ויקישיבה:מיזמים/תורנית/כהן

"כהן" - המתייחס על בית אהרן; "לוי" - המתייחס על שבט לוי, אך אינו כהן.

שבט לוי, הכולל את הכהנים - שהינם בני בניו של אהרן הכהן - ואת הלויים, התקדש על ידי ה' בקדושה מיוחדת. לאחר חטא העגל, התקבצו כל בני לוי אל משה, כפי שנאמר בתורה: "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" (שמות לב, כו). איש מבני שבט לוי לא חטא בחטא העגל. בזכות דבקותם בה' התקדשו בני לוי בקדושת עולם.

על הלויים והכהנים הוטלו תפקידים רוחניים מיוחדים. הם העובדים את העבודה בבית המקדש, הכהנים בהקרבת הקרבנות והלויים בשיר על הדוכן ועוד.

על בני שבט לוי הוטל גם התפקיד להיות הרועים הרוחניים ומלמדי התורה של עם ישראל, כפי שנאמר בברכת משה רבנו: "וללוי אמר תומיך ואורך לאיש חסידך... יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" (דברים לג, ח - יא).

נציין בקצרה את הדינים השכיחים החלים על הכהנים והלויים בזמן הזה:

הכהנים נושאים את כפיהם ומברכים את העם בברכת כהנים בשעת התפילה. ראה ערך: ברכת כהנים. לפני ברכת כהנים נוטלים הלויים את ידי הכהנים במים.

מהפסוק: "וקדשתו" (ויקרא כא, ח) לומדים, כי יש להקדים את הכהנים לכל דבר שקדושה, לפתוח ראשון, לברך ראשון ועוד. מהפסוק: "ויתנה אל הכהנים בני לוי" (דברים לא, ט) לומדים, שאחרי הכהנים יש להקדים את הלויים. בעת קריאת התורה, עולה הכהן ראשון לתורה והלוי עולה אחריו.

לכהן אסור להטמא בטומאת מת. לכן, אסור לכהן להכנס לבית שיש בו מת או להתקרב לקבר. ראה: טומאת כהנים; טומאת קרובים. לכהנת (בת כהן או אשת כהן) מותר להטמא בטומאת מת.

ישנם נשים שלכהן אסור להתחתן איתן, מפאת קדושתו. נפרט בקצרה את האיסורים: לכהן אסור לשאת אשה גרושה. גם כאשר כהן גירש את אשתו, אסור לו לחזור ולשאת אותה. גיורת אסורה לכהן. כמו כן, נשים שקיימו בעבר יחסי אישות אסורים, כגון אם הן קיימו יחסי אישות עם גויים, עם קרובי משפחה או שאר "איסורי עריות", הרי הן אסורות לכהן. גם חללה אסורה לכהן. במקרה שכהן נשא אשה האסורה לו, עליהם להפרד.

כהן פטור מלפדות את בנו הבכור. גם כאשר האם היא כהנת (בת כהן), אף על פי שהאב אינו כהן, לא חלה מצות פדיון הבן. כמו כן, אם האב הוא לוי או שהאם היא לויה (בת לוי) לא חלה מצות פדיון הבן.

גם הכהנים והלויים חייבים, ככל ישראל, להפריש תרומות ומעשרות מפירות ומירקות שגדלו בארץ ישראל. כל עוד לא הופרשו התרומות והמעשרות, הפירות והירקות הינם "טבל" והם אסורים באכילה גם לכהנים וללויים. כמו כן, חייבים הכהנים והלויים, ככל ישראל, להפריש חלה מן העיסה. כל עוד לא הופרשה חלה, אסור להם לאכול מן המוצרים שנאפו ממנה.

נאמר בתורה: "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלקיך, לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו, יט). על בכור הנולד בבקר ובצאן חלים דיני קדושה מיוחדים. הבכור הוא אחד מעשרים וארבע מתנות כהונה. מפאת הדינים הרבים שיש לנהוג בבכור בהמה והחשש שיכשלו באחד מהאיסורים הרבים (שהרי אסור לשחוט את הבכור, אסור לאכול את בשרו ועוד), יש למכור בזמן הזה, שבית המקדש לא קיים, את הבהמות המבכרות, לפני שהן יולדות, לגוי כדי שלא תחול קדושת בכור על הבהמה שתוולד. כיום מקובל לבצע את המכירה על ידי חתימה על שטר מכירת המבכירות לגוי. אדם שברשותו מצויה בהמה מבכרת שטרם ילדה, עליו לפנות לרב ולחתום על שטר מכירת מבכירות, כדי לא להכשל בהלכות בכור בהמה.