זלפה

זלפה היתה שפחתה של לאה אמנו, אשתו הרביעית של יעקב אבינו, ואמם של גד ואשר כמסופר בבראשית ל.

הסיפור במקרא

בעת נישואי לאה ליעקב נתן לה לבן את זלפה שפחתו כשפחה. לאה ילדה ליעקב את ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ואלו רחל, שהיתה אהובה יותר על יעקב, לא ילדה אף ילד. רחל נתנה ליעקב את שפחתה בלהה, וזו ילדה לו את דן ואת נפתלי.

כאשר לאה ראתה שהיא עמדה מלדת, היא נתנה ליעקב את שפחתה לאישה, וזלפה ילדה גם היא שני בנים. לאחר לידת הראשון אמרה לאה: בָּא גָד, וקראה לילד גד, ולאחר לידת השני אמרה: בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת, וקראה לילד אשר. מאוחר יותר ילדה לאה עצמה בן חמישי, ונימקה זאת: נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי, וקראה לו יששכר.

מעמדן של בלהה וזלפה

בלהה וזלפה נִתנו לרחל ולאה כשפחות, וככאלה יכולות רחל ולאה לתת אותן ליעקב. בלהה נקראת במקום אחד "פילגש יעקב" (בראשית לה, כב), ובמקומות אחרים (כגון בראשית לז, ב) נקראות בלהה וזלפה נשי יעקב. יעקב בודאי רואה בהן נשים - שכן בניהן לא נחשבים לעבדים אלא לבנים שווים.

בגמרא ברכות טז ב מובא כי "אין קורין אימהות אלא לארבע" שהן שרה, רבקה, רחל ולאה. אך מנגד ישנם מקורות המונים גם את בלהה וזלפה כחלק מאימהות האומה: "שש עגלות צב... שישה כנגד שישה אמהות - שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה" (שיר השירים רבה פרשה ו), וכן בתרגום יונתן (שמות יד כא) מצינו שעל מטה משה היו חקוקין שמות שלשה אבות ושש אמהות. באותו האופן, בתורה נמנות בלהה וזלפה כחלק מהאימהות (בראשית לה, כב-כו).

בספר "מגיד תעלומה" (ברכות טז ע"ב ד"ה לא) כתב בעל הבני יששכר, שבלהה וזלפה קרויות על שם הגבירות ונחשבות כגופן, ולכן אמרו בית דין של בועז: "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, יא).