פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סו ג סעיף ג - כתובה שאבדה או נמחלה

במשנה בכתובות (נד, ב) מובאת דעתו של רבי מאיר, שאסור להשהות אשה שאין לה כתובה שכתוב בה הסכום הבסיסי של מאתיים לבתולה ומנה לאלמנה. הגמרא שם מביאה שנפסקה הלכה כמותו, ולא כרבי יהודה הסובר שאשה יכולה למחול.

טור ושו"ע: אסור לשהות שעה אחת עם אשה בלי כתובה. אם הכתובה אבדה או שהאשה כתבה שובר שקיבלה את הכסף - צריך לכתוב כתובה חדשה על עיקר הכתובה (אם היא מחלה. כשהכתובה אבדה צריך לכתוב על הסכום המלא, כולל התוספת - אחרונים ).

⦿ האם יש משמעות למחילה או תנאי של האשה?

◄ רמב"ם ושו"ע: מחילה או תנאי לא תופסים ואפילו בכתב. בכל זאת, אם עשתה תנאי או מחלה בכתב חייב לכתוב כתובה חדשה. אם מחלה בעל פה א"צ כתובה חדשה [ב"ש ועוד. וכתב שכך סובר גם הרמ"א].

◄ רא"ש וטור: מחילה בעל פה לא תופסת ובכתב כן. תנאי אפילו בכתב לא תופס.

◄ מרדכי ורמ"א: מחילה או תנאי בעל פה לא תופסים ובכתב כן.

◄ ר"ן (בסעיף ט): מחילה או תנאי תופסים אפילו בעל פה (אלא שאסור לו להשהות אותה בלי כתובה, וחייב מיד לכתוב חדשה).

☜ ב"ש: הדיון הוא על עיקר הכתובה, אך על התוספת לכו"ע יכולה למחול.

☜ רמ"א: כשגויים כבשו עיר והכתובות בחזקת אבודות, צריך לכתוב חדשות למרות שיכול להיות שבעתיד ימצאו את הכתובות הישנות. כשכותבים כתובה חדשה צריך לכתוב את אותו הסכום שהיה כתוב בקודמת. אם לא יודעים מה הסכום ואין כתובות שניצלו ואפשר ללמוד מהן את הסכומים - משערים לפי העושר של האדם.

אמנם מכיוון שהיום לא מגרשים ללא הסכמה של האשה לכאורה אין צריך לכתוב כתובה נוספת, אך המנהג לכתוב ואין לשנות.

סעיף ג

אם כתב לה כתובה, ונאבדה, או שמחלה לו, (ודוקא^א) שכתבה לו: התקבלתי כתובתי, צריך לכתוב אחרת בעיקר הכתובה^ב, שאסור לאדם לדור עם אשתו שעה אחת בלא כתובה (משנה בכתובות נד,ב;גמ' נו,ב). הגה: עיר שכבשוהו כרכום, או שגלו מן העיר, ואבדו הנשים הכתובות שלהם, צריכים לחדש נשותיהם כתובתיהם, אף על פי שיש לומר שמא ימצאו אחר כך כתובותיהם או יחזרו להם, מכל מקום מאחר שהכתובות בחזקת אבודות צריכים כתובות אחרות; ואם אינו ידוע סך הכתובות, אם ישארו קצתן, אזלינן בתרייהו; ואם לאו, דנין על פי זקני העיר ולפי המנהג, העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו (בית יוסף בשם תשובות הגאונים). וכשנאבדה הכתובה ובא לכתוב לה כתובה אחרת, צריך לכתוב לה כתובה גדולה כראשונה (מהרי"ק שורש קט"ז). ועיין לקמן סי' קע"ז, דבמקום שאין מגרשין רק מרצון האשה, אין צריך לכתוב כתובה^ג; אם כן בזמן הזה במדינות אלו, שאין מגרשין בעל כרחה של אשה משום חרם רבינו גרשום, וכמו שיתבאר לקמן סימן קי"ט, היה אפשר להקל בכתיבת הכתובה, אבל אין המנהג כן ואין לשנות (כל זה ד"ע).

אבדה או מחלה:

כתובות נד,ב: משנה: רבי יהודה אומר: אם רצה, כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה, ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז; רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות. גמרא: [נו,ב] אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא, אירכס כתובתה, אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' מאיר, אבל חכמים אומרים: משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה. אמר ליה אביי, והא אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו! אי הכי, זיל כתוב לה. רש"י – אע"פ שהתנאי בטל וחייב לה כתובתה, בכל זאת אסור להשהותה כך משום שלא סמכה דעתה.

לענין ההלכה, אם תנאי או מחילה מועילים עיין בסיכום לסעיף ט, מ"מ אפילו לדעות שלא מועילה אסור להשהותה משום שלא סמכה דעתה.

א. דוקא שכתבה: הח"מ והב"ש ביארו שכוונת הרמ"א לפסוק כמרדכי שדוקא מחילה בשטר מועילה. הח"מ הקשה שהלכה כר' יוסי שאפילו מחילה בע"פ מועילה. עוד הקשה, שהמרדכי בסנהדרין פוסק שמועילה מחילה על שטר חוב, ועל כך ענה שצריך לחלק שבכתובה כשהאשה תחת בעלה יכולה לטעון משחקת הייתי בך. הב"ש תירץ שלפי אחת הלישנות בדף נז,א ר' יוסי מודה בסוף ביאה, וביאר רש"י שכבר זכתה ולכן לא מועילה מחילה ללא כתיבה, ומספק (כאיזו לישנא לפסוק) יד הנמחל על התחתונה. הב"ש הקשה מהנאמר בסע' ט שאף המתנה בשעת הקידושין, שאז התנאי בטל, מ"מ אסור להשהותה משום שלא סמכה דעתה, וא"כ מדוע למרדכי והרמ"א כאן אם מחלה בע"פ, כיוון שלא מועיל מותר להשהותה ללא כתיבה חדשה. ומתרץ שבמחילה בע"פ יודעת שלא מועיל וממילא סמכה דעתה.

סיכום השיטות לגבי תועלת המחילה בכתובה מובא בסיכום לסעיף ט יחד עם דין תנאי להפחתת הכתובה.

ב. בעיקר הכתובה: דוקא במחלה, אמנם באבדה חייב לכתוב לה גם על התוספת (ח"מ,ב"ש). וכתב הב"ש, שאף לפוסקים שלא מועיל למחול על כתובה (רמב"ם, וכן דייק הב"ש בדעת השו"ע סע' ט) אפשר שהיינו דוקא כשיעור כתובה אך על התוספת אפשר למחול^[1]. עוד כתב, שנראה שכותב לה כעת רק מנה שהרי עכשיו היא בעולה, אלא שבנוסח שטר מחילה המובא בסוף סי' ו לא משמע כן.

במקום שלא מגרשים בע"כ: ח"מ,ב"ש – בסי' קעז מדובר על אנוסה, ויש לחלק בין דבר שאסור מהתורה לדבר שאסור רק מחרם דר' גרשום.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים