עד אחד נאמן באיסורין

עד אחד נאמן באיסורין הוא כלל בהלכה היהודית, שמשמעותו שמספיק יהודי אחד נאמן לקבוע האם דבר מסוים כשר או אסור, לדוגמה חתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואדם אחד מעיד שהיא של שומן‏^[1].

הגבלות:

• עד אחד לא נאמן באיסורין כאשר יש לו נגיעה אישית בדבר.
• העד חיב לדעת את דיני האיסור, אחרת לא ידע איך להתיר או לאסור.
• ראיות ברורות סותרות עד אחד.

מקור

נחלקו הראשונים במקור הלכה זו. רש"י בגיטין‏^[2] למד זאת מסברא שמכיוון שהאמינה תורה כל אחד על תרומה, שחיטה, ניקור הגיד והחלב, אך התוס' כתבו שהמקור הוא הפסוק בתורה המורה כי הנדה סופרת את ימי נידתה בעצמה "וספרה לה - לעצמה", ומכאן שהיא עצמה נאמנת למרות שעד אחד אינו נאמן באיסורין‏^[3], יש שכתבו שדין זה נלמד מכך שהכהן הגדול שוחט את פרו ביום הכיפורים למרות שהוא נמצא במקום שאף אדם אינו שם ולא ידוע האם הפר נשחט כראוי, ויש שכתבו שמדובר בסברא, שאם לא כן אין לך יהודי שיכול לאכול אצל יהודי אחר‏^[4].

ראו גם

• עדות
• עד אחד

קישורים חיצוניים

• אביעד אברדם, עד אחד באיסורים באתר "דעת".
• יואב מייזלס, עד אחד נאמן באיסורין באתר "מרכז הרב".
• עד אחד נאמן באיסורין באתר "בית המדרש הווירטואלי".
• שיעור של הרב נחמיה גולדברג בעניין עד אחד נאמן באיסורין, הצפייה באתר "ישיבה".

הערות שוליים