תענית אסתר

תענית אסתר הוא יום צום החל בי"ג באדר. בפוסקים הובאו מספר טעמים למנהג לצום זה: זכר לתעניות שהתענתה אסתר לפני כניסתה אל המלך אחשוורוש, זכר לתענית שהתענו ישראל באותה שנה לפני המלחמה בגויים שקמו להשמידם וכן כדרך להכנעת היצר לקראת שמחת פורים. דיני היום הוא כשאר הצומות הקלים, אך מאחר ומקורו הוא ממנהג מקילים בו מעט יותר בשעת הצורך, וכן אין בו נפילת אפיים ואמירת אבינו מלכנו לפי שהוא יום לפני פורים. כאשר י"ג באדר חל בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי, ואין דוחים אותה לראשון כבשאר הצומות, לפי שביום זה חל פורים.

מקור וטעם הצום

על אף שצום תענית אסתר לא מוזכר במפורש במשנה ובגמרא, החל מתקופת הגאונים התחילו לנהוג לצום ביום י"ג באדר. לפני חורבן בית המקדש השני, בי"ג באדר נהגו שלא להתענות ולא להספיד, מפני שביום זה חל יום ניקנור המוזכר במגילת תענית, אולם לאחר החורבן בטלה מגילת תענית ומאז ניתן היה לצום בי"ג באדר.

הרמב"ם הלכות תעניות ה ה מסביר כי טעם המנהג הוא זכר לתענית שביקשה אסתר מכל העם להתענות עליה לפני כניסתה למלך אחשוורוש "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות. ובי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר "דברי הצומות וזעקתם"". תענית זו מובאת בפסוקי מגילת אסתר כתענית שכללה הן את אסתר והן את כלל העם "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ...גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" וכן בסוף המגילה גם מובא כי היהודים קיבלו עליהם לקיים את ימי הפורים ויחד איתם גם את דברי הצומות-"לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם... דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם", ומכאן סמכו לתקן את תענית אסתר. אמנם, האבן עזרא מבאר כי אין כוונת הפסוק לתענית אסתר אלא לכך שהיהודים קיבלו על עצמם לחגוג את ימי הפורים כשם שקיבלו לצום בתעניות החורבן, ויש בפסוק רק זכר למנהג התענית המאוחר. למרות שהתענית שהנהיגה אסתר הייתה בחודש ניסן מגילה טו א, במסכת סופרים מבואר כי התענית הועברה לפני פורים לפי שאין מתענים בימי ניסן מסכת סופרים כא א.

באופן אחר, רב אחאי גאון‏^[1] כתב כי מקור המנהג הוא בדברי הגמרא כי י"ג באדר הוא "זמן קהילה לכל היא". רבינו תם הסביר כי ההתקהלות הייתה בתענית שהתענו עם ישראל בימי מרדכי ואסתר יום לפני המלחמה בי"ד באדר, ותענית אסתר היא זכר להתקהלות זו.

רבי יוסף קארו בספרו מגיד מישרים מביא טעם נוסף למנהג התענית וכותב כי מטרתה היא להכניע את היצר הרע שעלול להתעורר בעקבות השתייה בפורים: "סמאל וחוייא בישא דרכם להכניס שמחה בלבות בני אדם ולתת בלבם לאכול ולשתות. ואח"כ עולה ומסטין, וזהו סוד התענית שמתענין בי"ג באדר, והוא להכניע כחו מלהשטין". יחד עם הכנעת יצר הרע, רבי יוסף קארו מוסיף כי יש בתענית זו גם אמירה כי השתייה והאכילה איננה למען התאווה אלא לעבודת הקב"ה, ולכן מקדימים להתענות קודם לחג על מנת להכניע את היצר הרע.

גדר החיוב

הבית יוסף אורח חיים תרפו הביא‏^[2] את דברי רש"י כי למרות שמדובר רק במנהג, עדיין אין לאדם לפרוש מן הציבור- "תענית זו אינו מדברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמא... ואף על פי כן אסור לו לאדם לפרוש מן הציבור". דברים אלו נפסקו גם בדברי הרמ"א שפסק כי מכיוון שהתענית איננה חובה- יש להקל בה בשעת הצורך כגון למעוברת, מניקה או חולה שאין בו סכנה.

דינים שונים

מכיוון שיסוד תענית אסתר ממנהג, במצב של ספק נוטים יותר לקולא. לפיכך יולדת כל עשרים וארבעה חודש פטורה מהצום. חתן וכלה בשבעת ימי המשתה ובעלי הברית, חייבים בצומות הקלים ופטורים מתענית אסתר שער הציון תרפו, טז, יחווה דעת ב, עח. הרמ"א אורח חיים תרפו ב פסק כי בעלי הברית צריכים לצום, וכן נוהגים רבים, אבל לחתן וכלה מקילים. כמו כן פסק הרמ"א שכואבי עיניים שמצטערים הרבה לא יתענו, וישלימו את הצום ביום אחר. כלומר, שאף שאינם נחשבים חולים, כיוון שהם מצטערים, מותר להם להשלים את הצום ביום אחר, מה שאין כן בשאר הצומות הקלים, שמצטערים חייבים.

דיני התפילות והקריאה בתורה בתענית אסתר בשחרית ובמנחה כדין הצומות הקלים, אולם כיוון שהוא ערב פורים, אין נופלים אפיים במנחה משנה ברורה קלא לג. למנהג אשכנזים שרגילים לומר אבינו מלכנו בשחרית ומנחה של תענית, אין אומרים 'אבינו מלכנו' במנחה. וכאשר י"ג באדר חל בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי, ואזי התענית אינה בערב פורים, וממילא מתפללים מנחה כבכל הצומות.