אנדרוגינוס
|
|
הגדרת המושג
אנדרוגינוס היא מילה יוונית המורכבת משתי מילים: אנדרוס = גבר, גינא = אשה. המונח המקביל לאנדרוגינוס הוא הרמפרודיטיזם, שאף היא מילה יוונית, שהתקבלה בלשונות המודרניות לתיאור אדם המכיל בקרבו איברי רביה של זכר ושל נקבה. מקור השם הזה שייך למיתולוגיה היוונית[1].
בחז"ל ובהלכה משמש רק המונח אנדרוגינוס לתיאור המצב הנידון, וייתכן שהמונח הרמפרודיטיזם נדחה משמוש בגלל מקורו המיתולוגי-אלילי.
רקע מדעי
כללי - אנדרוגינוס הוא אחת הצורות של "מין מטושטש", או "מין דו-כיווני", היינו מצב שבו המין איננו מוגדר ו/או איננו מלא. הסטיות בהתפתחות המינית הן רבות ומגוונות, הן בצורתן החיצונית, והן בסיבות שגרמו לכך. חלק מהסטיות ניתנות לזיהוי כבר בשלבים הראשונים של החיים, וחלק מהן מתגלות ומתבררות רק בגיל מאוחר יותר, ובעיקר בתקופת ההתבגרות. השכיחות של מצב כזה הוא כ-1 ל-3000 לידות[2].
סיבות כלליות - שלושה גורמים חשובים בקביעת ההפרעה בהתפתחות המינית: המצב הגנטי, היינו כרומוזומים זכריים (XY) או נקביים (XX); מצב איברי המין הראשוניים, היינו אשכים ושחלות; מצב איברי המין המשניים וסימני המין המשניים, כגון שדיים, פיזור השערות, שינוי הקול, ופצעי בגרות.
התפתחות עוברית - התחלת ההתפתחות המינית הנורמלית היא בשלב העוברי. הכרומוזומים התורשתיים קובעים אם יתפתחו אשכים או שחלות. כל יתר הסימנים החיצוניים, אם זכר או נקבה, מתפתחים בהשפעת ההורמונים המופרשים על ידי האשכים או השחלות, ולכן מכונים אלו בשם איברי המין הראשוניים; כל שאר המאפיינים של המין (מבנה הגוף, השדיים, פיזור השיער, הקול, רחם וחצוצרות, איבר הזכר, הערמונית ושבילי הזרע) הם איברי מין וסימני מין משניים.
בראשית התהוות העובר הוא יכול להתפתח לכל כיוון. אם המרכיב התורשתי שלו מכיל כרומוזום Y, אחראי הוא לפיתוח אשכים (בגיל עוברי של 5-6 שבועות), שהם מצידם מפרישים הורמונים (טסטוסטרון ואנטי-מילריאן) הגורמים להתפתחות מבנה גוף זכרי (החל משבוע 8 להריון), ולהרס המבנים הנקביים הבסיסיים[3]. המידע הגנטי ההכרחי להתפתחות הזכר נמצא על הזרוע הקצרה של כרומוזום Y, אך האתר המדוייק האחראי להיווצרות האשך, ולשרשרת היצירה המלאה של הזכר טרם אופיין בוודאות[4]. לעומת זאת, כאשר אין כרומוזום Y, היינו כאשר המרכיב התורשתי הוא XX, לא מתפתחים אשכים, ולכן לא מופרשים ההורמונים הזכריים, ולכן מתפתחים האיברים הנקביים הבסיסיים, והגוף ייראה כנקבה.
במקרים לא-תקינים נוצרים או נשארים צירופים שונים של ביטויים זכריים ונקביים, והם הקובעים את הצורות השונות של אנדרוגיניות.
צורות קליניות - מבחינים בין שתי צורות עיקריות של תערובת מינית מורכבת כזו: אנדרוגינוס אמיתי ואנדרוגינוס מדומה.
בצורה האמיתית קיימות באותו יצור אנושי גם שחלות וגם אשכים, וכן סימני מין חיצוניים טיפוסיים לשני המינים. בצורה ראשית זו יכולות להיות תת-קבוצות רבות: יש שהתרכובת המינית היא דו-צדדית, כאשר איברי המין הראשוניים (שחלות ואשכים) נמצאים בשני צידי הגוף; יש שהיא חד-צדדית, כאשר בפלג גוף אחד יש איברי מין ראשוניים ומשניים של מין אחד, ובפלג הגוף השני יש איברי מין ראשוניים ומשניים של המין השני; ישנם מצבים חד-צדדיים הפוכים, כאשר בצד אחד של הגוף נמצאים איברי מין ראשוניים של מין אחד ומשניים של המין השני, ולהיפך בפלג הגוף השני; יכול להיות מצב שבו מתפתחים קודם סימני מין אחד, ואחר-כך סימני המין השני; יכול להיות מצב שבו בצד אחד של הגוף נמצאים איברי מין ראשוניים של שני המינים, בעוד שבצד השני יש איברי מין ראשוניים של מין אחד בלבד (או שחלה או אשך); יכול להיות מצב שבו יש חיבור של שחלה עם אשך באותו מקום; יכול להיות מצב שבו יש סימני מין משניים של שני המינים, אך איברי המין הראשוניים חסרים או מנוונים ביותר.
ברוב האנדרוגינוסים מצויים האשכים והשחלות בתוך הבטן, רובם מפתחים שדיים, וכן יש להם דם וסת. אכן, לא תוארו אנדרוגינוסים אמיתיים עם הפרשת תאי זרע. הסיבה היא שהשחלות בדרך-כלל תקינות מבחינת המיקום, המבנה והתיפקוד, בעוד שהאשכים פגומים מאד מבחינת המבנה והתיפקוד, ולרוב גם אינם נמצאים במקום הנכון.
קיימים הבדלים רבים בביטוי הגנטי של האנדרוגינוסים האמיתיים, ואמנם כמחציתם הם מסוג XX (כנקבה רגילה), אך יש כאלו שהם מסוג XY (כזכר רגיל), או עם שילובים שונים של כרומוזומי המין[5].
מרבית האנדרוגינוסים האמיתיים הם עקרים, אך בספרות הרפואית המודרנית תוארו מקרים בודדים של אנדרוגינוסים פוריים. המשותף לכל הפוריים היו הנתונים הבאים: התחנכו כנקבות, ילדו כנקבות, המין הכרומוזומלי היה נקבי (XX), במקרה אחד ילדה האנדרוגינוסית תשעה ילדים, בעוד שכל השאר ילדו רק ילד אחד, והוא היה זכר בכולם; מתוכם שלושה היו בריאים וחיים, ושלושה מתו סמוך ללידה[6].
הצורה האמיתית של אנדרוגינוס היא נדירה מאד ובספרות הרפואית תוארו רק כ-400 מקרים[7]. רוב האנדרוגינוסים האמיתיים (75%) התחנכו בתחילה כזכרים דווקא, בגלל הצורה החיצונית של הדקדקן[8] המוגדל, למרות שמבחינה תפקודית הם יתאימו יותר להיות נקבות[7].
אנדרוגינוס מדומה מתחלק לנקבי ולזכרי.
הצורה הנקבית היא מצב של נקבה מבחינה כרומוזומלית (XX) וגם מבחינת איברי המין הראשוניים, היינו נוכחות שחלות (וכן רחם ונרתיק) והיעדר אשכים. אכן מתפתחים סימני מין משניים זכריים, המתבטאים בצורה של איבר מין זכרי-מדומה (שהוא למעשה דקדקן מוגדל), חיבור של שפתי הערווה[9] ליצירה דמויית שק אשכים, ובגיל ההתבגרות מופיע שיעור בפיזור זכרי, פצעי בגרות כמו בזכר, והעמקת הקול. בצורה זו, אם כן, מדובר בנקבה מבחינה גנטית ומבחינת איברי המין הראשוניים, אלא שסימני המין המשניים הם זכריים, ולכן יכולה להיווצר טעות בזיהוי המין בגיל הרך, עם חינוך והתייחסות כאל זכר. הסיבה השכיחה ביותר לצורה זו היא היפרפלזיה של בלוטות רום-הכליה[10], והפרשת הורמונים זכריים (=אדרינרגיים) בכמות רבה. דבר זה גורם להתפתחות סימני המין המשניים בצורה זכרית. סיבות אחרות הן: לקיחת תרופות הורמונליות (אנדרוגניות) על ידי האם בזמן ההריון, אשר חודרים לרקמת העובר ומפתחים בו סימני מין משניים זכריים; גידולים אמיתיים בבלוטות רום-הכליה, הגורמים להפרשת-יתר של הורמוני-מין זכריים.
