מלחמות בני יעקב
|
|
מלחמות בני יעקב הם מהלכי כיבוש ארץ ישראל, שבע שנים לאחר הרס שכם על-ידי שמעון ולוי בני יעקב אבינו. הזמן המשוער של המלחמות היה 2223 לבריאת העולם - כאשר יעקב אבינו היה בן 115 שנה. סיפורן של המלחמות מתואר במדרשי חז"ל: ילקוט שמעוני [1] ילקוט מעם לועז [2] ובחומש תורה שלמה [3]. במקרא יש רק רמזים למלחמות אלו כפי שיובא להלן.
פרשן המקרא, הרב דוד צבי הופמן יליד גרמניה, אשר התמחה בסוגיות מעין אלה וחיפש להן תמיכה מדעית בדעה כי סביר שתושבי הארץ יירצו לנקום את מותם של תןשבי שכם, אבל התגשם מה שנאמר "כי רק חתת אלהים זו מנעה בעדם לרדוף אחר בית יעקב" ספר בראשית (ל"ה,ה').
אבל לפי פירוש רש"י לד"ה בחרבי ובקשתי : "כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן."(מ"ח,כ"ח). מוסיף הופמן " אכן כבר עמדו יעקב ובני במלחמה כזאת עם הכנענים ואפשר שהדבר אירע בדרך לשילה, אלא שמסעם בלתי ידוע לא מסרה לנו התורה על כך, ובוודאי נרשמו הדברים בספר מלחמות ה' ואליהם התייחס יעקב בדבריו. [4]
הרמב"ן" כתב על המלחמות דברים אלה: "ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר): בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא...אבל הכתוב יקצר בזה, כי היה נס נסתר, כי אנשים גבורים היו וכאלו זרועם הושיעה למו, כאשר קצר הכתוב בענין אברהם באור כשדים, ולא הזכיר מלחמת עשו עם החורי כלל.()ל"ד,י"ג)
רצף המלחמות
הרב מוטי אלון בשיעור לפרשת וישלח מתבסס על דברי הרמב"ן, ומציין כי הוא מביא ידיעה היסטורית חשובה, בהסתמך על הספר "מלחמות בני-יעקב" [ספר שהרמב"ן קבל את הכתוב בו לחלוטין]. לפי, באותה תקופה התרחשו באזור "שלוש מלחמות עולם אדירות". יעקב אבינו מגיע מחרן לשכם. הוא אינו ממשיך לבית אל. הסיבה לכך היא שהוא עסוק במלחמות עם יושבי הארץ. ולכן הכתוב מתאר את בואו כך "ויבוא יעקב... הוא וכל העם אשר אתו" זה בראש ובראשונה מיפקד של העם [5]. יוצא מכאן כי תיאור מעשה שכם ושמעון ולוי אינו עוד אפיזודה אחת, אלא זו אפיזודה מרכזית בתוך מסע מלחמות אדיר שמתחולל באיזור.
הפסוק "ויסעו ויהיה חתת אלוקים על הערים את סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני-יעקב" – מתאר, אפוא, שעל אף שאזור הנ"ל היה מיושב בצפיפות יחד עם זאת אותן ערים שמסביב לא רדפו אחרי בני יעקב. מכאן מסיק הרב שייתכן ודווקא מעשה שמעון ולוי, יצר חוסן שגרם למורך אצל עמי האזור. עד כה הייתה תמונה של רדיפות ומלחמות, כעת הם נפסקו כאשר ידו של יעקב ובניו על העליונה. ובמצב החדש יעקב אבינו יכול להרשות לעצמו למלאות את הנדר של "ושבתי בשלום לבית אבי" .
