אחשוורוש

אחשוורוש היה מלך פרס ומדי אשר מלך על 127 מדינות. בימיו התרחש סיפור מגילת אסתר וחג הפורים.

אחשוורוש מלך על 127 מדינות, מהודו ועד כוש (אסתר א א). על פי חז"ל, הוא היה משלושת האנשים ש"שלטו בכיפה", כלומר שלטו על כל העולם, יחד עם אחאב ונבוכדנצאר (מגילה יא.).

חייו

ראשיתו

לגבי משפחתו והגעתו למלכות, ישנן כמה דעות בחז"ל. ישנה דעה האומרת כי הוא המלך ארתחשסתא, שהיה משושלת מלכי פרס (אסתר רבה א ג). במקורות אחרים מובא כי אחשוורוש כלל לא היה ממשפחת המלוכה, אלא נתן ממון רב כדי להתמנות למלך (מגילה יא א). החל למלוך בשנת 339 לפני הספירה הנוצרית.

המשתאות ומינוי המלכה

התנ"ך מספר כי בשנת שלוש למלכו ערך משתה גדול בשושן, בירת פרס ומדי, בן 180 יום לכל שריו ועבדיו, ולאחר מכן מכן עוד שבוע לכל העם הנמצאים בשושן הבירה. התנ"ך מתאר את הפאר שהיה במשתאות אלו: "חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת; והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך; והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש". חז"ל מספרים לנו כי אחשוורוש ערך את המשתה מכיוון שלפי חשבונו, בשנה זו חלפו שבעים שנה מגלות בבל ולכן לא תתקיים נבואתו של ירמיהו (ירמיהו כט י) כי הגלות תארך שבעים שנה, ולכן היהודים לא יגאלו עוד. לטענתו, המלך בלשצר חישב וטעה בחישובו והוא לא יטעה (בבלי מגילה יא ב). לכן, הוא הוציא במשתה את כלי המקדש (בבלי מגילה יט א) ולבש בגדי כהונה (שם יב א). מניע נוסף לעשותו משתה היה על מנת להגיע לדבר עבירה, כלומר, לגילוי עריות (שם). במשתה השתתפו גם יהודי שושן הבירה, ועל פי דברי חז"ל, אחשוורוש סיפק להם מזון כשר ^{(דרוש מקור)}. במקביל למשתה אחשוורוש, ערכה אשתו, ושתי המלכה משתה נשים בבית המלכות.

ביום השביעי למשתה השני, כאשר אחשוורוש היה שיכור, ציווה לשבעת סריסיו הקרובים להביא אליו את ושתי המלכה, שהיתה יפת מראה, בכתר מלכות (על פי חז"ל הכוונה בכתר מלכות בלבד, כלומר, בעירום), אך היא סרבה. על פי חז"ל סירובה היה מכיוון שנצטרעה או מפני שהמלאך גבריאל בא והצמיח לה זנב (שם). המלך התרגז על כך, ונועץ בשבעת השרים הבכירים במה להענישה. המלך אימץ את עצתו של השר ממוכן, והעבירה ממלכותה. יש אומרים כי הוא הרגה, ויש אומרים כי רק גרש אותה מהמלכות.

לאחר שהתפכח מיינו, נזכר במעשה והצטער, ושריו המליצו לו לחפש אישה אחרת. הוא שלח פקידים לכל מדינות מלכותו, שקיבצו לשושן את כל הנערות הבתולות טובות המראה. בשושן הן ניתנו בבית הנשים, וטיפחו את גופן בבשמים ותמרוקים במשך שנה שלמה. לאחר שנים עשר חודש היתה מגיעה אליו מדי לילה נערה אחרת, ומתוכן הוא בחר את הנערה שתמלוך תחת ושתי. בין הנערות שנאספו לשושן היה אסתר בת אביחיל היהודיה, בת דודו של מרדכי בן יאיר, מגולי ירושלים ומאנשי כנסת הגדולה שגם בשושן היה בעל מעמד חשוב וישב בשער המלך, שגדלה כבתו של מרדכי לאחר שנתייתמה. המלך אהב את אסתר מכל הנערות, והמליכה תחת ושתי. לאחר מכן עשה משתה לכבוד נישואיו לכל שריו ועבדיו. אחשוורוש לא ידע לאיזה עם שייכת אסתר, מפני שמרדכי צייוה עליה שלא תגיד.

