פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א | חשש חיתוי בצלי
הגמרא אומרת (יח:) שיש תבשילים[1] שהחיתוי יכול להזיק להם משום הרוח שתכנס לתנור בעת החיתוי. לכן, ודאי שמותר להשהות (אפילו על כירה שאינה גרופה) בשר גדי חי בתנור שסגור בטיט, משום שודאי שלא יבוא לחתות. עוד פשוט שאסור להשהות בשר עז בתנור שאינו סגור, משום שקיים חשש שיבוא לחתות כדי לזרז את הצליה. אמנם בבשר גדי בתנור שאינו סגור בטיט, ובשר עז בתנור הסגור בטיט, רבי ירמיה אוסר ורב אשי מתיר.
הגמרא מביאה לשון אחרת למחלוקת: פשוט שבשר גדי מותר בכל אופן, ופשוט שבשר עז מותר בתנור סגור בטיט, ובבשר עז בתנור שאינו סגור בטיט, נחלקו, שרבי ירמיה אוסר ורבי אשי מתיר.
הגמרא מקשה על רב אשי מברייתא האומרת שאסור לצלות בשר בצל וביצה אלא אם יצלו מבעוד יום (ורב אשי הרי התיר בכל אופן). ועונה שמדובר שם על בִּשרא אגומרי (לקמן יבואר מהו). [המפרשים מבארים שגם רבי ירמיה מודה שבשרא אגומרי אסור למרות שהוא לא צריך להעמיד כך את הברייתא].
(האסור והמותר, ומהו בשרא אגומרי - יתבאר לקמן על פי דעות הראשונים).
◄רי"ף, רא"ש, רמב"ם, תוספות וטור: הלכה כרבי ירמיה בלישנא השניה שצריך לפחות דבר אחד להתיר[2].
☜ כך פוסקים שו"ע ורמ"א.
◄ רב האי גאון, ר"ח, סמ"ג, סמ"ק, תרומה, רשב"א ור"ן בשם רז"ה: הלכה כרב אשי (בלישנא השניה).
❖ סברות וגדרי החילוקים
הראשונים חולקים בטעם הדבר שבשר גדי קל מבשר עז:
◄ רש"י (וכן רא"ש וטור): פתיחת התנור תזיק לבשר הגדי מחמת הרוח הנכנסת, אך לא לבשר העז.
◄ רמב"ם: בשר הגדי נחרך מחיתוי האש, ובשר העז לא.
עוד נחלקו הראשונים בהיתר תנור הסגור בטיט:
◄ רש"י: בתנור עם טיט יש טרחה לחתות.
◄ רמב"ם: פתיחת התנור תזיק לבשר מחמת הרוח שתכנס.
⤶ מתוך כך נחלקו הראשונים בביאור הגמרא שאסרה בשרא אגומרי:
◄ לרש"י: הכוונה לבשר על גחלים, שאין בו רוח שתזיק לבשר ולכן נאסר.
◄ לרמב"ם: הכוונה לבשר שמונח על האש עצמה, וכיוון שגם כך האש חורכת אותו, יש חשש שהאדם יחתה באש כדי למהר את הצליה[3]. (ואם הבשר נצלה כבר כבן דרוסאי אין חשש חיתוי מאחר שצליית הבשר תגמר גם כך, וחבל לאדם לקלקלו בשביל החיתוי (ועיין בסעיף ב)).
☜ שו"ע (כרמב"ם): מותר להשהות בתנור בשר הגדי כי יתחרך מהאש אם יבוא לחתות[4]. ובתנור סגור עם טיט מותר כל בשר שהוא, כיוון שהרוח מזיקה לבשר שבתוכו.
רמ"א (כרש"י, וכן סמ"ג, סמ"ק ותרומה): בשר הגדי מותר כי הרוח מזיקה לו, מתוך כך, אסור להניח על בשר על גחלים שמחוץ לתנור. ותנור סגור מותר כי יש בזה טירחא.
נפקא מינות (משנ"ב):
1. בשר שמונח ליד האש מחוץ לתנור, או שמונח סמוך לפתח התנור:
◄ רמב"ם ושו"ע: מותר (כיוון שהאדם מקפיד שלא לחתות שלא יחרך הבשר).