המשמעות של כל זה היא מופלאה. יעקב שעזב כבר את לבן, שעבר את עשו ונכנס לארץ ישראל מתחיל פה להתקל במלחמות הקשות. לא כמקובל לחשוב – שפרשת דינה ושכם היא מעין פרשיה קצרה של סיבוך קצר בדרך של יעקב בית אל. ההפך הוא הנכון, עשרים השנים שנסתיימו בחרן, מתגמדות אל מול שנתיים של מלחמות קשות, קרוב כל כך לבית, קרוב כ"כ לגאולה.
תאור הרקע
"ילקוט עם לועז" מציג את הרקע שקדם למלחמות בני יעקב. לאחר שיעקב אבינו היה שבע שנים בארץ כנען, בחר להתיישב בעיר שכם. העיר שנהרסה בבואו לשם מחרן בעקבות מעשי שמעון ולוי. הוא בחר בעיר עקב הפוריות שלה.
כאשר מלכי הכנעני האמורי שמעו כי בני יעקב חזרו לשכם, הם חששו כי בעקבות הריגת בני העיר שכם, הם עלולים לפגוע גם בהם. מלך תפוח שלח אגרת לכל המלכים בסביבתו: אילון מלך געש, איהורי מלך שילה, פרעתון מלך חסר, סוסי מלך סרטן ( כנראה סרטבה - לפי תאור הקרב בהמשך), לבן מלך חורון ושביר מלך מחמינה. הוא הזמין את כולם להלחם בבני יעקב והזהיר אותם שאם לא ייקחו חלק הם עלולים ליפול חללים בידי בני יעקב כמו בני העיר שכם.
מהלך הלחימה
מדרשי חז"ל מביאים פירוט מלא של מהלך הקרבות. בתמצית מתקבלת התמונה הבאה:
- יהודה הרג את מלך תפוח "שהיה מכוסה מראשו ועד רגליו בברזל ובנחשת והיה רוכב על הסוס והיה מורה חניתות בשתי ידיו מעל הסוס לפניו ולאחריו לא יחטיא בכל מקום שהיה מטיל כי היה גבוה בכחו לירות בשתי ידיו." ןכך הרג שמונה מלכים.
- לוי "ירה אבן והרג לאילון מלך געש."
- יעקב אביו "קרב והרג לזירורי מלך שילה"
- ושאר בני יעקב שהיו בתל שכם נלחמו בשערי העיר. ויעקב הרג לפרעתון מלך חצר. ופסוסי מלך סרטן. וללבן מלך ארם. לשביר מלך מהנהי.
- נפתלי הרג ארבע גבורים
- ביום השני הלכו לסרטן וגם פה היה עמם מלחמה כבדה עיר. והלכו לתפוח. מפני שיצאו אנשי תפוח להציל מידם השבי , והלכו משם לארבל והרגו לאותם אנשים שיצאו להציל השבי.
- ביום השלישי הלכו לתפוח בעת הבוקר ובני שילה באו אצלם לעשות מלחמה בו ביום לכדו העיר.
- ביום הרביעי היו עוברים נגד מחנה שביר וירדו מהם תוך הבקעה.
- ביום החמישי כבשו את העיר געש שהיו בה "שלש חומות היו לה חומה לפנים מחומה" .
- ביום ששי באו האמוריים "בלא כלי מלחמה והיו משתחוים להם ובקשו מהם שיעשו שלום". ונטה יעקב לתמנה ויהודה לארבאל ומשם והלאה עמדו בשלום מן האמוריים.
- עשו ש"לא שהסיר הקנאה מלבו אלא ויטרף לעד אפו ועברתו שמרה נצח". וכך צבאו הגיע והתנפל על בני יעקב והתוצאה היתה שמצאו את עשו מת "וקברוהו מפני כבוד אביהם." ובני עשו היו לעבדים לבני יעקב
סוף דבר
בסיום המלחמה נכנעו בפני בני יעקב עשרים ושתים מלכים. הם הגישו ליעקב מתנה יקרת ערך, הם חזרו לעירם. בני יעקב שבו לשכם וחיו בשלום עם הכנענים עד ימי יהושע [6].