נבואות שהתגשמו: הבדלים בין גרסאות בדף

בתנ"ך ואף בדברי חז"ל בתורה שבעל פה, מופיעות נבואות רבות שכבר התגשמו. להלן סקירה קצרה של נושא זה.

מבוא

נבואות רבות עליהם העידה התורה והנביאים - התגשמו ויצאו אל הפועל בעבר. התבוננות בנבואה ובהתגשמותה - יכולה להביא תועלת הן בהבנת דברי התורה והן בחיזוק האמונה באותן נבואות שעדיין לא התגשמו, העוסקות בענייני גאולה (ימות המשיח, תחיית המתים ועוד).

נבואות מול השערות אנושיות

בחלק גדול מן הנבואות שכבר התגשמו, מדובר על תופעות שלא ניתן לשער ולצפות אותם בעזרת תכונות אנושיות וכישרונות שונים (כדוגמת השכל, [[כוח המשער]]‏^[1], [[כוח המדמה]]), וזאת מאחת משתי סיבות:

 הנבואות בחלקן עוסקות בהבטחות נגד ההסתברות ו/או נגד הניסיון ההיסטורי, כך שבאמצעות התכונות והכישרונות האנושיים הייתה מתקבלת דווקא השערה הפוכה.
 הנבואות עוסקות במקרה ספציפי לטווח ארוך, עם פרטים מדוייקים. כך שהדיוק הרב, יש בו כדי לשלול השערה אנושית.

עובדה זו מחזקת את האמונה בדברי הנביאים.

==== הקדמה להמשך הדברים בערך ==== בפרקים הבאים, יוזכרו מעט דוגמאות לנבואות מהסוגים הנזכרים.

הדוגמאות שיובאו, הם מאירועים שהתגשמו '''אחרי''' תקופת [[עזרא הסופר]] (או שעכ"פ המשיכו להתגשם '''גם''' אחרי תקופת עזרא), כדי שיהיה ניכר התוקף הנבואי אף לפי התפיסה [[כפירה|הכופרנית]] הסבורה שכביכול התנ"ך נכתב רק בתקופת מלכי ישראל או בתקופת עזרא, אם כי תפיסה זו כבר נדחתה ואיננה עומדת מול הממצאים הארכיאולוגים העדכניים, וכמובא בערך [[תורה מן השמים]], וראה ערך [[הר עיבל]].

לצורך ההבחנה שאכן מדובר על נבואות, ולא על השערות אנושיות, נחלק כל דוגמא לשלשה פרטים: א. הנבואה, ב. העובדות לאחר הנבואה, ג. ניתוח עיוני קצר על חוסר הסבירות של העובדות, ובכך הקושי לצפות אליהם מראש.

== חורבן [[בבל]] == ==== הנבואה ==== הנביאים [[ישעיהו]] ו[[ירמיהו]], מלבד שהתנבאו על מפלתה של האימפריה הבבלית, התנבאו יתירה מזו, שהעיר בבל תחרב ו'''לעולם לא תיבנה''':

• "וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם" (ישעיהו נא, יט-כ).
• "וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם ה'" (ירמיהו נא, כו).

==== העובדות ==== מאז שנחרבה העיר בבל, נשארה העיר שוממה וחרובה עד ימינו.

ד"ר פנחס ביברפלד בספרו Ancient Jewish History כותב^[2]:

"אחרי מלוך כורש, עוד הוסיפה בבל להיות עיר חשובה, אחת הבירות של האימפריה הפרסית, אבל לאט לאט חרבה העיר ללא תקנה, אלכסנדר מוקדון חלם להופכו למרכז הממלכה האדירה שלו אך מותו הפתאומי מנע מימוש הרעיון, הריסותיה שקיימות עד היום מעידות על אמיתותן של נבואות נביאי ישראל".