בצורה הזכרית מכיל אדם זה אשכים כגבר, אך גם חלקים ממערכת המין הנקבית. הכרומוזום התורשתי הוא זכרי (XY), ובשלב העוברי אמנם התפתחו אשכים, אלא שהתפתחותם היתה לקויה מבחינת תפקודם ההורמונלי, ולכן לא התפתח זכר מלא. בהתאם לשלב העצירה ההתפתחותית יהיו חלקים נקביים במידה גדולה יותר או קטנה יותר. באופן חיצוני יכולים איברי המין להיראות כזכריים, כנקביים או כבלתי-מוגדרים: היינו, שק האשכים יכול להיות שלם ואיבר המין הזכרי גדול, כך שהצורה החיצונית נראית זכרית; שק האשכים יכול להיות קטן וחצוי ואיבר המין הזכרי קטן, כך שייראה כנקבה. סימני המין המשניים יכולים להיות כמו זכר או כמו נקבה. בשלבים מוקדמים לאחר הלידה יכול היילוד להיראות כנקבה, למרות שבעצם מינו התורשתי הוא זכר, וגם יש לו אשכים כזכר, אלא שאין ההורמונים פועלים כזכר, ולכן הוא ייראה חיצונית כנקבה. בצורה זו, אם כן, קיימת תערובת של רקמות איברי מין משניים, גם זכריים וגם נקביים; המין הגנטי הוא זכר, אך הצורה החיצונית היא נקבה; האשכים לרוב נמצאים בתוך הבטן, וקיים חשש להתפתחות תהליכים ממאירים באשכים הללו. מבחינה חינוכית ופסיכולוגית מגדלים בדרך כלל יילוד כזה כנקבה, אבל בהתבגרותו כמובן לא יופיע מחזור, והבירור הרפואי בשלב זה יגלה שמדובר בזכר. קיימות סיבות אחדות לכלל התיסמונות הללו: פגמים שונים בייצור ההורמון הזכרי (=טסטוסטרון); יצירה תקינה של טסטוסטרון, אך חוסר תגובה נכונה של איברי המטרה להורמון זה; פגם בייצור איברי המין הראשוניים בשלבים עובריים שונים. נוכחות אשכים, הניתנים למישוש, בשק האשכים או בתעלת המפשעה, הוא סימן חשוב לזכרותו, המלאה או החלקית, של היילוד. יש להדגיש, שבחלק מהמקרים לא תתגלה ההפרעה בקביעת המין אלא בילדות מאוחרת, ובינתיים גדל והתחנך הילד כמין מסויים, שבהמשך יתגלה כטעות מצערת[11].
היחס של חז"ל לאנדרוגינוס
אנדרוגינוס במקרא - חז"ל דנו באריכות ובהרחבה במהותו ובפרטי דיניו של האנדרוגינוס, ואף על פי כן לא מצינו בתלמוד תיאור של אדם כזה, פרט לדרשת המדרש: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב 'זכר ונקבה בראם'[12].
אנדרוגינוס בחז"ל ובפוסקים - חז"ל הקדישו פרק שלם במשנה[13] לפירוט דיני אנדרוגינוס, אם כי בוודאי תנא ושייר עוד דינים רבים, כפי שיובאו להלן. בדברי הפוסקים יש הרחבה רבה של הלכות אנדרוגינוס (ראה להלן), וכן הובאו תיאורים של אנשים כאלו[14].
זכויות וחובות - האנדרוגינוס נחשב לאדם מלא עם זכויות וחובות: חייב בכל המצוות (ראה להלן); חייבים על מכתו, על קללתו, ועל נזקיו, וההורגו שוגג גולה ומזיד נהרג (ראה להלן).
יחס העמים הקדמונים - לעמים הקדמונים היו חוקים שדרשו להמית את האנדרוגינוס, כי הוא מסמל מזל רע[15].
תיאור האנדרוגינוס וגדרו בהלכה[16]
בהלכה מצינו תיאור של אנדרוגינוס אמיתי: "מי שיש לו איבר זכרות ואיבר נקבות הוא הנקרא אנדרוגינוס, והוא ספק אם זכר אם נקבה, ואין לו סימן שיוודע בו אם הוא זכר ודאי אם היא נקבה ודאית לעולם"[17].
דיני אנדרוגינוס חלקי ומדומה בצורותיו השונות (ראה לעיל בחלק המדעי) לא נתפרשו. יש מי שכתב לחלק בין מצב שנראה באופן חיצוני יותר כזכר או כנקבה[18]; יש מי שכתב, שאין לחלק בין האנדרוגינוסים השונים[19]; ויש מי שכתב, שאנדרוגינוס מדומה שיש לו איברי נקבה, גיד הנראה כמו בזכר, ואין לו אשכים, אין דינו כאנדרוגינוס, אלא דינו כנקבה[20].
מבחינה פיזיולוגית נראה מדעת חז"ל, שאנדרוגינוס יכול לראות גם 'לובן' (רש"י: דומה לקרי) וגם 'אודם' (רש"י: דומה לדם נידות)[21]. ולא ברור אם הכוונה שמפריש שכבת זרע ודם נידה ממש, או שאין זה אלא הפרשה לא ברורה וללא משמעות תפקודית.
יש מי שכתב, שאנדרוגינוס משתנה בטבעו, כך שהוא חודש אחד זכר וחודש אחד נקבה או להיפך[22]. יש שהסבירו את דבריו, שהשינוי הוא בהתגברות כוח הזכרות או כוח הנקבות, ולא שבגופו ממש חל השינוי[23], ויש שדחו דבריו לגמרי[24].
כושר הולדה - רופאי ימי-הביניים העידו שאנדרוגינוס מוליד[25], אך בין הפוסקים מצינו דעות חלוקות[26].
ההגדרה ההלכתית - מספר דעות נאמרו בחז"ל ביחס למצבו ההלכתי: יש סבורים, שאנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקבה[27]; יש סבורים, שאנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמה, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר או נקבה[28]. יש מפרשים שכוונת דעה זו היא, שאנדרוגינוס הוא מין מיוחד לא איש ולא אשה[29], ויש מפרשים שהכוונה שהוא ספק תמידי אם זכר או נקבה, ואין דעה זו חולקת על הקודמת[30], ויש מפרשים שלדעה שהוא בריה בפני עצמה יש שלשה ספקות באנדרוגינוס - בריה, זכר, נקבה[31]; יש סבורים, שאנדרוגינוס הוא מקצת זכר ומקצת נקבה[32]; ויש סבורים, שאנדרוגינוס הוא זכר וודאי[33]. לתנא אחד דינו כזכר ודאי לכל דבר[34], ולתנאים אחרים דינו כזכר ודאי רק לדינים מיוחדים[35].
להלכה, דעת רוב הפוסקים, שאנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקבה[36]; יש שפסקו, שהוא ודאי זכר[37]; ויש מי שפסק, שהוא חציו זכר וחציו נקבה[38].
גדר הלכתי - לכל הדעות הללו, פרט לסוברים שדינו כזכר ודאי, נותנים עליו חומרי האיש וחומרי האשה בכל מקום, ולכן יש בו דרכים שווה לאנשים, שווה לנשים, שווה לאנשים ולנשים, ואינו שווה לא לאנשים ולא לנשים[39].
פרטי דינים באדם שהוא אנדרוגינוס
אנדרוגינוס כזכר
חיוב במצוות - אנדרוגינוס חייב בכל המצוות, גם במצוות עשה שהזמן גרמא[40], אלא שאינו חייב במצוות שהנשים פטורות עד שיהיה בן שלש-עשרה שנה ויום אחד, בעוד שביתר המצוות חייב משיהיה בן י"ב שנה ויום אחד[41].
אנדרוגינוס חייב בתלמוד תורה[42].
ציצית - אנדרוגינוס חייב בציצית[43]. ולעניין ברכה - יש אומרים שיתעטף ללא ברכה[44]; ויש אומרים שיברך[45]. ולעניין בגד שחיובו בציצית הוא רק מספק או רק מדרבנן, רשאי לילך בו בלא ציצית, אבל אולי יש להחמיר משום מראית עין[46].
