין שבארץ ישראל, כי אז יפרוש מכלל ישראל ומועדיו לא יהיו "מועדי ישראל" אלא "מועדי חנניה". חנניה נסע לנציבין להתייעץ עם רבי יהודה בן בתירא, ולבסוף קיבל את מרותה של הסנהדרין בראשות [[רבן שמעון בן גמליאל]]. | ||
כפי הנראה מהמדרש {{מקור|קהלת רבה, שם|כן}}, נפטר בבבל. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־10:48, 1 ביולי 2012
|
|
חנניה בן אחי רבי יהושע היה תנא בדור השלישי. הוא סתם "חנניה" שבברייתות. שם אביו לא ידוע[1], אך ידוע כי הוא אחיינו ותלמידו של רבי יהושע בן חנניה. באחת הפעמים, הורה חנניה שלא כדברי הנשיא רבן גמליאל דיבנה. אמר ר"ג לרבי יהושע: "הנהג בן אחיך ובוא", וענה לו רבי יהושע: "מפי הורה חנניא" (בבלי נדה כד ב).
שמו מוזכר רבות בברייתא, אך במשניות אינו נזכר כלל.
לאחר חורבן הבית וכשלון מרד בר כוכבא, משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה בירושלים וביבנה, החליט יחד עם רבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש להקים מרכז רוחני בגולה, שתהיה לו סמכות לעבר שנים ולחדש חדשים. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" (ספרי דברים ב). במדרש (קהלת רבה א ח) מסופר כי הוא עזב את ארץ ישראל מפני תקרית, בה אלצוהו הנצורים מכפר נחום לרכז על החמור בשבת, ובעקבות כך המליץ לו דודו לעזוב את הארץ.
הוא הקים את בית מדרשו על נהר פקוד שבבל, וביקש לנהוג בחירות ולא להיות תלוי בסנהדרין בא"י, שהיתה כפופה לשלטון הרומאים. לאחר כמה שנים, מת אדריאנוס, וחכמי ישראל רצו לחדש את הסנהדרין העצמאית באושא. הם פנו לחנניה ובקשו כי יבטל את הוראות בית דינו ויקבל את קביעת המועדים שנעשתה בבית דינו. בתלמוד הבבלי (ברכות סג א) כתוב כי שלחו לו חכמי ישראל שני שליחים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל, שהוכיחוהו על כי הוא קובע חודשים ומעבר שנים בחו"ל. חנניה ענה להם כי הוא "לא הניח כמותו בארץ", ענו לו: "גדיים שהנחת נעשו תיישים", והוספיו כי אם לא ישמע להוראות חכמי ישראל "יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו אין להם חלק באלקי ישראל". התלמוד הירושלמי (ירושלמי נדרים ו ח) מסופר כי שלחו אליו שלוש אגרות, בראשונה שבחוהו, בשניה הודיעוהו כי יש מרכז בעל סמכות בארץ ישראל, ובשלישית הזהירוהו ואמרו דברים קשים אם לא ישמע לדברי הסנהדרין שבארץ ישראל, כי אז יפרוש מכלל ישראל ומועדיו לא יהיו "מועדי ישראל" אלא "מועדי חנניה". חנניה נסע לנציבין להתייעץ עם רבי יהודה בן בתירא, ולבסוף קיבל את מרותה של הסנהדרין בראשות רבן שמעון בן גמליאל.
כפי הנראה מהמדרש (קהלת רבה, שם), נפטר בבבל.
הערות שוליים
- ↑ (יתכן שאביו הוא רבי יהודה בן חנניה המוזכר בספרי דברים שו, אך מסתבר שאם היה זה אביו התלמוד היה מציינו בשמו.