במשך ההיסטוריה היה נסיון חוזר ונשנה לבנות מחדש את העיר בבל, ללא תוצאות מעשית. האחרון שניסה לבנות את העיר היה סדאם חוסיין, אך הפועל רק בנה כמה שרידים^[3], וגם זה כבר פינו הארכאולוגים אחרי נפילתו של חוסיין. ראוי לשים לב שהפסוק בישעיהו הנ"ל מדגיש שלא רק הבבלים לא יבנו את העיר מחדש, אלא אף ה"ערבי" לא יצליח לעשות בה אוהל.

==== חוסר הסבירות להשערה אנושית ==== הניסיון ההיסטורי מעיד^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}, שעיר חשובה שנחרבה, לאחר כמה שנים, או כמה עשרות שנים, בדרך כלל נבנית עיר חדשה במקומה. בעולם העתיק היו מעדיפים לבנות ערים חדשות דווקא על חורבנות, בכדי לנצל את התשתית הקיימת. [ואכן, הרבה שנים '''לפני''' הנבואה הנ"ל, כבר הייתה פעם אחת שבבל נחרבה, בימי סנחריב^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}, ויורשו אסרחדון תיכף מיהר לבנותה מחדש^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}]. ובנוסף לכך, כאמור אכן אירעו נסיונות לבנות מחדש את העיר בבל^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}, ולא הניבו תוצאות^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}.

==נצחיות [[עם ישראל]] == ==== הנבואה ==== נצחיותו של העם היהודי הובטחה בפסוקים רבים, והבטחה זו היא בבד בבד עם ההבטחה שיהיו בגלות: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו, מד).

==== העובדות ==== מבחינה היסטורית, העם היהודי הוא העם העתיק ביותר שקיים כיום^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])} (פרט לסינים^{([[ויקישיבה:עקרונות_עריכה כתיבת מקורות וחידושים|דרוש מקור]])}).

==== חוסר הסבירות להשערה אנושית ==== ישנו פרדוקס בין הקיום של עם ישראל, למציאות ההיסטורית. עם ישראל במשך כל ההיסטוריה היו רדופים ומפזורים בין האומות, עברו הגלויות, אנטישמיות, האינקוויזיציה והשואות (וכפי שכבר התנבאה התורה עצמה באריכות רבה בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא). "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו"^[4]. מציאות זו מתנגדת בהחלטיות לקיום של האומה. ולעומתם, שאר כל העמים, וביניהם כל האימפריות הגדולות, נאבדו ונמחקה זהותם לגמרי. [ואע"פ שגם הסינים שרדו, לא היה בזה קושי רב, היות והתגוררו למשך כל ההיסטוריה בתוך ארצם, בלי כל תערובת של עמים זרים, ובלי רדיפות].

הסופר האמריקאי מארק טווין כותב^[5]:

''"המצרים, הבבלים והפרסים קמו מלאו את האדמה בקולות רבים ובהדר ובתפארת, ולאחר מכן נבלו, הפכו למשהו מעולם הדמיונות ונגנזו, אחריהם באו היוונים והרומאים, הקימו שאון גדול מאוד, וגם הם חלפו, הלכו להם, גם עמים אחרים התעוררו לפתע והרימו את אבוקם המאירה לתקופת-מה, אבל היא כבתה מהרה, וכעת או שהם מצויים באור בין-הערביים או שנעלמו והיו כלא היו. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, וכעת הינו כמו שהיה תמיד, אינו מגלה לא התנוונותו, לא מחושי זקנה, לא תשישות אברים ולא התמעטות כוחותיו, ואף נפשו הערה, הפעילה ובעלת היוזמה לא נתקהתה. הכל הם בני תמותה, מחוץ ליהודי. עמי הגבורה חלפו ואינם עוד, ורק היהודי נשאר. מהו סוד נצחיותו?"''

והפילוסוף הרוסי נקולאי ברדייב בספרו "משמעותה של ההיסטוריה"‏^[6] כותב:

''"לפי הקריטריון המטריאליסטי, צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה, כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה".''

