עלינו לשבח: הבדלים בין גרסאות בדף

תפילת שבח והודיה לה' הנאמרת בסיומן של כל התפילות ובתפילת מוסף של ראש השנה.

מחבר התפילה

תפילת "עלינו לשבח" חוברה על ידי יהושע בן נון בשעה שכבש את יריחו, ושמו "הושע" רמוז בראשי תיבות בהיפוך: "עלינו לשבח", "שלא עשנו", "ואנחנו (כורעים) ומשתחווים", "הוא אלוקינו".

את החלק מ"על כן נקווה לך" תיקן עכן לפני הריגתו, ושמו חתום בראשי התיבות "על כן נקווה".

תוכן התפילה

בתפילה זו, אנו מביעים שבח גדול לה' על שבחר בעם ישראל מכל העמים. אנו מתפללים אליו שבמהרה תבוא העת שבה כל העמים יכירו במלכות ה'.

את התפילה אומרים בראש השנה ב"מלכויות", ובסופה הפסוק הראשון של מלכויות "ה' ימלוך לעולם ועד" ^[1].

יש שנהגו להוסיף אחריה 3 פסוקים, עליהם מסופר שמרדכי ביקש מילדים לפסוק לו פסוקם והם אמרו לו פסוקים אלו "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא", "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל", "ועד זקנה אני הוא ואעד זקנה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט". ו"כיוון ששמע מרדכי כך שחק ושמח שמחה גדולה". ^[2]

השמטות

הצנזורה השמיטה מנוסחים רבים את המשפט "שהם משתחווים להבל וריק ומתפללים לאל לא יושיע" - מפני שראו בכך בזיון הנצרות. היו שהסבירו כי במילים "הבל וריק" רמוז יש"ו - שהוא בגימטריא ורי"ק (316).

מכל מקום כיום יש להקפיד לחזור ולומר משפט זה.

בחב"ד נהגו לירוק לאחר אמירת "שהם משתחווים להבל וריק".

זמן אמירתה

תפילת עלינו נאמרת בסיום 3 התפילות שחרית, מנחה וערבית, וכן לאחר קידוש לבנה. בשחרית נוהגים המתפללים בנוסח ספרד ובנוסח עדות המזרח לאומרה בסוף התפילה לאחר שיר של יום ופיטום הקטורת, ואילו לנוסח אשכנז יש לאומרה מיד לאחר קדיש תתקבל, לפני שיר של יום ופיטום הקטורת.

בשבת אומרים אותה לפני שיר של יום ולאחר פיטום הקטורת לכל הנוסחים (אמנם לפי בקצת קהילות, בעיקר של נוסח ספרד כבר אמרו שיר של יום לפני קריאת התורה).

לאחר אמירתה אומרים קדיש יתום.

מעלת התפילה

יש לומר את תפילת "עלינו לשבח" בכוונה גדולה. לתפילה זו יש ערך גדול במרומים. כאשר המתפלל מגיע למלים: "ואנחנו כורעים ומשתחוים", עליו לכרוע.

בכל השנה נהגו רק לכפוף את הגב בהשתחוויית עלינו, אך בראש השנה נהגו בחזרת הש"ץ לכרוע אפיים על הרצפה (לאחר ששמו עליה דבר מה שיחצוץ).

את תפילת "עלינו לשבח" אמרו "קדושי צרפת" בשעה שעלו על המוקד. בתפילה זו הם הביעו את אמונתם בה' ודחו אמונות זרות.

נוסחאות

יש שנהגו שלא לומר: "ומושב יקרו בשמים ממעל", אלא אומרים במקום: "וכסא כבודו בשמים ממעל" (ספר המנהגים, לרבי יצחק איזיק טינרא, מהד' מכון ירושלים תש"ס, מנהג של יום חול, עמ' יב), וטעמם משום שנוסח זה (מושב יקרו) הוא הוספת המינים, משום ש"יקרו" בגימטריה יש"ו (הגהות המנהגים שם אות טו). אך יש שחלקו על זה, ואמרו שזהו נוסח קדום ומקורי, המוזכר בספר היכלות.