פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצג ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:19, 20 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שצג ג

סעיף ג – יציאה לצורך מצווה

יציאת אבל לבית הכנסת

  • מתי מותר לאבל לצאת לבית הכנסת: (ב"י, בה"ג ס"ק 0)
  • רבנו האי גאון – הכל כמנהג המקום.

  • רי"ץ גיאת – יוצא אפילו ביום חול.

  • ראב"ד – אינו יוצא כלל (ולבית המדרש יכול ללכת בשבת, אך לא בחול).

  • רמב"ן ורא"ש – נהגו שיוצא בשבת אבל לא בחול.

    • הכרעה: השו"ע פסק כרמב"ן והרא"ש: "האבל אינו יוצא בחול לביה"כ, אבל בשבת יוצא (וכן לבית המדרש)". והוסיף השו"ע: "ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה {דהיינו בשני וחמישי} יוצא לביה"כ".
    • וכתב הרמ"א: "ובמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת".
    • וכתב החזו"ע (אבלות ח"ב יציאה מפתח ביתו סע' ב, עמ' שי): "רק אם אין ספר תורה בביתו יוצא האבל לבית הכנסת ביום שני וביום חמישי לשמוע קריאת התורה... ואם יש לו בביתו מקום מיוחד ומכובד להניח בו ספר תורה – מותר להביא ספר תורה לביתו לקריאת התורה במשך שבעת הימים".
  • האם לאבל שאין לו מניין בביתו מותר ללכת לבית הכנסת: (פת"ש ס"ק ב, מג"א סי' תרצו ס"ק ח)
  • משמע מהמג"א – אסור לו ללכת לבית הכנסת.

  • חכמת אדם (שער השמחה קונטרס מצבת משה סי' ח) – "במקום דאי אפשר לכנוף עשרה ויתבטל על ידי זה מקדיש וקדושה וברכו... - ילך, כשם שהתירו לו לילך לצורך דבר האבוד... אם יש מנין כנגד ביתו באותו חצר - לכולי עלמא מותר להתפלל בעשרה".

    • הכרעה: הילקו"י פסק כדעת החכ"א, שאבל שאין לו מניין בביתו - יכול ללכת לביה"כ לומר קדיש.

כניסת האבל לבית הכנסת בערב שבת – עיין לקמן סי' ת סע' א, עמ' 323

מוהל, סנדק או אבי הבן שהם אבלים

  • כתב הרמ"א ע"פ הגהות אשרי והאו"ז: "ואם האבל מוהל או בעל ברית {סנדק}: לאחר שלשה – מתפלל בביתו, וכשמביאין התינוק למול - הולך האבל לבית הכנסת. אבל תוך שלשה – לא יצא אלא אם כן אין מוהל אחר בעיר. ויש מקילין {ב"י} אפילו תוך שלשה[1], אפילו אם יש מוהל אחר בעיר".

  • וכתב הש"ך (ס"ק ד) שכל דין זה הוא לגבי המוהל והסנדק, אך אבי הבן - יוצא אף בתוך ג' ימים.

  • והחזו"ע (אבלות ח"ב סע' ו, עמ' שיד) פסק כדעת הב"י (הי"א שהביא הרמ"א), שמותר למוהל למול אפילו בשלשה ימים הראשונים לאבלותו, ואפילו שיש שם מוהל אחר, אך מכל מקום אסור בנעילת הסנדל.

תיקון הציפורניים לצורך המילה

  • כתב הרמ"א ע"פ האו"ז: "ומותר לו לתקן הצפרנים ולגלח {הציפורנים במספרים (פת"ש ס"ק ד)} לצורך המילה". והוסיף הרמ"א מדעת עצמו: "אבל אם יש מוהל אחר אסור".

מצווה שבשבילה צריך את האבל

  • כתב הרמ"א: "וכן כל דבר מצוה שאי אפשר לעשות בלא האבל – מותר לו לצאת לקיים המצוה".

מוהל אונן

  • כתב היעב"ץ, שאם יש מוהל אחר - עדיף שאונן לא ימול, אך אם אין מוהל אחר - ימסור מתו לחברה קדישא, וגם אם אין חברה קדישא יכול האונן למול בברכה.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים

  1. והקשה הש"ך (ס"ק ו): מדוע הרמ"א הביא את דעת הב"י (שיש המקילין למוהל לצאת בתוך ג' ימים אפילו כשיש מוהל אחר), הרי הוא לא סבר כמותו, שהרי דברי הב"י הם לפי מנהגם שהאבל יוצא לבית הכנסת בכל יום שיש בו קריאת התורה, ולכן יוצא אף לברית המילה בתוך ג' ימים הראשונים; אך לדעת הרמ"א שכתב שנוהגים שהאבל יוצא רק בשבת מביתו לביה"כ, מדוע הביא את היתרו של הב"י?