מילה - חייבים למולו[47], אלא שנחלקו הפוסקים אם מברכים על מילתו[48], או שאין מברכים[49]. ואין מילתו דוחה שבת[50]. ואם הגדיל ולא נימול, הרי הוא בתליית כרת עד שימול[51].
אנדרוגינוס אסור אף בלאווין שישנם באנשים בלבד, והם: 'לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקנך'[52], 'ולנפש לא יטמא בעמיו'[53] הנאמר בכהנים[54], אך אינו לוקה אם עבר על לאווין אלו[55].
לובש בגדים כאיש ולא כאשה[56], ואם עבר - אינו לוקה[57], אך עובר על איסור של 'לא ילבש גבר שמלת אשה'[58].
נישואין - נושא אשה כאיש, אך לא נישא לאיש[59]. ואינו מצווה לישא אשה אלא מותר לו, ולכן יקדש אותה בחופה וקידושין, אך ללא ברכות. וטוב לכוון שתהיה חופתו כאחד עם חתן וכלה אחרים, וישמע הברכות של החתן ההוא[60]. ויש שכתבו, שדווקא ברכת אירוסין לא יברך, אבל ברכות נישואין, המיקל לברך לא הפסיד[61].
אנדרוגינוס שנבעל - חייבים עליו סקילה כזכר. אכן נחלקו תנאים אם החיוב הוא בין שנבעל דרך זכרותו ובין שנבעל דרך נקבותו, או דווקא אם נבעל דרך זכרותו בלבד[62]. להלכה, יש שפסקו שחייבים סקילה על שתי משכבותיו[63]; יש שפסקו, שחייבים סקילה רק דרך זכרותו כזכר גמור, ולדעה זו הבא עליו דרך נקבותו, אף על פי שפטור, מכין אותו מכת מרדות[64]; ויש פוטרים אותו לגמרי מסקילה, כיון שספק זכר ספק נקבה הוא[65].
ייחוד - אין האנדרוגינוס מתייחד עם נשים, ואם התייחד אין מלקים אותו, אבל מתייחד הוא עם האנשים[66]; ויש אומרים, שאנדרוגינוס אסור להתייחד לא עם אנשים ולא עם נשים[67]. אבל איש יכול להתייחד עם אנדרוגינוס, כי אינו מתאווה[68].
סירוס - אסור לסרס את זכרותו של האנדרוגינוס, והעושה כן חייב מלקות[69], אך אין כל איסור בסירוס איברי הנקבה שלו[70]; ויש אומרים, שאין איסור סירוס באנדרוגינוס, לא באיברי זכרותו ולא באיברי נקבותו[71].
פצוע דכה וכרות שפכה - יש מי שנסתפק להלכה בחיובו של האנדרוגינוס באיסור של פצוע דכא וכרות שפכה[72].
מניין - אנדרוגינוס יכול להצטרף למניין[73].
כהן - אנדרוגינוס כהן מצווה לקדשו ולכבדו ככל הכהנים[74].
יש מי שמשמע ממנו שאין אנדרוגינוס כהן פסול מלשאת כפיו[75]; ויש מי שהסתפקו בכך[76].
גר - אנדרוגינוס נכרי שרצה להתגייר, מקבלים אותו ומלים אותו[77].
אנדרוגינוס חייב בקרבן פסח[78].
אנדרוגינוס כנקבה
אנדרוגינוס לא יברך ברכת 'שלא עשני אשה', ואפשר שיברך שעשני כרצונו[79].
אנדרוגינוס פטור ממצות ראיה[80].
אנדרוגינוס חייב במצות הקהל, שכן גם נשים חייבות בה[81].
אנדרוגינוס מביא בכורים ואינו קורא[82].
זמן גדלותו לחיוב במצוות הוא כשיהיה בן שתים-עשרה שנה ויום אחד[83]; ויש מי שכתב, שזמן גדלותו תלוי בהבאת סימנים ככל אדם[84].
אנדרוגינוס אינו נידון בדיני בן סורר ומורה[85].
אנדרוגינוס פטור ממצות פריה ורביה[86]; ויש אומרים, שחייב בפריה ורביה כאיש[87].
אנדרוגינוס פסול לעבודה במקדש[88]. והטעם, שמום זה הוא אפילו אם דינו כזכר.
אנדרוגינוס פסול לסמיכה על קרבנות, ולכן טוב שלא יביא נדרים ונדבות, כדי שלא לבטל מצות סמיכה[89].
אנדרוגינוס פסול מלהזות מי פרה אדומה על הטמא[90].
אכילת קדשים - אנדרוגינוס אוכל בקדשים קלים שאשה אוכלת בהם[91], אינו אוכל בקדשי הקדשים[92], ואינו נוטל חלק בקדשים כלל, אפילו בקדשים שמותר לאכול, לפי שספק אשה הוא[93].
מחצית השקל - יש מי שהסתפק אם אנדרוגינוס חייב בנתינת מחצית השקל, ואם נתן - אם מועילה נתינתו[94].
תרומה - כהן אנדרוגינוס שנשא אשה, אינו מאכילה אפילו בתרומה דרבנן[95].
נבעל האנדרוגינוס ממי שפסול מן התרומה, הרי הוא נפסל מלאכול בתרומה, כמו נשים שנבעלו לפסול להן, בין שנבעל דרך זכרותו, ובין שנבעל דרך נקבותו[96]; נבעל מאנדרוגינוס אחר הפסול לתרומה - יש אומרים, שנפסל לתרומה רק אם נבעל דרך נקבותו[97]; ויש אומרים, שגם אם נבעל דרך זכרותו נפסל לתרומה[98].
ירושה - מי שמת והניח בן זכר ואנדרוגינוס, הבן יורש את הכל, אלא שלאנדרוגינוס יש מזונות כבת. וכל זה דווקא בנכסים מרובים, אבל בנכסים מועטים הוא חולק עם הבן[99].
מי שמת והניח בנות ואנדרוגינוס, הרי הוא כאחת הבנות ויורשים בשווה[100]; ויש חולקים וסוברים שאנדרוגינוס הוא כזכר ודאי, ויורש בשווה עם הבנים, ויורש הכל במקום בנות[101].
עדות - אנדרוגינוס פסול לעדות, מפני שהוא ספק אשה[102]; ויש אומרים, שהוא כשר לעדות כזכר[103].
כהן - אנדרוגינוס כהן לא יעלה לדוכן[104], ויש מי שנסתפק בכך[105].
כתיבת סת"ם - אנדרוגינוס פסול לכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזות; ואם עבר וכתבם, הרי הם ייגנזו[106].
שווה לזכר ולנקבה כאחד
עונשים ונזקים - אנדרוגינוס שווה לאנשים ולנשים לנזיקין, בין שהזיק הוא ובין שאחרים הזיקו אותו, חייב המזיק לשלם[107].
אנדרוגינוס נענש בכל האיסורים, וחייב בכל הנזקים, שגם איש וגם אשה נענשים, כגון: מקלל אביו ואמו[108]; מכה אביו ואמו[109]; חייב כרת כשנכנס טמא למקדש[110]; חייב בנזקי בור[111]; וחייב בנזקי רגל ושן[112].
כיבוד אב ואם - אנדרוגינוס חייב בכיבוד אב ואם, ובמורא אב ואם[113].
אחרים חייבים עליו בכל הנזקים שחייבים גם באיש וגם באשה, כגון: ההורגו במזיד נהרג, וההורגו בשוגג גולה[114]; חייבים מלקות על קללתו[115].
כהן אנדרוגינוס אוכל בתרומה וחולקים לו תרומה ומעשר, אבל אין חולקים לו בבית הגרנות אלא משגרים לו לביתו[116].
טומאת זיבה באנדרוגינוס, נותנים עליו חומרי האיש וחומרי האשה: מטמא באודם כאשה ובלובן כאיש, אבל טומאתו בספק, לכן אם נגע בתרומה אין שורפים אותה, אלא אם כן ראה אודם ולובן כאחד[117].
טומאת ביאת מקדש - נגע באנדרוגינוס בלובן של זכר ודאי, או באודם של נקבה ודאית, חייב על ביאת מקדש בטומאה[118].
אנדרוגינוס שנטמא באחת משאר הטומאות, חוץ מטומאת זיבה, חייב על ביאת מקדש[119].
היולדת אנדרוגינוס יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה כאנשים וכנשים, היינו יושבת ימי טומאה שבועיים כנקבה, וימי טהרה שלשים ושלשה יום כזכר[120]; ויש סוברים, שאין ליולדת אנדרוגינוס ימי טוהר כלל[121].