ההיסטוריון הבריטי (הנודע על יחסו השלילי לעם היהודי) פרופסור ארנולד טוינבי, בספרו "חקר ההיסטוריה" סוקר עלייתן ומפלתן של 21 תרבויות קודמות, וכך כותב על היהודים^[7]:

''"שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות רצופות, זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה."''

יש לציין גם, שקיימת גם נבואה שעם ישראל יהיו '''מועטים''' (דבר שמגדיל את הפרדוקס על נצחיותה של האומה היהודית):

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה" (דברים ד, כז), ובהמשך: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שם כח, סב).

הגלות

הנבואה

התורה בבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא מתארת באריכות את הגלויות והצרות שיעברו על העם היהודי, אם לא ישמרו מצוות כראוי. בפרשת בחוקותי^[8] נאמר לדוגמא: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם... וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם... וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב..."

ובפרשת כי תבוא^[9] נאמר לדוגמא:" וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

בנוסף, בנבואות שבספר דברים (הנ"ל), ישנה התייחסות פרטנית במיוחד על אודות אופי האומה שתהיה אחראית על חורבן בית שני (כפי שפירוש הרמב"ן שפסוקים אלו מתנבאים על חורבן בית שני), עם פירוט מהתרחשות האירועים, כדלהלן: "יִשָּׂא יה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ^[10]". "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ^[11]". "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ, וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה^[12]".

העובדות

העובדות תאומות בדקדוק רב לפסוקים הנזכרים:

1. וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה - ערי ישראל נחרבו.
2. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם – בית המקדש נחרב כידוע.
3. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" – בזמן שעם ישראל שרו בגלות, למשך אלפיים שנה, אכן היתה ארץ ישראל שממה וריקה אף מעמים אחרים, האוכלוסיה היתה מועטת מאוד, ולא היתה כל פריחה כלכלית או חקלאית. הרמב"ן באגרתו^[13] משנת 1268 מתאר את אשר ראו עיניו בארץ: "...ומה אגיד לכם, בענין ארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון. וכללו של דבר כל הקדוש - חרב יותר מחברו, וארץ יהודה יותר מן הגליל." עכ"ל. מארק טווין ביקר בארץ בשנת 1867 ואת התרשמותו כתב בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש", ושם כותב: "ארץ שוממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית - מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדימיון אינו יכול להעניק לה תפארת, חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך לא ראינו נפש חיה... בשום מקום לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר - אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית - כמעט אין בארץ."^[14]
4. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – פיזור עם ישראל במדינות שונות.
5. וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב – גם אחרי הפיזור, יהיו נרדפים ונרצחים.
6. והתיאורים שבפרשת כי תבוא התקיימו במלואם במשך הגלות - באינקביזיציה, ובשואה וכו'.
7. יִשָּׂא יה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק – כאמור פסוקים אלו מתנבאים על הרומאים, שאכן בניגוד לאויבי בית ראשון, אינם שכני ארץ ישראל אלא הגיעו אליה מרומא הרחוקה.
8. כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר - סמל הלגיון הרומאי היה "נשר".
9. "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ", "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ^[15]" - עפ"י ההיסטוריה, העם הרומאי נוצרו מבליל של שבטים סמוך לזמן החורבן, ולא היו עם עתיק.
10. "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" – המצור הכבד, וגם אכילת בשר אדם וילדים, מתוארת ע"י ההיסטוריון יוספוס בן מתתיהו בספר יוסיפון.
11. וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה – השווה לדברי ההיסטוריון הגרמני מינטר, שכותב: "מעתה אחרי שנלכדה ביתר, בא הכל תחת עול רומי, אבל פלסטינה היתה לתל שממה. השבויים במספר אשר לא יספר מרוב מכרו ממכרת עבר, תחילה אצל שוק השנה, ואלה שלא נמכרו שם, הובלו למצרים באניות"^[16]. וכמו כן ההיסטוריון שירר^[17], מתאר כי כמות העבדים במצרים בתקופה זו היה כה גדול עד כי מחיר כל עבד היה כמחיר מנת כלכלה של סוס (וכדברי הפסוק "וְאֵין קֹנֶה" – שלא יהיה ביקוש לעבדים מחמת כמותם).

