מעמד שלושתן
|
|
מעמד שלושתן הוא דין הלכתי בדיני ממונות.
הגדרה
כאשר נמצאים יחד המלווה, הלווה והקונה, המלווה יכול למכור את החוב לקונה (גיטין יג:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה כ).
מקור וטעם
מקורו של הדין מדרבנן (גיטין יג:).
בטעמו כתבה הגמרא שהוא הלכתא בלא טעמא (גיטין יג:), והסבירו התוספות שאין טעם איך קונה, אך למה תקנו שיקנה - יש טעם: כדי שלא יצטרכו לטרוח להביא עדים ולעשות קניין[1] (בבא בתרא קמד. ד"ה כהלכתא).
כתב הפלס חיים (הביאו ספר המקנה כ-א ד"ה כתבו) שמועיל מדין הפקר בית דין, וקצות החושן (סו-ב בסופו) כתב שהוא מתורת זכייה, שהלווה זוכה למקבל.
הנכס
הנכסים הנקנים הם:
- חוב
- שטר חוב
- שטר שחרור
- דבר שאינו ברשותו
בנוגע לשטר חוב, כתב קצות החושן (סו-כד) בדעת התוספות (גיטין יג.) שלא מועיל, ואילו הר"ן (גיטין ה. בדפי הרי"ף) כתב שמועיל.
שטר חוב שנקנה במעמד שלושתן, נחלקו הראשונים האם יכול המוכר למוחלו אחר כך (פרי משה קניינים כח-א ד"ה והנה):
- רבנו תם (בתוס' גיטין יג: ד"ה תנהו) והשולחן ערוך (חו"מ קכו-א) כתבו שאינו יכול למחול.
- בעל העיטור והראב"ד כתבו שיכול למחול (הביאום הש"ך חו"מ סו-א והקצוה"ח קכו-ה).
- הרמב"ן מסתפק בזה.
האחרונים, (פרי משה שם) שנחלקו לשיטתם בטעם שהמוכר שטר חוב לחבירו יכול למוחלו, ביארו את העניין: הטעם, על פי דעת רבנו תם, הוא משום שמוכר רק את שעבוד הנכסים, אך שעבוד הגוף נשאר בידי המוכר, ולכן יכול עדיין למוחלו. לכן במעמד שלושתן, עליו תיקנו שמוכר גם את שעבוד הגוף, לא יכול למוחלו לאחר המכירה. אך על פי טעמם של שאר הראשונים, שהטעם שאפשר למחול לאחר שמכר שטר חוב הוא שהמכירה היא רק מדרבנן, אם כן הדבר נכון גם במעמד שלושתן, שגם הוא מדרבנן.
בשטר שחרור לא מועיל, כי מעמד שלושתן מועיל רק במקום ששייך מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (ר"ן גיטין ה. בדפי הרי"ף).
דבר שאינו ברשותו (כגון גזילה) נחלקו בו המפרשים: התשב"ץ (ח"ב רלה, הביאו האור שמח זכייה ומתנה י-ב) כתב שאינו נקנה במעמד שלושתן, אך הקצוה"ח (קצד-ד) והקובץ שיעורים (בבא בתרא תפג בדעת הרמב"ן) כתבו שכן נקנה.
פרטי הדין
באופן הקניין חקר העיון בלומדות (ג) האם השלישי גובה ישר מהלווה (והמלווה נסתלק לגמרי), או שעדיין הלווה משועבד למלווה, והשלישי גובה דרך המלווה. וכן חקר הפרי משה (קניינים כח-ב) האם מעמיד את השלישי במקומו, או שמוכר לו את זכות הפירעון.
בעל כורחו של השומר - הקניין מועיל גם בזה (תוס' גיטין יג: ד"ה גופא).
המקדש אשה במעמד שלושתן, כלומר שהאיש (שהוא מלווה) הקנה לאשה חוב ע"י מעמד שלושתן, ורוצה לקדשה בזה, נחלקו הרבה ראשונים האם מקודשת מדאורייתא, שהרי מעמד שלושתן עצמו הוא רק מדרבנן (הובאו באבני מילואים כח-לד).
לשיטות שמקודשת מדאורייתא, דעת האבני מילואים (שם, כך ביאר בדעתו דרכי משה דרכי הקניינים ח-ו ד"ה וקושייתו) שכל הקידושין הללו הם מדין עבד כנעני (דהיינו קידושין שבהם לא הבעל נתן את הכסף לאשה, אלא אדם שלישי נתן במקום הבעל - "הילך מנה והתקדשי לפלוני"), שהבעל עצמו לא נתן לה את הכסף, אלא הלווה נתן במקומו. אך הגרמ"א עמיאל (בדרכי משה שם ד"ה אכן כ"ז) חלק עליו וכתב שדין עבד כנעני נאמר רק כאשר ממונו של הבעל לא חסר, אך כאן ממונו של הבעל חסר, שהרי מחסר את שעבודו לטובת האשה.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ אמנם יש ראשונים שחולקים וסוברים שסתם קניין, שהוא קניין סודר, אין צריך עדים. הובאו בערך חליפין#פרטי_הדין ד"ה עדים.