אנדרוגינוס מטמא טומאת נגעים[122].
ערכין - אנדרוגינוס מעריך את האחרים, שאם אמר ערך פלוני עלי, נותן ערך אותו פלוני כפי קצבת התורה לפי שניו[123].
נדרים - אנדרוגינוס נודר ונידר: בין שאמר דמי פלוני עלי, ובין שאמר דמי עלי, ובין שאחר אמר עליו דמיו עלי, שמים את הנידר כעבד הנמכר בשוק ונותן הדמים[124].
נזירות - אמר אחד שראה אנדרוגינוס: הריני נזיר שזה איש ואשה, הרי זה נזיר[125].
ירושה - מי שמת והניח אנדרוגינוס, ואין שם יורש אלא הוא, יורש את הכל[126].
שור שנגח אנדרוגינוס והמיתו, דינו כמי שהמית איש ואשה וודאיים[127].
עבד עברי שהוליד אנדרוגינוס, הוולד של האדון[128].
קרבן פסח - אנדרוגינוס חייב בקרבן פסח, והוא יכול להימנות בחבורה[129].
אינו לא כזכר ולא כנקבה
תקיעת שופר - אנדרוגינוס חייב בתקיעת שופר[130]. יש סוברים, שמוציא רק אנדרוגינוס שכמותו[131]; ויש סוברים, שאינו מוציא אף אנדרוגינוס, ואפילו את עצמו אינו מוציא[132]. ומכל מקום, אף שחייב לתקוע, לא יברך[133].
בקריאת המגילה - יש סוברים, שמוציא רק את מינו[134]; ויש סוברים, שבמגילה מוציא אף שאינו מינו[135].
ברכת הזימון - אנדרוגינוס יכול לברך ברכת הזימון רק למינו, ואינו מזמן לא לאנשים ולא לנשים[136].
ברכת המצוות - אנדרוגינוס לא יברך ברכת המצוות, כי הברכות הן דרבנן וספיקן להקל[137].
קידושין - בין שקידש אשה ובין שנתקדש לאיש, הרי אלו קידושי ספק. יש הסבורים, שאם רצה לגרש צריך לתת גט מספק בכל מקרה[138]; ויש הסוברים, שאנדרוגינוס אינו צריך גט כשנתקדש[139].
מי שלא היה ידוע לפני הקידושין שהוא אנדרוגינוס ונודע אחר כך, הרי אלו נשואי טעות, והם בטלים ואין צריך גט[140]; ויש מי שהחמיר להצריך גט[141].
חליצה ויבום - אנדרוגינוס שמת אחיו בלא בנים - יש אומרים, שאינו חולץ ואינו מייבם, וכן אשת אנדרוגינוס לא חולצת ולא מתייבמת[142]; יש אומרים, שאנדרוגינוס הוא כזכר גמור לעניין חליצה וייבום[143]; ויש אומרים, שחולץ וחולצים לאשתו מספק, ומותרת לכהן כדין ספק חלוצה[144].
סוטה - אשת אנדרוגינוס שהיא סוטה, אינה שותה מים המאררים, לפי שאנדרוגינוס לא נחשב כאיש לעניין זה[145].
ביאת טומאה במקדש - אנדרוגינוס שראה אודם או לובן, ואפילו ראה שניהם כאחד, אינו חייב על ביאת טומאה במקדש; וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחד, אינו חייב כשנכנס למקדש[146].
נגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה - יש אומרים שחייב על ביאת מקדש[147]; ויש אומרים שפטור[148].
דם נידה - אנדרוגינוס שראה דם, אינו מטמא מעת לעת למפרע[149].
ערכין - אנדרוגינוס אינו נערך לא כאיש ולא כאשה, היינו בין שאמר הוא על עצמו ערכי עלי, ובין שאמר אחר עליו ערכו עלי, לא אמר כלום, ואין לו ערך לא כזכר ולא כנקבה[150].
נזירות - אמר הריני נזיר לכשיהיה לי בן ונולד לו אנדרוגינוס, אינו נזיר. אמר כשיהיה לי וולד ונולד לו אנדרוגינוס, הרי זה נזיר[151].
אמר אחד שראה אנדרוגינוס: הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה, הרי זה נזיר[152].
ירושה - מי שמת והניח בנים ובנות ואנדרוגינוס, בזמן שהנכסים מרובים, הבנים יורשים ודוחים את האנדרוגינוס אצל הבנות, ויהיה ניזון כמותן; ובזמן שהנכסים מועטים, הבנות דוחות אותו אצל הבנים, ואין לו מזונות, ואין לו נחלה[153]. ויש אומרים, שלא תקנו כלל תקנת מזנות לאנדרוגינוס, ולכן במקום בן אין לו כלום, לא בזמן שהנכסים מרובים, ולא בזמן שהנכסים מועטים[154].
האומר: אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה תיטול מאתיים, וילדה אנדרוגינוס, אינו נוטל כלום[155]. ולהלכה נפסק, שנוטל כפחות שבשניהם[156].
עבד עברי - אנדרוגינוס אינו נמכר לעבד עברי, לא כאנשים ולא כנשים[157].
פדיון הבן - אנדרוגינוס בכור פטורים מלפדותו בפדיון הבן, ואפילו בלא ברכה, כי המוציא מחברו עליו הראיה[158].
פריה ורביה - היולד אנדרוגינוס ובן, או אנדרוגינוס ובת, יש מי שנסתפק, אם קיים מצות פריה ורביה בכך[159].
ברכת 'משנה הבריות' - יש מי שנסתפק אם הרואה אנדרוגינוס חייב לברך ברכת 'משנה הבריות', בפרט המוהל בזמן שרואה את מומו של האנדרוגינוס[160].
בחלוקת הארץ - אנדרוגינוס לא היה לו חלק בחלוקת הארץ[161], לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסים[162].
פרטי דינים בבהמה שהיא אנדרוגינוס
בכור בהמה שהוא אנדרוגינוס - יש אומרים, שאין בו קדושה כלל, ומותר בגיזה ועבודה[163]; ויש אומרים, שהוא קדוש מספק וכאשר יפול בו מום יאכל לבעלים[164]. ומכל מקום, לא מועילה תפיסת כהן[165].
קרבן - בהמה שהיא אנדרוגינוס, פסולה לקרבן[166].
עוף אנדרוגינוס - מחלוקת תנאים היא אם כשר להקרבה על המזבח[167], ונפסק להלכה שאף עוף אנדרוגינוס פסול למזבח[168], ויש המצדדים לומר שפסול מדרבנן[169].
טומאה - עוף אנדרוגינוס מטמא בגדים בבית הבליעה[170].
מעשר בהמה - נחלקו תנאים אם מעשר בהמה נוהג גם באנדרוגינוס, או שאין אנדרוגינוס קדוש במעשר בהמה[171].
וולד קדשים שהוא אנדרוגינוס, אם הוא קדוש או שאינו קדוש, תלוי במחלוקת התנאים אם וולדי קדשים ממעי אמם הם קדושים, או משנולדו הם קדושים[172]. ולהלכה נפסק, שאין וולד אנדרוגינוס קדוש והרי הוא חולין[173].
אמר על בהמת חולין מעוברת, שאם תלד זכר יהא עולה ואם תלד נקבה תהא שלמים, וילדה אנדרוגינוס אינו קדוש[174].
תמורה - הממיר בהמת קדשים באנדרוגינוס, או בהמה אנדרוגינוס שהיתה קדושה והמירה על בהמה אחרת, אין התמורה חלה, שהאנדרוגינוס אינו קדוש בתמורה, ואינו מקדיש בתמורה[175].
ניתוח פלסטי לתיקון האנדרוגינוס
שיקולים רפואיים, חברתיים ואתיים - מבחינה תיפקודית ופסיכולוגית יש צורך לתקן בשלב כלשהו את צורתו החיצונית של האנדרוגינוס, כך שייראה ויתנהג כמין מוגדר. ואמנם ניתוח פלסטי כזה אפשרי כיום.
כאשר מדובר בניתוח שאמור לתקן את המבנה החיצוני בדרך שיתאים למבנה הגנטי, אין בדרך כלל בעיות אתיות או הלכתיות.
