סימני הסדר

כידוע נקרא ליל הסדר בשם זה על שם הסדר המיוחד שיש לאותו הלילה. נתקבל בתפוצות ישראל סימנים לזכירת הסדר, והם מודפסים בתחילת ההגדות.

המחבר

מחבר סימני הסדר הוא כנראה רש"י או אחד מבעלי התוספות (ר' שמואל מפאליזא).

קיצור הסדר

ישנם חמש עשרה סימנים, והם בחרוזים.

• קדש: קידוש - כוס ראשון.

• ורחץ: נטילת ידים לפני טיבול הכרפס, ללא ברכה.

• כרפס: ברכת "אדמה" ואכילת ירק בטיבול.

• יחץ: חוצה את המצה האמצעית ומטמין החלק הגדול לאפיקומן.

• מגיד: עיקר הסדר, קיום מצוות "והגדת לבנך", כוס שני.

• רחצה: נטילת ידים בברכה לפני אכילת המצות.

• מוציא: ברכת "המוציא" על המצות.

• מצה: ברכת "על אכילת מצה" ואכילת מצת מצווה.

• מרור: ברכת "על אכילת מרור" ואכילת מרור.

• כורך: כריכת מצה ומרור כהלל.

• שולחן עורך: אכילת סעודת החג.

• צפון: אכילת האפיקומן.

• ברך: ברכת המזון, כוס שלישי.

• הלל: אמירת הלל, כוס רביעי.

• נרצה: פיוטים לסיום הסדר.

רמזים וסודות

דרשנים רבים דרשו את הסימנים.

יסוד ושורש העבודה (שער תשיעי, תחילת פרק שישי) כותב: "סימנא מילתא היא בהני חמש עשרה תיבות של הסדר, קדש ורחץ וכו', כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. ועל כן בעבודה זו יאמר גם סימניה בפה מלא, דהיינו: קודם הקידוש יאמר 'קדש', וקודם רחיצה יאמר 'ורחץ', וכן כל הסדר עד 'נרצה' ועד בכלל".

ספר התודעה מסביר כי עניין 15 סימנים הוא כנגד חמש עשרה מעלות, ו-15 שבחים שאומרים ב"דיינו", ואלו הם:

קדש - הוציאנו ממצרים, כדי לקדשנו.