באותו זמן, ניצל אחשוורוש מנסיון התנקשות של שניים מסריסיו, שומרי הסף בגתן ותרש שרצו להרגו בהרעלה. מרדכי שמע את זממם והודיע לאסתר שהודיעה על כך למלך. בגתן ותרש הוצאו להורג, ומרדכי נרשם בספר הזכרונות של המלך.

גידול המן והגזירה על היהודים

לאחר מכן, החל אחד השרים, המן בן המדתא האגגי (מזרע אגג, מלך עמלק) לתפוס מקום בכיר בממלכה, והפך להיות השר הראשי, אליו כל עבדי המלך כורעים ומשתחווים. המן עורר את המלך לחתום על מכתב הקורא להשמיד את היהודים בכל מדינות המלך בי"ג באדר, והציע לו אף כסף על כך. המלך, שאף הוא שנא את היהודים ואף יותר מהמן (אסתר רבה ז כ), סרב לקחת את הכסף וחתם על האגרות שנשלחו לכל מדינות הלך והתקבלו בקרב היהודים בבכי ומספד, שק ואפר. לאחר שליחת האגרות, ישב המלך למשתה יין עם המן.

ביטול הגזרה ונקמת היהודים

באחד הלילות, נדדה שנתו של המלך והוא ציווה לקרוא לפניו את ספר הזכרונות, שם היה כתוב כי מרדכי הציל את חייו מפני בגתן ותרש. משנודעלמלך כי לא מרדכי לא תוגמל על כך, התייעץ עם המן, שהגיע באותו הזמן לארמון לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין, מה לעשות באיש אשר המלך רוצה לכבדו. המן, שסבר כי המלך מתכוון אליו, הציע כי ילבישוהו לבוש מלכות וכתר וירכיבוהו ברחוב העיר על סוס מלכות, ויקראו לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המלך ציווה על המן לעשות זאת למרדכי היהודי, ואכן כך היה.

לאחר מכן, בעקבות לחצו של מרדכי היהודי, ניגשה אסתר למלך מבלי שנקראה אליו, דבר שסיכן את חייה, ובקשה ממנו לבוא עמה ועם המן למשתה. המן הובל אל המשתה, בו בקשה אסתר מהמלך לבוא גם למחרת למשתה עם המן. במשתה השני סיפרה אסתר למלך כי עמה נתון בסכנת השמדה. המלך שאל אותה מיהו הרוצה להשמיד את עמה, והיא ענתה לו כי זהו המן. המלך קם ברוגזו ויצא לחצר הארמון, בעוד המן נפל להתחנן לפני אסתר כי תרחם עליו. המלך, שחזר לארמון נרגז, ראה את המן נופל על מיטתה של אסתר, וכעסו גבר. אחד מהסריסים שנכחו במקום, חרבונה, הציעל מלך לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי, וכך נעשה.

לאחר תליית המן, ביקשה המלך מאסתר כי יבטל את האגרות ששלח המן, אולם המלך השיב כי לא ניתן להשיב כב שנחתם בטבעת המלך. לכן, נשלחו אגרות נוספות חתומות בטבעת המלך המורות כי היהודים רשאים להתגונן מפני אויביהם, ואכן היהודים בכל המדינות התקבצו ונלחמו בשונאיהם עד שנצחו אותם, ונחו בי"ד באדר (בני שושן נלחמו גם בי"ד באדר ונחו בט"ו באדר), ולזכר מאורעות אלו חוגגים בעם ישראל את חג הפורים.

בסוף המגילה מסופר כי המלך אחשוורוש נתן מס על הארץ ואיי הים, וכי מינה את מרדכי למשנה למלך.

מלכותו נגמרה בשנת 353 לפני הספירה הנוצרית, לאחר 14 שנות מלוכה.

