מילון הראי"ה:גן עדן (כינוי)

ההצמחה של כללות העדונים, מקום זיו חיי הנשמות והתענגותם האצילית, בטיסתם העליונה העולה למעלה למעלות, בכל חזות עולמי פאר נגוהות, בדליגות מעלות ע"ג מעלות, ובשובע שמחות של תענוגי רוית קדשים, ההולך וצומח בצמחי מעדניו, הוא התגלות העדן של גן־ד' [ע"ר א יז]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, עדן, דישון עדן. ושם, אטייל עמכם בגן־עדן. ושם, עדן העתיד. גן עדן - ◊ מורה שישוב המין האנושי לגובה מעלתו בפרטיו, עד שלא יהיה צריך שום לימוד והדרכה, ולא עזרת קיבוץ, כ"א לחיות ב גן עדן, לעבדה ולשמרה, בתור טיול ועונג מורחב הממלא את החומר והרוח עדנים [קבצ' ב צז].

יסוד גן עדן

השבת כללות האדם לטהרתו האלהית, שהיא למעלה מכל חילוק לאומים, שהוא עומד למעלה מעולם הזה [קבצ' ב קנז].

ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, נקודת ציון. ע"ע רוח גן־עדן אלהים, המנשב בנשמה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אטייל עמכם בגן עדן. גן עדן - בבחינת "גן הדס" - צורתו הרוחנית, הריחנית, של גן עדן, המוסיף ריח טוב ועדין שהנשמה נהנית ממנו [עפ"י ע"א ד יב מח, מט]. ע"ע ריח בושם של גן עדן. גן עדן - סעודת אכילת הפירות של גן עדן - ההנאה מזיו השכינה, היסוד העקרי של חיי עולם [עפ"י שם]. גן עדן - (לאדם הראשון) - מקום הזרחת השכל על אדם הראשון בפועל [עפ"י מא"ה ב רסט]. ע' במדור אדם הראשון, חטא אדם הראשון. ושם, אדם הראשון בגן עדן. ע"ע עונג, עונג הגן.