כאשר יש אפשרות לתיקון ניתוחי חיצוני שלא מתאים למצב הגנטי, אם מפני שבאופן טכני ניתן לבצע שיחזור חיצוני של מין מנוגד למין הגנטי, או כאשר מדובר באנדרוגינוס אמיתי שמכיל מרכיבים פעילים של שני המינים, והשיחזור קובע צורה חיצונית של מין אחד מוגדר, קיימים שיקולים רפואיים, חברתיים, אתיים ופסיכולוגיים ביחס לעיתוי התיקון. מבחינה רפואית יש עדיפות לתיקון הפגם בגיל צעיר. כך הוא גם השיקול החינוכי, שיאפשר לילד/ה לגדול בהתאם למין מוגדר מבחינה חיצונית. אכן, מבחינה אתית יש הסבורים, שצריך לאפשר לאדם עצמו להכריע כיצד הוא ייראה, ולפיכך יש להימנע מלקבוע עובדות פיזיות בשלב בו האדם איננו בר-כושר שיפוט, ולהמתין עם התיקון הניתוחי לגיל בו יוכל האדם לקבוע בעצמו מה רצונו; לעומתם, יש הסבורים, שהחלטה כזו נכון שיקבלו ההורים יחד הרופאים מתוך שיקול של טובת הילד, וכפי שגורמים אלו מחליטים בכל התחומים הנוגעים להתפתחותו הפיזית, הנפשית והחברתית של הילד/ה. גם מבחינה פסיכולוגית חלוקות הדעות בנידון. יש הסבורים, שתיקון מוקדם למין מוגדר מאפשר התפתחות חינוכית וחברתית תקינה, ולכן עדיף לבצע את התיקון מוקדם ככל האפשר; ויש הסבורים, שתיקון מוקדם ללא הסכמת המטופל עלולה לגרום לבעיות נפשיות קשות של זהות מינית בחיים הבוגרים, עד כדי ניסיונות התאבדות[176].
התיקון הניתוחי - כדי להפוך אנדרוגינוס למין מוגדר יש צורך בניתוח פלסטי, הכולל כריתת האיברים ממין אחד, ויצירת איברים מהמין הנבחר. לדוגמא, כשרוצים להופכו לנקבה, יש לכרות את אשכיו ואיבר המין הזכרי, וליצור פרוזדור תקין אל הרחם[177]. כמו כן יש צורך בטיפול הורמונלי מתאים, כך שהתפתחותו החיצונית מבחינת סימני המין המשניים יתאימו למין הנבחר.
הפיכה לנקבה באנדרוגינוס אמיתי - הפיכת אנדרוגינוס לנקבה דורשת כריתת האיבר הזכרי, כריתת האשכים, ויצירת נרתיק לרחם.
בניתוח כזה מתעוררות השאלות ההלכתיות הבאות: האם יש איסור סירוס בעצם ביצוע הניתוח? האם יש איסור פצוע דכא בכריתת האשכים? האם יש איסור כרות שפכה בכריתת הגיד[178]? האם יש איסור להפקיעו מן המצוות של איש בהפיכתו לנקבה?
ביחס לאיסור סירוס - יש שהתירו, משום שאנדרוגינוס אינו ראוי להוליד, וסוברים שכל שאינו ראוי להוליד אין עליו איסור סירוס[179], אך חלקו עליהם, והוכיחו שיש באנדרוגינוס איסור סירוס, אם משום שיתכן שיוליד, ואם משום שאיסור סירוס לא תלוי בשאלה אם ראוי להוליד אם לאו[180].
ביחס לאיסור פצוע דכא - יש מי שכתב, שאין איסור לעשות אדם פצוע דכא, אלא שמי שהוא פצוע דכא אסור לו לבוא בקהל[181].
בעניין איסור הפקעה מהמצוות - יש מי שכתב, שכיון שמציאותו משתנה לנקבה אין איסור זה חל[182], ויש שחלקו עליו[183].
יש מי שחשש גם לאיסורים אחרים - משכב זכור, ייחוד עם נשים, ועוד[184].
הפיכה לזכר באנדרוגינוס אמיתי - הפיכת האנדרוגינוס לזכר גמור על ידי כריתת איברי המין הנקביים, אין בזה כל איסור לכל הדעות[185].
אנדרוגינוס מדומה - בצורות אחרות של אנדרוגינוס, כשהוא איננו אמיתי, דנו בשתי דוגמאות:
מין מטושטש, שרוב הסימנים הם נקביים, הן הכרומוזומים, הן האיברים הפנימיים, אזי גם אם באופן חיצוני ניתן לטעות שיש סימני זכרות, כגון שה"גיד" נראה כשל זכר, אך לאמיתו של דבר הוא חלק נקבי מוגדל, שכן אין השתן יוצא משם, אין איסור בהפיכתו לנקבה מלאה[186].
מי שנולד ללא אברי זכר וללא אברי נקבה - יש מי שאסר לחקוק לו נרתיק בגוף בניתוח פלסטי, בגלל איסור ביאה דרך איברים, חשש ביאת זכר, ואיסור השחתת זרע[187].
לעניין ניתוח שינוי המין באיש או באשה תקינים - ראה ערך נתוחים
הערות שוליים
- ↑ ראה אנציקלופדיה עברית, ע' הרמפרודיטוס. שמות נוספים למצבים כאלו בספרות הרפואית הם intersex; ambiguous genitalia.
- ↑ Melton L, Lancet 357:2110, 2001.
- ↑ הכרומוזום Y כגורם מכריע לקביעת המין נתגלה בשנת 1959 - ראה Jacobs PS and Strong JA, Nature 183:302, 1959.
- ↑ Sinclair AH, et al, Nature 346:241, 1990; Page DC, et al, Nature 346:279, 1990.
- ↑ Hadjiathasasiou CG, et al, J Pedriat 125:738, 1994.
- ↑ Minowada S, et al, Eur Urol 10:414, 1984.
- ↑ 7.0 7.1 [7]van Niekerk WA and Retief AE, Hum Genet 58:117, 1981.
- ↑ clitoris.
- ↑ labia.
- ↑ adrenal glands. הסיבה השכיחה ביותר היא חסר האנזים 12-hydroxylase, אך יכול להיות גם חסר של אנזימים אחרים.
- ↑ על שיטות האיבחון והבירור הרפואי - ראה American Academy of Pediatrics, Pediatrics 106:138, 2000.
- ↑ ראה בראשית רבה ח א; ויקרא רבה יד א; תנחומא תזריע א. וראה הערת פרלמן למדרש הרפואה, ח"ג פ"ו אות צב. וראה גם ברכות סא א.
- ↑ מס' בכורים פ"ד, שהוא הפרק האחרון בסדר זרעים. פרק זה במבנהו ובצורתו שייך לסוף פ"ב דבכורים, אחרי דיני הכוי, ואכן בתוספתא בכורים פ"ב הוא נמצא שם. יש הסבורים, שפרק זה הוא אמנם חלק מהתוספתא ולא מהמשנה, ואכן הירושלמי ומפרשי המשנה, למעט הר"ש, לא פירשוהו. יש לפרק זה נוסחאות אחדות: הבה"ג, הרמ"ע מפאנו, הר"ש משאנץ, הרש"ש והגר"א, וחלוקים הם בכמה פרטי דנים. וראה בשו"ת נובי"ת חאהע"ז סי' א, בהגהה מבן המחבר, מה שכתב על פרק זה.
- ↑ ראה בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קעא, שכתב השואל: "שראיתי שנים שלשה פעמים אופן האנדרוגינוס". וראה עוד במחזיק ברכה סי' נה; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' לב.
- ↑ ראה בספרו של פרויס, בתרגומו של רוזנר, עמ' 227 הע' 527. וראה עוד בחזו"א יו"ד סי' קטז אות א.
- ↑ ראה הגדרות ופרטי דינים רבים בספר: ע. בן אפרים, דור תהפוכות, תשס"ד.
- ↑ רמב"ם אישות ב כד; טור אהע"ז סי' קעב; ובערוך ע' אנדרוגינוס - אדם שיש לו ערות זכר ונקבה. ובפיהמ"ש לרמב"ם בכורים א ה, אנדרוגינוס מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה והערבים קורין אותו בנתי. וראה יבמות פג ב: 'ואת זכר לא תשכב משכבי אשה' (ויקרא יח כב), אי זהו זכר שיש בו שני משכבות, הוי אומר זה אנדרוגינוס.
- ↑ שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קל.