חוסר הסבירות להשערה אנושית

כאן יחודיותן של הנבואות היא ריבוי הפרטים, שנתקיימו כולם בדקדוק רב. יש לציין שמקרים אלו אינם צפויים מראש, והעובדה היא שהרדיפות בכל דור ודור לא מצויות אצל שום אומה, מלבד האומה הישראלית שעליה נאמרו נבואות אלו.

קיבוץ גלויות

הנבואות

קיבוץ גלויות הובטח בספר דברים^[18]: "וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."

וכן ספרי הנביאים מלאים בענין הגאולה העתידה, ושיבת עם ישראל לארצו בסוף הגלות:

• "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם" (ירמיהו כט, יד).

"כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח, ד-ה).

העובדות

כעת חלקים רבים מעם ישראל, מכל קצוות הארץ, חזרו לארצם, ואולם עדיין לא כולם חזרו ארצה, כך שישנה מחלוקת בין גדולי ישאל האם זו אתחלתא דגאולה או הכנה לגאולה (עקבתא דמשיחא^{(דרוש מקור)}). עכ"פ מה שמוסכם בין כולם, שיש בזה קשר ישיר להבטחת הנביאים^{(דרוש מקור)}.

ואם נעיין בפרשנות הפסוקים הנזכרים, נקבל התאמה מלאה לעובדות: הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל (תקע"ז-תרנ"ג, 1816–1893), בפירושו "העמק דבר" על התורה (דברים ל, ג), דייק מהפסוק (הנ"ל) שיהיה פעמיים קיבוץ גליות, שנאמר "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ", והסביר הנצי"ב: שמתחילה יהיה קצת קבוץ גליות, על ידי רשיון המלכויות, ואחרי כן יוסיף ה' ידו שנית, כדכתיב "ושב וקבצך". ע"כ דבריו.

וכמו כן המלבי"ם (ירמיה לא, ה-ח)(1879-1809) שכבר לפני הגאולה השלמה, יוסר מעם ישראל השעבוד מלכויות (כלומר יזכו לריבונות עצמית), ויהיו מובילים בעולם בתחומים רבים ויזכו לכבוד מאומות העולם על ההישגים. ואולם העם יהיו מחולקים לשני מגזרים, המגזר הפחות יותר במובן הרוחני, והמגזר המרומם יותר. המגזר הפחות, יהיו שמחים במצב זה ולא יחושו צורך לגאולה, ואולם המגזר הרוחני יותר, עדיין יבקשו ישועת ה', ויתפללו על השלמת קיבוץ הגלויות והחזרת השכינה לציון.

חוסר הסבירות להשערה אנושית

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: ראוי לתוספת הרחבה וריבוי מקורות.

הניסיון ההיסטורי מצביע על כך שהידרדרות של אומה היא מצויה, אבל הקמה מחדש כלל אינה מצויה. אומה שהתפזרה בכל קצוות תבל למשך אלפיים שנה, אינו דבר צפוי מראש ש"תחזור לתחיה" ותתקבץ בארצה.

חזרת הפריחה החקלאית לפני הגאולה

הנבואה

בנביא יחזקאל ישנה הבטחה בענין החזרה לפריחה החקלאית בארץ ישראל, עוד בטרם יגיע זמן הגאולה השלמה: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא^[19]" במסכת סנהדרין^[20] נאמר על זה: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". ומפרש רש"י: "'מגולה מזה' - כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". הרמב"ן בפירושו לפרשת בחוקותי מסביר, שזו אחד מהחסדים שהאלקים עשה עם עמו, שכל עוד שאינם בארץ, אין הארץ מוציאה יבולה, וכשחוזרים, חוזרת תת כחה, כדי להראות שהארץ הנבחרת שייכת לעם הנבחר.

