דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים

אדם שאמר דבר נגד דברי הקב"ה, שומעים לדברי הקב"ה ולא לדברי האדם. כתוצאה מכך: מי שעבר עבירה בשליחותו של אדם אחר - העושה חייב ולא המשלח, לפי שהמשלח יכול לטעון, שסבור היה שהשליח לא ישמע לו, מכיון שבפני השליח עמדו שתי הוראות נוגדות: דברי הרב (הקב"ה שציווהו לא לעבור את העבירה), ודברי התלמיד (המשלח ששלח אותו לעבור עליה), והיה לו לשמוע לרב ולא לעבור את העבירה. התוצאה היא, שבשליחות לדבר עבירה אין מחילים את הכלל: "שלוחו של אדם כמותו".