פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמה ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז – דין הטובע ומפיל עצמו למים
מסכת שמחות פרק ב הלכה י
מי שנפל לים, או ששטפו נהר, או שאכלתו חיה רעה - אין מונעין הימנו כל דבר.
וכ"פ השו"ע: "מי שנפל בים, או טבע בנהר, או אכלתו חיה - אין מונעין ממנו דבר".[1] (וראה סי' שמא סע' ד).
וכתב החזו"ע (אבלות ח"א עמ' תקכז) ע"פ האחרונים, שמי שהפיל עצמו בכוונה למים "כיון שגלי הים מעלין ומורידין אותו לפני שיטבע ויפול אל התהום וימות - ודאי שבינתיים הוא מתחרט, ומתעסקים עמו לכל דבר".
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
בביאור החידוש בהלכה זו, כתבו האחרונים:
הפרישה (ס"ק י) – שעל אף שדין ארבע מיתות בי"ד לא בטל, וניתן לחשוב שהוא מת מיתת בי"ד, בכל זאת מספידים אותו.
הלבוש – דנים אותו כאנוס, ולא חוששים שאיבד עצמו לדעת.