פסח שני
|
|
קרבן שהיה קרב ב-י"ד באייר על ידי מי שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו (ב-י"ד בניסן. ראה: פסח), כגון שהיה אז טמא או שהיה בדרך רחוקה, וכן אם שגג או נאנס מכל סיבה שהיא.
מועד זה של פסח שני, ניתן לבני ישראל בשנה השניה ליציאת מצרים. הקב"ה ציוה אז שבני ישראל יקריבו את הפסח במועדו. אולם נמצאו אנשים שהיו טמאים ולא יכלו להקריב את קרבן פסח. הם באו בטענה אל משה: "למה נגרע מלהקריב את קרבן ה'". כשראה ה' שהם משתוקקים להקריב את קרבן הפסח בכל ליבם, נתן להם מועד שני לתקן את מה שחיסרו בי"ד בניסן.
מה בין פסח ראשון לפסח שני?
| פסח ראשון | פסח שני |
|---|---|
| אסור בבל יראה ובל ימצא | מצה וחמץ עמו בבית |
| בזמן אכילתו צריך לומר הלל | אין צריך לומר הלל בזמן אכילתו (ברם, בשעת השחיטה, גם פסח שני טעון הלל) |
| דוחה את הטומאה (כלומר: גם כאשר רוב הקהל טמאים [[טומאת מת]], או הכהנים או כלי השרת טמאים טומאת מת - אין דוחים את קרבן הפסח לפסח שני, אלא מקריבים אותו בטומאה) | אינו דוחה את הטומאה. |
| נשחט בשלוש כיתות (כלומר: בשעת שחיטת הפסח באים כל ישראל בשלוש קבוצות אל המקדש, ובכל פעם אומרים הלל בשעת שחיטתו) | אינו נשחט בשלוש כיתות |
| מביאים עמו חגיגה | אין מביאים עמו חגיגה |
פסח שני כתשלומין או כחיוב עצמי
בגמרא פסחים צג א נחלקו התנאים בהגדרתו של פסח שני, האם הוא מוגדר רק כתשלומין לפסח ראשון, או שיש לו חיוב עצמאי. רבי סבר כי פסח שני הוא חיוב בפני עצמו, וממילא אף גר שנתגייר בין פסח ראשון לשני, ולא התחייב בפסח ראשון, יהיה חייב בפסח שני. רבי נתן חלק על שיטתו וסבר כי פסח שני הוא תשלומין לראשון וממילא מי שלא התחייב בפסח ראשון לא יהיה חייב גם בשני. מנגד, לשיטת רבי נתן, גם מי שקיים פסח שני לא נפטר בכך . רבי חנניא בן עקביא סבר בדרך אמצעית, שפסח שני מוגדר כתקנתא דראשון.
בימינו
כיום שאין לנו בית מקדש, פסח שני הוא יום שבו לא אומרים תחנון. לפי הספרדים גם אין אומרים תחנון במנחה שלפניו, ולפי האשכנזים אומרים.
כמו כן נהגו לאכול מצות ביום זה.