גזירת עצירת בניית בית המקדש

בספר עזרא מובא כי לאחר עליית עזרא לארץ, שלחו צרי יהודה ובנימין אגרת שטנה למלך אחשוורוש בה הם מבקשים למנוע את המשך בניית בית המקדש "וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס. וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם". לפי המובא באגרת נטען כי היהודים מתכננים להפסיק להעלות מס למלך וכי שבניית המקדש היא רק חלק מתכנית היהודים למרוד באימפריה הפרסית כמו שקרה בעבר כאשר ירושלים מרדה באימפריות שמשלו בה ולכן יש להפסיק את בניית בית המקדש באופן מיידי.

המפרשים דנו האם מדובר באותו אחשוורוש המוכר מהמגילה, כאשר האבן עזרא מצדד לזהות אותם כאותו האדם. רש"י‏^[1] מבאר בשם סדר עולם כי כתב השטנה נכתב כבר בימי כורש בתחילת בניית בית המקדש על ידי עשרת בני המן, וכאשר המן עלה לגדולה הרי שהוא ביטל לחלוטין את הבנייה.

דמותו

חז"ל נחלקו השאלה האם אחשוורוש היה מלך חכם או טיפש (בבלי מגילה יב). המדרש (אסתר רבה, פתיחתא ט) מתאר אותו כמלך חנפן, שהרג את אשתו (ושתי) מפני אוהבו (ממוכן^[2]), והרג את אוהבו (המן) מפני אשתו (אסתר).

אף על פי זהיה מלך רשע, חז"ל מנו ארבעה דברים טובים שהיו בו (אסתר רבה א טו):

1. בשלוש השנים הראשונות למלכותו מלך בלי כתר וכסא.
2. המתין ארבע שנים לבחירת אשה.
3. לא עשה דבר בלי להתייעץ.
4. כל מי שעשה לו טובה רשם אותו וגמל אותו על כך.

דמות היסטורית

ערך מורחב - מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים

יש המזהים^[3] את אחשורוש עם המלך הפרסי הידוע ממקורות ההיסטוריה ששמו "חשיארש", שמלך בפרס בשנים 486-465 לפני הספירה. מלבד הדמיון בשם, ישנם מספר רב של השוואות בין "חשיארש" לאחשורוש, כגון:

• חשיארש היה לו פקיד גבוה בשם "מרדוכה" (= מרדכי)^[4].
• היה לו אשה ששמה דומה לשמה של המלכה ושתי^[5].
• מלכותו השתרעה "מהודו ועד כוש" ^[6], והוא בדיוק כפי שמוזכר בפסוקי המגילה: "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ"^[7].
• חשיארש ביטל את מעמדם של שבעת השרים של שבעת המשפחות המיוחסות^[8], ועובדה זו מתאימה מאוד למה שמביאים חז"ל בתרגום^[9] שאחשורוש ציוה להרוג את כל שבעת השרים הללו, ובכך סיים תקופת ההעדפה לשבעת המשפחות המיוחסות . (בהתאם לכך, סביר להניח שגם ביטל את החוק שהמלך יכול לישא רק בנות מאותם שבעה משפחות, דבר שמסביר מדוע אחרי הריגת אותם השרים החלו לחפש נערה בתולה בכל מדינות המלך, ואכן יש מציינים^[10] שמלשון הפוסקים נראה שהחיפוש בכל המדינות הינו "חידוש" של אחשורוש ולא נוהג).
• חשיארש היה מכונה "מלך העולם"^[11], בדומה לנאמר בתלמוד^[12] ש"מלך בכיפה" (כלומר שבאופן יחסי לעולם העתיק אחשורוש היה נחשב כמלך על כל העולם).
• המקורות היוונים מתארים את חשיארש, כמלך שהתמסר לחיי הוללות ותאוות, בדומה לאופן שבו מתואר אחשורוש במגילת אסתר^[13].
• לפי התיאור הניתן על ידי היטוריונים אירופיים, חשיארש היה מלך הפכפך ומחוסר אופי^[14], בדיוק כפי שתיארו חז"ל במדרש^[15]:"אחשורוש מלך הפכפך היה".

הערות שוליים