◄ רש"י ורמ"א: אסור (כיוון שהגחלים זמינות לחתות בהם). (עיין בסעיף ב). (ואם הוא נצלה כבן דרוסאי מותר גם לרש"י (ביה"ל)).
- בשר שמונח בתוך קדירה שבתוך תנור סגור בטיט:
◄ רמב"ם ושו"ע: אסור (כיוון שהרוח לא תזיק לבשר).
◄ רש"י ורמ"א: מותר (כיוון שיש טרחה לפתוח את התנור).
האם התר של תנור טוח בטיט מתיר את כל סוגי המאכלים:
◄ לרש"י: כן.
◄ לרמב"ם: לא.
באופן שבו אין חשש שיבוא לחתות (בבשר גדי או תנור סגור) אין חילוק בין בשר חי לבשר מבושל מעט כיוון שאין בזה חשש חיתוי (רמ"א).
אם הבשר נמצא בתוך קדירה דינו כשאר תבשילים, ומותר להשהותו אם הבשר חי (משנ"ב).
אם הצלי הספיק להצלות מבעוד יום עד שיהיה מצטמק ורע לו (לדעת השו"ע ברנג, א) או כבן דרוסאי (לדעת הרמ"א שם) מותר להשהותו בכל מקרה (משנ"ב).
סוגי ירקות רכים ומיני קטניות, אפילו בתוך קדירה ממהרים להתבשל ואסור להשהות אותם על אש שאינה גרופה, גם אם הם חיים (משנ"ב).
כיוון שיש ראשונים שפוסקים כדעת רב אשי שהתיר בשר עז בתנור שאינו סגור בטיט, יש להתיר בדיעבד אם שכח והשהה בתנור שאינו סגור בטיט (ב"ח), וכן לגבי פסק הרמ"א לאסור להשהות על גבי אש גלויה, אם בדיעבד השהה מותר, כיוון שהרמב"ם מתיר בזה לכתחילה (ביה"ל).
❖ גדי שלם או מנותח
הגמרא אומרת (כ.) שבגדי שלם אין נזק אם יפתחו את התנור, ולכן אסור להשהותו בתנור. ורק אם הגדי מנותח יש חשש היזק בפתיחת התנור, ובזה התירו חכמים.
לרש"י: הכוונה שהרוח מזיקה רק לבשר מנותח.
לרמב"ם: הכוונה שפתיחת התנור ממעטת את חום האש ומזיקה לבשר רק בבשר מנותח.
☜ שו"ע: בשר גדי ועוף המנותחים מותרים (אבל אם אינו מנותך חיישינן לחיתוי (משנ"ב)).
סמ"ג, סמ"ק, תרומה, מרדכי, הגהות מימוניות ורז"ה: עוף שלם דינו כגדי שלם ואסור (וכל עוד חלל הבטן קיים, הגם שצולים אותו בלי הראש והכרעיים, נחשב לגדי שלם (הגהות מרדכי)).
☜ כך פוסק רמ"א.
הערות שוליים
- ↑ הראשונים מבארים שהגמרא דנה על בשר צלי, שבו יש חשש שיצלה במהירות והאדם יבוא לחתות בגחלים כדי שיהיה מוכן לסעודת ליל שבת.
- ↑ כלומר: או שמדובר בבשר גדי או שמדובר כשהתנור סגור בטיט.
- ↑ רש"י סובר שאם הבשר נצלה כשיעור בן דרוסאי מותר להשהותו גם לדעת חכמים האוסרים (כנזכר בסימן רנג), כיוון שהמשנה אומרת שבשר שנצלה מבעוד יום מותר. הרמב"ם סובר לעומת זאת שרק לדעת חנניה מותר, אבל חכמים חולקים וסוברים שאסור. ומה שהמשנה התירה לצלות בשר שנצלה כבן דרוסאי, היינו בבשר שמונח על הגחלים עצמם (ואז אין חשש שיחתה בו כדי שלא יזיק לו).
- ↑ וכאשר מדובר על בשר עז שנאסר, מותר רק אם הבשר נצלה עד כדי שיהיה מצטמק ורע לו (כמו דין שאר תבשילים לדעת השו"ע בסימן רנג, א) (משנ"ב).