העובדות

כבר הוזכר לעיל בפרק "הגלות", שכל עוד שהעם היהודי היו בגלות, הארץ נותרה שוממה, וכעת שחזרו (חלקם) לארץ (ונתבאר שזהו זמן תרום-גאולה, בין אם הוא בגדר אתחלתא דגאולא בין אם הוא בגדר עקבתא דמשיחא), שוב חזרה הארץ פריחה חקלאית וכלכלית. להלן ציטוט מדברי העיתונאי ד. לביא^[21]:

"מבחר הירקות והפירות הגדלים בארץ, איכותם ורמת היבול שלהם מהווים אתגר לארצות רבות. אספקת הירקות לשוק המקומי מתקיימת במשך כל ימות השנה, ומרבית הפירות זמינים חודשים רבים מעבר לעונה. יבול הכותנה בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם, וכך יבול אגוזי האדמה, תפוחי האדמה ועוד. גידול הפרחים ליצוא הוא ענף משגשג, ומהווה כיום כשליש מהיצוא החקלאי הטרי מישראל. גידול ההדרים הוא עדיין מרכיב חשוב ביצוא החקלאי, ולמרות התחרות הקשה בארצות מגדלות הדרים באזור אגם הים התיכון, עדיין נחשב הפרי הישראלי למוביל בשוקי אירופה. הפירות הסוב-טרופיים שאוקלמו בארץ, זוכים להצלחה מרובה, במיוחד האבוקדו, שמפאר את התפריט במדינות רבות בעולם".

למרות שהישגים אלו הגיעו שלא מתוך נס גלוי, כי אם בדרך נס נסתר, דהיינו בעזרת טכנולוגיה חקלאית חדישה, מ"מ העובדות מתאימות למה שתיארו חז"ל מראש.

חוסר הסבירות להשערה אנושית

בזמן שעדיין לא היו קיימים אמצעיים טכנולוגיים לשיפור החקלאות, לא היה ניתן לצפות מראש שתהיה מהפכה חקלאית מהעת שהעם היהודים חוזרים לארצם.

ראו גם

• תורה מן השמים.

הערות שוליים

1. ↑ ראה מורה נבוכים ח"ב פל"ח.
2. ↑ הציטוט מובא בספר "מסע אל פסגת הר סיני" עמ' 63
3. ↑ smith, Islam - the cloack of antichrist, 2011, p.225
4. ↑ נוסח ההגדה של פסח
5. ↑ מובא ב"שמעתין" – בטאון איגוד המורים. שנה ד', מס 12-13, עמ' 81.
6. ↑ Nicolas Berdyaev, The Meaning of History (1936), עמוד 86-87.
7. ↑ עמ' 194 – ומובא בספר דו שיח עמ' 44
8. ↑ ויקרא פרק כו, מפסוק יד
9. ↑ דברים כח', מפסוק סד'
10. ↑ דברים כח מט
11. ↑ שם פסוק נה
12. ↑ שם פסוק סח
13. ↑ ספר "אגרות ארץ ישראל" עמ' 85
14. ↑ יש לציין, שישנם שראו בעצם מסעו של מארק טווין הנ"ל, קיום נבואה כשלעצמה, מהפסוק בדברים כט (כא-כב): "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְקֹוָק בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב". (עיין חוברת "תורה מן השמים" ח"א עמ' 12).
15. ↑ שם פסוק לו
16. ↑ הציטוט מובא בספר "תורה מן השמים" ח"א עמ' 9, עפ"י ספר "תולדות עם ישראל בימי קדם" עמ' 321
17. ↑ מובא שם
18. ↑ ל, א-ה.
19. ↑ יחזקאל פרק לו
20. ↑ דף צח ע"א
21. ↑ ספר "אישים ומעשים בישראל", חמישים שנות הישגים במחקר החקלאי