- ↑ מחצית השקל סי' תקפ"ט סק"ב; הגרי"ש אלישיב, בשבילי הרפואה, ב, תשל"ט עמ' טו-יח, ובשו"ת קובץ תשובות סי' קנב, אלא שלא הרחיב בפירוט המצבים השונים, עיי"ש.
- ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמט.
- ↑ זבים ב א; בכורים פ"ד; נדה כח א; ירושלמי נידה א א. ויש להעיר, שבכל המקומות הללו גרסינן טומטום ואנדרוגינוס, וביחס לטומטום קשה להבין כיצד יכול להפריש שניהם, הרי הוא בוודאי רק מין אחד אלא שאנו לא יודעים מהו. וראה בע' טומטום, הע' 93 ואילך.
- ↑ מג"א או"ח תקפט סק"ב בשם הרי"ף. ובספר כרם שלמה חיו"ד סוסי' רסו, הביא מספר אחד שדבר זה משתנה כך גם במעי אמו. וראה עוד מה שהסביר בעיקרי הד"ט חאו"ח סי' ל אות יט.
- ↑ תפארת ישראל שבת פי"ט בבועז ב.
- ↑ באר היטב, מחצית השקל וערוך השולחן, שם, שלא נמצא כן ברי"ף ולא משמע כן מגמ' ופוסקים. וראה עוד במור וקציעה סי' תקפט, ובפירוש החת"ס על שו"ע שם.
- ↑ מעשה טוביה, מאמר עולם קטן פ"ה, הובא בקרבן נתנאל סוף פ' הערל ביבמות ובמנ"ח מ' א; שער השמים, הובא בשו"ת חת"ס חאהע"ז סי' כ; מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ו.
- ↑ רמב"ם ייבום וחליצה ו ב. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם יבמות ב ג. וראה באריכות בספר חסדי דוד על תוספתא פ"ב דבכורים (הובא בשד"ח מערכת האלף שיורי הפאה כלל ח). ובמנ"ח מ' רצא משמע שסובר שאין אנדרוגינוס מוליד. וראה במנ"ח מ' א אות ב, דאנדרוגינוס מוליד כזכר אך לא כנקבה, ועקב כך הסיק הלכה בעניין פריה ורביה (ראה להלן הע' 87-86), אך דבריו צ"ע מצד המציאות. ראה לעיל בחלק המדעי, שאמנם תוארו מקרים בודדים של אנדרוגינוסים פוריים, אך דוקא כנקבות ולא כזכרים. וכן קשה עליו מהב"י אבהע"ז סי' קעב, שמסיק שגם הרא"ש ואף רש"י והר"י יודו שאנדרוגינוס אינו זקוק לייבום וחליצה, אע"פ שלדידהו הוא זכר גמור, משום שאינו מוליד כסריס חמה. וראה עוד בהערת הגרי"מ עהרנברג באוצה"פ סוף כרך א, לסי' א סקל"ג.
- ↑ ת"ק במשנה בכורים פ"ד, במשנה שבת קלד ב, ובמשנה בכורות מא א. וראה יבמות פא א, לדעת ר"ל, שכן היא דעת ר' יוסי, וראה ברש"י שם ד"ה מאכילה.
- ↑ ברייתא יבמות פג א; משנה בכורים פ"ד.
- ↑ רמב"ן הל' בכורות פ"ו, ובקונטרס אחרון ליבמות פא א; רא"ש בכורות פ"ו סי' ח.
- ↑ ר"י בתוס' יבמות, שם.
- ↑ ר"ש, בכורים שם.
- ↑ תוס' יבמות שם, לדעת ת"ק בבכורים; ראב"ד שופר ב ב, ותרומות ז טז.
- ↑ ר' אליעזר במשנה יבמות פא א; ר' יוסי, שם, לדעת ר' יוחנן; ר' יהודה במשנה שבת קלד ב.
- ↑ ר' יוסי אליבא דר' יוחנן, שם. וראה טור יו"ד סי' רסה, ואהע"ז סי' מד וסי' קעב.
- ↑ ר' אליעזר, יבמות פג ב, וראה בר"ן שם; ר' יהודה, שבת קלו ב.
- ↑ רי"ף יבמות, שם; רמב"ם מילה ג ו, אישות ב כד, נזירות ב יא, חגיגה ב א, עדות ט ג; טושו"ע או"ח שלא ה, יו"ד קצד ח, יו"ד שטו ג. וראה ב"ח יו"ד סי' רסה; שו"ת דברי יוסף (ארגאס) סי' יב; ביאור הגר"א אהע"ז סי' מד סק"י, וסי' קעב סקי"ח; מ"ב סי' יז סק"ח; אוצה"פ סי' מד סק"כ אות ב. ובדעת הרמב"ם, מה שנראה שסותר עצמו במקומות שונים, דנו בכך: לח"מ אישות ד יא; עצי ארזים אהע"ז סי' מד סק"ט; שו"ת נובי"ת חאהע"ז סי' א; מקראי קודש דף רטו א; ערוה"ש אהע"ז כד ב ומד ו; אהלי אהרן סי' כה.
- ↑ הר"י והרא"ש, הובאו בטור יו"ד סי' רסה, ואהע"ז סי' מד וסי' קעב; רמ"א אהע"ז מד ה, בשם י"א.
- ↑ הראב"ד שופר ב ב. וראה פרטי גדרים אלו באריכות בס' זכות משה, לבעל גט מקושר סי' עט.
- ↑ משנה בכורים ד א; רמב"ם נזירות ב י, וע"ז יב ד. וראה תוס' יבמות פג א. וראה עוד בחזו"א יו"ד סי' קטז אות א.
- ↑ בכורים, שם, ובפי' הר"ש. ולכן חייב למשל בסוכה מספק - רמב"ם סוכה ו א; טושו"ע או"ח תרמ א.
- ↑ לח"מ אישות ב כה.
- ↑ מנ"ח מ' תיט.
- ↑ רמב"ם ציצית ג ט; טושו"ע או"ח יז ב. וראה בפירוש הרמ"ע מפאנו בכורים ד ב ד"ה מתעטף.
- ↑ רמב"ם ציצית ג ט; המחבר, או"ח יז ב.
- ↑ ראב"ד ציצית שם; הרמ"א או"ח שם.
- ↑ מ"ב שם סק"ו.
- ↑ שבת קלה א; רמב"ם מילה א ז; טושו"ע יו"ד רסב ג.
- ↑ ראב"ד מילה ג ו.
- ↑ רמב"ם, שם; טושו"ע יו"ד רסה ג. וראה הסבר שיטת הרמב"ם בתשובותיו סי' לד, בקובץ תשובות הרמב"ם ואיגרותיו.
- ↑ שבת קלד ב; ירושלמי שבת יט ג; רמב"ם מילה א יא; טושו"ע יו"ד רסו י. וראה בטור יו"ד סי' רסה, ופרישה שם, שלדעת הסוברים שאנדרוגינוס זכר ודאי, מברכים על מילתו ומילתו דוחה שבת. וראה בתו"ש בראשית יז אות סז.
- ↑ מאירי שבת קלד ב. וראה בתו"ת בראשית יז אות כח, שכתב בפשיטות שאין אנדרוגינוס בחיוב כרת. וראה בתו"ש בראשית יז אות קו.
- ↑ ויקרא יט כז.
- ↑ ויקרא כא א.
- ↑ משנה בכורים ד ב, לפי כל הגירסאות, פרט לגירסת הגמרא והר"ש, שלפיה אינו חייב בלאוין אלו כאשה; רמב"ם ע"ז יב ד,י; טושו"ע יו"ד קפא ח.
- ↑ רמב"ם, שם.
- ↑ בכורים, שם, ובפי' הר"ש; רמב"ם ע"ז יב י; רמ"א יו"ד קפב ה.
- ↑ רמב"ם, שם.
- ↑ שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קל.
- ↑ משנה בכורים ד ב; משנה יבמות פא א; רמב"ם אסורי ביאה א טו. ועיי"ש במ"מ, וכן בחידושי הרשב"א יבמות שם.
- ↑ שו"ת נובי"ת חאהע"ז סי' א.
- ↑ שולחן העזר סי' ח סע' ד כלל ב; שמלה לצבי, שם, סקי"ח. וראה באוצה"פ סי' לד סק"א אות' ב-ג, וסי' סב סק"א אות ה.
- ↑ יבמות פא א, שם פב ב, שם פג ב.
- ↑ שלטי גבורים יבמות שם; קרן אורה, שם בדעת רש"י ותוס'.
- ↑ רמב"ם איסורי ביאה א טו. וראה במ"מ וכ"מ שם, ובר"ן על הרי"ף שם.
- ↑ מאירי יבמות פא א; קרן אורה שם, בדעת הרי"ף.
- ↑ תוספתא בכורים פ"ב; רמב"ם איסורי ביאה כב יא; טושו"ע אהע"ז כב יב.
- ↑ לפי גירסתנו בתוספתא בכורים הנ"ל, שאינו מתייחד גם עם האנשים, וראה פי' הרמ"ע מפאנו סי' קל. וכן פסק הגר"א אהע"ז שם סקי"ט. וראה באוצה"פ שם סקמ"ז. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאבהע"ז סי' ד; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' רה אות א.
- ↑ רמב"ם איסורי ביאה כב יא.
- ↑ שו"ת חת"ס חאהע"ז סי' כ ד"ה הנה ברמב"ם; שו"ת ישכיל עבדי, שם; אאמו"ר הרב מ' שטינברג, ספר אסיא, א, עמ' 144-142.
- ↑ שו"ת חת"ס שם.
- ↑ מנ"ח מ' רצא; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' עח. וראה להלן, הע' 180-179.
- ↑ מנ"ח מ' תקנט.
- ↑ שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' לב.
- ↑ מנ"ח מ' רסט סק"ב.
- ↑ כך משמע מהפרמ"ג או"ח סי' קכג במשב"ז סקל"ט, שלא מנה אותו בין ט"ו הפסולים לנשיאת כפיים.
- ↑ מנ"ח מ' שעח; שערי משה לאאמו"ר ח"ב סי' נ אות ב.
- ↑ תורת הגר לאאמו"ר, אות לז.
- ↑ מנ"ח מ' ה סוסק"ז.
- ↑ פמ"ג א"א סי' מו סק"י; ערוה"ש או"ח מו יב. וראה בשערים המצויינים בהלכה סי' ז סק"ב.
- ↑ חגיגה ב א; רמב"ם חגיגה ב א, ועי"ש בלח"מ.
- ↑ רמב"ם חגיגה ג ב.
- ↑ משנה בכורים א ה. וראה בתוס' רעק"א שם; רמב"ם בכורים ד ב.
- ↑ רמב"ם אישות ב כה, ובמ"מ שם.
- ↑ ראב"ד אישות, שם.
- ↑ רמב"ם ממרים ז יא.
- ↑ פי' רמ"ע מפאנו לבכורים ד ב, ד"ה נושא. וראה עוד שו"ת נובי"ת חאהע"ז סי' א, בהגהה מבן המחבר שם.
- ↑ תוס' יבמות פב ב ד"ה תנן. וראה באוצה"פ סי' א סק"א; ועי במנ"ח מ' א אות ג, שנסתפק בזה ולא הביא השיטות הנ"ל.
- ↑ רמב"ם ביאת מקדש ז ח; שם אסורי מזבח ג ג. וראה במנ"ח מ' רעה.
- ↑ מאירי חגיגה טז א; מנ"ח מ' קטו.
- ↑ משנה פרה יב י; רמב"ם פרה אדומה י ו.
- ↑ רמב"ם מעשה הקרבנות י ט. וראה ברש"י יבמות עב א ד"ה ואין אוכל.
- ↑ יבמות עב א. וראה בכורים פ"ד לפי נוסחת הברטנורה והגר"א.
- ↑ בכורים פ"ד ובר"ש שם; רמב"ם מעשה הקרבנות י יז. וראה בכ"מ שם.
- ↑ מנ"ח מ' קה.
- ↑ רמב"ם תרומות ז יד. וראה שם במל"מ ובכ"מ. וראה במשנה יבמות פא א, ובגמ' שם. והרמב"ם פסק כן לפי שאנדרוגינוס ספק זכר ספק נקבה.
- ↑ בכורים פ"ד; ירושלמי יבמות ח ו; רמב"ם תרומות ז טז, ובכ"מ שם.
- ↑ רמב"ם שם. ועיי"ש בכ"מ, וכן במנ"ח מ' רפג.
- ↑ הראב"ד תרומות שם.
- ↑ כס"מ נחלות ה א. וראה ספרי דברים כא טו, ובפירוש הנצי"ב שם; סמ"ע חו"מ רפ סק"ז.
- ↑ רמב"ם נחלות ה א; טושו"ע חו"מ רפ ח.
- ↑ מנ"ח מ' ת. וראה להלן, הע' 153 ואילך.
- ↑ משנה בכורים ד ג; רמב"ם עדות ט ג; טושו"ע חו"מ לה יד.
- ↑ מנ"ח מ' עה.
- ↑ פמ"ג או"ח סי' קכח במ"ז סק"ב.
- ↑ מנ"ח מ' שעח. וראה עוד ביסודי ישורון ח"ב עמ' יז, ובספרו של אאמו"ר שערי משה, ח"ב סי' נ אות ב.
- ↑ שו"ת דברי יוסף (ארגאס) סי' יב.
- ↑ בכורים פ"ד. וראה מכילתא שמות כב ה.
- ↑ סנהדרין סו א; רמב"ם ממרים ה א. וראה בתו"ש שמות פכ"א אות שכ; תו"ת ויקרא פ"כ אות יג.
- ↑ רמב"ם ממרים ה ה.
- ↑ ספרי במדבר ה ג. וראה שם במלבי"ם.
- ↑ פי' ר' מיוחס למכילתא שמות כא לג.
- ↑ מכילתא שמות כב ד.
- ↑ מכילתא בא.
- ↑ משנה בכורים ד ד. וצ"ע שאין דין זה מופיע ברמב"ם.
- ↑ בכורים שם. ועיי"ש ברמ"ע מפאנו.
- ↑ משנה בכורים פ"ד; יבמות עב א; שם, צט ב, ובפירש"י; רמב"ם תרומות ז יא; שם, יב כב.
- ↑ משנה זבים ב א; בכורים ד ב-ג; רמב"ם מחוסרי כפרה ג ז; שם מטמאי משכב ומושב א ז. וראה בחזו"א יו"ד סי' קטז אות' ד-ו.
- ↑ ראב"ד מטמאי משכב ומושב א ז, וראה בכס"מ שם. וראה להלן, הע' 146 ואילך.
- ↑ ספרי במדבר ה ג, ובמלבי"ם שם.
- ↑ משנה בכורים ד ד; תו"כ ויקרא יב ה, ובמלבי"ם שם; נדה מ א. ואם ילדה תאומים שהם אנדרוגינוס וזכר ודאי, או אנדרוגינוס ונקבה ודאית - ראה נדה כח א, ורש"י שם; רמב"ם איסורי ביאה י יח; טושו"ע יו"ד קצד ח.
- ↑ ר"ש בכורים שם.
- ↑ תו"כ ויקרא יג כט, ובמלבי"ם שם.
- ↑ משנה ערכין ד ב, ורש"י שם. וראה להלן, הע' 150.
- ↑ ערכין שם; רמב"ם ערכין א ט.
- ↑ בכורים פ"ד; רמב"ם נזירות ב י. י"א הטעם לפי שהוא מקצת איש ומקצת אשה - תוס' יבמות, פג א; וי"א לפי שיש בו דרכים שוה לאיש ולאשה - רמב"ם שם. וראה להלן, הע' 151.
- ↑ משנה בכורים ד ד. וראה משנה ב"ב קמ ב, לענין טומטום, ומשמע דהוא הדין לענין אנדרוגינוס. ויש להעיר שברמב"ם ובטושו"ע לא מופיע במפורש דין זה.
- ↑ מכילתא שמות כא לא, ובמלבי"ם שם.
- ↑ מכילתא שמות כא ד.
- ↑ מכילתא בא יב ד. ובפסחים צא ב, וברמב"ם קרבן פסח ב ד - דנו רק בעניין נשים. וראה עוד בתו"ש שמות פי"ב אות קד.
- ↑ רמב"ם שופר ב א.
- ↑ ר"ה כט א, ובפירש"י שם; רמב"ם שופר ב ב; טושו"ע או"ח תקפט ד.
- ↑ ראב"ד שופר ב ה. וראה מנ"ח מ' תה.
- ↑ מ"ב סי' תקפט סק"ו. וראה בנשמת אברהם חאו"ח סי' תקפט אות ד.
- ↑ טושו"ע או"ח תרפט ג, ובב"י שם.
- ↑ הגר"א או"ח סי' תרפט סק"ח, לדעת הרמב"ם. וראה תוס' מגילה ד א ד"ה נשים.
- ↑ תוספתא ברכות ה טז; רמב"ם ברכות ה ז; טושו"ע או"ח קצט ח, ובמ"ב שם סקכ"א.
- ↑ מ"ב סי' סז סק"א.
- ↑ רי"ף יבמות פג א; סמ"ג עשין מח; סמ"ק מ' קפג; כל בו סי' עה; אורחות חיים הל' קידושין אות י; רמב"ם אישות ד יא. וראה במ"מ שם; טושו"ע אבה"ע מד ה, ובב"ח שם.
- ↑ ראב"ד אישות ד יא; טור אבה"ע סי' מד, בשם ר"י ורא"ש. וראה עוד באוצה"פ סי' מד סקי"ח-סק"כ.
- ↑ שו"ת אמירה נעימה מהדו"ק עמ' כד טור ב; שו"ת חות יאיר סי' רכא. וראה באוצה"פ סי' מד סק"כ אות ג.
- ↑ שו"ת דעת סופר סי' מט.
- ↑ משנה בכורים ד ג, לפי כל הגירסאות, פרט לגירסת הגמרא; תוספתא יבמות סופ"ב; רי"ף יבמות סופ"א; רמב"ם ייבום וחליצה ו ב; טושו"ע אהע"ז קעב ח; ב"י אהע"ז סי' קעב; ביאור הגר"א אהע"ז סי' קעב ח. ומשמע עיקר הטעם משום שאינו מוליד, עיי"ש בתוספתא וברמב"ם, וכן בפיהמ"ש יבמות ב ג.
- ↑ משנה בכורים ד ב, לפי גירסת הגמרא; טור אבה"ע סי' קעב, בשם ר"י ורא"ש; שו"ע אבהע"ז קעב ח בשם י"א.
- ↑ ב"י שם, בשם רמ"ה; ב"ש שם סק"י.
- ↑ רמב"ם סוטה ב ג. וראה במנ"ח מ' שסה.
- ↑ נידה כח א-ב; רמב"ם מטמאי משכב ומושב א ז. וראה תוס' חגיגה ד ב ד"ה אלא, ותוס' יומא עד א ד"ה אצטריך. וראה בחזו"א יו"ד סי' קטז אות' ז-ח. וראה במנ"ח מ' קעח סק"ב, אם האודם והלובן צריכים להיות ממקום זכרות ונקבות שלו, עיי"ש. וראה במנ"ח מ' קכג באריכות.
- ↑ רמב"ם שם.
- ↑ ראב"ד שם, וראה בכס"מ שם. וכן היא הגירסה שלנו בתוספתא זבים פ"ב, וראה בביאור הגר"א שם.
- ↑ ירושלמי נדה א א. והטעם שיש כאן שתי ספקות, ראה משל"מ משכב ומושב ג ד. וראה במראה הפנים על הירושלמי שם, שלדעת הרמב"ם אין כן הלכה, ולכן השמיט דין זה.
- ↑ משנה ערכין ב א, ורש"י שם; בכורים פ"ד; רמב"ם ערכין א ה.
- ↑ משנה נזיר יב ב; רמב"ם נזירות א יז. וראה בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קמג.
- ↑ בכורים פ"ד; רמב"ם נזירות ב י. בטעם הדבר - יש אומרים, לפי שהוא מקצתו איש ומקצתו אשה (תוס' יבמות פג א); ויש אומרים, לפי שיש בו דרכים שאינו איש ואינו אשה (רמב"ם שם).
- ↑ רמב"ם נחלות ה ב; טושו"ע חו"מ רפ ט.
- ↑ טור חו"מ סי' רפ. ועיי"ש בב"י, ד"מ ופרישה ובסמ"ע סקי"ח.
- ↑ ב"ב קמ ב, ועיי"ש ברשב"ם, ד"ה רבא.
- ↑ רמב"ם זכייה ומתנה ח ו; טושו"ע חו"מ רנג כז.
- ↑ בכורים ד ה; רמב"ם עבדים ד א, ובמשל"מ שם. וראה בפי' הבה"ג ומנחת בכורים שם. וראה בתו"ש שמות כא אות קיא, השיטות השונות באריכות.
- ↑ רעק"א על חו"מ שטו ג; מנ"ח מ' שצב; שו"ת פרי הארץ סי' יח; הגה' יד שאול יו"ד שה כב; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' ת; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' רחצ; הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם חחו"מ סי' רעז אות ג.
- ↑ מנ"ח מ' א אות ב.
- ↑ אאמו"ר הרב מ. שטינברג, ספר אסיא, א, עמ' 142.
- ↑ ספרי במדבר כו נד.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם בכורים א ה.
- ↑ רמב"ם בכורות ב ה.
- ↑ רא"ש בכורות פ"ו סי' ח; טושו"ע יו"ד שטו ג. וראה מחלוקת התנאים בעניין בבכורות מא א-ב.
- ↑ רעק"א יו"ד שם.
- ↑ בכורות מא ב; רמב"ם איסורי מזבח ג ג. וראה תו"כ פ"ג פרשתא ג, ומכילתא שמות יב ה. וראה בתו"ש ויקרא פ"א אות' עט-עט*, ושם פ"ג אות' ז-ח.
- ↑ תו"כ ויקרא א יד; יבמות פג ב.
- ↑ רמב"ם איסורי המזבח ג ג.
- ↑ תוס' יבמות פג ב ד"ה רבי.
- ↑ בכורות מב א; רמב"ם פסולי המוקדשים ז ד. וראה רמב"ם איסורי המזבח ג ג, ובלח"מ שם. וראה בתו"ש ויקרא פ"א אות ריד.
- ↑ בכורות נז א, וברש"י שם. ולהלכה פסקו הרמב"ם בפיהמ"ש בכורות ט ד, והר"ב שם, שאנדרוגינוס נכנס לדיר להתעשר, אך לא פסק כן בפירוש ביד החזקה. וראה בתויו"ט שם ובמנ"ח מ' שס, מה שהקשו על הרמב"ם.
- ↑ תמורה כה א. וראה עוד בב"ב קמ ב.
- ↑ רמב"ם מעשה הקרבנות טו ח, וראה בלח"מ שם. וראה עוד בתוס' יבמות פג ב ד"ה לא.
- ↑ תמורה כד ב. וראה רמב"ם מעשה הקרבנות טו ח, ובלח"מ וכ"מ שם, ובתוס' ב"ב קמא א, ותוס' תמורה כד ב, ד"ה קסבר.
- ↑ תמורה יז א; רמב"ם תמורה א יז.
- ↑ ראה - Alizai NK, et al, J Urol 161:1588, 1999; Krege S, et al, Br J Urol 86:253, 2000; Melton L, Lancet 357:2110, 2001.
- ↑ על טכניקה ניתוחית כזו - ראה Farkas A, et al, J Urol 165:2341, 2001.
- ↑ ראה על כל אלו בע' סריס.
- ↑ מנ"ח מ' רצא; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' עח.
- ↑ שו"ת חת"ס חאהע"ז סי' כ; הערת הגרי"מ בן מנחם בדין סירוס פרד ופרדה, באצה"פ סוף כרך א, בשיטות הרמב"ם, הרמב"ן והחינוך; אאמו"ר הגר"מ שטינברג, אסיא, א, עמ' 144-142, ובספרו שערי משה ח"ב סי' נב; נשמת אברהם, שם; קנין תורה בהלכה (הורוויץ), ח"ד סי' קכד. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז חאבהע"ז סי' ד.
- ↑ הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאהע"ז סי' מד אות ג.
- ↑ שו"ת ציץ אליעזר, שם.
- ↑ שו"ת ישכיל עבדי, שם; הגר"מ שטינברג, שם; נשמת אברהם, שם.
- ↑ נשמת אברהם, שם; וראה בפי' א"ע על התורה, ויקרא יח כב, בשם רבנו חננאל.
- ↑ שו"ת ציץ אליעזר, שם; הרב שטינברג, שם; נשמת אברהם, שם.
- ↑ שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמט; נשמת אברהם, שם.
- ↑ הגרש"י אלישיב, בשבילי הרפואה, ב, עמ' טו-יח. וראה עוד בשו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קעא.